בית יצחק אורח חיים קפו

דלא פסולה רק מדרבנן ומ"מ הוי כתב וחייב משום שבת אבל גם מהרש"א מודה דלמסקנת התוס' דכעג"כ ל"ה כתב רק היכא שהיא מתקן בהכתב א"כ בס"ת דפסול מדרבנן אף דמדאור' כשר ל"ה תיקון ופטור לענין שבת. ושפיר כתבו תוס' בסוף דבריהם דבגט לא מיירי דבס"ת מיירי שפיר. ומעתה מיושב הקו' הנ"ל דלס"ד דכעג"כ הוי כתב בפסול דרבנן נהי דהס"ת פסולה אבל הכתב הוי כתב וחייב משום שבת. ולמסקנא מפורש מדברי התוס' דכיון דכעג"כ ל"מ רק היכא שיש תיקון היכא דמדרבנן ל"ה תיקון פטור לענין שבת כמו בהך דקשר מוכסין ודוק

והנה הא דאמרי רבנן אין השם מן המובחר ע' ירושלמי דמקשה והרי לרבנן ל"ה כתב ומתרץ דלדברי ר"י קאמרי לשון זה והש"ס דילן ס"ל לרבנן כעג"כ מהני ול"פ רק בס"ת לראב"י. וצ"ל הא דאמרי אין השם מן המובחר והרי לרבנן ג"כ פסולה. וי"ל דזאת כונתם דבאמת כתב ע"ג כ' אינו מועיל ורק היכא שמתקן ולזה בעינין תיקון גמור. וכיון דא"ן השם מן המובחר ול"ה תיקון ל"ה כתב השני כתב ומ"ה הוא פסול משא"כ בגט דל"ש ואנוהו והוה תיקון גמור שוב הוי כתב

(ב) והנה דברי המהרש"א דמשמע מדברי' דאם הס"ת פסולה מדאור' אף דנעג"כ הוי כתב פטור. ולהיפך מבואר בר"ן ז"ל שמקשה בנטלו לגגו של ח' ועשאו לשני זיינין והרי הוי חק תוכות. ותי' דמ"מ לענין שבת חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה. ואפי' במוחק ע"מ לכתוב חייב עיי"ש. וחק תוכות פסול מדאור' ומ"מ חייב ולמסקנת התוס' ניחא דכאן ל"ה כתב כלל בלא התיקון אך המהרש"א הקשה על קושייתם. ואולי מהרש"א הקשה לשיטת רשב"א דלא ס"ל כשיטת הר"ן ז"ל. והנה בא לידי תשו' הגאון ר"ע איגר סי' כ"א הקשה על הר"ן מהא דנטלו לגגו של ד' ועשאו ר' שפירש"י שתיקן להספר שא"ע משום אל תשכון באהליך עולה ולהר"ן דהס' פסול משום חק תוכות עדיין אסור לקרות בו ועובר משום אל תשכון ומ"ה מוקה להר"ן בשאר ספרים דלית בהו שייכות לקריאה בציבור אלא דהר"ן הקשה דלאו כתיבה היא ותי' דמיקרי כתיבה לענין שבת. ולפ"ז דבס"ת מודה הר"ן דפטור מיושבין דברי מהרש"א אבל לא נהירא לי דבריו והנ"ל דהנה דברי הר"ן צ"ע שכתב דמלאכת מחשבת אסרה תורה והרי אפי' במוחק ע"מ לכתוב חייב ומאי ראי' ממוחק עמ"ל שם כונתו לכתוב ומחק מקום שיש לכתוב ב' אותיות וכאן לא מחק רק הגג ואם ירצה לתקן יצטרך עוד למחוק הכל ואין כאן לא כתיבה ולא מחיקה: ואמנם כונת דברי' דכיון דהכותב דעתו הי' להגיה והוא סובר שהועיל ולפי מחשבתו הועיל במעשי' חייב לענין שבת. אף שטעה במחשבתו כמ"ש תוס' שבת ק"ו ד"ה בחובל וצריך לכלבו שהקשה לר"ש דמקלקל חייב הרי הוי משאצל"ג ותי' בחובל ומבעיר באיסורי הנאה שסבור ליתן לכלבו עיי"ש. וצ"ל אמאי מיקרי מקלקל וצ"ל דלענין מקלקל בעי תיקון גוף החפץ ומה לי בטעותו אך לענין משאצל"ג הדבר תליא במחשבתו ואם הוא טועה בדעתו וסובר שצריך חייב., א"כ בס"ת אם הוא מגיה הרי באמת עשה שתי אותיות ומלאכתן מתקיימת במקום אחר. והרי אפי' רושם חייב ורק דהו"א דמ"מ כיון שרצה להגיה לס"ת לא אהני מעשי' ול"ה מלאכת מחשבת. ע"ז כ' הר"ן דכיון דהי' בדעתו להגיה והוא הי' סובר שיכשיר בזה הו"ל מ"מ. ולפ"ז מיושב קו' הרע"א מנטל גגו של ד' ועשאו ר' דכיון שרצה לתקן הס"ת משום אל תשכון באהליך ולפי דעתו הוי תיקון חייב אף שטעה. ועוד כיון שהוא לא ידע שעדיין הס"ת פסולה א"ע באמת משום אל תשכון באהליך והועיל במעשי'

(ג) וקצת הי' מקום לומר דלענין זה עדיף לר"ש מלר"י דלר"ש דבעי מלאכת מחשבת העיקר תליא בכונתו וכיון דהוא סובר דהועיל חייב משא"כ לר"י העיקר תליא במעשי'. ול"מ מחשבתו ומצד המעשה לא הועיל לר"י דס"ל רושם פטור כדאיתא בדף ק"ג ול"ה כתיבה באמת. ויתיישב מה שהקשה בפ"מ על הר"ן ז"ל מהא דמקשה בדף ק"ג ע"ב על שם משמעון מפתוח ועשאו סתומה ולדברי הר"ן ז"ל מאי ראי' מס"ת לשבת. ולהנ"ל ניחא דשם מקשה לר"י והיא ס"ל בתר מעשי' אזלינין ולא בתר מחשבתו. ולדידי' בעי כתיבה המכשרת באמת ולא מאי שהיא סובר שכשר ועיין במנחות ד' ס"ד דפליגא בענין כזה. ובתוס' שם מיהו בלא"ה ל"ק על הר"ן דשם גם דרך העולם להקפיד ע"ז. בכל כתיבה לכתוב מנצפ"ך והוי ככתבו בשמאל דאמרינין אין דרך כתיבה בכך שבת ק"ג והגמ' מייתי דאם בס"ת כשרה כש"כ דל"ה קפידא בשאר כתיבה משא"כ בחק תוכות כיון שאין ניכר הפסול והעולם אין מקפידין בשאר כתיבה ולא גרע מרושם דדרכו בכך. וז"ב ואין לפני כעת ס' פ"מ לעיין בזה ולפי הנ"ל י"ל דברי מהרש"א בדרך זה. דע"כ כונת המרש"א בס"ת דמעיקרא הי' נכתב שלא לשמה וכעת העביר הקולמוס לשמה דאם הי' מתחילה ג"כ כשר אין כאן פסול בהעביר קולמוס כמ"ש בת"ה והובא בסי' ל"ב ועיין ג"כ בנוב"י סי' א' וגם י"ל דמיירי בשם והנה בשם שהי' בתחילה שלא לשמה ולא נתקדש כלל מותר למחקו כדאיתא במס' סופרים ובסי' רע"ו וכעת שהעביר הקולמוס לשמה. נהי שהס"ת פסולה לרבנן אבל השם כבר נתקדש ואפי' אם ז"א ואנוהו הוי דאור' אבל אין רשות למחוק וצריך לגנוז היריעה. והיכא דהוי קלקול גמור כבר ביארנו דל"מ מה שטועה בדעתו. ומ"ה בהך דנטלו לגגו של ח' נהי דלא עשה תיקון אבל קלקול ג"כ ל"ה וכתבו תוס' שבת דף צ"ד דלא בעינין רק צריך לגופו וכיון שהוא סובר שצל"ג חייב משא"כ במקלקל כתבו התוס' שם דבעי לגופו ולגופה ונהי שהיא טועה אבל מ"מ הי' מלאכת קלקול ושפיר הקשה מהרש"א דמאי הקשו תוס' נוקה בס"ת בשם הקודש דהוי מקלקל ושפיר תי' מהרש"א דפסול מדרבנן ול"ה קלקול דפסול דרבנן מותר לקרות בליכא אחר ודוק

(ד) וע"ד קו' בני הרב החריף מ' אהרן זצ"ל להפוסקים דנשים חייבות במצות דרבנן הואיל ואסמכוהו אלאו דלא אסור והו"ל ל"ה דא"כ למ"ל שאף הן הי' באותו הנס וכבר הובא באחרונים קו' זו בשם חו"י. וכ"ת כ' דזולת זה לא ידענו אם רבנן תיקנו כלל על נשים ואין כאן לאו כלל. הנה כעין זה כתבו תוס' פסחים ק"ח דזולת הטעם לא הי' נשים חייבות משום דכל דתיקון רבנן כעין דאור' תיקון עיי"ש וכ"ת הביא ראי' מקריאת ההלל דאמרינין בסוכה דף ל"ח דאשה וקטן אין מוציאין לאיש כיון שאינן חייבין הרי במצות דרבנן שהז"ג נשים פטורות ואינן חייבות מל"ת. ע"כ וזה ראיות התוס' ברכות כ' לסתור דברי רש"י דל"ג תפילה פשיטא דמעשהז"ג היא דמשמע דס"ל דבמצות דרבנן אף במעשהז"ג נשים חייבות. והקשו ע"ד מהלל דנשים פטורות. ולישב קושית התוס' נ"ל הנה המג"א תרנ"ז מביא בשם היש"ש דמי שחי' נדחקין א"צ להוסיף שליש במצוה אפי' המצוה עצמה א"צ לקנות דהוי לדידי' כהון רב זולת נ"ח וארבע כוסות (ולא מצאתי ביש"ש) ואינו מובן דמאי עדיף נ"ח וארבע כוסות ממצות סוכה ולישב נ"ל לפמ"ש הר"ן הובא ברמ"א שם דיש חילוק בין מ"ע למצוה ל"ת דבזה צריך לפזר הונו משא"כ במ"ע כמו שכתב רש"ל א"כ במצות דרבנן דאסמכהו אל"ת מ"ה צריך לפזר הונו ועיין בפ"מ שם מסתפק בל"ת דרבנן אי צריך לפזר ממונו. והנה לפנינו דברי רש"ל כמו שכתבתי בביאורו. אבל לפ"ז יהי' צריך לפזר הונו משום מצות לולב ביו"ט שרי דרבנן ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וע"כ נ"ל דכמו דאמרינין בזבחים דף מ"ח דל"א טפל חמור מן העיקר ה"ה היכא שחכמים הוסיפו על ד"ת כגון בלולב ל"ש לומר דיש ל"ת דלא תסור וצריך לפזר הון רב דאין טפל חמור מעיקר. וה"ה נשים פטורות משום שלא יהי' טפל חמור מעיקר משא"כ נר חנוכה הוי מצוה דרבנן לגמרי ואסמכוהו על ל"ת לכל דיניו וזה יהי' שיטת רש"י שס"ל בתפילה דרבנן א"ח בין מעשהז"ג לאין הז"ג ולהנ"ל ל"ק מהלל דכיון דאין חייבין במצות סוכה ולולב ולהתוס' קידושין ל"ד גם בעשה דשבתון אין חייבין אין חייבין בהלל דהוי מצוה נוספת ושייך שלא יהי' טפל חמה"ע ל"מ לאביי דס"ל בקידושין ל"ה ור"ה ו' דנשים א"ח בשמחה ודאי נכון דבהלל לא תקנו רבנן שלא יהי' טפל חמה"ע אלא אפי' לר"ז דנשים חייבות בשמחה מ"מ כבר הכריע בשאג"א סי' ס"ט דהלל אין שייך לשמחה. ודלא כרמב"ן דהלל מדאורייתא משום שמחה. ונמצא כיון שהם פטורין מכל המ"ע דשבתון ביו"ט גם בהלל לא תקנו רבנן. משא"כ בתפלה דכל עיקרה דרבנן ובודאי כל הברכות אסמכוהו על ל"ת שלא יהי' ברכה לבטלה א"ח בין מעשהז"ג לאהז"ג., ומ"ה בהלל דליל פסח דחייבות בד' כוסות ובכל המצות הנוהגת בליל זה גם בהלל חייבות וכן כתבו תוס' בסוכה

(ה) ואמת דאם כנים הדברים דמצות דרבנן הוי מטעם ל"ת הי' מקום לישב דברי הרז"ה דס"ל דמצוה דרבנן להנות ניחתו והשעה"מ הקשה עלי' מלולב של ע"ז דאם נטל יצא אפי' ביו"ט שני. ולהנ"ל י"ל הנה הרשב"א סוכה ל"א כ' אהא דמלל"נ אע"ג דאדם אוכל פירותיהן בעה"ז לא הוי אלא גרם הנאה ורבים מקשים מנדרים ל"ג דאין מחזיר לו אבידה דנהנה מפרוטה דר' יוסף דגם שם ל"ה רק גרם הנאה דספק אם יבא העני. ואמנם באמת לא מצאנו מלל"נ רק באותן מצות שאין אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה ומה שהקשה הרשב"א ממעין דטובל בימות הגשמים אף דעי"ז יטהר זה לא מיקרי הנאה דמעיקרא ג"כ הוי חזי אך ארי' רביעה עליו כמ"ש הב"י בא"ח סי' של"ד והריטב"א במכות כ"א ותוס' שבת קכ"ז. ולפ"ז לפ"מ שצידד זקיני הת"ש והובא בפ"מ בפתיחה כוללת א"ח ח"ד אות ח' דבל"ת כיון דהעונש בהאי עלמא גם השכר בהאי עלמא ולפי"ז בהכשר לל"ת אמרינין מל"נ. ומה"ט בשוחט בסכין של ע"ז אסור הבהמה ולא תיקשי קו' הפליתי סי' י"א דמלל"נ כיון דהיא הכשר לל"ת ומצאתי תנא דמסייע לזה בספר מלא הרועים. א"כ מה"ט נמי אמרינין במצות דרבנן לה"נ דעיקרן מל"ת והוי תיקון לאו ובתיקון לאו אמרינין מלה"נ. ועוד יש להסביר הדבר דבמ"ע כיון שאינו מחויב לפזר הונו רק עד שליש ל"ה כ"כ הנאה משא"כ בעבירת ל"ת כיון שצריך לפזר הונו כמ"ש הר"ן הוי הנאה גמורה א"כ כ"ז בעיקרו דרבנן אבל ביו"ט ב' דכבר כתבנו דרבנן לא אלמוהו כ"כ שיהי' בל"ת ושיצטרך לפזר ממונו מטעם שלא יהי' טפל חמה"ע