בית יצחק אורח חיים קפ

לבטל מדאורייתא. אמנם סברת הא"מ ל"ש רק למ"ד איסור להפך להיתר כמ"ש שם אבל למ"ד אין איסור להפך להיתר והתרומה כמאן דאיתא ול"ה מאבד בידים. ול"ה איסור הביטול רק מדרבנן. ומעתה מיושב הכל דבעירובין ל"ז קאי לר"ש דס"ל איסור נהפך להיתר ואסור מדאורייתא לבטל תרומה בחולין ול"צ בהלוקח יין מטעם ביטול. וע"כ ממעם ברירה. ומוכח דמדאורייתא ל"ל לר"ש ברירה ולעיל ע"א הוכיח הגמ' דר"י ל"ל ברירה מהלוקח יין ל"מ לשנוי דר"י ל"ל בדאורייתא כקו' מהרש"א. די"ל לר"י מטעם ביטול דבנולד בתוך תערובות מודה ר"י כנ"ל. ולר"י לא נהפך איסור להיתר כמ"ש מתוס' יבמות פ"ב מדס"ל חוזר וניעור ול"ה הביטול רק אסור דרבנן וי"ל מטעם ביטול. ומיושב קו' התוס' דר"מ אדד"מ. דכבר הוכחנו דלר"מ לא ס"ל איסור נהפך להיתר ול"ה איסור הביטול רק מדרבנן וסמכינין מדאורייתא אביטול ובדרבנן ס"ל לר"מ ברירה. משא"כ שם בבכורות לענין בע"ח שגובה אמרינין מספק הוי כלקוחות שלא להוציא ממון ועוד י"ל בדרך זה דלמ"ד בתרומה צריך להרים ומה"ט מבואר במשנה דאמרינין חוזר וניעור לא נתבטל לגמרי התרומה ול"ה איסור הביטול רק מדרבנן. משא"כ לר"ש דס"ל א"צ להרים ואינו חוזר וביעור ונתבטל לגמרי איסור הביטול מדאור' ויתישב ג"כ קו' הנ"ל. (ודע דאף דלר"ש מביאין תרומה וקדשים לבית הפסול. ולכאורה לא ס"ל דאסור לבטל תרומה מדאו' כמ"ש הא"מ אך ע"כ ל"פ ר"ש אלא לענין ממעט באכילתו דלע"ע אין מפקיע מקדושה אבל לבטל תרומה ולעשותה חולין אף ר"ש מודה דכי ל"ל את משמרת תרומותי)

(י) עוד אפשר לומר בישוב קו' התוס'. וגם בישוב קו' התוס' בגיטין מ"ז לשיטת רש"י דאם ל"א ברירה. אין כאן חיטה שאין בה חצי' טבל. וחצי' חולין. דמאן דל"ל ברירה לא שהוא מסופק רק דאי אפשר לברר והקשו דאמאי קאמר בבכורות לר"מ דמסופק וע"כ ס"ל דחמש ולא חצי חמש. והרי אפי' אי ל"ל ברירה והוי לקוחות מ"מ הו"ל דצי רמש עיי"ם. והנ"ל הנה רש"י פירש בחולין י"ד למאן דל"ל ברירה ואוסר דחיישינין שמא מדומע שתה עיי"ש. והדברים תמוהין דהנה הך דשני לוגין שאני עתיד להפריש הוא תנאי שהותנה דל"ה תרומה רק אותו שעתיד להפריש וכמו דאמרינין בגמ' שמא יבקע הנוד ושותה טבלים למפרע ולמאן דל"ל ברירה. ח חיישינן שהוא שותה השני לוגין שהי' עתידים לצאת ושהופרש אחרים א"כ כשלא נתקיים התנאי הו"ל הכל טבל ואמאי כתב רש"י שמא מדומע שתה. וכבר הקשה כן בטיב גיטין כ"ה והנ"ל דלרש"י דס"ל בגיטין למאן דנ"ל ברירה אין ספק שמא בא חלק שנפל לו בירושה לחלקו דזה א"א רק דבכל חטה יש לו החצי' וה"ה בתרם שני לוגין ע"מ להפרישן א"א שיבואו אותן ממש. ורק היה ע"כ מעורבין ומה שכתב רש"י בלשון ס' שמא מדומע שתה היינו דל"ה רק ספק שמא תרומה בא לתוך פי' או לא. אבל שהובררו השני לוגין תרומה בשעת הפרשה זה ודאי אי אפשר להך מ"ר ובפרט לח בלח דיש בילה עיין שאג"א. ומעתה באמר שני לוגין שאני עתיד להפריש דהוי תנאי. וכן משמע מהרשב"א זה. תנאי שאי אפשר לקיימו דתנאי בטל ומעשה קיים ומ"מ מה שיכול לקיים מהתנאי מחויב לקיים כעין שכתב המ"ל פ"ו מאישות בשם מהרא"ש לענין מתנה ב' דברים ומקצת מעמש"ב וכיון שמקצת מהב' לוגין יכול להפריש ע"כ אם יבקע הנוד ולא יפריש כלל הוי טבל אבל אם יפריש מקצת מהב' לוגין שהי' עתידים לצאת הוי תרומה דעל כל הב' לוגין הנאו בטל ועל מקצת תנאו קיים וכנים דברי רש"י דחיישינין שמא מדומע שתה דכיון שיקיים מקצת התנאי מה שיכול לקיים הוה תרומה ול"ש טבל רק מדומע. וזה ישוב נכון לקו' הגדולה וכ"ז לשיטת רש"י דלמאן דאמר א"ב אין כאן ספק כלל. אבל לשיטת תוס' דלמאן דל"ל ברירה נמי אפשר שהוברר התנאי שהותנה הוי תנאי שאפשר לקיימו ולכן לתוס' למאן דל"ל ברירה וחיישינין שמא ישתה מהשני לוגין ולא נתקיים התנאי והוי ס' שמא טבל ישתה כמו גבי יבקע הכד ועיין ברשב"א חולין ובתו' יומא נ"ה משמע ג"כ דמ"ד א"ב החשש הוא מחמת טבל. ונ"מ אם החשש משום מדומע או טבל. דהנה בסוכה כ"ד מקשה דר"י אדר"י דבבהמה ודופן סוכה ל"ח ר"י למיתה ולבקיעת הנוד חייש וקשיא מאי מקשה בשלמא בסוכה אין כאן חזקת איסור ולכן ל"ח למיתה. משא"כ גבי שני לוגין שיש לו חזקת טבל חיישינין לבקיעת הנוד. ואמנם הרשב"א כתב בתשו' הובא במ"ל פט"ו מטוען במכר שדה ספק אם נתקיים התנאי מוקמינין הקרקע בחזקת לוקח הואיל דיצא מחזקת מוכר ואתה מסופק בתנאי וה"ה בלוקח יין. עכ"פ הפריש תרומה ויצא מחזקת טבל ואתה מסופק שמא לא יתקיים התנאי ויחזיר לטבלו אוקמא בחזקת היתר ושפיר מקשה. ולפ"ז לרש"י דחיישינין שמא מדומע לזה ל"ה חזקת היתר. דע"כ יש כאן תערובות ואתה מסופק אם שתה היתר או איסור משא"כ לתוס' דחיישינין שמא לא יתקיים התנאי והו"ל טבל מהני חזקת היתר. דיצא מחזקת טבל וספק בתנאי כנ"ל ועתה מיושב קו' תוס' דר"מ אדר"מ דר"מ מסופק אי י"ב או א"ב. ואם א"ב הוי ספק ג"כ אם הגיע לחלקו כשיטת תוס' דהוי ספק טבל ולענין ספק טבל יש חזקת היתר ומ"ה ס"ל לר"מ י"ב משא"כ בבכורות להעמיד ממון בחזקתו נגד בע"ח אמרינין שמא הו"ל כלקוחות דר"מ בברירה אזל בתר חזקה. ומיושב קו' התוס' בגיטין הנ"ל דל"מ לומר דלעולם ר"מ ס"ל כלקוחות. ומ"מ הו"ל חצי חמש דס"ל כמ"ד א"ב ובכל טיפה חצי שלו כשיטת רש"י דלפ"ז אין כאן ספק טבל רק ספק מדומע ול"ה חזקת היתר וקשיא דר"מ אדר"מ וע"כ מוכרח הגמ' לומר דר"מ ס"ל למ"ד א"ב מ"מ אפשר שיהי'. כשיטת התוס' וכ"ז לר"מ אבל שאר תנאים לא ס"ל כן. ומיושב שיטת רש"י ואם כי יש בזה מקצת ע"ד פלפול אולם ביאור דברי רש"י לדעתי נכון ודוק

(יא) ונבוא לסוגיא דיבמות ס"ז ברש"י ד"ה עבדי צ"ב לא יאכלו בתרומה מפני חלק של עובר שיש לו חלק בהן ולא ידעינין הי איתרמי לחלקו. והרשב"א תמה בדברי' דמשמע הא אלו איתרמי לחלק הנולדים הי' מותר וזה דוקא למ"ד יש ברירה אבל למ"ד א"ב אף אם יתרמו לחלק הנולדים אסור השתא ואמאי פירש"י למ"ד י"ב והרי קי"ל בדאורייתא א"ב עיי"ש ועוד שר' יוסי בעל המימיא שם סובר א"ב ע' עירובין ל"ז, עוד הקשה הגאון מבוטשאטש בספרו נטע שעשועים. סי' ז' דביבמות ס"ז מקשה לימא דר"נ תנאי היא בהא דהגדילו אין יכולין למחות והקשה ודילמא דכ"ע אית להו דר"נ ורק ר"י ור"ש אזלי לשיטתי' דבב"ב קמ"ב אמרינין דאין זכי' לעובר רק בירושה הבא מאלי' ולפ"ז אם האחין שחלקו לקוחות. שוב אין זכי' לעובר. ומעתה י"ל דכ"ע אית לי' דהגדילו א"י למחות ורק דר"י ס"ל א"ב כדאיתא בעירובין ל"ז והאמין שחלקו בלקוחות. ולכן א"א לעשות חלוקה ע"י הב"ד דאין זכי' לעובר רק בירושה וכשהעובר לא זכה גם הגדול לא זכה ובטל החלוקה. ולכן לא יאכלו ורשב"י ס"ל י"ב כדמסיק בעירובין ל"ז ול"ה כלקוחות רק ירושה וזוכה העובר ומ"ה מהני חלוקה. ויאכלו בתרומה והיא קו' נפלאה עיי"ש. (ואמת דבעניותי הי' נראה דגם הב"ד שעושין חלוקה אפי' אם הוי כלקוחות זכה העובר דזכי' ב"ד הוי כירושה וכדמוכח מלשון הגמ' גיטין מה אבות מנחילין וכו' אף ב"ד מ מדחולין עיי"ש)

ומה שנלפע"ד בזה הנה בגיטין מ"ב ע"ב כתבו התו' בבעי' דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה דחצי' עבד וחצי' ב"ח למשנה ראשונה אוכל בתרומה והפ"י תמה על התוס' מת"כ דאיתא שם דעבד של שתי שותפים לא יאכל בתרומה וע"כ בכהן וזר מיירי דלא כהתו' (והרב הה"ג בס' עשירית האפה על ת"כ פי' משנה זו בעבד של כהנים. ושגגה פלטה קולמסו במח"כ). ולישב דברי התוס' נ"ל דלפמ"ש הר"ן בנדרים בטעמי' דראב"י דשני שותפים אינם אוסרין בנדרו דאמרינן ברירה דמשעה שמשתמש היא שלו והשני בשעה שמשתמש היא שלו עיי"ש. א"כ חצי' עבד וחצי' ב"ח מותר לאכול בתרומה דאמרינין ברירה כשעובר רבו יום אחד הכל של הרב. ומ"ה מותר לאכול בתרומה ומעתה אין כאן קו' מהת"כ דשם מיירי בכהן וזר שעובדים בשותפות דזה אסור לאכול אבל בחצי' עבד וחצי' ב"ח דעובד רבו יום אחד אמרינין ברירה והגם כי הקצה"ח בסי' קע"א כתב דבעבד ל"ש ברירה כנ"ל כדאמרינין בגמ' דגם ביום של רבו לא ישא שפחה עיי"ש אבל בירושלמי פליג על בבלי בזה כמ"ש בקצה"ח סי' רמ"ט ע"כ אין תימא אם גם בגמ' דידן ס"ל דדוקא לישא שפחה אסור ביום של עצמו. אבל לענין תרומה דתליא בקנין כסף ביום של רבו שהוא שלו לגמרי יאכל בתרומה כנ"ל לישב דברי התוס' התמוהים ואמת דלתוס' יבמות ס"ז דאף למ"ד ק"פ כק"ה דמי לא יאכל בתרומה ולדעת הר"ן דקנין לזמן ל"ה רק ק"פ חצי עבד לא יאכל דנהי דאמרינין ברירה ביום של רבו. אבל ל"ה רק קה"ג לזמן. ואמנם הרבה חולקים על התוס' ולמ"ד כק"ה דמי יאכל בק"פ ועיין לקמן. ואזלי תוס' גיטין מ"ב ע"ב למ"ד ק"פ כק"ה דמי

(יב) והנה בהא דס"ל לר"י דעבדים לא יאכלו בתרומה. מפני חלקו של עובר אם נאמר דחצי עבד יאכל בתרומה כדעת תוס' וכמו שביארנו סברתן וכמ"ש הר"ן בזה ואמרינין ברירה כיון דעיקרו של דבר מתבאר בתחלתו ורק דהזמן אינו מבורר קשה אמאי לא יאכלו העבדים בתרומת האחים הגדולים יעבדו בעבדים ויאכלו בתרומה מטעם ברירה ואח"כ כשיולד הקטן ישתמש כנגדן כמו בשותפות וברירה כזו לכ"ע אמרינין וע"כ צ"ל כיון דר"י מספקא לי' אי ק"פ כק"ה דמי בב"ק צ' ואם ק"פ לאו נק"ה דמי לא יאכל בתרומה ע"י ברירה כזו דה"י קנין לזמן. וע"כ ס"ל דלא יאכלו בתרומה והנה בגיטין אמרינין דר"י דס"ל א"ב ע"כ דק"פ כק"ה דמי דאל"כ לא משכחת דמייתי בכורי ומוכח דא"א לומר ק"פ לאו כק"ה וגם א"ב ור"י דמספקא לי' לק"פ בב"ק ה"ה דמספקי לי' בברירה ואף דס"ל בעירובין א"ב הוא מספק. וגם בדרבנן ס"ל לאסור מטעם דשיל"מ או מטעם חזקה. ומעתה מיושב קו' הרשב"א הנ"ל בט"ט דלו ידענא דאיתרמי העבד זה לחלק הגדול היו אכל בתרומה ממנ"פ. דלע"ע יעבוד הגדול ובזה אמרינין ברירה לכ"ע והוי שלו לממן ואוכל בתרומה כנ"ל ואי דשמא ק"פ לכק"ה דל"ה רק לזמן. אמנם אם לכק"ה אמרינין ברירה וזה החלק דאיתרמי לחלקו הוא נפל בירושתו למפרע. וע"כ פירש"י דחיישינין דק"פ לאו כקה"ג וי"ב ורק דשמא זה יבא לחלק הקטן