בית יצחק אורח חיים קסד

אבל בספינה גבוה י' חוץ המים לא בעי אפי' זוז כ"ש ורבנן ס"ל דמ"מ בעי זוז כ"ש. אבל כ"ע ס"ל להחליף מכרמלית לרה"י אסור אף במקום פטור. ומעתה זעירי יסבור כר"ה דמשפת ארעא משחינין ולדידי' לכ"ע ס"ל דאסור להחליף. ומ"ה לא פליגי תנאי כלל. והוא דבר אמת. ולדידן דפסקינין משפת מיא משחינין. וע"כ ר"י ס"ל מותר להחליף דהרי דולה מכרמלית לרה"י ורק דהולך דרך מקום פטור ומ"ה פסק הר"מ דמותר ומעתה הכי נחמד בישוב קושית הגאון ז"ל. דהרי לר"ה דס"ל משפת ארעא משחינין ליכא שום תנא דמותר להחליף. וזאת ידע הגמ' אף לה"א. ונהי דלא ידע דגמירי דאין ספינה מהלכת למעלה מי'. ויש ספינה שהולכת למטה. אבל מ"מ כיון דידע דמשפת ארעא משחינין י"ל דר"י ורבנן לא פליגי אך בספינה שיושבת למעלה. ובפרט דהספינה עמוקה י' וגבוה י'. המקום שדולה למעלה מי' ובזה פליגי. אבל להחליף לכ"ע אסור. וליכא תנא כלל דמתיר שפיר מקשה זימנין דליכא עשרה דליכא שום תנא דמתיר ובודאי אסור לר"ה. אבל לדידן דס"ל משפת מיא משחינין ול"מ זה שעמוקה י' וע"כ ר"י ס"ל להחליף מותר מ"ה פסקינין כוותי' והוא דבר נחמד בישוב קו' ובזה נלפע"ד בישוב דברי הטור והש"ע דבסי' שנ"ה פסקו דבספינה גבוה עשרה מעל המים מותר שהרי דרך אויר מקום פטור הוא ממלא הרי דס"ל להטור דמותר להחליף ברשויות דרבנן. וכתב הב"י ויש לתמוה על רבינו דסתם לעיל סי' שמ"ו דאסור להחליף ברשויות דרבנן. ועיי"ש שכתב דכאן מותר ע"י זוז. ומברי הרב המגיד לא משמע כן. גם דברי הש"ע צ"ע בזה. גם בסי' שנ"ג בשני בתים בשני צידי ר"ה ועירבו מותר לזרוק וכתב המג"א דלמ"ד מותר להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור בכרמלית עוברת מותר בלא עירבו למעלה מי'. והרגיש' האחרונים דהמחבר נקט סתם עירבו. משמע דזה בעי עכ"פ

אבל לענ"ד נראה. לפי מה שביארנו לעיל דהך דמותר להחליף היא פלוגתא בין ר"י ורבנן ופסקו כר"י לפי דגם אמוראים פליגי בהכי. ואמנם כתבנו לעיל דלמ"ד משפת ארעא משחינין גם ר"י אין מתיר להחליף רק בלא באו המים מכרמלית רק ממקום פטור. ולפ"ז אסור להחליף. ומעתה אף דפסקינין בזה אי משפת ארעא משחינין לחומרא דמשפת מיא משחינין זה היכא דהוי חומרא אבל להקל מצד זה לומר דמותר להחליף כמו דס"ל להך מ"ד אנן מספקינין שמא הלכה דמשפת ארעא משחינין. ולדידי' ר"י אין מתיר כלל להחליף רק היכא דשואב ממקום פטור כנ"ל. ומעתה מ"ה פסק הטור בסי' שמ"ו והמחבר בסי' שנ"ג דאסור להחליף שמא הלכה כהך מ"ד. אמנם כאן בסי' שנ"ה פסקינין ממנ"פ דמותר אם הספינה גבוה י'. דלמ"ד משפת ארעא משחינין בלא"ה מותר ע"י זוז כ"ש דשואב ממקום פטור דאין ספינה הולכת למטה מעשרה עם מקום הדלי. ורק דחיישינין להך מ"ד דמשפת מיא משחינין ולדידי' לר"י מותר להחליף במקום פטור. וקיי"ל כן. נמצא אם הספינה גבוה י' לכ"ע מותר ומ"ה פסקו בפשיטות דמותר. וזה היכא דאיכא ממנ"פ. אבל לעולם גם אינהו ס"ל בכל מקום כזעירי דאסור להחליף לחומרא. ורק כאן מצד ממנ"פ מותר. והיא עצה נכונה להמתבונן בזה ולפ"ז גם הרמב"ם אין מתיר להחליף רק בדין זה. ולא בשאר דוכתא ועיין בהה"מ והרבה יש לפלפל ואקצר כעת

(ושוב ראיתי במהרש"א בתוס' דמה שכתבו וצ"ל דאף מקום שהכלי דולה דזה קאי לרבנן דאסור להחליף עיי"ש וזה דוחק דהתוס' סתמו דבריהם ולפמ"ש הדבר נכון מאוד דלר"ה אף ר' יהודה ס"ל אסור להחליף רק דטעמא דידי' ג"כ שהממלא הוא במקום פטור. ורק פליגי אי בעי זוז. וז"ב מאוד עד שתימה בעיני על המהרש"א ז"ל בזה

(ו) ודע דבעמדי בזה יש לי קושיא וגדולה היא אלי. דאנן פסקינין לענין ספינה כמ"ד משפת מיא משחינין. והטעם דמיא כארעא סמיכתא ולענין תחומין בעירובין ד' מ"ג ובסי' רמ"ח וסי' ש"ה פסקינין דאין תחומין למעלה מי' בספינה ההולכת על המים דהוי למעלה מי'. ואמאי לענין כרמלית משפת מיא. ולענין תחומין משפת ארעא. והרי איסור תחומין תליא ג"כ ברשויות דמה"ט פסק הרמב"ם דבים לכ"ע תחומין ל"ד הואיל דהוי כרמלית. עיין בב"י סי' רמ"ח וסי' ש"ה. ובגמ' עירובין מ"ג בתל גבוה עשרה ורחב ד' לא תיבעי אי יש תחומין למעלה מי' דכארעא סמיכתא והרי גם מים הוי כארעא סמיכתא לפ"מ דפסקינין דמשפת מיא משחינין. ואמאי לענין תחומין נמי לא אמרינין משפת מיא משחינין והוא דבר הראוי לעיין בו. ולומר כמ"ש לעיל דאנן פסקינין להלכה כמ"ד משפת מיא משום דהוי חומרא. וברשויות מחמירינין דהוי יש לו עיקר מ"ה ובתחומין מקלינין. כמ"ש הב"י דאפי' ספק אי הוי למעלה מי' מותר. ועיין מ"ש השעה"מ בה' מקואות דאפי' ס"ס להחמיר ל"מ בתחומין במים וראי' מדברי הב"י אלו עיי"ש. א"כ מה"ט פסקינין במים לקולא בתחומין דמשפת ארעא משחינין אבל לפמ"ש הרא"ש והפוסקים משמע דאנן פסקינין בודאי כמ"ד משפת מיא משחינין. ולא מתורת ספק ודלא כמ"ש לעיל וגם תי' זה הוא רחוק דפליגי ג"כ בתחומין דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי

ובישוב הדבר נ"ל עפ"י דברי התו' עירובין ד' מ"ה ד"ה למקני שביתה באוקינוס שכתבו ואפי' אין תחומין למעלה מי' והערים שותים מאותם שלמעלה מי' כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאלו מונחין בארץ ולא דמי לספינה ששטה על המים. והדבר מבואר ביתר ביאור בדברי הריטב"א וקדמונים שם דהואיל דמים ע"ג מים היינו הנחתן כגוף אחד חשיבי. וקנו שביתה אף למעלה מי' הואיל ומחוברין למים שתחתיהן משא"כ הספינה הוי כאגוז על גבי מים עיין שבת דף ה' ומעתה ל"ק מידי כל הקושיא דכיון שרוצה לשאוב מן המים והמים מחוברין למה שלמטה אמרינין דל"ה מקום פטור הואיל ומחוברין יחד כמו דלא חשוב למעלה מעשרה לענין תחומין. ודוקא הספינה הוי למעלה מעשרה. אבל לענין המים ל"ה למעלה מעשרה. כמ"ש התוס' והראב"ד וזה תי' נכון מאוד. ולפ"ז יש מקום לומר להיפך למ"ד משפת ארעא משחינין ס"ל גם לענין תחומין הכי דלמעלה מעשרה ל"ק שביתה אף במים ובזה יש לישב קצת דברי הראב"ד שכתב בדף מ"ו כדברי התוס' ובדף מ"ח גבי חרם שבין שתי עירות דמ"ה מהני מחיצה במים הואיל והיא למעלה מעשרה. הרי דס"ל אף במים שהם מחוברין ל"ק שביתה למעלה מעשרה וכבר הרגיש בזה בספר יד דוד ולהנ"ל י"ל דשם קאי למ"ד משפת ארעא משחינין ומ"ה ל"ק שביתה אף למעלה מעשרה ודוק. ודרך אגב יש להעיר במה שכתב מהרש"א לענין לשפוך מספינה לתוכה דלמ"ד משפת ארעא משחינין אין צ"ל דכחו בכרמלית ל"ג אלא דמותר מטעם דשופך למקום פטור דהוא למעלה מי' ובאמת בזה י"ל המים יורדין מיד למטה. אך לפי המבואר במכות דף ד' חילוק בין ים דקוו וקיימו. לבין נהרא דודאי מתערב. א"כ מה"ט מותר לשפוך בספינה שהיא למעלה וא"צ לומר דכוחו בכרמלית ל"ג ורק דשמא נשאר למעלה וספיקא דרבנן מותר. אבל בנהרא באמת אסור. ובזה י"ל דגזוזטרא שהיא למעלה ממים בעי י'. שהקשו התוס' בשבת ובעירובין פ"ז לר"ה למ"ל מחיצה עיי"ש להנ"ל י"ל דלר"ה גזרינין מילוי אטו שפיכה. ושפיכה אסור בשאר נהרות רק בים הגדול. ודוק כי קצרתי מאוד

(ז) והנה בשיטת הרמב"ם דס"ל מותר להחליף מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור יש להקשות מדברי הגמ' שבת צ"ד מ' בהאי שיכבא דהוציאו מרה"י לכרמלית משום כבוד הבריות ממנ"פ אי הוציאו דרך למעלה מי' לכ"ע מותר אפי' בלא כבוד הבריות. וע"כ לא הוציאו דרך למעלה מי'. ואיך דוחה כבוד הבריות והרי יכול להוציא דרך למעלה מי' וצ"ע. וי"ל דמיירי דהפתח הי' למטה מי' והוא מוכרח להוציא מרה"י לכרמלית. ובעמדי בענין זה אכתוב מה שקשה לי בזה בדברי התוס' עירובין פ"ה ד"ה בור שבין שתי חצירות. שכתבו א"נ אומר ר"י כגון שאותו הפסק שבין שתי חצירות שהבור עומד שם אינו רה"י אלא רה"ר או כרמלית ומחיצות הבור גבוהים עשרה דכשממלאים מן הבור לחצר מביאים דרך למעלה מי' דהוי מקום פטור כדאמרינין בשמעתין בשני בתים בשני צידי ר"ה דמותר לזרוק מזה לזה. והדבר תמוה דהרי התוס' כתבו בעירובין ד' ל"ג דמעביר מרה"י לרה"י דרך ר"ה למעלה מי' חייב אף לרבנן דמוציא משא למעלה מי' חייב שכן הי' משא בני קהת ומקום עקירתו והניחתו הוי רה"י א"כ איך מותר למלאות מבור לחצר דרך ר"ה. ואין ראי' ממאי דמותר לזרוק דדוקא זריקה מותר ולא למלאות דהוי מעביר. ומעביר חייב כמ"ש התוס' בדף ל"ג וכן כתב מהרש"א בשבת דף צ"ט ע"ב כדברי תוס' עירובין והפלא שלא הביא דבריהם וכתב זאת מדעתי' נפשי' עיי"ש ועיין רשב"א שבת ל"ז מביא דברי התוס' ומ"ש שם על דבריהם. ולומר דדוקא במעביר ד' אמות בר"ה חייב וכאן מיירי דל"ה מופלג הבור מן החצר אך ד' טפחים דמודו תוס' דפטור (וכן כתבתי לעיל סי' ל"ד סוף אות ט') דא"כ אין חילוק בין למטה מי' ולמעלה מי'. שוב ראיתי דתו' לא כתבו כן בעירובין רק במהלך דגופו עומד בר"ה וגופו בטל לר"ה כמו שכתבו תוס' שבת ק"ב משא"כ בעומד ברה"י וממלא זה הוי רק מושיט ודוקא בדיוטא אחת חייב ומ"מ למטה מי' אסור אף שלא בדיוטא אחת ודוק

והנה בדברי התו' עירובין דף ל"ג הנ"ל נ"ל דבר נחמד בכונתם דלכאורה הם כספר החתום במ"ש כדאיתא בהזורק המוציא משא למעלה מי' חייב וכו' ומקום עקירתו והנחתו הוי רה"י. וזה תמוה מאוד דמנין להם זאת. והכי לא העמידו זאת ג"כ על הקרקע בר"ה לפרקים ואח"כ הוציאו כעין דאמרינין שבת מ"ט הם העלו קרשים מקרקע לעגלה. ואף דארון ומזבח הי' ברה"י בעזרה ובקדשי קדשים מ"מ בעת שהלכו והמשכן הי' מפורק מאן יימר שלא העמידו זאת בעת חניתם או כשעומדין לפוש. ועיין בירושלמי ריש שבת ד' ב' ע"ב אלא בשעה שהי' מרבע להן את הרוחות אנן קיימין ופירש המפרש שהקימו את הארון ברה"ר וע"פ נס העמיד א"ע נגד מזרח העולם ואח"כ העמידו את המשכן מכוון נגד רבוע של עולם עיי"ש והנ"ל בזה דבר נכון. לפ"מ דאמרינין דף ז' בזרק כורת גבוה י' פטור והתוס' כתבו הטעם דבכל מקום שהוא מונח הוי רה"י כזורק מרה"י לרה"י א"כ במשא בני קהת דאמרינין ד' צ"ב דהי' מזבח שהי' עשר אמות או ארון דהוי עשר טפחים. בכל מקום שהוא מונח הוי רה"י ושפיר ילפי התוס' למעביר מרה"י לרה"י דרך