בית יצחק אורח חיים רח

דאנן אסרינין ס' משהו מדאסרינין חטה שנמצא ולא נתבקע אף דהוי פלוגתא. אמנם מזה אין ראי' דשם י"ל כיון שעל החטה גופי' הוי ס' ועלי' הוה סדאו"ר נהי דעל התבשיל ל"ה רק סד"ר צריך לאסור הכל דזה הוה ס' שנתגלגל לדרבנן כמ"ש הכ"מ בפ"ב מחומ"צ אך זה ל"ש אך בס' על החט' משא"כ בנ"ד דאין כאן ס' רק שמא יש חמץ משהו ל"ה רק סד"ר ומ"ש עוד המקו"ח דאין היתר לתלו' רק ע"י אכיל' שני' משא"כ בלח בלח דהכל נאסר במשהו י"ל דל"ש זה במעיין כיון שחוזר ונובע בכל יום ומה שנובע ל"ה כבוש מע"ל וכיון שזה ג"כ נתערב בכל הבאר ע"כ הו"ל מקצת בהיתר והו"ל כאכיל' שני' מכל הני טעמי נ"ל להתיר לצורך כגון בנ"ד שהי' צריכין למים ויתר הבארו' הי' ברחוק הדרך. ושוב הראו לי שגם בס' שנ"ח להגאון מהרש"ק ז"ל סי' ש' וש"א הקיל בנהרות של נכרים מטעם ההיתר שהבאתי בשם שו"ת ג"א יהודא הנ"ל והנני ידידו ודו"ש

סימן סז

נשאלתי בדבר היי"ש לפסח שעושים מפסולת דבש המעורב עם הדבורים הנקרא בל"א (ברייא האניק) והדבש הזה כשבא ממדינת עסטרייך והגר יש חשש על החביתין שהמה עיי"ש חמץ ולפרקים הכלים הללו מסומנים בחותם מהאמט כמה י"ש הם מחזיקים אם מותר לעשו' מדבש זה יי"ש לפסח ואם כבר נעש' אם מותר לשתותו בפסח

(א) תשובה הנה דעת הרב' פוסקים ביו"ד סימן קל"ה דכלי אינו בולע רק כדי קליפ' ויש במה שבכלי ס' נגד הקליפ' ואף שהש"ך כ' דזה דוקא אם לא נכבש יום שלם ע' ז' הח"ץ סימן ע"ה שחולק על הש"ך וגם ממרדכי משמע דלא כהש"ך שכ' דמ"ה בעינין מילוי ג' ימים משום שמכניסין לקיום והי' היין שם ג' ימים הרי דאף בכלי שמכניסין לקיום כבוש מע"ל סגי בקליפ'. אמנם בפמ"ג סימן ק"ה מבואר דכבוש בכלי מפליט ומבליע בכולו וע' נוב"י מהד"ת חיו"ד סימן ס"ז שפ' דבי"ש שהוא דבר חריף בודאי בולע בכולו ולפ"ז יש להחמיר. אך בח"ס או"ח סימן ק"כ הורה להקל דהרי אין כל הי"ש חמץ רק שיש בו תערובת חמץ וא"כ א"צ ס' רק לפי חלק החמץ שבו ונגד זה יש במה שבתוך הכלי ס' וחילי' בדברי המחצית השקל בסי' תנ"א ס"ק מ'

ולפענ"ד ק' לסמוך ע"ז דדוקא היכא שאח"כ לא יהי' מורגש טעם איסור כגון חלב שנתבשל במים יו"ד סימן צ"ד אם לא נרגיש טעם החלב מה בכך שירגיש טעמו של מים הוא טעים טעמא דהיתרא. ועוד דמים אין לו טעם בפ"ע כמ"ש הטו"ז באו"ח סימן ר"ה ס"ק ה' (ע' לעיל סימן ב' אות ד') משא"כ י"ש או שכר שחייבין עלי' כרת לדעת רוב פוסקים בנתערב קודם פסח הרי כל השכר יש לו טעם איסור ואם אין ס' נגדו ירגיש בפסח טעם שכר שחייב עלי' כרת

ואין זה דומה לנ"ט זיתי ירקות ונפל לתוכו חצי זית נבלה וחצי זית בשר כשר שנסתפק הפמ"ג בפתיתה לה' תערובת הואיל ונרגש בו טעם בשר איסור וטועם טעמא דאיסורא והאחרונים מביאים דברי הר"ן בע"ז פ' השוכר שכ' שאם כזית נבלה וכזית בשר נצטרפו ונתנו טעם בקדירה דמותר עיי"ש דשם שאני שאנו אמרינין הטעם שנרגש הוא משל בשר כשר משא"כ כאן שנרגש טעם השכר שהוא טעם מיוחד מיהו י"ל דמה בכך שנרגש טעם שכר כיון שלא נרגש טעם חמץ אין לאסור. גם יש להחזיק בסברא הנ"ל דהוה טעם קלוש כיון שיש כדי לבטל טעם החמץ בשכר אטעם קלוש א"י לחול שם חמץ בפסח ונהי דבדבר חריף ל"מ נ"ט בר כ"ט ול"ה טעם קלוש היכא שיש לבטל טעם החמץ שיש בו מ"מ ל"ה רק טעם קלוש מ"מ קשה להקל מטעם זה: ועוד דמבואר בפמ"ג סימן תמ"ב ס"ק ט' דהפרש יש בין שכר לי"ש דשכר מעורב במים משא"כ י"ש אין עולה רק החמץ בלא מים ואם שותה רביעית לוקה ואמת דבעשיית השפערטוס עיי"ש מוציאין מים דהזיעה מעורבת ממים ומחמץ ושמא יש בו אך מעט מים

(ב) אמנם נרא' דיש להקל דשמא דבש ברייא שמעורב עם הפסולת ל"ה כבוש דהוי דבר גבוש וכבוש ל"א רק בדבר לח ודרך להניח הדבש תוך החביתין הגדולים האנטלין הנ"ל כשהוקפה והוה ס"ס שמא הניחו שם כשהי' קשה ואת"ל כשהי' רך שמא נתקשה קודם שיעור כבישה. עוד יש לצרף דעת המג"א והד"מ סימן תמ"ז דבהיתר ל"א כבוש כמבושל והגם דהד"מ כ' זאת דרך אפשר פ' כן בחו"ד סימן ק"ה ואין להקשות מהא דאמרינין דב"ח חידוש אי תרי לי בחלבא מותר ולהד"מ מאי חידוש הא בכל היתר נמי ז"א דשם הרי נעש' בב"ח והוה חידוש דלא נאסר כשבלע משא"כ בהיתר בכל משך הכבישה י"ל ל"א כבוש כמבושל והסברא הוא דכבוש כמבושל אינו בולע רק טעם קלוש ואטעם קלוש א"ח שם איסור ובעת חלות האיסור אינו כבוש משא"כ בב"ח כיון שקיבל טעם ועדיין כבוש עתה חל האיסור ומ"ה הוי בב"ח חידוש וקצת י"ל דהד"מ יפרש דבב"ח הוי חידוש לחומרא וס"ל אי בשר נכבש בחלב ואח"כ בישל הבשר אסור מה"ת כמ"ש בפמ"ג בפתיחה לבב"ח וכ"כ בחו"ד סימן ק"ה ס"ק ה' ונ"ל דילפינין זה מקרא דל"ת גדי בחלב אמו ולא כ' עם חלב אמו משמע דאם הבשר בלע חלב על איזו אופן שיהי' אסור לבשל וכעין זה כ' בלב ארי' לענין אם סילק הבשר מחלב ומ"ה אמר דבב"ח חידוש דאי תרו לי' כולה יומא בחלבא שרי וזה אין חידוש דבהיתר ל"א כבוש רק דאם בישל אחר הכבישה אסור אף דלא קיבל רק טעם קלוש וזה החידוש ובזה מיושב מ"ש בנוב"י מהד"ק יו"ד סימן כ"ו דהרי ציר דגים טמאים בכבוש מותר מדאור' ובבישול אסור ול"ה חידוש בב"ח דקשיא דגים נמי ולהנ"ל ניחא דבב"ח החידוש דאחר כבישה אסור מהתורה לבשל עי"ל דכמ"ש נוב"י תשו' הנ"ל לחלק בין ציר דגים דל"ה רק זיעה וטעם ומ"ה כבוש אין אסור מה"ת משא"כ בשר שנכבש בחלב החלב ממש נכנס לבשר וזה החידוש ה"ה י"ל לענין כבוש בהיתר דהד"מ לא כ' להקל רק בכבוש בכלי דלא יצא רק טעם והוא טעם קלוש משא"כ בבשר שנכבש בחלב דחלב ממש נכנס לבשר גם בהיתר אמרינין כבוש כמבושל ומ"ה הוי חידוש בב"ח. ולפ"ז בנ"ד נהי דהי"ש נכנס להכלי דבזה אמרינין גם בהיתר כבוש כמבושל אבל א"י מהכלי לדבש דבזה ל"א בהיתר כבוש כמבושל וע' בשלטי גבורים סוף ע"ז בישוב דברי רש"י דל"א כבוש רק בג' ימים מהא דאי תרי כולה יומא כעין דברינו. עוד אפשר לומר דהמהרש"א במ"ק ח' תד"ה נפקא לי' כ' דמה דרצו ללמוד ט"כ מבב"ח היינו ללמוד דבישול אסור וכבוש מותר הגם דדבריו תמוהין כמ"ש בנוב"י מהד"ת חיו"ד סימן ל"ז מ"מ י"ל לבתר דילפינין ט"כ מג"נ ובב"ח חידוש לחומרא דכ"א באפי נפשה שרי ואי כבוש מותר ומ"מ בבישול אסור ומ"ה לא ילפינין קולא ממ"א לבב"ח וכמ"ש בנוב"י שם בביאור הגמ' מ"מ אמאי בשאר איסורין כבוש אסור מדאורייתא ולא ילפינין מבב"ח דקולא שפיר ילפינין מבב"ח וע"כ צ"ל דשם היתר הוא ולכן א"א כבוש כמבושל. ולפ"ז בהיתר שפיר ילפינין מבב"ח ולפ"ז יצא לנו דעכ"פ מדאורייתא ל"א כבוש כמבושל בהיתר ול"ה רק מדרבנן ויש להקל בספיקו וע' בשערי תשו' סימן תמ"ז ס"ק ס"ז שתמה בזה על הד"מ והנ"ל כתבתי ומ"מ גם בש"ת פסק כמקום שמואל להקל בהפסד מרובה ושעת הדחק ובנ"ד שיש ס' אי הוי כבוש הואיל והדבש מעורב עם פסולת ונקפה ג"כ יש להקל

(ג) עוד י"ל דגוף הדבורים היא שרצים האסורים ומ"מ מותר דהמשקה הנעשה מהם הוה טעם פגום. ולפ"ז י"ל גם הדבורים בולעין י"ש לא איכפת לן דהוא בלוע בתוך טעם פגום כמ"ש הטו"ז סימן פ"ז בחלב הנמצא בקיבה דהוה פירשה אף טעם בשר שנבלע בו אינו אסור וע' פמ"ג שכ' דאיקלש טעם הבשר וע"מ שם סימן ס"ט ס"ק י"ג בשם מנ"י דאף דהמאכל הוה פירשה הדם הנבלע בו ל"ה פירשה והוא כתב דמנ"ל לחלק בין זה ובין קיבה עיי"ש ולק"מ דקיבה הוה דהיתרא ואטעם קלוש א"ח שם איסור משא"כ דם הוה דאיסורא ועכ"פ לפ"ז טעם חמץ שנבלע בהדבורים לא איכפת לן ורק הטעם חמץ שהוא בתוך הדבש וזה דבר מיעוט בערך הדבורים דעיקר י"ש עושין מהפסולת ומבשלין אותו אחר שלוקחין כבר הדבש וע' פמ"ג סימן תמ"ה חקר אי יי"ש פסח הוה מב"מ עם י"ש חמץ ואם הוי מב"מ אין כאן חשש דאור' אך כפי הנרא' הוא מבשא"מ בטעמא אשר ע"כ נלע"ד דלכתחל' תליל' להקל לעשות י"ש מדבש המונח בחביתין שהי' בהן י"ש דמה שהקיל בחו"ד סימן ק"ה בעמד בכלי חלב מע"ל ואח"כ בישלו בשר דל"א כבוש כמבושל בהיתר דברי' תמוהין מדברי הטו"ז סימן צ"ג דמפורש דאסור וכבר תמה עלי' בטטו"ד וכן בנ"ד חליל' להקל לכתחל' אך בדיעבד אם כבר עשו ויש הפס"מ המקיל יש לו ע"מ שיסמוך וע' בתשובת שואל ומשיב ח"ג סימן קנ"ג מ"ש בזה וד"א קצת צ"ע בתוס' ע"ז ס"ט דמ"ה ל"ח לרגלי דבורים בדבש משום דהוי כעצמות וראי' מרגלי חמור שטהורות מה ראי' מטומאה לאיסור ועוד אולי יש בהם עצמות הרכים והר"ן אוסר ואמאי תי' הוא כתי' התוס'

סימן סח

בסוגיא דחדש יותץ פסחים כ"ו וכ"ז דרשתי בעזה"י שנת כת"ר בברעזאן

(א) בתוס' ד"ה חדש יותץ הקשו ממבשל בשבת דליאסר לרבי מטעם יש שבח עצי מוקצה בתבשיל והקשה מהרש"ל אמאי לא הקשו רק לרבי דס"ל יש עצים בפת והרי אף לרבנן קשה לפמ"ש תוס' דטעמא דרבנן דשלהבת בא ממשהו הנשרף ומאפר לפ"ז דאפר מוקצה אסור גם רבנן מודה דיש שבח ע' בתבשיל. עוד הקשו המפורשים אמאי לא הקשו תוס' רק לרבי והרי לקמן בסוגיא מבואר דבהקדש דהוא דשיל"מ אף לרבנן זוז"ג אסור ומוקצה נמי דשיל"מ ואף לרבנן אסור. ונ"ל לישב לפי המבואר בשבת כ"ט מסיקין בכלים דכלים ל"ה מוקצה א"כ ל"ק קו' תוס' די"ל שבישל בכלים אך שם הקשה בגמרא מכי אדליק פורתא הו"ל שבר כלי ומשני מרבה עליהם עצים ומבטלן. והנה בביצה ה' אמרינין נמי הכי גבי עצים שנשרו ביו"ט ומקשה והלא דשיל"מ ל"ב והקשה בצל"ח אמאי לא הקשו בשבת הכי ותי' דבהסיק בכלים האיסור נולד בתוך התערובת ואף דשיל"מ בטל. והנה דבר זה פשוט דהא