בית יצחק אורח חיים קפה

מיגו באשה ומאי מהני המיגו לאיש אם ל"ה תשבו כעין תדורו הואיל ובאשה ל"ש ומ"ה לא פסק כן והוא דבר חריף

(י) ומעתה נבוא על הא דבכריתות משני דילמא שאני יוה"כ דהכשירו בכך אלא הא דרפרם בדותא היא וביומא לא דחי שאני יוה"כ דהנה ר"ש מתרץ אהאי דעתי אפי' בשבת שאם הי' חולה מרכיבו על כתפו ולמ"ל הא ואמאי לא מוקי לה בפשיטות דמחלל שבת בתחומין לשיטת הרי"ף ז"ל דתחומין די"ב מילין דאו' לכ"ע וכבר הקשה כן השאג"א. אך צ"ל דר"ש ס"ל תחומין אף י"ב מילין ל"ד והנה בעירובין י"ז יליף לתחומין מקרא דאל יצא. ועיי"ש דמסיק מי כתב אל יוציא אל יצא כתיב ועיי"ש בתוס' דעיקר קרא להוצאה אתי. והקשו דהרי הוצאה ילפינין מקרא דויכלא העם מהביא שבת צ"ו. ואמנם קו' תוס' י"ל דשם בשבת מקשה ודילמא משום דשלימא לי' מלאכתו. ותי' דיליף העברה העברה מיוה"כ וכבר כתבתי לשיטה זו ס"ל יש עו"ה ליוה"כ דא"א לומר דיליף מיוה"כ וביוה"כ גופי' הוצאה מותר דנילף יו"כ משבת. ומעתה נ"ל דמאן דס"ל מו"ה ליוה"כ יליף מויכלא העם מהביא איסור הוצאה וקרא דאל יצא איצטריך לתחומין וס"ל תחומין דאורייתא חוץ לי"ב מילין. ומ"ד תחומין ל"ד ס"ל אין עו"ה ליוה"כ וא"א למילף העברה מיוה"כ וגם לס"ל סברת הירושלמי דעכ"פ יליף דקריה מלאכה כדמשמע בסוגיות הש"ס דלא יליף מזה וע"כ ס"ל דקרא דאל יצא אתיא להוצאה ותחומין ל"ד כנ"ל ועפ"ז הדברים נחמדים. דר"ש דמוקה לקרא שאם הי' חולה מרכיבו על כתפו ול"ק לענין תחומין ע"כ ס"ל תחומין ל"ד וע"כ ס"ל דקרא דאל יצא אתיא להוצאה ולא יליף לה מקרא דויעבירו קול במחנה מג"ש דהעברה דס"ל אין עו"ה ליוה"כ וע"כ קאמר בגמ' זאת אומרת אין עו"ה ליוה"כ דאל"ה למה מוקה לענין חולה ול"ק לענין תחומין כנ"ל ול"ה מצי לדחות שאני יוה"כ דהכשירו בכך. דאין הוכחת הגמ' מברייתא ורק מר"ש דאוקה בחולה ול"מ לתחומין הנ"ל. משא"כ בכריתות דלא קאמר ר"ש הך שאם הי' חולה מרכיבו על כתפו ויכול להיות דקרא לתחומין והדיוק שם דאל"כ למ"ל קרא הרי ע"כ ביוה"כ נמי מחלל יוה"כ בהוצאה או בתחומין ומזה מוכח דאין עו"ה ליוה"כ ושפיר דחי ודלמא שאני יוה"כ דהכשירו בכך וזה תי' נחמד. ודע דבזה שכתבתי לעיל דל"ש להחמיר בנשים מבאנשים אין להקשות מהא דשבת ס"ב דאמרינין נשים עם בפני עצמן הן לענין טבעת שיש עליה חותם דשם אתיא למ"ד עו"ה ליוה"כ כהלכתא ונשים כתיבא בקרא דאשה ואיש כנ"ל באריכות ולכאורה יש לפקפק על סברא זו שכתבתי דלא מצינו נשים חמירין מאנשים דהרי אנשים חייבין בציצית ויוצאין בטלית של כלאים בציצית בשבת ונשים ודאי חייבים ע"ז דלגבייהו ליכא עשה הרי דנשים חמורין מאנשים וכבר הקשה כן בספר יהושע על שאג"א סי' פ"ב. ואמנם לדעת ר"ת בתוס' חולין ק"י דכלאים בציצית לגמרי שרא רחמנא אף לנשים לפ"ז גם נשים פטורות בשבת כיון דמותרת לצאת בכלאים. ולעולם היכא דבאיש שייך מיגו אף הוא מותרת. ונ"ל דזה גופה סברת ר"ת שמתיר לנשים כלאים בציצית משום דל"ח מאיש כסברא הנ"ל ודוק

ועוד נ"ל דעיקר הדין אי שייך בנשים מיגו תליא אי נשים מברכות על מ"ע או לא דלמ"ד נשים סומכות רשות ולדידי' נשים מברכות על מ"ע ומשמע קצת דמקיימים מצות אע"פ דאינן מצוות נ"ל דאמרינין גם בנשים מיגו משא"כ למ"ד נשים אין סומכות ולדידי' נשים אין מברכות על מ"ע ולדעת רש"י עוברים על ב"ת ועכ"פ אין להם מצוה ולכן ל"ש מיגו לגבייהו. ובזה י"ל בישוב דברי הרי"ף שהשמיט מימרא דרבה די"ל רבה ס"ל כר"י דנשים סומכות רשות ומברכות על מ"ע ואמרינין מיגו לנשים והוי תשבו כעין דירה משא"כ הרי"ף לשיטתי' שפסק דלא כר"י כמו שהוכיח השאג"א סי' ק"ה ולכן ע"כ ל"א מיגו לנשים. ולכן השמיט מימרא דרבה ודו"ק עוד י"ל בעיקר הספק אי מותרת אשה לטלטל בסוכה משום מיגו עפ"י דברי התוס' שבת קכ"ז דאע"ג דבגדי עניים לעניים ולא לעשירים מ"מ עשירין בבית עניים מותרין לטלטל הואיל וחשיב לבעה"ב וה"ה הכא כיון דמחיצות ודפנות תליא בחשיבות כדמשמע בתוס' עירובין פ' ד"ה קורה מ"ה הואיל וחשיב לגבי דידיה היא מותרת לטלטל הואיל והיא בביתו מיהו למ"ש המג"א סוף סי' ש"ח דמוקצה תליא בדעת בעה"ב יש לחלק ודו"ק

(יא) ודע דבסוגיא זו יש להקשות לכאורה בהא דסיכך על גבי מבוי שיש לו להי מיגו דהויא דופן לענין שבת הוי נמי דופן לסוכה וכבר ביארנו דענין מיגו מטעם חשיבות ובודאי קודם שבת ל"מ המיגו דעדיין אינו חשוב. ורק בשבת הוי מחיצות מטעם מיגו. והנה איתא בש"ע סי' ר"ל דאם קדם הסיכוך לדפנות פסול . ובט"ז ביאר דמדאורייתא פסול דכשאין לה דפנות ל"ה אהל. ואח"כ נעשה אהל והוי תולמה"ע ומעתה ה"ה הכא קודם שבת ל"ה מחיצות רק סכך ובשבת כעשה מחיצות ע"י המיגו והוי הקדים הסיכוך לדפנות. אך י"ל עפמ"ש הפ"מ שם דאם הי' דופן אחד אין פסול מטעם תולמע"ה כיון דסברת הט"ז דבלא דפנות לא מיקרי אוהל וכאן הוי אוהל עכ"פ לדופן אחד. ומ"ה בסיכוך ע"ג מבוא שיש לו לחי כיון שהי' לו ב' דפנות בלא"ה ל"ה תולמה"ע. ולפ"ז קשה דשם אמרינין סיכך על גבי פסי ביראות כשרה מטעם מיגו ומקשי מאי קמ"ל ותי' התם א"ל שתי דפנות אבל הכא דל"ל כלל אימא ל"א מיגו כלל קמ"ל. ובזה שוב קשיא כיון דקודם שבת ל"ל דפנות כלל והוא סיכך קודם שבת. ובשבת הוי דפנות ע"י מיגו הוי סיכך קודם דפנות ואף אם נאמר כשחל יו"ט הראשון בשבת כיון דקודם שבת ידעינין דבשבת יהי' דופן ע"י מיגו הוי כעשה הדופן קודם הסיכוך מ"מ כשחל יו"ט בע"ש אסור לישב בסוכה זו ע"י מיגו ורק בשבת שאחרי' אמרינין מיגו א"כ הרי דהדפנות ל"נ רק בשבת והסיכוך ודאי הוי מע"ש. ושמא הואיל ואף קודם שבת הי' אהל מדאו' ל"ה הקדים סכך לדפנות

(יב) עוד נלע"ד לישב דברי הרי"ף שלא הביא המימרא דמיגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לשבת הנה בסנהדרין נ"ט פירש"י בהא דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור שכשיצאו מכלל בני נח להתקדש יצאו ולא להקל עליהם עיי"ש. ודייק מזה הפר"ד דרוש א' בשם הרא"מ דהא דאמרינין בחולין ל"ג מפרכסת אחד גוי ואחד ישראל מותרין משום דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור היינו דמעולם לא נאסר לב"נ אף קודם מ"ת משום דמה שהי' אסור קודם ע"כ אסור גם עתה עיי"ש. ולשיטה זו שהתורה לא ניתנה לקולא קשי' איך אמרינין מיגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לשבת הרי שבת במרה נצטוו וב' דפנות ושלישית טפח הי' אסור לטלטל דאז לא הי' מצות סוכה. ואח"כ כשניתן תורה מותר לטלטל ד' אמות בשבת של חג והתורה לא ניתנה לקולא (ואף דאיכא סברה אמרינין כן כדאמרינין בחולין ל"ב הא טעמא קאמר ומכל מקום תניא דלא כראב"י ועיי"ש בתוספות) ואמנם בשבת פ"ז ס"ל לרבא ששי לחנייתן ולא למסען שנסעו בשבת דאתחומין לא איפקד וראב"י ס"ל אתחומין איפקד עיי"ש. וכתבו תוס' דהא דאתחומין לא איפקד הכונה אהוצאה לא איפקד עיי"ש. ולפ"ז דס"ל לרבא דבמרה לא נצטוו אהוצאה ול"ש לומר שקודם מ"ת נאסר. לכן ס"ל להרי"ף דרבא כשיטתי' שפיר קאמר מיגו דהוה דופן (וגריס בגמ' רבא כגי' דידן) ופסיק כראב"י דאהוצאה במרה נצטוו כדמשמע פשטא דקרא דאל יצא איש ממקומו ודרשינין אל יוציא. ולכן לא ס"ל מיגו דהוה דופן כיון דאז במרה נצטוו. ואז ל"ה מצות סוכה. והגם דלפמ"ש התוס' בחולין ל"ג ובסנהדרין דבדבר שהיא מצוה ל"ש מי איכא מידי. וה"ה במה שכתבתי דהתורה לא ניתן לקולא בדבר שהיא מצוה ל"ש לומר כן. מ"מ אולי הרי"ף לא ס"ל כסברת התוס' ועוד י"ל דעכ"פ לנשים דליכא מצוה להם שייך לגבייהו סברא הנ"ל דקודם מ"ת הי' אסור להם. ואיך אח"כ אמרינין מיגו. ול"ה תשבו כעין תדורו כמ"ש לעיל אך לרבא דקודם מ"ת לא נאסר אף לנשים אמרינין מיגו כמש"ל והרי"ף פוסק דקודם מ"ת נאסר כנ"ל והרבה יש לפלפל. ולא כתבתי רק להעיר על המעיין. ועיין בפ"י שמפקפק ג"כ על מיגו זו להקל באדאו"ר ודוק

סימן נו

לחכם

אחד

(א) על דבר בני הרב החריף מ' אהרן (על האי שופרא קבנינא) בשבת ק"ד במהרש"א בתוס' ד"ה אר"ח שכתב דכיון דמדאורייתא הספר כשר אף לרבנן הוי כתב ע"ג כתב ומחייב משום שבת והקשה מהוציא שטר שאינו מקוים דאיתא בדף ק"ח דפטור משום דל"ש מידי אף דקיום שטרות דרבנן וכת"ה תלם דבר זה במחלוקת אי אד"ר מיקרי א"ר מדאורייתא עיין מ"ל פ"ז דתרומת. אבל הרי ר"י ס"ל בסוכה כ"ג דאד"ר הוי א"ר דאורייתא ומשבת משמע דדוקא משום דר"י ס"ל א"צ לקיימו חייב הא לא"ה הי' פטור אף דחזי מדאו' ומשמע מזה דלא תלוי בהכי. אמנם מ"ש דמהרש"א סובר דבפסול דרבנן יצא בדיעבד והוה תיקון גמור יפה העיר. הגם דל"מ מי שסובר כן אבל י"ל כיון דלהרמב"ם בס"ת פסולה מברכין אם אין להם כשרה על כן ס"ל למהרש"א לחלק בין דאורייתא לדרבנן. והנה מה שהקשה בני עוד משבת ס"ה תד"ה הקיטע שכתבו כיון דלענין שבת גזר דילמא מיפסק הוי אינו ראוי להלוך לק"מ דאין כונתם משום פסול דרבנן רק הכונה כמו דגזרו רבנן בשבת דילמא מיפסק כן א"ר להלוך מה"ט וכן כתבו תוס' להדי' ביומא. והנה דברי מהרש"א צ"ע דלפי דברי' דכיון דמדאו' כשר אף לרבנן חייב בס"ת. א"כ מה זה שכתבו תוס' בסוף דבריהם דלראב"י ע"כ המשנה לא מיירי בכל גונא דבגט לא מיירי. והרי גם בס"ת לא מיירי דחייב אף לרבנן כיון דמ"ה כשר ואולי כיון לזה בהגהות קרני ראם שדברי' אינם מובנים

ונ"ל לישב דבריו דמהרש"א ל"כ כן רק לס"ד דתוס' דהוי ס"ל דל"ב תיקון בהכתב וכל כתב ע"ג כתב הוי כתב. ורק שבאם הס"ת פסולה מדאור' ל"ה כתב ע"ז כ' המהרש"א דכיון