בית יצחק אורח חיים רט

דאמרינין בשבת מכי אדליק פורתא לאו דוקא פורתא דכפי המבואר בחולין י"ד ובשבת קכ"ד ל"ה שבר כלי רק אם אינו ראוי למלאכתו והנה כבר כ' הר"ן בע"ז דזוז"ג מטעם ביטול ואף דהוה חד בחד מ"מ בגורם מהני חד בחד ויבואר לפנינו וזה לרבנן דאין שבח עצים בפת אבל לרבי דיש שבח עצים בפת הוי כממש ול"מ ביטול חד בחד ואפילו בישל בעצי איסור והיתר אסור. וכן כתוב ביד אפרים סימן תמ"ה. ומעתה מיושב הכל דלרבנן ל"ה מצי תוס' להקשות די"ל שבישל בכלים ול"ק דאח"כ הוי שבר כלי דכיון דבעי שידליק חתיכ' מכלי שלא יהי' ראוי למלאכ' הו"ל זוז"ג ומותר התבשיל והא דהוצרך התוס' לומר בטעמא דרבנן דשלהבת בא ממשהו הנשרף קאי אתנור חדש דהו"ל כולה גורם דאיסורא וז"ב משא"כ בכלים. וגם ל"ה מצי תו' להקשות גם לרבנן דהו"ל דשיל"מ שנולד האיסור בתערובת גם דשיל"מ בטל וי"ל שבישל ואח"כ הי' שבר כלי הו"ל נולד בתערובת כנ"ל אבל לרבי דל"מ זוז"ג הקשו שפיר

(ב) עוד נ"ל לישב קושית מהרש"ל אף אם נאמר דלרבי נמי בעצים דאיסורא ועצים דהיתרא מותר כדמשמע מהפ"י בתו' ד"ה בין חדש בין ישן יוצן. הנה בהא דקאמר בגמרא אימר דשמעית לי' לרבי יש"ע בפת זוז"ג מי שמעית לי' קשיא לי איך אפשר דרבי ס"ל זוז"ג מותר והרי לקמן אמרינין בהקדש זוז"ג אסור דזוז"ג מטעם ביטול ותקדש אפילו באלף ל"ב ע' תוס' ד"ה הקדש ומפרשים וע"כ צ"ל אף דדשיל"מ רק במינו ל"ב והעצים והתנור הוי שלב"מ ע"כ כמ"ש תוס' ביצה ל"ט, דדבר הצריך זל"ז כגון מים ומלח לגבי עיסה הו"ל מב"מ וכיון דרבי ס"ל כר"י דמב"מ ל"ב חולין ק"ט איך, אפשר דמתיר זוז"ג כגון ישן בהיסק א' או חדש בהיסק ב' והלא אפילו באלף ל"ב ולישב הקו' נלע"ד מקודם לבאר דברי הפוסקים בחתיכה שלא נמלחה שנתערבה דל"ה דשיל"מ לצלי דלצלי לא נאסר מעולם וקשה למ"ל ה"ט ת"ל דאין האיסור רק משום דם ודם הו"ל אינו מינו עם בשר כעין שכתבו תו' חולין ק"ח בבשמים הבלועים מדר. וכן כתב בנקה"כ ופליתי בביאור דברי רמ"א סימן ק"ב עיי"ש. ולישב נאמר הנה גוף סברת התוס' דאם מינו נאסר מא"מ בטל אף לר"י דאין הנאסר חמור מאוסר הוא שלא יהא טפול חמור מהעיקר ובזבחים מ"ח הקש' על סברא זאת מלקוח בכסף מעשר דאינו נפדה ומשני התם משום דלא אלים למיתפס פדיוני' הרי אף דטפל חמיר מן העיקר אין זה תימא דהקולא גורם זאת לפ"ז בדשיל"מ דהטעם דל"ב משום שקיל ויהי' לו היתר ל"ש סברת אין הנאסר חמור מהאוסר ובפרט לטעם הר"ן דדשיל"מ ל"ב דהוי כהיתר בהיתר ע"כ אף שנאסר מדם דהוא א"מ מ"מ כיון דהחתיכ' מינו ל"ב מטעם דשיל"מ והוצרך לומר לצלי לא נאסר מעולם. ומיושב ביה קושית הטו"ז סימן ק"ב ס"ק ח' גבי כלי שנאסר שכתב הרשב"א דל"ה דשיל"מ משום שצריך הוצאות ות"ל דאין הנאסר חמור מהאוסר. ומעתה נאמר הנה זה העצים ותנור הו"ל מבשא"מ ורק החמימות הבא מכח העצים עם חמימות התנור הוא מב"מ והחמימות אינו חמיר מהעצים אך בדשיל"מ ל"ש סברא זאת ולכן אמרו בגמרא שפיר דבדשיל"מ זוז"ג אסור. אבל לרבי דס"ל מב"מ ל"ב אין להקשות איך זוז"ג מותר והרי מב"מ ל"ב דכיון דהעצים והתנור מבשא"מ גם השלהבת והחמימות ל"ח מזה. ובזה מיושב קו' מהרש"א בהא דבעי בגמרא תנור שהסיקו בעצי הקדש ולא בעי תנור שהסיקו בעצי אשרה דהוי במשהו להנ"ל נכון דבדשיל"מ ל"ש לומר שלא יהי' טפל חמור מהעיקר משא"כ בע"ז דבמשהו מחמת חומרא ובמינו דוקא שייך לומר דהשלהבת והחמימות לא מיקרי מינו. ומעתה י"ל דכ"ז בעצים ותנור בטל גם לרבי אבל עצים ועצים דהוי מב"מ ממש לרבי זוז"ג אסור מטעם מב"מ ומיושב קושית מהרש"ל דלרבנן לה"מ להקשות די"ל שבישל בכלים והו"ל זוז"ג דבתחיל' הי' היתר משא"כ לרבי דבעצים ועצים אסר דהו"ל מב"מ ליכא לשנוי שבישל בכלים

(ג) עוד נ"ל לתרץ קו' הנ"ל אמאי לרבי זוז"ג מותר והרי זוז"ג מטעם ביטול ורבי ס"ל מב"מ ל"ב כמו בדשיל"מ נ"ל הנה הראב"ד כתב דדוקא לענין איסור אכילה ס"ל לר"י מב"מ ל"ב אבל לא להנא' והוכיח זאת דכי ל"ל לר"י חומרא במ"א כלל או בדשיל"מ וע"כ מולקח מדם הפר לא ילפינין רק לאכיל' וע' בישי"ע יו"ד סימן קכ"ג. ומעתה מיושב קושיתי דהתוס' כתבו דש"ע בפת ל"א רק באיסור הנא'. והטעם דלא מיקרי זאת רק הנא' ולאיסור הנא' ל"ל לר"י מב"מ ל"ב. ומעתה כ"ז למסקנת התוס' דשבח עצים ל"ש רק באיסור הנאה: אבל לפי מה דס"ד דתוס' דאף באיסור אכיל' שייך שבח עצים שפיר הקשו התוס' לרבי ממבשל בשבת ול"ל דבישל בכלים דהד"ל זוז"ג כנ"ל דלה"א שוב מב"מ ל"ב כנ"ל ודו"ק מיהו בעיקר הקו' על תוס' מבישל בכלים י"ל כיון דדבר מועט הוא דהכלי נתקלקל מיר ל"ה גורם היתר

(ד) והנה אדונינו מהרש"א הקש' למסקנא דפליגי ביש ש"מ בפת וגם רבי ס"ל זוז"ג מותר וע"כ ל"פ אלא בתנור חדש בהיסק א' דישן הו"ל זוז"ג. ואם מיירי בחדש בהיסק א' איך קתני בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר והרי אין כאן רק גורם איסור היינו התנור ותי' דמיירי דבישל ע"ג קרקע והקש' בשעה"מ ה' חומ"צ דלדבריו מה בעי בפסחים ע"ה תנור שהסיקו בקליפי ערל' וגרפו ואפה בו לדברי האוסר (ופרש"י דהוא רבי) מאי וממנ"פ אם מיירי בישן הא למהרש"א בתנור ישן אף לרבי שרי אף באבוק' כנגדו ומה מיבעי בגרוף וע"כ מיירי בחדש ואמאי מותר למסקנא ושם ל"ל דמיירי ע"ג קרקע דהרי קתני תנור. ונ"ל לתרץ ויתישב מה דנקט בסוגין תנור שהסיקו בקליפי ערל' או בקשין של כלאי הכרם ובדף ע"ת לא נקט רק קליפי ערל' לבד. דהנה בקו' מהרש"א אמאי בישלה ע"ג גחלים מותר בתנור חדש הלא הו"ל רק גורם דאיסור תמה בצל"ח דנימא דגחלים הו"ל גורם דהיתר למ"ש תוס' דרק לכתחיל' גחלים אסורים אבל בדיעבד מותרין וביחוד למ"ש הב"י יו"ד סימן קמ"ב דאף בע"א הגחלים בדיעבד מותרין א"כ הגחלים הו"ל גורם דהיתר ולישב זאת נאמר למ"ש תוס' סוף תמורה בטעמא דנשרפין אפרן מותר דנעשה מצותו א"כ בהיסק תנור חדש דנהנה מהעצים ותיקן תנור ועשה איסור בזה ובפרט למסקנא דגם לרבי זוז"ג מותר וא"צ לנתוץ התנור דישן הו"ל זוז"ג יעשה איסור והוה מצה"ב ולא כמש' מצוה ושוב האפר וגחלים אסור ושפיר הקשה מהרש"א דהו"ל כולה גורם דאיסור ואין להקשות דא"כ גם לרבנן מ"ט שרי למ"ש תוס' טעמא דשלהבת בא ממשהו הנשרף והוי כמו אפר ולהנ"ל האפר אסור דלרבנן כמו דהפת נאפה מהאפר כן גם התנור נתקן משלהבת משהו הנשרף ומהאפר שלא נהנה מאיסור רק מאפר ול"ה מה"ב משא"כ לרבי דשבח עצים בפת וה"ה בתנור עשה איסור דנהנה מאיסור הנאה והוי מה"ב והקשה שפיר אמנם י"ל בתוס' סוכה ל"ה כ' דאפשר דערלה מדאורייתא בשרפה וה"ה תרומה טמאה ובשבת כ"ה כתב דתרומה טמאה ל"ה מדאור' בשרפה והטעם צ"ל דדוקא כלאי הכרם מדאו' בשרפה ולפ"ז גם ערלה ל"ה מדאורייתא בשרפה דליכא למילף מכלאי הכרם שאסור שלא כדרך הנאתו ומ"מ אפר ערלה מותר דכל עיקר דאפר אסור בנקברין היכא דמותר שלא כדרך הנאתן הוא מדרבנן כמ"ש במק"ח סימן תמ"ה ולכן בערלה דנעשה מצוה דרבנן מותר ולפ"ז למ"ש סוס' סוכה דבמצוה דרבנן אף במה"ב יוצא לפ"ז יש חילוק בין ערלה לכלאי הכרם דבערלה האפר והגחלים מותר אף בהיסק תנור חדש משא"כ בכלאי הכרם דהוה מצוה דאורייתא. ולפ"ז מהרש"א לא הקשה קו' רק בסוגין דקאי אערלה ואקשין של כלאי הכרם דבכה"כ דהוה מצוה דאורייתא הגחלים אסורים והו"ל כולה גורם דאיסור משא"כ בדף ע"ה דלא קאי רק בערלה הו"ל אף בגרוף גורם היתר דהחמימות בא משלהבת ומגחלים של היתר ומ"ה למסקנא מותר ול"ק קו' השעה"מ והוא דבר חריף אבל דע דעיקר הדבר מ"ש דאר נעש' השריפ' בעביר' אין האפר מותר תליא בב' לישנא דסוף תמור' דלחד לישנא מוקה הא דאפר הקדש אסור בנפל' דליקה מאלי' ולפ"ז הא דכל הנשרפין אפרן מותר דהוא רישא דברייתא נמי מיירי בנפל' דליק' מאלי' הרי אף דנעש' מצותו מאלי' מותר האפר ולפ"ז י"ל ה"ה במה"ב מותר דל"ג מנעש' מאלי' כמו שכתבו תוס' תמור' לענין כמארל"ת וה"ה במה"ב י"ל הכי. ואמנם לאידך לישנא דמוקה להא דהקדש בתרומת הדשן יש מקום לומר דבאפר ערל' בנפל' דליק' מאלי' אסור וה"ה במה"ב ומה"ט י"ל דהר"מ פי"ט מפסהמ"ק ה' י"ט לא מביא תי' דנפלה מאלי' דס"ל דגם עפר ערל' אסור בנפל' מאלי' מטעם הנ"ל ודוק (ועיין לעיל סוף סימן מ' מ"ש)

(ה) והנה מה דמבואר מדברי מהרש"א דאף אם יש ש"ע בפת זה דוקא בתנור חדש בהיסק א' אבל בישן בהיסק ב' הוי זוז"ג והקשה עלי' הפ"י ממשנה דערלה דאפה בו הפת אסור ומשמע בתנור ישן וכן מבואר בר"ן וברש"י פ"ז דישן בהיסק א' גרע מזוז"ג עי"ש. ולישב דבריו נ"ל הנה י"ל דל"ה זוז"ג למ"ש תוס' ע"ז מ"ט דל"ה זוז"ג רק כגון זבל ונמי' דהוה מין א' אבל אגוז וקרקע ב' מינים הם ובפעולות נפרדות ל"ה זוז"ג וה"ה תנור ועצים ל"ה זוז"ג מה"ט אך שצ"ל דמ"מ הו"ל זוז"ג לפי שחמימות שיכנס לתנור הוי היתר והפת נאפה משני גורמי' החמימות שזה שבא מהתנור הוי היתר והחמימות שבא מעצים הוי איסור כמו שכתב הטורי זהב סימן קמ"ב דשלהבת הקשור בגחלת אסור ונכונים דברי מהרש"א בסברתו. ואמנם הנה בר"מ פט"ז ממא"ס מבואר קדירה שבישל בעצי ערלה ובעצי היתר מתבשיל אסור אע"ג דזוז"ג דבשעה שנתבשלה בעצי איסור עדיין לא באו עצי היתר עיי"ש הרי דלא הותר זוז"ג רק כשבאו ב' גורמין בב"א וע' פמ"ג בפתיחה לתערובת ולפי המבואר בשבת כ' במשנה ר"א אומר עד שיקרום פנים המדובקין בתנור ופירש"י דצד שכנגד האור נאפה תחלה. ולפ"ז בא גורם איסור קודם שבא גורם היתר היינו צד שלגבי התנור ול"ה זוז"ג אף בתנור ישן ודלא כמהרש"א. ואמנם שיטת ריב"א בתוס' שבת כ' שלצד התנור ממהר לקרום. ע' מהרש"א שם וטו"ז סימן שנ"ד ולפ"ז שוב הו"ל זוז"ג דגורם היתר בא קודם ומעתה אין תימא אם מהרש"א קאי לשיטת ריב"א ור"ן ורש"י בע"ז קאי לשיטתם. והנה כבר הקשה באבני מילואים תשו' ה' על הר"מ ז"ל מהך דשאור של חולין ושל תרומה שנפל בתחלה שאור של תרומה ועכ"ז רבנן מתירין וי"ל בעיקר סברת הר"מ כיון שגורם איסור בא קודם וכבר נאסר ל"מ מה שגורם היתר בא אחר כך כיון שכבר חל עלי' שם איסור ומיושב מהך דתרומה שהקשה בא"מ למ"ש הרשב"א (ע' בחו"ד סימן ק"ה) דתרומ'