בית יצחק אורח חיים יט

ג ב"ה ברעזאן יום ג' י"ד אדר א' כטל לישראל לפ"ק

שלום וברכה וכ"ט להרב החריף החכם השלם מהיר ומשכיל על דבר כש"ת מו"ה אהרן יואל בלאנקנשטיין נ"י תתן אחי הרב החריף הגביר הירא וחרד נדיב ושוע המפורסים מ' סענדר שמעלקיש נ"י מקראקא

(א) יקרת מגלת ספרך הגיעני ולי מה יקרו דבריך דברי חן ושכל טוב ד' יאשר כחך וחילך לאורייתא ויחזיק בידך להגות במרחב בתורתינו הקדושה והנני להשיב על דבריך דרוש נא מעל ספר זה ושמע חות דעתי במנחת אומר שהקרבת לפני וכה דבריך

במנחות ד' מ"ב אמר רב ציצית א"צ ברכה ומקשה מי א"ר הכי והא א"ר ציצית שעשאן נכרי פסולה וכל מצוה שכשירה בנכרי בישראל א"צ ברכה ואם פסולה בנכרי צריך לברך ואיתא שם בגמ' תפילין הוה תיובתי' אלא ה"ט דמצוה דעשייתה הוי גמר מצוה צריך לברך והכא בהא קמיפלגי מ"ס חובת טלית ומ"ס חובת גברא עיי"ש כל הסוגיא והדבר הקשה בסוגיא דהרי למסקנא ל"ק כלל דרב אדרב וגם יקשה בגמ' דקאמר א"ל ר' מרדכי וכו' אנן הכי מתנינן דכשר בנכרי ול"ק כלל והא למסקנא לא תלוי במה דכשר בנכרי. וכבר תמה בסוגיא זו בס' מעין החכמה במ"ע דציצית דף קל"ג דפוס לבוב עיי"ש וע"ז כתבת דהקשו המפרשים לשטת ר"ת דנשים פסולים לתלות ציצית מטעם דכל שאינו בלבישה אינה בעשי' דא"כ למ"ל קרא למעט נכרי מדכתיב בני ישראל ות"ל מטעם כל שאינה בלבישה וע"ז כתבת דזה לא קשה רק למ"ד חובת גברא דתלוי בלבישה ויש לדרוש כל שאינו בלבישה אבל למ"ד חובת טלית ל"ש למדרש כן. ולפ"ז מקשה שפיר דרב אדרב. דכיון דרב ס"ל א"צ ברכה ע"כ ס"ל חובת גברא ול"ה העשי' גמר מצוה כמסקנא דגמ' ומדממעט ציצית בנכרי מדכתיב בני ישראל וק' למ"ל קרא ת"ל דכל שאינו בלבישה ע"כ ס"ל חובת מנא וליכא למעוטי מכל שאינו בלבישה וק' דרב אדרב ולכן משני דרב מכשיר בנכרי מילפותא דקרא ובאמת ס"ל חובת גברא ומסברת חוץ נכרי פסול מטעם כל שאינו בלבישה ורק דקרא מרבה נכרי להכשיר זאת תוכן דבריך ודברים אלו משמחים לב אבל אם לדין יש תשובה דהכי לבישה כתיב בציצית אנן הכי דרשינן כל שישנו במצות ציצית ישנו בעשיית ציצית וכמו למ"ד חובת גברא פסול נכרי כן למ"ד חובת מנא נימא כל שישנו במצות ציצית היינו שמחויב לעשות ציצית בכלי קופסא שלו ישנו בעשי' ואיני יודע שום חילוק בין מ"ד חובת גברא לחובת מנא בזה דהרי למ"ד חובת גברא אינו מחויב ללבוש בגד של ד' כנפות ורק כשילבוש היא חייב ולמ"ד חובת מנא אף בכלי קופסא חייב ובין כך וב"כ נימא כל שחייב במצות ציצית ישנו בעשי' ע"כ לא ניתא לי תירוצו בסוגיא

(ב) ואשר אנכי אחזה ליישב הסוגיא הנ"ל מה דקשה בסוגיא דמסיק והכא בהא קמיפלגי דכיון דלא קשיא כלל דרב אדרב לא מצינו פלוגתא כלל בהא אי ציצית צריך לברך ואיך קאמר דקאמר דקמפלגי בהא ועל דרכינו יש לפרש דברי הגמ' בדרך זה הנה בדרוש לשבת תשובה שנה זאת אעתיקו אי"ה לקמן הארכנו בסוגיא דכלאים בציצית ומשם בארה דמ"ד כלי קופסא חייב ס"ל נשים חייבות בציצית וטעמא דידי דהתוס' הקשו בקידושין כ"ט למ"ל קרא דאותו למעט נשים דאין חייב למול בנם ת"ל דהו"ל מ"ע שהז"ג ותירץ הפ"י דנשים אין פטורות רק ממצוה שבגופו שא"א לעשות ע"י שליח משא"כ מצוה שאפשר לעשות ע"י שליח ולדבריו קשה מצות ציצית דנשים פטורות והרי אפשר לעשות ע"י שליח וכבר הרגיש בזה המקנה שם אך הדבר נכון דלמ"ד ח"ג החיוב על הלבישה וזה א"א ע"י שליח והוה מצוה שבגופו משא"כ למ"ד כלי קופסא חייב בציצית ל"ה מצוה שבגופו דציצית בבגד יכול לעשות ע"י אחר ואף נשים חייבות ובהכי תרצנו דברי הרמב"ם דפסק כלאים בציצית דחוי' והתוס' הוכיחו במנחות מ' ע"ב הלשון שמואל שאמר תכלת אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה מלשון ואפי' דכלאים הותרו לגמרי וצריך ישוב להרמב"ם למה לא פסק כשמואל ותירצנו דהתוס' יבמות ה' ד"ה טעמא הקשו אי בעלמא עשה דוחה לל"ת (כגון למ"ד דיליף מראשו דעשה דוחה לל"ת) ל"ל קרא לכלאים בציצית ויש ליישב קו' התוס' דקרא מיותר קמ"ל דהותרה לגמרי כלאים בציצית אפי' בלילה והתוס' תירצו דקמ"נ דעשה שאינו שוה בכל דוחה לל"ת השוה בכל וזה למ"ד נשים פטורות מציצית אבל למ"ד נשים חייבות ליכא ליישב רק בדרך שכתבנו דקרא קמ"ל הותרה ולפי"ז מיושבין דברי הרמב"ם דשמואל כשיטתי' דס"ל כלי קופסא חייבין בציצית ולדידיה מצות ציצית ל"ה מצות שבגופו ואף נשים חייבות כשיטת הפ"י וקשיא למ"ל קרא לכלאים בציצית כקו' התוס' ותיפוק לי' מראשו דעשה דוחה לל"ת וע"כ כנ"ל דהותרה אבל הרמב"ם פוסק דנשים פטורות ולא מוכח מקרא דהותרה דקרא קמ"ל עשה שאינו שוה בכל דוחה לל"ת ומ"ה פוסק דחוי' וזה ישוב נכון מאוד ובהכי מיושב סוגיא דידן דהתוס' הוכיחו מנחות מ"ב ד"ה מנין מדנקיט רב מנין לציצית בנכרי שהוא פסולה מכלל דס"ל לרב דנשים כשרות עיי"ש וקשיא אמאי נשים כשירות נימא כל שישנו בלבישה וכו' אי נימא למעט נשים מבני ישראל כקושית המג"א סי' י"ד וצ"ל דרב ס"ל נשים חייבות בציצית ומ"ה אינו ממעט רק נכרי וכבר הקדמנו לעיל דמ"ד חובת גברא הוי מצות ציצית מצוה שבגופו ונשים פטורות ולמ"ד חובת מנא ל"ה מצוה שבגופו דאפשר ע"י שליח ונשים חייבות ומעתה שפיר מקשה דרב אדרב דמדקאמר רב א"צ ברכה ס"ל חובת גברא ול"ה גמר מצוה ומ"ה אין בעשייתה ברכה ומדקאמר מנין לציצית בנכרי ולא ממעט נשים ס"ל חובת מנא וקשיא דרב אדרב ומ"ה מסיק בהא קמפלגי א"ל ר' מרדכי לרב אשי דהוא מתני בשם רב מנין לציצית בנכרי שהוא כשרה ונקט נכרי לרבותא דגם נכרי כשר מקרא דעשו להם אחרים וכ"ש נשים גלי קרא דרשאין לעשות מקרא זה ולעולם ס"ל חובת גברא ונשים פטורות ומ"ה א"צ ברכה דל"ה גמר מצוה ומ"מ מותרין לעשות מרבוי דקרא ורב קמ"ל רבותא דנכרי כשר וכ"ש אשה ול"ק דרב אדרב וזה ישוב נכון ונחמד: ודע דאין להקשות לסברתינו דמ"ד כלי קופסא חייב דציצית אף נשים חייבות דל"ה מצוה שבגופו א"כ איך דייק במנחות מ"ג מר' יהודה דראי תכלתא לפרזימא דאינשי ביתי דס"ל לילה זמן ציצית דילמא לעולם לילה לאו זמן ציצית ורק דס"ל כלי קופסא חייב בציצית ול"ה מצוה שבגופו ולכן נשים חייבות ול"ק קו' הגמ' שם אבל לק"מ דכיון דברך בכל צפרא ע"כ לא ס"ל כלי קופסא חייב דלמ"ד הנ"ל אינו מברך רק פ"א בעת שעושה הציצית דמה שפושט אח"כ בכל לילה ל"מ לדידי' דלא בטל המצוה בהפשטה דאף במונח בקופסא חייב ודוקא למ"ד ח"ג מהני הפשיטה וההפסק שיברך עלי' אח"כ ובפרט לשיטת הרא"ש דטלית של יום חייב אף בלילה ע"כ ל"מ ההפשטה והלילה להפסק שיברך אח"כ וע"כ צ"ל דס"ל חובת גברא ושפיר מקשה בגמרא ודוק

והנה כסברת הפ"י כתב ג"כ הריטב"א בקידושין כ"ט רק בשנוי קצת ולריטב"א אין מוכרח כסברתינו ורק גבי מילה ל"ה מצוה שבגופו דגם הב"ד חייבין וס"ד דאשה חייבת כמו הב"ד משא"כ בציצית ורק להפ"י דברינו קיימין ועדיין יש לפלפל הרבה ותן לחכם ועיין ריש חגיגה ס"ל לרש"י ותוס' דנשים פטורות אף מראיית פנים והתוס' מביאין מירושלמי דנשים חייבת בראיית פנים ורק מקרבן פטורין וש"ס דידן לא ס"ל כן ולהפ"י שיטת הש"ס דילן מוכרחת דליכא למימר דבראיית פנים חייבין רק מקרבן פטורין דא"כ מה מקשה שם ד' ד' למ"ל קרא דזכורך להוציא נשים ת"ל דהוה מ"ע שהז"ג ולהפ"י לק"מ דקרבן אפשר ע"י שליח ונשים חייבות במצוה כזו אף דזמן גרמא ובסמיכה בל"ה נשים אין סומכין ובראיית פנים חייבין ומה מקשה הגמ' וע"כ פטורין מראיית פנים ואזה קאי זכורך וראיית פנים אי אפשר ע"י שליח ושפיר מקשה ודוק היטב בזה ומ"מ יש לפלפל הרבה בזה על הפנ"י ולקצר אני צריך

(ג) עוד נלפע"ד בדרך פלפול ליישב הסוגיא הנ"ל במנחות הנה בסוכה דף ט' אמרינן וב"ה ל"ל דרב יהודה וכו' ומשני שאני ציצית דכתיב לך לשם חובך ומקשה והרי לך בעי למעוטי גזולה ומשני גזולה ילפינן מלהם ולשיטת רש"י קאי הסוגיא שם אליבא דרב אף דטווי' לא בעינן לשמה אבל תליית הציצית בעי' לשמה ומקשה לכ"ע עיי"ש ולפ"ז קשה ללישנא בתרא דמנחות [מ"ב ע"ב] דיליף מומשו להם אחרים יעשו להם והיינו נכרים והרי קרא דלהם בעי למעוטי גזילה כדאיתא בסוכה ודא ודאי קושיא וכבר הרגיש בזה בברכי יוסף וליישב זאת נאמר הנה אם גזל צמר ועשאן חוטין ודאי קונה בשינוי כדאיתא בסי' י"א אך בגזל חוטים ל"ה העשי' שינוי ובש"ס דסוכה ד"ל ע"ב מקשה וליקנינהו בשינוי מעשה משום דאגדן ומשני לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד הוי שינוי החוזר לברייתו ולפי"ז בציצית ודאי בעי קשר והוי שינוי ורק דהוי שינוי החוזר ולפ"ז נאמר דרב בהך לישנא ס"ל כרבה בב"ק שכתבו התוס' ד' ס"ה ע"ב דרבה ס"ל שינוי החוזר לברייתו קונה מדאורייתא ולפ"ז ל"צ קרא למעט גזולה דאף בגזל חיטים ותלאן בבגד קונה מדאורייתא ולכן מוקי קרא דלהם לרבות נכרים שעושין ציצית (וקצת בדרך רחוק יש להוכיח דרב ס"ל שינוי החוזר לברייתו קונה מדאורייתא דהגאון מליסא סי' ל"ד בחו"מ הוכיח במה דפליגא אביי ורבא בתמורה בשינוי קונה ותליא בכל מילתא דא"ר ל"ת זה דוקא בשינוי החוזר לברייתו עיי"ש בדברים נעימים וכיון דרב ס"ל כר"י בפסחים כ"ט ע"ב דמב"מ ל"ב ויליף מדם הפר ע"כ ס"ל מערבין לקרנות ומ"ד מערבין לקרנות ע"כ ס"ל כמ"ד כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני כדאיתא בתמורה ד' ד' ולדידי' אף שינוי החוזר קונה כמ"ש הגאון מליסא ומזה מוכח דרב ס"ל שינוי החוזר קונה מיהו אף בלי ראי' הדבר ברור דסוגיא דמנחות ס"ל כן) ואמנם שיטת התוס' דאף בקונה הדבר הוה מה"ב ולפ"ז צריך קרא גם לגזל ואף דשנוי החוזר קונה מ"מ הוי מה"ב וקרא איצטריך דקמ"ל אף בדבר שאינו בא לרצות כקרבן פסלי' קרא משום מה"ב כמ"ש הריטב"א בסוכה ל"א ודעת התוס' דהיכי דקנה מקודם ל"ה מה"ב ורק היכא דקנה בשעת המצוה ולפ"ז יש חילוק למ"ד ציצית חובת מנא דהוי בשעת עשיי' גמר המצוה הוי מה"ב אף דקונה בהתני' מטעם שינוי החוזר מ"מ הוה מה"ב דבשעת הקנין הוה המצוה אבל למ"ד חובת גברא ובשעת העשי' אינה עושה המצוה ורק אח"כ כשלובש ומ"מ הקנין בא משעת עשי' שייך סברת התוס' דהיכא דקנה מקודם ל"ה מה"ב ול"צ קרא לגזל דהרי בכל גזל יוצא משום דקונה לחוטים בשעת תלייתן והמצוה אינו מקיים רק אח"כ כשלבשן. ולפ"ז הסוגי' כמין חומר והכי מקשה כיון דס"ל לרב א"צ ברכה א"כ ס"ל ח"ג ול"ה גמר מצוה ושוב יוצא אף בגזל חוטים דקנה קודם המצוה ול"ה מה"ב ול"צ קרא לגזל ומיותר קרא דלהם ואיך אמר ציצית בנכרי פסולה והרי קרא מיותר דלהם מרבה שאחרים יעשו בשלמא אי ח"מ הוה גזל מה"ב כנ"ל וצריך קרא דלהם לגזולה משא"כ השתא דס"ל