בית יצחק אורח חיים קעג

סימן נג

סוגיא דהולכין בפיקוח נפש אחרי הרוב יומא פ"ד ע"ב וכתובות ט"ו דרשתי בעזה"י פה פרעמישלא שבת שובה תרל"ד

(א) בגמרא אר"י א"ש לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב היכי דמי וכו'. ולכאורה קשה אמאי לא מוקי דאר"י א"ש ברובא דליתא קמן כגון בגוסס שכתבו התוס' בנדה מ"ד דמפקחין עלי' הגל. ונ"ל לישב לפ"מ דאמר שמואל בעירוכין ז' בישבה על המשבר חותכין אותה להציל הולד ומחללין שבת להביא סכין דרך ר"ה. והנה רש"י שם כתב בישבה על המשבר דזימנין דהיא מייתי ברישא. וכתב בשבות יעקב ח"א סי' י"ג וכן כתב בתשו' רמ"א. דדוקא מיעוט הוא דמייתי ברישא עיי"ש א"כ כבר קמ"ל שמואל שם דא"ה בפיקוח נפש אחר הרוב ומאי קמ"ל הכא וע"כ מתרץ הגמרא דהכא קמ"ל אפי' ברובא דאיתא קמן אמנם קשה לפירש"י שם ולמ"ש בשב"י הנ"ל דל"ה רק מיעוט דמייתי ברישא. א"כ מאי מקשה שם מאי קמ"ל תנינא ספק פקוח נפש דוחה שבת. והרי קמ"ל טובא דאף משום מיעוט מחללין את השבת ואם כונת הגמ' דכבר קמ"ל שמואל באמת הו"ל לאתוי דברי שמואל ולא להקשות ממתניתין. והנ"ל דהכי מקשה, דהגמ' פירשה מה דנקט במתניתין ספק חי ספק מת ספק הוא שם וכו' אפי' יש שם כמה ספיקות מפקחין. וס"ס עדיף מרוב ומוכח ממתניתין דאין הולכין אחר הרוב. ומאי קמ"ל שמואל בשלמא בסוגיא דיומא קמ"ל ברובא דאיתא קמן דעדיף מס"ס אבל בעירוכין בישבה על המשבר רוב הילד מיית ברישא הוי רובא דליתא קמן. ומאי קמ"ל שמואל מתניתן היא. ומזה יצא לו להטור בסי' שכ"ח דאפי' יש בו כמה ספיקות . ורבים מקשים מנ"ל להטור לפרש הכי ולהנ"ל הדבר מוכח מסוגיא

דעירוכין

(ב) והנה הרמב"ם פוסק בפ"ב דשבת ופט"ז מא"ב דבתינוק הולכין אחר הרוב ואין מפקחין דלא כשמואל וכבר הקשו עלי' חכמי לוניל. גם קשה דהטור מביא סי' שכ"ח דאפי' יש בו כמה ספקות מפקחין והרמב"ם לא מביא זאת והנלע"ד דרמב"ם ס"ל דשמואל כשיטתי' דס"ל אין הולכין בממון א"ה דרוב לא אלים כל כך. וכמו שכתב השיטה ב"מ ו' דרוב ג"כ ל"ה רק ספק ובממון בעי דאי' דכתיב מ' בעל דברים ראי' עליהם ול"מ רוב וה"ה בפיקוח נפש דכתיב וחי בהם בודאי ל"מ רוב כמ"ש תוס' ביומא. ורב דס"ל הולכין בממון א"ה דרוב מיקרי ודאי יחלוק בפקוח נפש ג"כ ולפ"ז אף דהלכה כשמואל בממונא מ"מ באיסורא הלכה כרב. ולכן לענין שבת אינו פוסק כשמואל לענין תינוק הנמצא ומ"מ לענין ט' נכרים וישראל אחד דיש לו עלי' קצת דין קבוע פוסק דמפקחין

וזה ג"כ רק מדרבנן כמ"ש המ"מ הובא פ"מ סי' ק"י ס"ק ל"ז והוא תמה איך חכמים עוקרין דבר מ"ה בקום ועשה,, ולכאורה י"ל דפקוח גל ל"ה רק מלאכה דרבנן דהוי סותר שלא ע"מ לבנות אך בערוכין ז' לא משמע כן מדמקשה שם מאי קמ"ל תנינא דבספק מפקחין ודילמא פקוח הגל שאני דל"ה מלאכה דאו' ושמואל קמ"ל להביא סכין דרך ר"ה דהוי דאורייתא וגם מרה"י לרה"י דרך ר"ה הוי דאורייתא לדעת תוס' עירובין ל"ג עיין לעיל סי' שהארכתי בזה. ומשמע דפקוח הגל ג"כ מלאכה דאורייתא. ואמנם י"ל דהתורה אמרה פ"נ דוחה שבת ומסרה לחכמים איזה מיקרי פ"נ דתולה באומדנא: וכיון שמסרה לחכמים חשו חכמים למיעוט היכא דאיכא קצת קבוע ומיקרי זאת פ"נ ול"ח זאת עקירת דבר מ"ה. ולמה שפסק הרמב"ם דברוב נכרים אין מפקחין ה"ה י"ל בגוסס אין מחללין שבת דלא כמ"ש תוס' נדה מ"ד. וזה יהי' דעת הגאונים בתשו' סי' רמ"ה הובאו בשב"י סי' י"ג דס"ל באשה שמתה על המשבר אין קורעין להוציא הולד דלא כדברי שמואל בעירוכין וכתב בכנה"ג דמיירי שולד הי' מפרכס וניכר שהוא גוסס ותמה בשב"י דהרי בגוסס מחללין ג"כ כמ"ש תו' נדה מ"ד להנ"ל י"ל דס"ל ג"כ כשיטת הרמב"ם דלא פסק כשמואל לענין תינוק הנמצא וה"ה בזה. ואף אם נאמר דר"מ סובר בגוסס מחללין משום שהי' לו חזקת חיות משא"כ בתינוק הנמצא ברוב נכרים מ"מ בישבה על המשבר והולד מפרכס לא מיקרי זאת חזקת חיות ואין ראי' משאר גוסס ולכן פסקו הגאונים דאין מחללין ודוק

(ג) והנה מה שהרמב"ם אינו מביא דבס"ס מחללין י"ל דכשיטתי' אזיל הנה בפסחים י"א לענין אחד אומר בשתי שעות וכו' הקשה רבא ומה אלו דייקינין וכו' ואנן ניקים ונקטל מספיקא. ומשני דאדם טועה ב' שעות ורמב"ם כתב בפ"ב מעדות אחד אומר בב' שעות וכו' עדותן קיימת דאדם טועה שעה אחת ותמהו עלי' דזה דלא כאביי ודלא כרבא. וכתבתי בדרוש לפסחים. דלכאורה קשי' מה מקשה רבא ומה אלו דייקינין ואיך נקטול מספק נימא דאדם טועה שעה אחת. ומ"ה קטלין מס"ס שמא זה שאמר שתים כונתו לסוף שתים וזה שאמר שלש כונתו לתחילת שלש ואין ביניהם כלום ואת"ל זה שאמר שתים כונתו לתחילת שתים שמא זה שאומר ג' כונתו ג"כ לתחילת ג' ואדם טועה שעה אחת. וכבר הרגיש בזה הצל"ח. ומזה הוכחתי דבס"ס אין הורגין נפש כיון דהתורה אמרה ספק נפשות להקל ל"מ ס"ס א ואמנם הר"מ לא פסק כן. וס"ל דבס"ס הורגין. ולכן פסק דאדם טועה שעה אחת וס"ל דס"ס אלים טובא. וה"ה בפ"נ אף דספק נפשות להקל מקרא דוחי בהם בס"ס אין מפקחין. מיהו למה שיבואר לקמן דשם שאני שיש חזקה להעדים והורגין מס"ס וחזקה. אין ראי' משם. ושמא גם לענין שבת יש חזקת איסור ודוק

(ד) והנה הר"מ פסק פט"ז מא"ב דבתינוק הנמצא אף ברוב ישראל אם הרגו אין נהרגין עלי' ותמהו עלי' הרי הולכין בד"נ א"ה. ומה שתירץ בכ"מ דתינוק הנמצא הו"ל קבוע צ"ע דא"כ אמאי להחזיר לו אבידה דיינין כישראל ונ"ל לישב. דהתוס' הקשו בב"ק כ"ז אמאי לשמואל א"ה בממון א"ה ונילף מדיני נפשות בק"ו דאפי' ברובא דליתא קמן אזלינין בתר רובא בסנהדרין ס"ט. ותי' דבדיינים שאני וביאר בג"פ סברת התוס' משום דהדיינים מוכרחין להגיד כמו הרוב ונתבטל המיעוט לגמרי וכמאן דליתא דמי (וע' מ"ש לעיל סי' ב') והקשה בקונטרס הספיקות כלל ו' על התוס' דבתירוצם לא תירצי אמה שהקשו מרובא דליתא קמן דזה ל"ה בדיינים. כגון בשנים אומר בשנים בחודש וב' אומרים בג' זה ל"ה בדיינים. ומה שתירץ דבעדים נמי הוי כמו בדיינים ליתא דבזה ל"ש סברת הג"פ. גם משאר הוכחת שהביא בסנהדרין קשיא. ואומר אני דבר חדש דלשמואל באמת ל"א בתר רוב בד"נ רק בדיינים או ברוב שכבר הוחזק אי ברוב וחזקה דהנה הפ"י בפסחים י"א הקשה לר"מ דחייש למעוטי ומ"מ ס"ל בא' אומר בב' בחודש וא' אומר בג' עדותן קיימת ואמרינין בסנהדרין מטעם רובא דטעי בעיבורא דירחי. והרי היא חייש למעוטי. ותי' דיש רוב וחזקה דמוקומינין אעדים אחזקה שאינן מוכחשין. וצ"ל הא דלא מוקה הנידון אחזקה דאיתרע חזקתו וע' דורש לציון ומה שכתבתי בדרוש לפסחים. ומעתה כל הראיות מסנהדרין יש לדחות הא דבעדים אזלינין בתר רוב הטעם דיש רוב וחזקה. והא דבקטנה אזלינין בתר רוב ול"א דילמא איילונית היא הטעם דהוי רוב שכבר הוחזק הואיל ובעת הקדושין החזקנו שצריכה גט וקדושי' קדושין וכבר הקשה כן בישי"ע סי' ד' וסי' קע"ב באה"ע ורוב שכבר הוחזק מהני אף בממון כמ"ש הפלאה ספ"ק דכתובות. והא דאזלינין בתר רובא בסנהדרין כבר כתבו תוס' דבדיינים שאני ואין כאן ראי' רק מהא דבן סורר נהרג בכל ג' חדשים ואח"כ לא נהרג משום דראוי להיות אב. והרי אחר ב' חדשים ושליש ראוי להיות אב דיולדת לז' עוברה ניכר לשליש ימי'. וע"כ אזלינן בתר רובא כמו דאמרינין בסנהדרין. ובזה נ"ל דהרמב"ם לא פסק הכי. ורק אף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' רק בעי ג' חדשים דהנה המהרש"א נדה ח' כתב בפירש"י שם ד"ה קמ"ל הפי' בגמ' דאף יולדת לז' בעי להכרה ג' חדשים ומייתי ראי' מפ' החולץ ולכאורה דברי מהרש"א תמוהים מאוד מסנהדרין ס"ט דאמרינין עובר ניכר לשליש ימי' וצע"ג על אדונינו מהרש"א. וצ"ל דס"ל דאין הלכה כדברי רבינא שם רק כר"ה ברי' דר"י. ונדחין דברי' מקמי' הסוגיא ר"פ החולץ וראיתו מנדה נכונה ג"כ דהרי סתמא אמרו די' שעתה בג' חדשים. ואס"ד דיולדת לז' עוברה ניכר לב' חדשים ושליש כשילדה אח"כ לז' הי' לטהר למפרע הטהרות שנגעה אחר ב' חדשים ולומר די' שעתה. ועוד קשי' הרי שם סומכס אומר משום ר"מ ור"מ חייש למעוטי והי' לו להקל בדרבנן בב' חדשים ושליש ולומר די' שעתה לחוש למיעוט בדרבנן אף להקל או שיאמר סמוך מיעוטא לחזקה כדס"ל לר"מ בנדה י"ח עיי"ש. ומזה הוכיח דאף יולדת לז' עוברה ניכר בג' חדשים. וכן יסבור הר"מ ז"ל דז"ל פ"ז ממרים ה"י כל ימי' של בן סורר אינן אלא ג' חדשים לפי שאפשר שתתעבר אשתו ויהי' עוברה ניכר לג' חדשים. וזה צ"ע דאפשר שיהי' ניכר לב' חדשים ושליש ורק דאזלינין בתר רובא והי' להרמב"ם לומר דהרוב עוברה ניכר ומזה משמע דהר"מ סובר דפחות מג"ח אי אפשר כלל כדברי אדונינו מהרש"א. ונמצא דאין כאן שום ראי' דאזלינין בד"נ א"ה רק בג' אנפין דכתיבנא ורבינא בסנהדרין סובר כרב דהולכין בדיני ממונות א"ה ולא ס"ל לחלק בין רוב שכבר הוחזק. ולכן ס"ל בהך דבן סורר אזלינין בתר רובא. אבל לסוגיא דנדה הנ"ל הדרן לכללא דדיני ממונות ק"ו מדיני נפשות ולשמואל דא"ה בממון א"ה כ"ש בדיני נפשות ורק בדיינים או ברוב שכבר הוחזק או ברוב וחזקה. (וכ' בדרוש לפסחים יבואר אי"ה דרבינא כשיטתי' עיי"ש) ונמצא שפיר פסק הר"מ דבתינוק הנמצא אף ברוב ישראל אין נהרגין עלי' ומיירי קודם שהוחזק בישראל. וזה מה שרצינו לבאר בעזה"י

וראיות מהרש"א בנדה מפ' החולץ כונתו מדף מ"ב דמקשה ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג"ח ליבדקי' וקשי' שמא תלד לז' וכשתבדוק לג' חדשים אחר מות בעלה ויהי' ניכר עדיין ספק שמא הוא בן ט' לראשון וניכר לג' חדשים או בן ז' לאחרון וניכר בב"ח ושליש וע"כ אף יולדת לז' לא ניכר רק בג"ח. וכבר הביא ראי' זו בערוך לנר ולדעתי זה כונת מהרש"א. אך יש לדחות דאזלינין בתר רוב שיולדת לט'. דלא איתרע הרוב הכי. מיהו למה דמשמע מסוגיא דבהבחנה דבחשש שמא ישא אחותו מאבי' חששו