בית יצחק אורח חיים כ

א"צ ברכה וס"ל ח"ג קשיא דרב אדרב ולכן משני שפיר דקרא דלהם מרבה נכרים וכ"ז לסוגיא דמנחות ואמנם סוגיא דסוכה ד' ט' אזלא אם נאמר דרב ס"ל חובת מנא דהרי פליגו בהכי וצריך קרא דלהם לגזלה דהוה מה"ב דקנין בא בשעת המצוה ובזה מיושב קו' הברכי יוסף וכל הסוגיא ודוק והנה ראיתי דרך אגב בתוס' ב"ק ס"ז מביאין הך דסוכה דאמר רב להני אוונכרי ולא גורסין רב הונא ולדעת על כרחיך טעות סופר הוא דרב סבירא לי' יאוש כדי קני בב"ק ס"ח ובשמעתא דאוונכרי משמע לשיטת התוס' דיאוש לא קני בכדי דלא כשיטת רש"י וע"כ צריך לגרוס ר"ה ועיין תוס' סוכה ל"א דאגודה ל"ה שנוי דבקל יוכל להסיר ולפ"ז להלכה ודאי שינוי דקשירה ל"ק וכל דברינו רק אם נאמר דשנוי החוזר קונה מדאורייתא

(ד) עוד באופן אחר יש ליישב הסוגיא דהתוס' הקשו בסוכה למ"ל קרא למעט לגזל ת"ל דהו"ל מה"ב וליישב נאמר דקרא איצטריך לספק גזל דל"ה מה"ב כיון דספק גזל קונה בשנוי החוזר לברייתו כמ"ש הריב"ש הובא ברמ"א ס"ס שנ"ח ומ"מ לענין מצוה אינו יוצא דבעי שיהיו ודאי שלו כיון דאיכא חזקת חיוב וכ"כ בכפות תמרים בסוגיא דאוונכרי גבי וליקנינהו בשינוי מעשה ומ"מ מה"ב ל"ה כיון דלענין ממון ל"ה גזל והנה הא דבעי שיהיו ודאי שלו היא משום חזקת חיוב וזה דוקא למ"ד ח"מ דכבר נתחייב בודאי בציצית בעת גמר הבגד וספק אם ציצית אלו פוטרו ל"מ ספק נגד חזקת החיוב אבל למ"ד רובת גברא אם תלה הציצית קודם שלבש הוי ספק אם נתחייב אח"כ כשלבש ול"ה חזקת חיוב וכ"כ בישי"ע ה' ציצית סי' י"א עיי"ש ולפ"ז הכי מקשה בשלמא אי ס"ל חובת מנא צריך קרא דלהם לספק גזל כיון דאיכא חזקת חיוב מ"ה ממעט נכרי מבני ישראל ולא מרבה מלהם כיון דצריך קרא למעט גזל כדאיתא בסוכה ט' אמנם כיון דס"ל א"צ ברכה ע"כ ס"ל ח"ג ול"ה גמר מצוה ומ"ה א"צ ברכה ואם חובת גברא ל"ה חזקת חיוב ול"צ קרא למעט גזל דהוי מה"ב ובספק גזל באמת יוצא דל"ה חזקת חיוב ולמ"ל קרא דלהם וע"כ להם מרבה נכרי ואמאי אמר רב ציצית נכרי פסול וקש' דרב אדרב ומשני בגמרא דהאמת הכי ס"ל לרב דקרא דלהם מרבה נכרי וזה לסוגיא דמנחות אבל סוגיא דסוכה אזדא למ"ד דרב ס"ל ח"מ וצריך קרא לספק גזל וגם זה נכון ונחמד מיהו יש ליישב גם סוגיא דסוכה למ"ד ח"ג רק דקרא אצטריך לספק גזל היכא שעושה הציצית אחר שלבש דאז הו"ל חזקת חיוב וסוגיא דמנחות ס"ל זה לדוחק לוקמא קרא דוקא בכה"ג כדמוכח בגמ' שם דהרי בכה"ג הוי בעשייתה גמר מצוה וליבעי ברכה והרבה יש לדבר בסוגיא זאת ואך כיון שהיא דרך פלפול אקצר וחדאי קוב"ה בפלפולא ודע דבגוף הדבר שכתב מהר"ם ור"ת דנשים פסולות לעשות ציצית משום שאינן במצות ציצית צריך להבין דע"כ יליף מס"ת מזוזה ותפילין שכתבו נשים דפסול משום שאינן במצוה זו והרי במזוזה נשים חייבות ומ"מ פסולין לכתוב וצ"ל דבמזוזה דפסול דכתיב בקרא וקשרתם וכתבתם ודרשינן כל שישנו בקשירה היינו תפילין ישנו בכתיבת מזוזה ומ"ה פסולות לכתוב מזוזה משא"כ בתפילין וס"ת וציצית הטעם דלא שייכה במצוה זו וזה טעם הרמב"ם דנשים אינן חייבין בכתיבת ס"ת ויליף לה מגמ' גיטין מ"ה הנ"ל ובשאג"א סי' ל"ה דחי ראי' זו ממזוזה דפסולים לכתוב אף דחייבין במצוה זו וליתא דמזוזה שאני דכתיב בי' קרא דקשרתם וכתבתם כדמוכח להדיא שיטת הר"ת הכי ומ"ש בשאג"א דילפינן ס"ת ממזוזה ליתא דבמנחות ל"ב ע"ב ול"ד ילפינן כתיבה כתיבה ופרש"י דילפינן מזוזה מגט ותוס' חולקים וכתבו ד"ה נאמר דילפינן מזוזה מסוטה והוא פלא דבמנחות מ"ב ע"ב ד"ה כתנאי כתבו התוס' גופא דילפינן מזוזה מגט וסתרי א"ע ולרש"י קשה א"כ אשה תהי' פסולה לכתיבת גט כמו מזוזה ולתוס' ניחא שכתבו מזוזה מסוטה ילפינן ומבואר ברמב"ם פ"ג מסוטה דפרשת סוטה בעי כהן דוקא ואפי' ישראל שכתב הפרשה פסולה וזה אין להקשות נילף מזוזה מסוטה דבעי כהן דוקא דבמזוזה ל"ש לומר כן והיכא דהסברא מתנגדת לגז"ש ל"ש לומר אין ג"ש למחצה אבל לרש"י דיליף מזוזה מגט כיון דנשים חייבת במזוזה ומ"מ פסולות לכתוב ה"ה בגט יפסלו וצ"ע ולרמב"ם דבעי כהן דוקא בפרשת סוטה צ"ל הא דפליגי אי מוחקין לה, מ"ה היינו בכתב כהן התורה ודו"ק ועכ"פ מ"ש השאג"א דילפינן ס"ת ממזוזה לא ידענא והמחוור כדבריו הראשונים דמכאן יש ראיי' לדברי הרמב"ם גם אהא דקטן שכתב פסול משום שאינו בקשירה צ"ע מתוס' גיטין כ"ג ע"ב שהקשו למ"ל בקטן שפסול לכתוב גט משום שלא לשמה ת"ל דלאו בר כריתות ותי' משום לכשיגדיל יהי' בר כריתות ולדבריהם תיקשי מגיטין מ"ה הנ"ל דקטן פסול משום שאינו בקשירה והרי לכשיגדיל יהי' בר קשירה וצ"ע

(ה) ודע שיש להקשות לשיטת המרדכי דנשים אסורות לקשור הציצית הואיל ואינן חייבות במצוה זאת ועיין בטו"ז סי' י"ד דדוקא בעשי' קפיד אבל לא בטוי' ובנתיב חיים חולק עיי"ש וקשיא לשיטת הנתיב חייב איך נשים טוו את העזים למשכן דאין נשים חייבות דבנין ביהמ"ק ל"ה בלילה כדאיתא בשבועות די"ד וה"ה משכן והו"ל מ"ע שהז"ג ואיך טוו להמרדכי דהיכא דאין חייבות פסול עשייתן ולזה י"ל דנשים חייבות בבנין ביהמ"ק כדאיתא ברמב"ם פ"א מה' בית הבחירה ה' מ"ב דהכל חייבין לבנות ולסעד אנשים ונשים אמנם צ"ע מקידושין ל"ד דלא חשיב לה בהדי מ"ע שהז"ג דנשים חייבות ואמרו שם דמצה והקהל הו"ל ב' כתובים והרי בנין ביהמ"ק נמי הו"ל מ"ע שהז"ג ומוכח מקרא הנ"ל שחייבות ועיין עוד ביבמות דף ו' דמקשה בגמ' אלא הא דקיי"ל ע"ד ל"ת נגמר מהכא היינו בנין ביהמ"ק דלא דחי שבת והקשו התוס' הרי שבת הו"ל עשה ול"ת ולהנ"ל י"ל דמקשה מהא דנשים אין בונין בשבת דהם ג"כ חייבות וליכא רק ל"ת בנשים כמ"ש התוס' בקידושין ל"ד ועיין עוד בשבועות דף י"ד דאין בנין ביהמ"ק דוחה י"ט וקשיא גם כן ליבני ע"י נשים כמ"ש התוס' בקידושין בשריפת קדשים ומה שתירץ הפ"י דנשים אין עליהם עשה דשריפת קדשים ל"ש לתרץ כן בבנין בהמ"ק דנשים חייבות וליבני בי"ט דעשה דוחה לל"ת מיהו לפירוש התוס' ביבמות ד"ה שכן הכשר מצוה דקאי אלאו דמחמר דל"ה בשבת רק לאו ולא כרת ומ"מ גלי קרא דלא דחי ילפינן יו"ט משבת משא"כ לפירוש רש"י דקרא דשבת קאי אלאו שיש בו כרת למסקנא צ"ע דליכא למילף יו"ט משבת שיש כרת בשבת ומ"ה בנין ביהמ"ק אין דוחה שבת אבל יו"ט ליכא כרת וע"כ דאין דוחה רק משום דהו"ל עשה ול"ת וקשיא ליבני ע"י נשים וצ"ע מיהו שמא י"ל דנשים אינו חייבות במ"ע דבנין רק לסייע לביהמ"ק ולא לבנות מדלא חשיב לה בקידושין בהדי מ"ע שהז"ג דנשים אינו חייבות והא דהיו רשאין לטוות די"ל משום דגלי קרא בהדיא ועיין ביומא דף ס"ח אשה חכמה שאלה את ר"א מפני מה לא הי' מיתתן שוה בעגל והשיב אין חכמה לאשה אלא בפלך יש לפרש התשובה דבאמת אשה פטורה מת"ת ומ"ה לא רצה להשיב לה בדברי תורה, אך דקשיא איך טוו את העזים דפטורה מבנין ביהמ"ק וע"ז השיב אין חכמה לאשה אלא בפלך דבזה גלי קרא בהדיא מיהו למה שצדדנו לעיל דנשים חייבות בבנין ביהמ"ק ג"כ נכון תשובתן דבבנין ביהמ"ק חייבת ולא בת"ת ועדיין צ"ע אי נשים חייבות בבנין ביהמ"ק ובדברי הרמב"ם הנ"ל ודו"ק ועיין בפנים יפות פרשת ויקהל שהוכיח דגם במקדש הוצרך טוויה לשמה עיי"ש ושוב ראיתי בכסף משנה פ"א מה' בית הבחירה מביא המקור לדברי הרמב"ם מקרא דכל אשה חכמת לב וצ"ע בראי' זו דדילמא לא היו מחויבים ורק שהם עשו מעצמן ולשיטת הר"ת והמרדכי הנ"ל ראיות הרמב"ם נכונה ומזה משמע קצת דהרמב"ם סובר כשיטת הר"ת והמרדכי ודו"ק היטב בכ"ז שוב ראיתי לפי מ"ש לעיל והבאתי דברי הפ"י דמ"ע שיכול להעשות ע"י אחרים נשים חייבות אף במ"ע שהז"ג לפ"ז בבנין ביהמ"ק נשים חייבות אף דהוה מצות עשה שהז"ג ומזה ראי' גדולה לשיטת הפ"י אמנם בעיקר הקושיא מה שהנשים טוו הנוצה של עזים יש מקום לומר לפי מה שהקשו התוס' בסוכה דף מ"א דמשני דאיבני בלילה והלא אין בנין ביהמ"ק בלילה שכתב לי ש"ב וידידי הרב הה"ג מו"ה שמחה בונם איגר זצ"ל בהגאון המפורסם החסיד מו"ה עקיבא זצ"ל בשם גדול אחד בישוב קושית התוס' הנ"ל דהן אמת דאין בנין ביהמ"ק בלילה אבל בנין מזבח יכול להיות בלילה דמזבח ל"ה רק כלי מקדש ולא מקדש גופי' והוא כתב לי זאת בקיצור ואנכי הבאתי ראי' לזה מגמ' דזבחים ד' ס' דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין ומבואר דמזבח הנחושת לא מקרי בנין ומ"ה נכון דברי הגמ' דסוכה דאיבני בלילה הכונה שהמזבח יבנה בלילה ומקריבין אע"פ שאין בית כדכתבו תוס' שם ד"ה דאישתקיד וזה הערה חדשה ולפ"ז נאמר דהא דנשים טוו את העזים משום דגם היריעות מותר לעשות בלילה דכתיב ויפרש האהל על המשכן ולא מקרי זאת רק אהל על המשכן ועיין שבת כ"ח ובנין בהמ"ק מקרי העמדת הקרשים ולא עשית היריעות ומ"ה הנשים טוו דעשית יריעות מותר בלינה ול"ה ז"ג ועיין ג"כ בשבועות ט"ז דאיתא שם אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן דכתיב וישאו הקהתים נושאי המקדש ההיא בארון כתיב ומשמע ג"כ דמכלים אין לדון על המקדש מיהו בעיקר הדבר מוכח מסוגיא דשבועות ט"ו דגם מזבח לא נבנה בלילה דאל"כ אמאי אין העזרה מתקדש בשיורי מנחת חמץ של שתי הלחם משום דאין גומרין בלילה הבנין ובנין בהמ"ק אינו דוחה יו"ט. ונגמר בלילה בנין המזבח ומשמע דגם המזבח לא נבנה בלילה מיהו יש לומר כיון דבעינן קידוש בשעת בנין בעי שישייר מבנין גופי' וממנ"פ ל"מ שיור המזבח דאם בונין בלילה המזבח משום דלא איקרי בנין בהמ"ק שוב ל"מ שיור המזבח דל"ה קידוש בשעת בנין ועיין במ"ק ד"ט בהא דאמרינן דהו"ל לשייר כלי' עורב עיי"ש וצ"ע והרבה יש לדבר מזה ואקצר הפעם ויה"ר שנזכה במהרה בימינו לבנין בית עולמים

(ו) ושוב ראיתי דעפ"י מ"ש לעיל יש ליישב בדרך פלפול סוגיא דר"ה ל"א וסוכה דף מ"א עמוד והתבונן בזה דאיתא שם דרנב"י אמר דמדאורייתא ס"ל לריב"ז דיום הנף אסור ומקשה מי סבר כר' יהודה הא מפליג פליג ומשני ר' יהודה טעי בדר' יוחנן ב"ז הוא סבר דמשום גזירה אסור ולא היא אלא דמדאורייתא אסור ולכאורה סוגיא זו תמוה מאוד דמי הכריח לרנב"י לומר דר' יהודה טעי בדר"י ב"ז ואיך יתכן דאמורא יאמר על דברי התנא שטעה בדברי התנא חבירו ומנ"ל זאת וכבר תמה ע"ז במעיין החכמה במצות בנין ביהמ"ק דף ל"ו ע"ש מ"ש בזה דבר חריף אבל לפי הנ"ל י"ל בדרך זה הנה ר"פ ורנב"י פליגא בר"ה ל"ב וס"ל לר"פ דריב"ז התקין בכרם רבעי שא"צ להעלות לירושלים ורנב"י ס"ל לשון של זהורית התקין ולא כרם רבעי והנה אם נימא דכרם רבעי התקין ס"ל ע"כ קדושה ראשונה קידשה לשעתו וקידשה לעתיד לבוא דאי ס"ד לא קידשה לעתיד לבוא א"צ היתר כלל דאין נוהג רבעי לאחר החרבן וכן כתוב המהרש"א בביצה דף ה' ומ"ש מהרש"א דהי' צריך היתר משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כבר תמה בזה בפ"י שהרי כל מצות שבטילין לאחר חורבן א"צ היתר וכן צ"ל בביאור דברי רש"י עיי"ש ולפ"ז י"ל דמה"ט ס"ל לרנב"י לשון של זהורית ולא כרם רבעי משום דס"ל לריב"ז