בית יצחק אורח חיים ריז

רק מדרבנן דהו"ל ח"ש ע"י תערובת. ועוד דטעמא דר"י משום דחזי לאיצטרופי ובריחא לא יצטרף לעולם לכזית וכ"כ בשעה"מ ה' יסה"ת לענין שלכד"א א"כ בדרבנן ל"ש כח דהיתרא עדיף ונכונים דברי מהרש"א. ואולם עדיין קשה לפמ"ש הפמ"ג בסימן ק"י דאין עושין ס' דרבנן בידים לכתחל' וע' בש"ך יו"ד סימן נ"ז וכ"כ בשער המלך ה' מקואות ומה"ט אסור לצאת ביבש' למעל' מי' אף דהו"ל סד"ר א"כ לענין לכתחלה אמרינין כח דהיתרא אף בדרבנן דמס' נאסר לכנוס לבית הספק ובהכי מיושב קו' פני משה הובא בשעה"מ סוף כלל ו' דמקואות על הר"מ דאוסר לעשות סחור' אף בספק איסור והרי איסור סחור' בדברים האסורים מדרבנן והו"ל סד"ר. ולהנ"ל ל"ק דאין לו לכנוס לכתחל' לבית הס' אף בסד"ר. אך לדעתי הדבר במחלוקת שנוי דתוס' בעירובין ל"ו כ' דבסד"ר ל"א הא מיא בנהרא זילי טבילו הרי אף שיש לו תקנה בקל מותר לכנוס לבית הס' וע' בשעה"מ ה' מקואות ועיקר הדבר תלוי בזה דאי סדאו"ר מהתור' להחמיר ובדרבנן נחית חד דרגא ולקולא אבל לא נתיר לו לכנוס לבית הס' ואי סדאו"ר רק מדרבנן להחמיר א"כ בסד"ר נתיר לו לכתחל' לכנוס לביה הס' וכיון דרב ס"ל בכריתות דבעי חתיכ' מב' חתיכות ולדידי' סדאו"ר מהתור' לקולא ומ"ה א"ח אשם תלוי רק בב' חתיכות דאיקבע איסורא וא"כ אף אם יחלקו רב ולוי בלכתחל' עדיין לא נדע כחא דהיתרא די"ל לוי מתיר מס' אד"ר וס"ל דאד"ר מותר ליכנוס לבית הס' ומ"ה הוה באד"ר כח דאיסורא רבותא כדברי הצל"ח כנ"ל ומה שתי' דודי הרב החריף הגביר מ' שמואל וואהל נ"י ד' יאריך ימיו מדברי הרשב"ם פסחים ק"ב דהיכא דאיכא סברא להתיר הו"ל כח דאיסורא רבותא יותר נכון ג"כ וכן נמצא סברא זאת בתוס' ע"ז מ"א סוף ד"ה א"ש עיי"ש

(ב) והנה בישוב קו' התוס' לשיטת רש"י דלוי מתיר רק בדיעבד מה הקשה בגמרא מאין צולין שני פסחים דשם הוה לכתחל' נלע"ד דהנה בטעם דלוי דאוסר לכתחל' כתבו המפרשים דלוי ס"ל ג"כ ריחא הוה איסור ורק דבטל בהיתר ואין מבטלין איסור לכתחל' ואמנם אי ריחא בלי ביטול אסור מדאו' ע' בכו"פ סימן ק"ח דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא והארכתי במק"א וכעת נראה אף אם נאמר ריחא בלי ביטול אסור מדאו' אבל באיסור פסח שלא למנוי' ל"ה רק מדרבנן דבחולין ק"כ ילפינין כל היוצא מחלב ומחמץ בפסח ומנביל' ומקש' תינח איסור ע"י עצמו איסור שאינו ע"י עצמו מנלן ויליף מתרומ' ובכורים וזה דוקא ביוצא מיין ולא ביוצא משאר פירות ולפ"ז אף אם נאמר דריח היוצא הוה כממש מ"מ דוקא בנבל' דאיכא קרא דהטמאים משא"כ בפסח דהו"ל איסור שלא ע"י עצמו אינו אסור הריח היוצא מבשר ומה"ט כתב בחו"ד סימן ק"ה. להתיר בתרומ' ט"כ דאורייתא ובמק"א תמהתי עלי' מגמרא מפורשת בזבחים צ"ז דמקש' אקרא דאותה פרט לתרומ' ותרומ' ל"ב מריקה ושטיפה והתנן אם בישל בנ"ט ולדברי החו"ד מה מקש' שם הרי ע"כ מדרבנן דבתרומ' ל"א ט"כ מדאורייתא ואיך הקש' אקרא ומ"ה כתבתי שם דלא כחו"ד מטעם דאם ילפינין מנזיר ט"כ בנזיר הו"ל איסור שלא ע"י עצמו ומשם ילפינין לתרומ': ומעתה כ"ז בט"כ דילפינין ממשרת אבל ריח היוצא לא שמעינין מנזיר ורק מהטמאים יש ללמוד דכל היוצא מטמא טמא וזה דוקא באיסור ע"י עצמו ומכ"ש לפמ"ש המגיד הובא בש"ך סימן ע"ט דכל היוצא מטמא דוקא בל"ת משא"כ באיסור עשה היוצא מותר אם כן איסור פסח שלא למנוי' דהו"ל גם כן רק איסור עשה היוצא מותר ואף בטעם יש לפקפק (וע' בנוב"י תנינא א"ח סימן ס"ה דבחלב טמא ט"כ ל"ד הואיל ואין לוקין עיי"ש) ובאיסור ריחא הדבר פשוט דל"ה רק מדרבנן באיסור שלא ע"י עצמו: ומעתה מיושב קו התו' דבגמרא מקש' שפיר ללוי כיון דמתיר בנביל' בדיעבד דס"ל דריחא בטל נהי דבנבל' אסור לכתחל' דריחא הוה דאורייתא דילפינין מהטמאים דהיוצא אסור ואין מבטלין איסור לכתחל' אבל בפסח דל"ה ריח מפסח שלא למנוי' רק מדרבנן מבטלין לכתחל' ואמאי אין צולין לכתחל' וע"כ ריחא מילתא ואין שיעור לבטל ולפ"ז אף בנביל' בדיעבד אסור וזה ישוב נכון לשיטת רש"י

ועפי"ז הוה מקום להקשות על הרי"ף שכתב בחולין דרב לשיטתו דס"ל מין במינו במשהו. ולפ"ז מאי מקש' בג' מפסח לרב למסקנא אמאי לא נקט תערובת טעמים הרי בחולין צ"ט אמרינין דבציר דגים כיון דל"ה רק מדרבנן גם ר"י מוד' דמב"מ בטל ולפמ"ש דריח מפסח שלא למנוי' דל"ה רק בעש' ל"ה רק דרבנן גם רב מודה דבטל ומאי הקש' מנבל' דיוצא מדאורייתא לפסח שלא למנוי'. ולכן נ"ל דלא מקש' לרב רק כיון דתערובת גופין ל"ה רק לכתחיל' ולכתחל' הי' לנו לאסור משום תערובת טעמים כיון דבנביל' אוסר בדיעבד בפסח נחית חד דרגא ויאסר לכתחל' ובלא"ה צריך לפרש כן לפמ"ש הלב ארי' בחולין ק"ח ע"ב להסתפק באיסור שנולד בתוך התערובת אי לר"י דמב"מ לא בטל הכא בטל כמו שהדין לענין דשיל"מ ולפ"ז מאי מקש' לרב מפסח הרי איסור פסח שלא למנוי' נולד בתוך התערובת דקודם שנצל' הי' אסור באיסור עשה דכי אם צלי אש כדאיתא בפסחים מ"א וכשהי' נא הוה אסור בעש' ול"ת ורק שאחר שנצלה כל צרכו ומותר למנוי' אסור שלא למנוי' ונמצא שאיסור נולד בתוך התערובת ובטל גם לר"י וע"כ צ"ל דלא מקש' רק מלכתחלה כנ"ל

(ג) ולדאתאן עלה נ"ל בסוגיא דבת תיהא דאביי אוסר ורבא מתיר וכתבו תוס' בע"ז י"ב דריח הוה שלא כדרך הנאתן ונסתפקו בע"ז אי לוקין עיי"ש וע' תוספות פסחים כ"ו ד"ה שאני ולפמ"ש המהריב"ל ורש"ל בתו' שבועת כ"ב דלר"ש דכ"ש למכות גם שלא כדרך הנאתן אסור ורמב"ם פ' בפ"ז מעכו"ם דתקרובת לוקין בכ"ש מלא ידבק בידך מאומ' אם כן הוה כמו לר"ש דשלא כדה"נ אסור וזה כונת לשון רבנן בע"ז מ"ח אמרו לו אף הוא נעש' זבל וכתיב לא ידבק מאומ' מן החרם ולמה לי' להביא קרא והכי עד השתא לא ידעינין דע"ז אסור בהנא' אך התוס' כתב בפסחים כ"ח ד"ה וחמין דהזבל הו"ל שלכדה"נ ולפמ"ש היכא דכ"ש אסור גם שלכדה"נ אסור וע"ז מייתי רבנן דכתיב לא ידבק בידך מאומ' דאפילו בכ"ש אסור ומ"ה אפילו שלא כדה"נ אסור ואמנם לדעת התוס' הטעם דאסור שלכה"נ דלא כתוב בע"ז אכיל' בגופ' דילפינין יי"נ מזבחי מתים דלא כתיב אכיל' בגופי' אף דכתיב בזבחי מתים אכיל' תליא בפלוגתא דאביי ורבא לפמ"ש המהרש"א בפסחים כ"ו ד"ה שאני וסובר אביי כיון דלא כתיב אכיל' בגופי' לוקין בשלא כרה"נ ורבא ס"ל כיון דילפינין ממק"א כמאן דכתיב אכיל' בגופי' ומ"ה אביי לשיטתי' אוסר בבת תיהא כיון דלא כתוב אכיל' בגופי' ורבא לשיטתי' ס"ל ריחא לאו מילתא ולפ"ז צ"ע בע"ז ס"ו מאי מקש' מתרומה לאביי הרי בתרומה מותר שלא כדרך אכילתן דכתיב אכילה כמ"ש תוס' פסחים הנ"ל דלא כמ"ש הצל"ח בברכות ע' בנוב"י תנינא א"ח סימן קט"ו וביי"נ אסר ומ"ה ריחא ג"כ אסור ואולם י"ל דתלי' בפלוגתא בין ר' אליעזר ובין ר"י דלר"א דסופגין אף יוצא משאר פירות אף דזיעה בעלמא היא כדאיתא בפסחים כ"ד ה"ה דחייב קרן חומש ואשם אף שלכד"א ולר"י א"ת רק כדרך אכילתן וטעם דר"י איתא בחולין ק"כ משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה עיי"ש ומעתה ר"מ דס"ל בשבועות ל"א דון מינה ומינה ע"כ ס"ל כר"א דחייב אף שלכד"א בתרומה ומ"ה באמת ר"מ ס"ל ריחא מילתא ואוסר ליתן פת על חביות יין כשיטתי' דאוסר שלכד"א בתרומה לפמ"ש תו' הנ"ל דריח הו"ל שלכד"א ור"י מתיר כשיטתי' דסובר כר"י ומ"ה מקשה שפיר לאביי מכמון של תרומה דסתם משנה ר"מ ור"מ אוסר שלכד"א כנ"ל ומ"מ מתיר הכמון הרי דלא כאביי ומשני אביי דכיון דמיקלי קלי אף ר"מ מוד' ולסוף מייתי תנאי ור"מ כשיטתי' ובזה יתישב הרב' ואקצר. והנני דודך אוהבך

סימן עג

ואלו דברי בני יחידי הרב החריף ובקי מוה' אהרן זצ"ל זכרו לנצח לחהע"ב

שלום למופלא הסמ"ל רב בתור' ביהודה יורה ב"ד ידידי כנפשי החריף יניק וחכים כ' גדלי' נ"י ויופיע

(א) אמרותיך הנעימים השגתי וכמו חלב ודשן תשבע נפשי בראותי מעשה אצבעותיך על דברי מהרש"א בפסחים ע"ח שהקשה לשי' התוס' למה נקט דיעבד והא אפילו לכתחלה שרי ותי' להודיעך כחא דרב והקשית דלשמעינן כסא דלוי דמתיר אפילו לכתחלה דכחא דהיתרא עדיף בראשית ההשקפ' נ"ל דל"א כחא דהיתרא עדיף רק בדרבנן אבל בדאור' ל"א כחא דהיתרא עדיף דחיישינין לקלקולא דהא בדאורייתא חיישינין וע' פלתי סימן ק"ח דלאביי ריחא הוי מה"ת ומ"ה נקט לשון דיעבד להודיעך כחא דרב ובדרבנן ל"ח לקלקולא ונקט בכ"מ כחא דהיתרא ובביצה ב' מוקצה הוי רק מדרבנן ובברכות ס' גבי קנה וחזר וקנה אמרינין כחא דהיתרא עדיף דברכות הוי רק מדרבנן וע' בעירובין ע"ב דאמרינין כחא דהיתרא עדיף ושם ל"ה רק מדרבנן ובנדה נ"ט דאמרינין כחא דהיתרא הוי ג"כ מדרבנן דאם ראתה בלא הרגשה הוה מדרבנן וע' בחידושי הר"ן שם שכתב בטעמא דר"מ דמטמא משום דחייש למיעוטא ור"מ ל"ח למיעוטא רק מדרבנן כידוע ובגיטין מ"א ע"ב לענין איסור רבי לחומרא פליג דאסור בין בשפתה ובת חורין רק לענין ממון דמוציא עצמו מרשות אדון מיקרי כחא דהיתרא סוף דבר ברוב מקומות הש"ס ל"א כחא דהיתרא עדיף רק בדרבנן אך בגיטין ע"ד לענין גט הוא דאו' ועכ"פ הסברא נותנת כדכתיבנא והוא ממש נגד דברי הצל"ח שכ' להיפך מזה כאשר נסתר הוא מכמה מקומות שכתבתי ומיושב קו' בט"ט

(ב) ועתה אכתוב לך מ"ש בסוגיא דריחא מילתא דהבעל המאור הקשה על הרי"ף דהא דפת שאפאו עם הצלי אסור בכותח הוא מטעם דשיל"מ דהא אמר רב דגים שעלו בקערה של בשר אסור לאכלו בכותח משום דנותן טעם הוא ות"ל דהו"ל דשיל"מ ותי' הרמב"ן דרב ל"ל דשיל"מ ל"ב ודברי הרמב"ן מרפסין איגרא דבביצה ד' אמר ר"מ אמר רב עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן ותקשה ולר"א דאמר דשיל"מ אפילו בדרבנן אין מבטלין מא"ל אף דל"ג בביצה רק רב מתנא אבל בשבת כ"ט איתא ר"מ אמר רב ולדברי הרמב"ן מאי