בית יצחק אורח חיים רטו

סימן עא

עוד בסוגיא דפסחים כ"ט ול"ב

(א) והנה האבן עוזר סימן תמ"ג הוכיח דלא כמג"א שם דס"ל דאם עבר הנפקד ולא מכר חייב לשלם כמו שומר שהי' לו לקדם ברועים ומקלות מסוגיא זו. דמסיק בגמרא להוכיח דראב"י הדר בי' מדקאמר הא ר"י והא ר"ש ואס"ד לא הדר בי' לר"י ג"כ מעל דמותר לאחה"פ והקש' הוא דילמא לעולם לא הדר בי' ורק דהגזבר פשע שלא מכר וחייב לשלם וכשהוא בעין מצי לומר הרי שלך לפניך אם נגנב חייב לשלם והו"ל גל"מ ולר"י עבר ב"י ואסר לאחה"פ ומ"ה לא מעל ולר"ש מותר לאחה"פ ומ"ה מעל עיי"ש. והנה בישי"ע תמה עלי' דאם לר"י נמי שלך אי אתה אוכל ומותר לאחה"פ לא פשע כלל במה שלא מכר וא"ח כלל והיא תימ' גדול' ואצלי נמצא כתוב מה שהשיב הגאון מוה"ר יוזפא מזאלקווא להגאון מלבוב ותוכן דבריו דאף אם מותר לאחה"פ מ"מ לפי המבואר בסוגיא דזה שמותר לאחה"פ ל"ה רק גל"מ א"כ זה גופה פשיעה היא שלא מכר דמעיקרא הי' לו להקדש ממון גמור ועכשיו אין להקדש בפסח רק גל"מ והוה פושע שעש' ממון גמור גל"מ ע"כ דבריו. והנה דבר גדול דבר הרב בזה ואמנם לא הביא ראי' לדברי' ומצאתי מבואר להיפך דבמרדכי בב"מ הובא בחו"מ סי' ר"צ באפטרופס שטען מה שלא ה"ל לטעון שכ' שאפוטרופס חייב בפשיעה אם טוען ראובן אם היית טוען כדברי הוה משתבענא ושקילנא או משתעבינא ולא משלימנא. ולפי דבריך נשבע שכנגדו או שקיל בלא שבוע' לאו פשיע' היא ואפילו דינא דגרמי ל"ה אלא גל"מ ולא קיי"ל כר"ש וכו' ול"ה פשיעה אלא א"כ שכדברי ראובן הי' פטור בלא שבוע' וכדברי האפיטרופס נוטל האיש בלא שבוע' עיי"ש. הנה משמע אבל אם כדברי ראובן הי' נוטל בלא שבועה ועכשיו צריך לישבע לא מיקרי פשיעה אף דשוי' מממון גל"מ. ואמנם ע' בקצה"ח במ"ש על החלוקה דלפי טענות ראובן הי' נשבע ונפטר ולפי טענת אפוטרופס שקיל אידך בלא שבוע' בזה לא אמרו מי יימר דנשבע הנתבע דהא תנן בפרק שבועת העדות כפר אחד והוד' א' הכופר חייב ואע"ג דבלא"ה צריך לישבע ומי יימר דמשתבע וכו' ולא אשכחן בגמרא מי יימר דמשתבע אלא לר"ש עיי"ש ולדבריו ר"ש יחלוק על הך דכפר א' והוד' א' ולא משמע כן בשבועות ולפי דברי הגאון מוה"ר יוזפא דאף למ"ד גל"מ כמ"ד מ"מ מממון גמור לגל"מ הוה פשיעה ה"ה בכפר א' והוד' אחד אף שבלא"ה צריך לישבע ל"ה רק גל"מ חייב שמשוה ממון גמור לגל"מ ומ"ה ל"פ ר"ש וע' עוד בקצה"ח משמע דס"ל כסברת הגאון הנ"ל אף כי לא הרגיש במ"ש וקצרתי ואמנם מלבד דגוף הסברא לא ברירא ומהמרדכי משמע להיפך בצדק דחה דברי' הגאון בעל ישי"ע מה שג"כ מצאתי כתוב דהרי לראב"י גם בפסח מותר והתוס' לא דחו דברי רש"י רק בשל נכרי. אבל בשל הקדש משכחת כמה גונא שלא יקנה כגון אם יסיק תחת תבשילו וכו' וע' בפ"י משכח כמה גונא מה שמותר אף בפסח ולכן עדיין צ"ע בדברי הא"ע

(ב) ומה שנ"ל בביאור דברי האע"ז הנה הפ"י בפסחים ו' הקש' לשיטת הר"מ דאחריות פשיעה נמי עובר בב"י גם ס"ל דבהקדש חייב בפשיעה וא"כ על הקדש ליעבר הגזבר בב"י מחמת אחריות דפשיע' וע' באע"ז הנ"ל ולקמן ותחל' אומר אני על הקרא גופ' ל"ק דמדאורייתא אף פשיעה פטור ואף מזיק מקרא דכי יאכל פרט למזיק ורק מדרבנן חייב וכ"כ בתומים ס"ו ורק דקשי' עכ"פ מדרבנן ליעבר בב"י ולא אשכחן בהקדש דליעבר אפי' מדרבנן אבל גם זה ל"ק לפי המבואר ברמב"ן הובא בקצה"ח סי' שפ"ו דאף למ"ד גל"מ חייב או דינא דגרמי. אבל גורם דגורם פטור דלא כש"ך שם ולפי המבואר בתומים סימן ס"ו ס"ק ס"ט זה דחייב בפשיעה א"ח רק משום גורם. דמזיק ממש ל"ה ורק בפשיעותו גורם להזיק עיי"ש והנה אמת דקודם פסח שהי' להקדש ממון גמור: אם הוא פושע חייב אבל כשהגיע ע"פ ונאסר החמץ ול"ה להקדש רק גל"מ שמותר לאחה"פ כשפושע בפסח ל"ה רק גורם דגורם ופטור בפשיעה ומ"ה בפסח אין לו אחריות פשיעה ואינו עובר בב"י ודו"ק

ועפ"ז נ"ל בישוב דברי הרמב"ם דס"ל פשיעה בהקדש חייב והתוס' הוכיחו דפטור מדתקשה בב"מ נ"ח מהשוכר את הפועל לשמור את הזרעים וכו' לפיכך אחריות שבת ולוקמא באחריות פשיעה וע' בש"ך ובתומים ולהנ"ל י"ל לפמ"ש התוס' לשמור את הזרעים דהזרעים הוה הפקר ורק שהי' מודיעין שיחדום לעומר ומעצמן הי' נמנעין מליקח ולפ"ז דהזרעים ל"ה ממון הקדש ומה שחייב בשמירה הוא משום שגרם להקדש דאם הי' שמר כראוי לא הי' אחר לוקח ומעתה כ"ז אי הוה שומר. אבל אי ל"ה שומר ורק משום פשיע' ל"ה רק גורם ובהפקר כגון זרעים ל"ה רק גורם דגורם ופטור

ואמנם כ"ז שלא אליבא דראב"י. אבל אליבא דראב"י דשלך אי אתה אוכל ולדידי' מותר לישראל להסיקו תחת תבשילו בפסח הוה ממון גמור והו"ל לעבור בב"י משום אחריות פשיעה ואמנם כל עיקר הקו' י"ל בפשיטות דמבואר בכ"מ בתקנתא דרבנן מצי הבעלים למימר לא ניחא לי' ומבואר בב"ק כ' ע"ב דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי עיי"ש ברש"י. ומעתה בהדיוט אלו הבעלים יעמדו ויאמרו דלא ניחא להו שהשומר חייב בפשיעה מהני ובהקדש הוה כעומד וצוח דע"י מה שהשומר חייב בפשיעה יפסדו ההקדש והוה כאומרים ע"י הפסח לא ניחא להו בתקנתא דרבנן שיתחייב השומר בפשיעה. ומעתה האע"ז הוכיח שפיר דזה גופה הוה פשיעה מה שלא מכר דקודם פסח הי' להקדש שומר על החמץ שיחייב בפשיעה ובפסח ההקדש צריכין שיאמרו לא ניחא להו כדי שלא יאסר משום אחריות פשיעה ומבואר בירושלמי שקלים ובר"מ בבני העיר שהי' להם לשלוח בש"ש ושלחו בש"ח חייבין לשלם דהוי פשיעה וה"ה הכא מה שהפסיד להקדש שישארו בלא שומר הוה פשיע' ומ"ה הי' לגזבר למכור ושפיר מוכח דל"ה פשיע' מה שלא מכר וגם לפי סוף דברי האעו"ז שכתב בקו' הפנ"י על הרמב"ם מחיוב פשיע' דאם אתה אומר שחייב בפשיע' חייב לשרפי וכש"כ שפטור מפשיע' מיושבין דברי' דמ"מ הוה פשיע' שלא מכר שהזיק והפסיד להקדש שומר שיתחייב בפשיע' וז"ב

(ג) ועפ"י הנ"ל י"ל שיטת הבעל המאור דגרס באוקימתא דר"א דכ"ע פודין אה"ק להאכילן לכלבים כמו דהוה בעי רש"י ותוס' למיגרס וק' קושית תוס' דאי פודין ימכרו ההקדש בעצמן לנכרי'. עוד הקש' מהרש"א ברש"י לעיל דקאמר ר"י דפליגי אי פודין אה"ק להאכילן לכלבים ופרש"י דמ"ד מעל סבר פודין וכריה"ג והא אף לר"י ההקדש בעצמו יכול למכרו לנכרים כמ"ש תוס' ורש"י ע"ב ולהנ"ל י"ל. הנה לעיל ביארתי מה שא"ע הגזבר בב"י משום אחריות פשיע' מטעם דפסח פטור בפשיע' דהוה גורם דגורם עיי"ש. ואמנם למ"ד פודין להאכילן לכלבים ובפסח הוה ממון גמור אפילו לר"י דההקדש עצמו ימכרנו לנכרי ועובר בב"י משום אחריות פשיע' (וההקדש. לא יאמר לא ניחא לי' דלא יפסידו שיחייב לשלם שלא מכר לשיטת המג"א) ואם הוא עובר בב"י קאי בעשה דתשביתו ול"מ ליזבן לנכרים דהוא חייב להשבית ואיך ימכור ויבטל העש' וכעין שכ' המק"ח בתל"א ומ"ה א"א למכור לנכרים ממ"נ דלר' יהוד' דלישראל אסור בהנא' בפסח ולנכרים לא מיזדבין ומ"ה ליכא אחריות פשיע' ואינו עובר בב"י ואין לומר דלישתרי לימכר לנכרי דז"א דכשאתה מתירו למכרו בפסח חייב באחריות פשיע' דהו' ממון גמור וקאי בעש' דתשביתו ול"מ שוב למכור לנכרי ומעתה שפיר גרסינין דכ"ע פודין ודבר הגל"מ לכמ"ד ולריה"ג מעל דנהי דלדידי' בכל הקדש עובר בב"י מדרבנן משום אחריות פשיע' דהרי לדידי' מותר בפסח מ"מ מעל שהגזבר יפד' להסיקו תחת תבשילו שמותר ויקיים העש' תשביתו ומ"ד ל"מ כרבנן דאסור בהנא' והישראל ל"מ להסיק תחת תבשילו או לתת לכלבים שלו ולנכרים לא מזדבן דאם נאמר דמותר למכור עובר גם כן בב"י וקמבטל עשה דתשביתו ושוב אסור למכור ודו"ק היטב כי היא עמוק

ואמנם דעת רש"י ותוס' יהי' כשיטת האעו"ז דאף אם נאסר החמץ מ"מ הישראל הנפקד א"ח לשלם. ומעתה אף אם נאמר דההקדש מותר למכור בפסח לנכרים והו' ממון גמור ואיכא אחריות פשיע' מ"מ ההקדש יאמר לא ניחא לי החיוב פשיע' דהם יפסידו בזה דלא נתחייב הגזבר לשלם וממילא דאינו עובר בב"י ואין כאן תשביתו ומותר למכור וע"כ גרסי אין פודין. והנה החק יעקב כתב על דברי המג"א דאף החולקים ל"ח רק בש"ח אבל בש"ש ודאי חייב כשלא מכר. ולכן כתב דלר"י דס"ל שומר אביד' הוה ש"ש כשמגיע ע"פ מחויב למכור מטעם משיב אביד' והו' על רגע זו ש"ש וחייב דהו' פשיע' עיי"ש. ומעתה מיושב קו' מהרש"א הנ"ל בט"ט דלר"י לשיטתי' דס"ל שומר אבד' הוה ש"ש ולפ"ד הר"ם דהקדש בפשיע' חייב גם כשלא מכר חייב ומעתה הוכרח רש"י לפרש דמ"ד פודין ס"ל כריה"ג ורשאי לפ"ז לפדות להסיק סתם תבשילו דמקיים העש' דאם נאמר דס"ל כר"י דאסור בהנא' ורק דהגזבר ימכור לנכרים ז"א דא"כ יהי' שוה גם בפסח וחייב באחריות פשיע' ואם ההקדש יאמר לא ניחא לי' זה יהי' פשיע' בעצמו שמסלק השומר מההקדש ויחייב לשלם והו"ל גל"ע כמ"ש האעו"ז ויתחייב להשבית ואסור שוב למכור לנכרי כנ"ל משא"כ רב אשי ס"ל שומר אבד' הוה ש"ח ולדידי' פטור הגזבר שלא מכר כמ"ש החק יעקב ואם הוא לא פשע שוב ליכא גם אחריות פשיע' דההקדש יאמר לא ניחא כנ"ל ולכן אינו עובר בב"י ורשאי למוכרו לנכרי ודו"ק היטב כי הוא עמוק מאוד ומזה מוכח דר"א ס"ל הוה ש"ח וע' בפוסקים שנתוכחו בזה בהלכ' ותי' מקום עוד לפלפל להיפך דלמהר"א ששון הובא בישי"ע או"ח ש"ו דבש"ש פטור בהקדש אף בתר התקנ' דאמרינין בב"מ נ"ח משום שישמור בעצמו שלא יפסיד שכירתו אי שייך זה אף בכגון הכא דשכירתו הפרוט' דר"י ואף דבלא"ה לא נתן מ"מ לפמ"ש הישי"ע באו"ח סימן תקפ"ו בביאור הדבר דדוקא אי פטור באמת אז הוה הנא' ואי לא פטור אדרב' ניחא לי' דליעבד מצו'. ולפ"ז אף בפרוט' דר"י ליכא התקנ' ולפ"ז להיפך לר"י פטור בפשיע' דהו' ש"ש וליתא לתקנ' דמסקינין בב"מ ובזה הי' מקום לפרש הב' לשונות דפליגי בהכי אליבא דר"י ותן לחכם

(ד) והנה במ"ש התוס' לריה"ג איך נפד' החמץ ויעבור בב"י