בית יצחק אורח חיים יח

בל"ז מצות ציצית ומדהתירה התורה ללבוש מסמוכים לא תלבש שעטנז כלאים תעשה ומותר ללבוש מוכח ע"כ דהותרה אף באפשר ודוק כי הפירוש הזה נחמד מאד. ומעתה אין ראי' מסוגיא דשבת דשם בליכא אחר וא"א לעשות המצוה היום העשה דוחה לל"ת דאין למצות אלא מקומן ושעתן משא"כ בציצית אם נימא דלא הותרה רק בחויה אסור ללבוש ויקיים המצוה בלא לבישה דא"ל דאם אסור ללבוש הוה הבגד אינו ראוי ללבישה דז"א דמ"מ הבגד ראוי ללבישה אלו הי' לו ציצית שהם מינו וז"ב ונחמד. ובזה יש ליישב הרבה ענינים לשיטת הפוסקים דלא סבירא להו הותרה כלאים לגמרי ומשום הכי לס"ל כשמואל דמנחות ע' תוס' חולין ק"י דלמ"ד כלי קופסא חייב ע"כ הותרה לגמרי מדהתירה התורה ללבישה ושמואל כשיטתי' משא"כ למאי דפסקינן חובת גברא מיהו למ"ש המג"א בסי' י"ט דלמ"ד תיבת גברא חייב בלבש אף באינו ראוי ללבישה עי"ש מכ"ש בכלאים בלבש חייב בציצית יש לדחות גוף הסברא שכתבתי ודו"ק. אבל עכ"פ בגוף הדבר דאף למ"ד הותרה לא הותרה רק הציצית אם הם כלאים אבל לא אם הבגד כלאים ז"ב. עוד י"ל דלפמ"ש תו' ביבמות דמצות ציצית ל"ה רק אחר העיטוף והקשו איך דחי לכלאים דהוה לי' שלא בעידנא י"ל דבפעם ראשון באמת קו קובר אחר העיטוף ול"ה כלאים רק אח"כ ובעידנא. וכיון דבעינין עכ"פ שיותר בהאי בגד א"כ אם הבגד כלאים ל"ה בשום פעם בעידנא דתיכף עובר ואינו דוחה ודו"ק. וע' עוד בשאג"א ובטורי אבן דעשה לא דוחה לל"ת רק אם הם בדבר אחד אבל בחצי' שפחה וחצי' ב"ח לא דחי צד דחצי' חירות לצד דחצי' עבדות וצ"ל איך דחי עשה לל"ת בכלאים בציצית דדבר ברור דהמצוה עושה רק בהציצית לא בהבגד ורק משום שהציצית גופא הם כלאים ובזה דוחה משא"כ היכא שהבגד גופה כלאים. ובהבגד אינו עושה מצוה ודאי ל"ד אף למ"ד הותרה ואכמ"ל יותר

(ט) ודע דסבור הייתי לומר דמה שכתבו תוס' בכתובות ובמנחות דבבגד פשתן מותר לעשות לבן של צמר הואיל וכבר נעשה כלאים ע"י תכלת ומקור הדבר מגמ' אמר שמואל משמי' דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ע' מנחות ל"ט ע"ב והרמב"ם לא פסק הכי ע' בב"י סי' י"א באריכות דאפי' איכא תכלת אסור בחוטי פשתן וצריך ליתן טעם למה לא פ' כשמואל. ונ"ל דזה תליא אם מותר להרבות בשיעורין לחולה בשבת דכ' הר"ן בביצה דלצורך יו"ט מותר להרבות והקשו שם ממנחות באמדוהו לחולה לשני עוקצין שנים יהבינין עי"ש משמע דאסור להרבות ותי' הר"ן דיש חילוק בין יו"ט לחולה בשבת דיו"ט הותרה ושבת לחולה דחוי' וה"ה להרבות כלאים בבגד ושמואל לשיטתי' דס"ל כלאים הותרה דקאמר במנחות מ"א אין בתכלת משום כלאים אפי' בטלית פטורה ומ"ה מותר להרבות אפי' לבן אף דזה אפשר במינו משא"כ הרמב"ם דפ' דלא הותרה מדכ' שמא יתכסה בלילה. ע' שאג"א ומ"ה כ' דגם להרבות בכלאים אסור כדין כל ריבוי איסורין והוא לכאורה נכון מאד. אך צ"ע אם אין לחלק בין כלאים לשאר איסורין דלפ"ז לא יהיה רשאי להוסיף אפי' פשתן ואם יש לו בגד פשתן בציצית לא יוכל להוסיף אף פשתן בבגדו דג"כ הוי מרבה באיסורין. ולכן צריך עוד ביקור בסברא זו ואקצר

(י) ולדאתאן עלה בישוב קושיתי לשיטת מהר"ם דצו"פ תרווייהו בעי לשאר מינים וזולת זה אינו פוטר והקשיתי מנזיר דקאמר מאן דיליף מראשו למה לא יליף מגדילים ותירצו לכדרבא ואם הכונה דרבא דצו"פ בעי יחד ע"כ קים ליה בזולת זה לא יפטור ועדיין מוכח דע"ד לל"ת יפה העירות לכאורה די"ל דאיהו לא קים ליה דקשר עליון דאורייתא דלא ילפי' מכלאים בציצית ולדידי' קרא לכדרבא ולעולם קשר עליון ל"ד נעביד בלא קשר ול"ה כלאים ואינו מוכח כלל כן דבריך בקיצור. ואמנם הרי רבא גופא קאמר ש"מ קשר עליון ולפ"ז יהיה דברי רבא סותרין. אך מ"מ יתכן דהרי תוס' ביבמות ה' ע"ב הקשו איך ילפינין מסמוכין לכלאים בציצית ודילמא לכדרבא ותי' דמשמע דלא תלבש שעטנז צו"פ כו' קאי אגדילים להתיר כלאים בציצית והכי משמע בנזיר וביארנו דלכאורה בנזיר משמע למ"ד לכדרבא לא מוכח כלל כלאים בציצית. ואך כונת התוס' דמשמע דמאן דיליף מכלאים לא חייש על הא דדחי לכדרבא אך דהוא ג"כ ס"ל כן והיינו כתי' התוס'. ומעתה רבא גופי' דס"ל תרווייהו משמע שפיר קאמר ש"מ קשר עליון אבל מ"ד יליף מראשו ס"ל קשר עליון ל"ד. וזה נ"ל בסנהד' פ"ט דקא' הגמרא אי ס"ל קשר עליון ל"ד והרגישו התוס' דליכא מ"ד הכי ע' ג"כ בהר"ן. ולהנ"ל נכון דהיינו מ"ד יליף מראשו וקרא לכדרבא וקשיא לשיטה מהר"ם עדיין מוכח דע"ד. וע"כ ס"ל קשר עליון ל"ד הר' דאיכא מ"ד הכי. ולפי"ז יש אדרבה עוד ראי' למהר"ם ז"ל דהאי מ"ד מוכרח מפאת סברתו לסבור קשר עליון ל"ד. ואמנם שוב ראיתי בתוס' מנחות מ' ד"ה סדין כתבו אי נמי לאשמעונין קשר דלעיל לא ידעינין אלא מכלאים בציצית ודברי התו' אין להם הבנה כלל ע' בצ"ק שפירושו דחוק. ונ"ל שצ"ל אי נמי לא שמעינין קשר וקאי אדלעיל למאן דיליף מראשו דלדידי' לא שמעינן קשר דקרא לכדרבא וסברת התו' יהיה נכון מאוד. וגם לב"ש י"ל דכיון דקשר עליון ל"ד אבל מדרבנן בעי קשר כדמפורש לעיל דאי ס"ד דרבנן ומשמע דמדרבנן בודאי הוא וא"כ מש"ה פטרו ב"ש דכיון דרבנן בעי קשר עשו חיזוק לדבריהם ומעתה מה יעשה בלא קשר לא יקיים המצוה כתיקון ואי דיעשה בקשר יעבור אל"ת ומדאורייתא אין כאן עשה לעשות קשר ואין כאן כלאים מדאורייתא ואיך יעבור אל"ת במצוה דרבנן ומ"ה אסרו ושייך שפיר לשון פוטרין דבאמת לעשות קשר שייך איסור אבל בלא קשר אין כאן איסור וה"א דיעשה לקיים מצוה דאורייתא והם פטרו ולעשות קשר אסרו שפיר והוא לדעתי שיטה מוחוורת אם לא כוונו התוס' כן ראוי לומר כן אך לדעתי יכול לסבול זאת הכוונה והמעיין בתוס' יבחר הפירושים ולשון התו' בזה דנראה דצ"ל לא שמעינין ודוק ועכ"פ לענין קו' התו' סנהדרין פ"ט ארש"י שכתבו פלוגתא במנחות ולהנ"ל י"ל דזה הפלוגתא בסדין בציצית דבית שמאי לא סבירא להו קשר עליון דאורייתא ודוק ועכ"פ יש מקום ליישב סוגיא דמנחות להנ"ל אך כ"ז אם לא נימא כתי' תו' מנחות ל"ט ד"ה קשר דמגדילים ילפי' לקשר עליון ולפי שזה ענין רחב מאוד אקצר גם ביתר דבריך אשים קנצי לדברי. ועוד חזון למועד לפלפל יותר הארכתי בזה לפי חומר הנושא והענינים מרובים. ואתה בחור חמד שים עינך ולבך למה שכתבתי כי קצרתי מאוד בהסוגיות ציינתי וסמכתי על שקידת עיונך והודיעני כפעם בפעם משלומך ומשלום תורתך גם אם יהיה לך איזו הערות בדברינו הודיעני וד' יברכך בכל טוב כנפשך ונפש מוקירך

יצחק שמעלקיש האבדפ"ק והגליל

בשולי המכתב ע' במג"א סי' י"א ס"ק י"ג הביא דעת הרא"ש דתוקף ב' תקיפות אינו חייב אא"כ קושר וס"ל לתיו"ט דדוקא בב' קשרים חייב וכתב ביד אפרים שם בדעת הרא"ש והתיו"ט לחלק בין כלאים לשבת והוי כלאים בב' תפירות וקשר אחד ומשום שבת אינו חייב רק בב' קשרים. ומ"ה כתב המג"א דבציצית סגי בקשר א' כמו בכלאי' עי"ש. וקשיא דא"כ קשיא לשיטת הרא"ש מהך דמנחות ל"ו בנפסקו הציצית בכרמלית דא"צ לפשוט הבגד דכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן. והרי הוא עובר בעשה דלובש בגד בלא ציצית וליכא לתרץ כמ"ש המרדכי הובא במג"א סי' י"ג דבשבת אינו חייב בציצית מדאורייתא כיון דאינו יכול להטיל ציצית. דהרי להרא"ש יכול להטיל ציצית בשבת בב' תקיפות וקשר אחד דהוי קשר לציצית ולחיוב שבת בעי ב' קשרים וכן קשיא לשיטה הנ"ל מהא דאמרי' בשבת קל"א דאף לר' אליעזר ציצית אינו דוחה שבת הואיל ובידו להפקירן ות"ל דלא דחי שבת דיכול להטיל ציצית בקשר אחד ולתרץ זאת נאמר דנהי דבשבת לא מחייב רק בב' קשרים מ"מ בקשר ציצית חייב בקשר אחד מיגו דהוי קשירה לענין ציצית הוי קשירה לענין שבת ומיירי בשבת קל"א בקשר אחד ומ"מ חייב משום מיגו כמו דאמרי' בשבת צ"א. ולפ"ז קשיא קו' גדולה דהרי המג"א הקשה על המרדכי דבשבת אינו חייב בציצית מהא דסד"א דלר"א דוחה שבת ותי' המג"א דאם ציצית דוחה שבת חייב בשבת בציצית והמרדכי קאי למסקנא דציצית אינו דוחה שבת ומ"ה בשבת אינו חייב בציצית. ולפ"ז קשיא למסקנא אמאי חייב משום שבת והרי לא עשה אלא קשר אחד. וליכא לתרץ משום מיגו דהוי קשר לציצית דז"א דהרי אליבא דאמת אינו חייב בציצית בשבת ולא הועיל כלום מדאורייתא כיון דאינו חייב היום בציצית ול"ש מיגו ואמאי חייב משום שבת וצ"ע: וליכא לתרץ דלפ"ז מיירי בעשה ב' קשרים דאם ציצית דוחה שבת מותר לעשות אף בב' קשרים דגם בקשר אחד מחלל שבת משום מיגו ול"ש לומר דאפשר לעשות בקשר אחד דז"א דנהי דבקשר אחד נמי איכא חילול שבת משום מיגו מ"מ אף אם דוחה שבת אסור לעשות בב' קשרים דמיעוט במלאכה עדיף כדאמרינן במנחות דף ס"ד לענין חולה וע"כ לא הותר רק בקשר אחד ובפרט לר"א דמחייב בכריתות י"ט על גמר מלאכה חייב בב' קשרים וע"כ לא מיירי רק בקשר אחד והק"ל. והנ"ל דקשי' בלא"ה להמרדכי דס"ל בשבת אין איסור מדאו' ללבוש בגד בלא ציצית דא"כ איך אמרינן מנחות מ"ג דמ"ד לילה זמן ציצית ל"ה מ"ע שהז"ג ונשים חייבות. והרי להמרדכי שבת לאו זמן ציצית והי"ל מ"ע שהז"ג כמו דאמרינן בתפילין בעירובין צ"ו וע"כ צ"ל דנהי דבשבת אינו עושה איסור אם הולך בבגד בלא ציצית כיון שאינו יכול לעשות ציצית מ"מ אם הולך בציצית מקיים מ"ע. ואינו דומה לתפילין דאינו עושה המצוה כלל בשבת משא"כ בציצית הגם שמותר ללבוש בגד בלא ציצית מ"מ אם הולך בציצית מקיים מצוה. ולפ"ז שפיר חייב משום שבת בקשר אחד משום מיגו דמועיל קשר אחד שיקיים מצוה דמצוה הב"ע ל"ה כמו דאמרינן בירושלמי בקורע בשבת וה"ה בקושר ציצית בשבת דנהי דשבת אינו חייב בציצית מ"מ בהולך בציצית קיים מצוה ושייך מיגו ומה שיש לפלפל לפמ"ש בטורי אבן ר"ה דף כ"ח דהיכא דאם נימא דלא יצא המצוה יתוקן האיסור לכ"ע אמרינן מצוה הבא בעבירה לא יצא שיתוקן האיסור כמ"ש הרשב"א ביבמות ק"ג כעין זה. א"כ בקשר קשר אחד דלא חילול שבת רק משום מיגו דמקיים מצות ציצית נימא דלא יצא דהוי מצוה הבא בעבירה ול"ש מיגו ויתוקן האיסור דלא יתחייב משום שבת. וע"כ צ"ל דאף היכא שיתוקן האיסור ל"א בכה"ג מצוה הבא בעבירה כיון דל"ה גופה עבירה רק היום גורם כמו דאמרינן בירושלמי לענין קריעה ודוק: