בית יצחק אורח חיים ר

קים לי כנ"ל אף העדים נהרגין מכאשר זמם. אך צ"ע דמקודם נחקור אם העדים נהרגין וכיון שהעדים אין נהרגין אף הוא אינו נהרג כעין דאמרינין בסנהדרין מ"א

אמנם למ"ש לעיל דזאת אין ס' לנו דהעד טעה כיון שאמר אח"כ היום. אך כיון דבעינין שיאמר איזה יום בע"פ ל"מ מה שטעה רק אם רוב העולם טועין כנ"ל דאז הוי כאמר ג' בחודש כנ"ל מיושב הקו' הנ"ל דהעד ל"מ לומר שלא טעה כיון שכיון היום ע"כ טעה כנ"ל ומ"ה הו"ל שפיר עשאי"ל ודוק

ובזה מיושב קו' תוס' ד"ה שזה ידע הקשה ריב"א ומה אלו דייקינין בהני סהדי דדוקא אמרו וכו' ואיך ניקטל מספיקא ונהי דרובא דאינשי טעי מ"מ מה איכפת לן אם נדקדק והכונה דהיכא דאיכא לברורי לא סמכינין ארובא ותי' דהרי דייקינין שפיר כיון שמכונים על יום החודש ע"כ טעי. ושוב הקשו דא"כ איך דייק בפ' ב"ס דאזלינין ב"ר. ותי' דאם ל"א ב"ר והוא לא טעי ל"מ מה שאומר יום השבוע דהוי חוזר ומגיד. וצ"ע בדבריהם דא"כ איך אזלינין ב"ר ואמרינין דטעי והרי כל היכא דאיכא לברורי ל"מ רוב ושמא לא טעי והוה חוזר ומגיד ול"מ עדותו. ולא ראיתי מי שפי' דבריהם ושמא כונתם דאנן א"צ לחקור רק לאמת הדבר. וכיון שמכונים היום נודע הדבר שאמת שהרג רק דאם לא טעה הוי חוזר ומגיד וכיון שהרוב מסייע שטעה א"צ לחקור כלל. אמנם לפמ"ש לעיל דהעדים ודאי טעו כמ"ש הרא"ש בתשו' רק דאנן בעינין הרוב שיהי' הגדה בב"ד כנ"ל מיושב קו' התוס' ואם נוכל לכוון זאת בדבריהם מה טוב. ולפ"ז צ"ל מה דדייק בפ' ב"ס דאזלינין אחה"ר היינו דאם ל"א בת"ר לא הוי הגדה בפה אף שהרוב טועין ודוק ועדיין צ"ע בגוף הסברה

(ה) ואשיב בזה על דברי רש"י ז"ל התמוהין שכ' דאיכא אינשי דטעי דלא כגמ' סנהדרין דרובא טעי הנה למ"ש לעיל בשם הטו"ז סי' ל' דמתרצין דברי העדים שלא יהי' מוכחשין אף בדרך רחוק מטעם חזקת העדים א"צ לומר דרובא טעי: ושפיר כתב רש"י דאיכא דטעי. אך בפ' ב"ס דלא ידע עדן אם הולכין בד"נ אחה"ר ל"מ לומר דהטעם דמתרצין העדים מטעם חזקה דאם לא ידע דהולכין בד"נ אחה"ר כש"כ דא"ה בד"נ בתר חזקה דגרוע מרוב. ולהוכיח מזה דאזלינין בתר חזקה בד"נ אין ראי' שם דשמא רובא טעי ומטעם רוב דנין ולא מטעם חזקה. ולכן הוכיח דהולכין בד"נ אחר הרוב דזה עכ"פ מוכח בודאי. דאף אם לא ניזל בתר חזקה אזלינין בתר רוב ואם ניזל בתר חזקה כש"כ דרוב מהני דעדיף. אמנם לפ"מ דהוכיח בירושלמי ובר"מ הובא בב"ש סי' י"ט דאזלינין בתר חזקה בד"נ וראי' ממכה אבי' א"צ לומר דרובא טעי רק מטעם חזקת עדים מתרצין דבריהם כמ"ש הטו"ז ואפי' לפ"מ שהקשה רבא ומה אלו דייקינין היינו שם דלא ידעינין שמא כונת זה לתחילת ב' וזה לסוף ג' משא"כ הכא שכיונו על יום אחד עדיף

(ו) עוד י"ל דברי רש"י בדרך פלפול גם קו' הפ"י לר"מ דחייש למיעוטא אמאי בא' אומר בב' ואחד בג' הולכין אחר רובא דטעי ול"ח למעוטי. דהנה הפ"י מתרץ דהוא מטעם רוב וחזקה דמוקמינין העדים אחזקה. והקשה דנוקה הנידון אחזקה אך בשני עדים המכחישין בחקירות עכ"פ איכא ע"א כשר כמ"ט הב"ש סי' י"ז בעד אומר מת ועד אומר נהרג ועד אחד מגרע חזקה כמ"ש לעיל: אך להסמ"ע דבנמצא אחד קרוב או פסול א"צ אף לשבע ל"ש סברא זאת וכבר הקשו כן על הב"ש. ואמנם בריטב"א מכות ו' כ' דר"י ורבי דפליגי אי בעי כונו להעיד פליגי ג"כ בשנים שנמצא קרוב או פסול אי נשאר עד א' ובעי שבועה או לא. וע' בתומים סי' ל"ו שביאר מחלוקתן דר"י ס"ל דהיקש שנים לשלשה דרשינין הכי ומה שנים העדות נתבטל בד"נ גם בלא התרו העדים ולא כונו להעיד דהרי לא נשאר רק א' כן שלשה העדות בטל אף בלא כונו להעיד ולעומת זה ס"ל דבד"מ גם בב' עדים לא נתבטל כל העדות דבעי שבועה נגד ע"א מ"ה גם בג' עדים לא נתבטל ומ"ה תתקיים העדות בשאר. ורבי ס"ל דההיקש דג' לב' הכי הוא מה בשנים נתבטל כל העדות ול"ב שבועה דהכי מסתבר טפי אף ג' נתבטל גם בד"מ ולעומת זה ס"ל דבעי כונו להעיד ואף בב' אם לא כונו להעיד אין הקרוב מבטל עדות הכשר והנה בסנהדרין ט' ס"ל לרבינא דר"מ ס"ל כר' יוסי דגם בלא הותרה בטל העדות ורבנן דר"מ דהוא ר"י ס"ל כרבי עיי"ש. ולפמ"ש לעיל דגם בב' עדים אי בעי שבועה תליא בזה. ומעתה רבינא בסנהדרין ס"ט דדייק דהולכין בד"נ אחה"ר כשיטתי' דס"ל לר"י בר פלוגתא דר"מ כרבי. ובב' עדים שנמצא קרוב או פסול ל"ב אף שבועה כהסמ"ע דלא כהב"ש דב' עדים המכחישים זא"ז נשאר עכ"פ ע"א: ונמצא דע"כ צ"ל רובא דטעי בעיבורא. דל"ל מטעם חזקת העדים דאוקא הנידון אחזקה דהרי אם מכחישים זא"ז לא נשאר אף אחד להורע חזקתו ויהי' דיוק רבינא מר' יהודה דמיירי שם במתני' ומיושב קו' הפ"י לר"מ דר"מ כשיטתי' דס"ל כר' יוסי והב' המכחישים נשאר אחד להורע חזקה ויש כאן רוב וחזקה. ורש"י בתחילת הסוגיא ס"ל דרבינא כשיטתי' אבל לדידן לא ס"ל דר"מ ור"י פליגי בהכי ותרווייהו ס"ל כשיטת הב"ש בב' עדים המכחישים נשאר עכ"פ ע"א. ונמצא דהורע חזקת הנידון ואוקי העדים אחזקתן וא"צ לומר רובא דאינשי טעו ודוק היטב

(ז) והנה לעיל הקשיתי לאביי דלא ס"ל כרבא שהקשה ומה אלו דייקינין. וס"ל כטו"ז דמתרצין דבריהם אף בדרך רחוק מטעם חזקת עדים אמאי בעי בסנהדרין דרובא טעי בעיבורא דירחא דדוחק לומר דפליג בזה כעת נראה דאביי מחלק בין הכחשה דשעות לימי החודש בדרך צח. דהתוס' הקשו בב"ב מ"א אמאי ס"ל לב"ש יש בכלל מאתים מנה בב' כתי עדים הרי נמצא קרוב או פסול בטל העדות. ותי' דזה דוקא היכא שאין מכחישין א"ע וע' בט"א ר"ה. ולפ"ז נאמר בהכחשה בעדות החודש ששואלין תחלה הוי הכחשה ויש כאן א' פסול. וכשכונו בשאר שאלות ביחד. ואין מכחישין הוה נמצא פסול במה שאין מכחישין ובטל העדות ולא איתרע חזקת הנידון וליכא לאוקמא העדים אחזקה דאדרבה נוקא הנידון אחזקה. ומ"ה בעי רובא דטעי בעיבורא. אבל בהכחשה בשעות דהוא שאלה אחרונה. ועד השתא לא היה שום שקרן. והשתא נמצא שקרן במה שהם מכחישין זא"ז ולא נתבטל העדות האחד. ואיתרע חזקה מחמת ע"א ונשאר חזקת העדים ומ"ה מתרצין דבריהם אף בדרך רחוק ומ"ה לא ס"ל כרבא שהקשה ומה אלו דייקינין

עוד י"ל בפשיטות לפמ"ש בשערי משפט סי' ל"ד ס"ק ו' דעדים שהעידו ואח"כ העידו חילוף הדברים אף דאין חוזרין ומגידין מ"מ נפסלים לעדות מכאן ולהבא והפוסקים מביאים זאת בשם שו"ת הלכות קטנות סי' ש"ד. ויבואר לפנינו א"כ הרי התוס' כתבו בב"ב מ"א דהא דנמצא אחד פסול בטל כל העדות דוקא כשהפסול ידוע. מעתה כשהכחישו א"ע ביום החודש ואח"כ כונו ביום השבוע. ואם לא טעה העד רק כיון באמת ליום החודש שאמר הוי חוזר ומגיד כמ"ש התוס' ובודאי נפסל והפסול ידוע מי שחזר והגיד ופסול כל העדות ולא נשאר אף ע"א. ויש להנידון חזקה דכשרות נגד חזקת העדים ולכן הוצרך לומר מטעם רובא דטעי בעיבורא דירחי. משא"כ בהוכחשו בשעות דל"ה חוזר ומגיד ואין ידוע מי הפסול לא נתבטל כל העדות ונשאר ע"א להוציא הנידון מחזקתו ויש כאן חזקה לעדים ומ"ה מתרצין דבריהם אף בדרך רחוק. וזה סברת אביי ודוק

עוד יש להעיר במה דפליגי אביי ורבא דבמה שכתב הטו"ז דמתרצין העדים בדרך רחוק משום חזקת כשרות מהעדים זה דוקא לר"ח דס"ל בהדי סהדי שקרא למ"ל והיכא שהם מוכחשין פסולים לכל עדות שבעולם וה"ה בחד לגבי חד כמבואר בשבועות מ"ח שלא כחכמי בריסק ויבואר לפנינו ג"כ מתרצין דבריהם. אבל לר"ה דס"ל דכשרים לכל עדות לא נפסלו בהכחשה ואין מתרצין דבריהם שלא יהי' נפסלים דגם בהכחשה כשרים לכל עדיות. א"כ למ"ש תוס' שבועות מ"ז דרבא כר"ה ס"ל ומ"ה ס"ל דלא מתרצין דבריהם ומקשה ומה אלו דייקינין. ואביי ס"ל כר"ח מ"ה ס"ל דמתרצין דבריהם אפי' באופן רחוק ודוק. מיהו בזה עדיין יש להסתפק. ועוד י"ל דזה גופה מה שכתב הפ"י קדושין ס"ה בהגה דעד אחד נאמן לבטל חזקה ולעשות ספק עכ"פ זה דוקא לאביי בקדושין ס"ה כמו שכתב הריטב"א שם דלאביי ע"א נאמן נגד חזקה והא דהכחשת הבע"ד אין ע"א נאמן היינו משום ספק אין להוציא ממנו אבל החזקה נתקלקל (ומ"ה ס"ל למ"כ בב"י סי' קכ"ז דנהי דאין בידינו לאסרו על הבעלים בהכחשת הבע"ד אבל לאחריני אסור) והא דמיבעי לן ביבמות פ"ז דלא כאביי עיי"ש, ע"כ לאביי ליכא חזקה לנידון כיון דאיכא ע"א כשר. ומ"ה מוקמינין העדים אחזקתן ומתרצין דבריהם משא"כ לרבא וקצרתי בזה מיראת האריכות

(ח) ודרך אגב הנני אומר בהך פלוגתא דאביי ורבא בקדושין ס"ה להבין סוגית הגמ' כתובות י"ח ע"ב דשם ארמב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים מחמת ממון וכו' והקשה רבא כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד אלא כי איתמר דרמב"ח ארישא עיי"ש והדבר תמוה דרמב"ח בתחלה אמר ב' דינים דמחמת נפשות נאמנים בלא מיגו ומחמת ממון נאמנים במיגו והקשה רבא אמאי מנ"פ נאמנים בלא מיגו הרי א"ח, ומגיד. אבל אאונס מחמת ממון דנאמנים במיגו לא הקשה כלל ולבסוף מסיק דא"א מע"ר ול"א מיגו. וחזר מב' דינים ואמאי לא הקשה מתחלה אב' דינים. וכבר תמה ע"ז בהפלאה וע' בבית אפרים ח"מ סי' ונ"ל דהנה בראב"ן כ' והובא בברוך טעם להגאון מלייפניק בסוגיא דפלוני רבעני. דהא דשם אאמע"ר דוקא כשעד הב' אמר סתם פלוני רבע אבל כשאמר העד הב' שרבע לעד הראשון נאמן היא לעשות עצמו רשע עיי"ש. והקשיתי עלי' מסוגיא זו. דהכא ע"כ מיירי ששניהם אמרו אנוסים כ"א העיד עלי' ועל חבירו כפשטא דלישנא וכן משמע בתוס' ד"ה הרי אלו נאמנים שכתבו דהוה כתרי ותרי משום דאנן סהדי ואם כ"א מעיד ע"ע לבד הו"ל אנן כתרי לגבי חד. וכן משמע בהפלאה דמיירי דכ"א מעיד עלי' ועל חבירו א"כ כשיש לכ"א עד המסייע אדם מע"ר להראב"ן ואמאי אין נאמנים במיגו. וע"כ מוכח מסוגיא זו דלא כראב"ן. אמנם נ"ל דלאביי