בית יצחק אורח חיים רז

מוכח הסברא לאסור בהנא' כיון דחייב אמשהו בשר גידין ועצמו' דל"ח לאכיל' דלדידי' מוכח מדהותר' נביל' דלדידי' הקרא מיירי בכל נבל' ודו"ק

ובגוף דברי הפמ"ג סימן כ"ז והת"ש סימן ל"ו דגם בישראל נבל' מפרכסת אסור משום אמ"ה הוא חידוש גדול בעיני דבגמרא חולין ק"ב ל"א רק אם איסור טרפ' חל על איסור אמ"ה ולא אמרו זאת באכל אמ"ה מן נבל' משמע דנבל' לא חל על אמ"ה אבל י"ל דה"ה איסור נבל' חל על אמ"ה במפרכסת ובעניותא הבאתי ראי' להפמ"ג ממשנ' הובא בחולין ק"א די"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור ואמרו ואם אכל מן החי ממנה והך ממנה אין לו ביאור דאיך אכל אבר מן החי מנבל' וצ"ל דאעוף קאי. אבל להפמ"ג א"ש יותר דאכל אמ"ה מנבל' והיינו בנתנבל' ואכל מפרכסת והיא הוכח' נכונ' אבל מכמה דברים דחשיב עוד שם מוכח דל"ק אנבל' מעוף רק אעוף ודו"ק

סימן סה

בסימן הקודם אות י"ז מבואר אי באיסור עשה עובר משום לפ"ע יבואר דרך אגב אם במכשיל לחבירו באד"ר עובר בלפ"ע מדאורייתא. והנה בתשו' ברית אברהם ח' אה"ע סימן י"ג הקש' לפוסקים דבדרבנן אדם מע"ר מדברי הראב"ד שהקש' בכתובות ע"ב במאכילתו שאינו מעושר דמנא ידע דילמא היא מוד' ותי' דא"א מע"ר והרי מעשר בזה"ז דרבנן ובדרבנן אדם מע"ר עיי"ש ולפעד"נ לפמ"ש בעל מנ"ח בהשמט' למצו' רל"ב ורל"ח דמכשיל חבירו בדרבנן עובר מדאורייתא משום לפ"ע דל"ג מהניח לו אבן בדרך א"כ שפיר תי' הראב"ד דנהי דמעשר בזה"ז דרבנן מ"מ היא עוברת מדאורייתא משום לפ"ע ומשוה נפשה רשיעה מדאורייתא וזה ראי' נכונ' לסברא הנ"ל אך מ"ש בס' הנ"ל ראי' מתוס' ע"ז כ"ב ליתא דכונת התו' דבאד"ר עוברין מדרבנן משום לפ"ע ולפמ"ש בנתיבות סימן רל"ח דבאד"ר בעבר בשוגג א"צ כפר' וכאלו לא עבר דמי ולפ"ז א"ע בלפ"ע מדאורייתא. אך ממ"ש התוס' דעובר בלפ"ע ואף אם כונתם רק מדרבנן מ"מ מוכח דלא כהנתיבות ובאמת דברי הנתיבות דחוקים מאוד

אמנם אף אם נאמר דעובר בלפ"ע מדאורייתא מ"מ מהך דאשתו נדה דמיירי בכתם לגי' הר"מ ק' לפמ"ש הגאון מהר"ץ הובא בנוב"י מהד"ק אה"ע סימן פ"א אות א' דכהן המקדש גרוש' דאינו עובר בל"ע הואיל והיא ג"כ בכלל איסור לאו זה ועבר עלי' עיי"ש א"כ ה"ה במשמשתו נדה דל"ה רק בדרבנן ול"ש א"א מע"ר וליכא לתרץ כנ"ל דעוברת בלפ"ע דאורייתא כיון דהיא עוברת ביחד עם בעל' ל"ש לפ"ע מיהו שמא הראב"ד לס"ל דהסוגיא מיירי בכתם ודו"ק

סימן סו

ב"ה ר"ח אייר מישרים אהבוך לפ"ק פרעמישלא

שלום וברכ' וכ"ט לכבוד הרב החריף המופלג היחסן מ' שמואל נ"ז נ"י מלובטשוב

יקרתו הגיעני ע"ד השאל' בנפל פרוסת פת לבאר מים בע"פ ונשתהה איזו שעות והוציאו הפת ויש חשש שמא נשארו פירורין כהך דפת שנפל ליין המובא ברמ"א סימן תמ"ז ס"ד אי מותר לשתו' ממי באר זו בפסח

(א) תשובה מ"ש כ"ת לדחו' דברי המתיר שרצ' לחלק בין מים ליין גם מה שרצ' לסמוך על הפ"ח סימן תמ"ז ס"ק י"ב דמשמע מדברי' דפרורין הואיל ונימוכין במים הוה לח בלח ולדידן אינו חוזר וניעור צדקו דבריו דאין כאן משמעו' כלל ובודאי פירורין הוה יבש בלח וחוזר וניעור. אמנם מה שרצ' המתיר לומר דיש ס' שמא קודם פסח כבר הוציאו הפרורין ממים הואיל ושתו בהמו' ממי באר וכהך דמג"א סימן תס"ז ס"ק ד' בשם הב"ח דאם אכלו מהתבוא' קודם פסח מותר לאכול ממנה בפסח וכת"ה מביא דברי הפמ"ג סימן ת"ל שהרגיש גם על הך דפת שנפל ליין שנתלה שנטל משם קודם פסח ומה שהשיב במקו"ח דמה שתולין הוא משום ס"ס ובפסח דאסור במשהו אין כאן ס"ס. עוד הביא דברי המג"א סימן תס"ז ס"ק ד' לענין לח בלח ודברי המקו"ח שם והנה צ"ע על דברי המקו"ח דנהי דס"ס ל"ה אבל הרי ס' משהו נמי מותר כמ"ש המג"א סימן תס"ז ס"ק י"ב וצ"ל דבפת שנפל ליין חיישינין שמא נשארו פירורין ול"מ סינון בפסח למג"א אף דס' משהו מותר ע"כ דהוי קרוב לודאי שנשארו פרורין וכ"כ בס' זכור לאברהם א"כ כשיש ס' שמא ניטלו הפירורין קודם הפסח מותר בחד ס'. אמנם לדינא משמע דאנן נהגין לאסור ס' משהו בפסח דהרי בהך דסימן תס"ז סעיף י"ב אנו נוהגין לאסור הכל אף בלא נתבקע אף דהוה ס' פלוגתא דחיישינין לשיטת הפוסקים דחמץ הוה דשיל"מ וסד"ר אסור ולכן אין היתר לתלו' שהחמץ ניטל משם רק מטעם ס"ס ושפיר קאמר המקו"ח וכן כונת המג"א סימן תס"ז ס"ק ד' בע"ש על הב"ח

(ב) והנה ראיתי למקו"ח סימן תס"ז האריך לחלוק על הב"ח והמרדכי שכ' בחיטים שנתבקעו ונתערבו בכרי דאם נאכל מקצתו קודם פסח מותר מטעם ס"ס וע"ז כתב בס"ק ג' דבחיטים שנבללו ונתערבו ונפל מהתערובת סאה א' הוא נגד החוש לומר שנתקבצו כל האסורין למקום אחד ונפלו משם והביא ראי' ממ"ש התויו"ט במע"ש עיי"ש והנה צ"ע שלא הביא מש"ס דיבמות פ"ב בנתן סאה ונטל סאה גבי מקוה דמשני ואב"א שאני הכא דאיכא למימר שאני אומר ופרש"י אבל במקו' ל"ל שאני אומר דהא מי' מיד מבלבלי ול"ל חזר ונטל' הרי דדברי המקו"ח מפורשין ול"ה צריך להביא ממרחק לחמו מיהו י"ל דבמים ודאי נבללו וא"א לומר שנתקבצו כל החלקים והמק"ח מביא ראי' גם ביבש

אמנם ממקום שבאתי י"ל דברי ז' הב"ח להמעיין בנ"י ובריטב"א שם וז"ל מדקס"ד גבי מקוה איכא למיתלי לקולא ולומר זו סאה שנתן זו סאה שנטל ומשני דגבי מקוה אין שאני אומר שלו ברור כ"כ כיון שהמשק' מעורב עיי"ש שחולק על רש"י ולפי שי' הנ"י הדבר אפשר שזו סאה שנטל הוא סאה שנתן אך דלא ברור כ"כ לתלו' להקל ומ"ה בעי ריבוי ומעתה כיון דחזינין דבדבר חשוב שנתערב ונפל א' לים תלינין להקל אף דמה שאנו תולין שהאיסור נפל הוא נגד הרוב דכל דפריש מרובא קפריש דמה"ט היכי שהוא בעין אומרים איסורא ברובא איתא. אך בנפל מקלינין בדבר רחוק ה"ה בדבר לח כיון דהוא אפשר לדעת הנ"י תלינין להקל מטעם ס"ס וזה שיטת הב"ח והמרדכי וע"ע במכות ג' משמע ג"כ דאפשר שלא נתערב. ומצאתי בתשו' הגאון ר"ע איגר סימן רכ"ב האריך בהך דמקו' והגאון ר' שלמ' כתב שם לישב קו' אמאי בנטל סאה ל"מ רק בי"ט סאה כמבואר בש"ע והרי בתוך הי"ט סאין יש ג"כ מי פירות דנטל לפי חשבון והיא קו' חמור' דעכ"פ יהי' כשר בנטל עשרים. וכן הקש' בס' ערוך לנר ותי' דכיון דכל דפריש מרובא פריש מסייע לזה שנאמר שלא נטל רק מים הרי מוכח מפוסקים ומגמרא דהיכא דהרוב מסייע אמרינין אף בדבר לח דלא נטל רק מין אחד ועיי"ש מה שהשיב אביו הגאון עפ"י דברי הנ"י הנ"ל. והנה לפמ"ש בנה"מ סי' רצ"ב דל"א כל דפריש רק נגד מה שפירש אבל לא נגד מה שנשאר ליתא לתי' הנ"ל דלענין הנשאר ל"א כל דפריש

ומה שהוכיח הגאון מליסא עוד ממשנ' דתרומות פ"ה מ"ו בסא' תרומ' שנפל לפחות ממא' ונפל למק"א דמדמע לפ"ח ואמאי אינו מותר מטעם ס"ס לשיטת ר"ת דתערובות הב' מותר מטעם ס"ס עיי"ש וע"כ כסברתו דבדבר הנבלל ל"ש לתלות י"ל דתרומ' כיון דאסמכוהו רבנן אקרא דכל מקדשו ממנו דבעי מאה חמור ואין תולין פחות ממאה כמ"ש ג"כ בטה"ק זבחים ע"ד וראי' מדנקט בגמרא חביות שנפל' למא' עיי"ש וכן הוא בר"מ וכיון שכתבתי דזה רחוק שיקח מין אחד בדבר הנבלל ומ"ה אין להתיר ועכ"פ לדינא הנה אם ס' משהו מותר יש להוכיח להקל בנ"ד אך כבר כתבתי דמשמע דלכתחל' נוהגין לאסור ס' משהו

(ג) והנה בתשובה גור ארי' יהודא סימן מ"ט הורה להקל בבאר שנמצא חמץ וצידד לומר דדוקא בחמץ של ישראל שעובר בב"י אסרו במשהו משא"כ בחמץ של נכרי עיי"ש מ"ש בתשובת רש"י הובא בב"י ריש סימן תמ"ז דבנתבטל קודם הפסח כיון שלא עבר בב"י אינו במשהו ולפ"ז ה"ה בחמץ של נכרי וסברא זאת מובא גם בשערי תשוב' להגאון מהר"ז סימן תס"ז ס"ק ל', אמנם אם נאמר כן לא אשכחן חמץ שהוא במשהו דבודאי ביטל חמצו קודם פסח ואי קנה תרנגולת בפסח ויש בה חמץ ע"כ צ"ל דאין בדעתו לקנות החמץ שבו דאל"כ עובר בב"י הגם דמשכחת לה בנתחמץ לו בפסח אבל כל כה"ג לא הי' לפוסקים למיסתם. אמנם נ"ל לחזק קצת הסברא עפ"י מה שצידד הפמ"ג בפתיח' לסי' תמ"ב לומר דלענין ב"י ל"ש ביטול דהו' כטומאת משא דאיתא בבכורות כ"ג דל"ש ביטול. אך כ"ז בנתערב בפסח. אבל אם נתערב קודם פסח הוה טעם קלוש ואינו חל איסור כלל. ולפ"ז בנתערב בפסח דלענין ב"י דהוי כטומאת משא ל"ש ביטול ועובר אף בפחות מס' אף דלאכיל' הי' להיו' מותר דטעמא ליכא פחו' מס' ולכן כ' רש"י כיון שעובר בב"י אף באכיל' אסור במשהו משום לתא דב"י ולפ"ז אף אם ביטל החמץ קודם פסח מ"מ אם נתערב בשל ישראל אם יתבטל בשלו יחזור ויזכה בו כדין אה"נ שנתערב בהיתר כמבואר ג"כ בפמ"ג יו"ד סימן ק"ט ויעבור בב"י לשי' הנ"ל דהוה כטומאת משא ולכן לענין אכיל' ג"כ ל"ב משא"כ בחמץ בבאר דהוי הפקר ואי מביא מים לבית מסננו במסננת ל"ש לומר דיעבור בב"י ומ"ה שפיר בטל לענין אכיל' כ"ז יש לצדד לקצת סניף דבאמת אנן פסקינין דגם לענין ב"י שייך ביטול כמ"ש המג"א דעב"מ בטל ברוב וצ"ל דב"י ל"ד לטומאת משא וביחוד למ"ש הר"ן בטעם דב"י שמא יבא לאכלו היכא דבטל לאכיל' בטל נמי לב"י

(ד) אמנם בנ"ד דבלא"ה ל"ה רק ס' משהו כיון שיכול להיות שלא נשארו פירורין ואף אם נשארו פירורין שמא כבר קודם פסח שתו אותם הבהמו' אך שכתבתי דמשמע