בית יצחק אורח חיים קנח

לקטן כיון דהוא רק איסור דרבנן י"ל דכבר נודע דברי התוס' בכמה מקומות דטבל אסור בהנאה של כילוי, וא"כ האיך יאכילנו לקטן הרי הוא אסור ליהנות וז"ב. וכבר נודע דברי המרכבת מ"ש בענין הזה וכבר פלפלתי עם מעכ"ת ליישב קושיתו ממוקצה לשיטת הרשב"א דמוקצה אסור בהנאה וכן לכאורה יש לעיין בחלה דנ"ל באסור בהנאה ש"כ בטבל הטבול לחלה. ואשר הקשה על צל"ח פסחים ס"ו דמתיר ליתן לקטן להקדיש כיון דהוא רק איסור דרבנן והקשה הא הוי לצרכינו ואף הרשב"א מודה לדעתי נראה דהצל"ח אזיל למאן דאית לי' שה לבית אבות דאורייתא והוי צורך הקטן ומש"ה מתיר ליתן להקדיש לקטן מופלא הסמוך לאיש וז"ב. איברא דלכאורה יש להקשות איך מסתפק הגמ' בפסח אי מותר להקדיש ניתן לקטן להקדיש אף הבהמה וא"ל כמ"ש הצל"ח דבעינן בעליו וקטן לאו בעליו הוא דז"א דנשוי הבעלים שליח לקטן להקדיש דהקדש מהני ע"י שליח דלא כמהרי"ט הובא בשער המלך וכבר נודע דברי התו' גיטין ס"ד דהיכא דשייך בדנפשי' קטן מצי להיות שליח עיי"ש בתוס' ובפ"י דברים נחמדים בזה וא"כ כאן דשייך בדנפשי' מצי להיות שליח מיהו י"ל למ"ש הנמ"י דקטן שאין לו יד כלל ישלד"ע (ובזה נ"ל ליישב קושית הש"ך סי' קפ"ב שהקשה הא אין שליחות לקטן עיי"ש ולדעתי נראה דמשכחת לה במידי דאיתי' בדנפשי' כגון בפסח למאן דא"ל שה לבית אבות דאורייתא וז"ב) ועוד דכבר נודע דברי רש"י ב"מ דאף היכא דאשלד"ע היכא דהוא שותף ישלד"ע עיי"ש גבי שותפין שגנבו וכאן הוא שותף למאן דא"ל שה לבית אבות דאורייתא (ובזה י"ל מה שהקשו האחרונים גבי שוחט את הפסח על החמץ הא אשלד"ע כיון דהוא שותף ל"ש אשלד"ע). ושוב הוי כאלו הקדישו בעצמו ואסור להקדיש בשבת משא"כ בכלי שרת יתנו לקטן ואינו עושהו שליח מש"ה מותר משא"כ בפסח אם יתנו לקטן שוב אין הפסח שלהם ולעשות שליח להקדיש אסור וז"ב

ובזה יש לישב קושיא אחת הקשיתי כעת דהגמ' מיבעי בחולין י"ג אי קטן יכול לשחוט קדשים משום דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. וקשה אי ס"ד דשחיטתו כשר אמאי שחיטת הפסח דוחה שבת ישחטנו ע"י קטן ולמאן דא"ל שה לב"א דאורייתא הוי מידי דאיתא בדנפשי' ויכול להיות שליח ולפי' הנ"ל ניחא דכיון דעושה שליח הוי כאילו שחטו בעצמו. שוב הוי כאלו גדול שחיט בשבת. וע"כ אף גדול מותר וז"ב. איברא דעדיין יש להקשות אם נימא דקטן כשר בקדשים כמו שמסתפק הגמ' בחולין י"ג. אמאי שחיטת התמיד דוחה שבת הרי שם לא בעינין שליחות וקשה נשחטיה קטן מיהו גם בתמיד בעינן שליחות דידן או דרחמנא. ואולי יש לפשוט מה שנסתפק לשעה"מ בשחיטה תמיד בשבת אי בעי כהן עיי"ש שמביא דברי רש"י ביבמות דבעי כהן וכיון דבעינין כהן שוב פסול עד שיהי' בן י"ג כמו דאיתא בחולין כ"ד וברמב"ם ע"ש (ובש"ה סי' י"ג הארכתי בזה ושם הבאתי ראי' מסנהדרין נ"א דנשים אין שוחטין התמיד מדאורייתא בשבת ולא הותרה שבת לגבייהו. ובזה דנתי דה"ה זר לא ישחט בשבת וכעת נראה לחלק דנשים שאין להם חלק בקרבנות ציבור ולדעת הגאון ר"ע ובש"ר (הובא לעיל סי' י"ז אות ב') פטורות מתפלות מוסף מה"ט ע"כ לא ניתן שבת לדחות אצלם כיון שאינם במצוה וערבות ליתא בנשים לשיטת הרא"ש (והובא לעיל סי' י"ח אות ח') משא"כ בזרים שיש להן חלק בתמיד ומיהו לעיל חלקתי על דברי הבש"ר והגאון ר"ע בזה. וקצת יש להוכיח מתוס' יבמות ו' סוף ד"ה טעמא דתמיד הו"ל עשה ששוה בכל מדהוקשו ל"ל קרא לתמיד נילף מראשו ואם תמיד הו"ל עשה שאינו שוה בכל לק"מ קושיתם ומהרש"א הקשה כן אמילה ותירץ דתוס' אגב שיטפא נקטו מילה ואם גם בתמיד ל"ק קו' ל"ש לומר אגב שיטפא נקט תרתי וע"כ תמיד הוה עשה השוה בכל דאף דנשים לא הי' שוקלין הי' להם חלק בקרבנות כמ"ש לעיל ודוק). וע' נדה מ"ו דמייתי קרא דמה"ל אינו חייב קרבן אם עבר על נדרו. וקשה למ"ל קרא הא בשחיטה ודאי בעינן שליחות דשלוחי דידן נינהו כמ"ש האחרונים וכיון דבעינין שליחות קטן ל"מ לעשות שליח כיון דהוא לא מצי לשחוט וכל מילתא דהוא לא מצי עביד ל"מ כו' וניהו דהא לא תיקשי הלא קטן לאו בר שליחות די"ל כנ"ל בשם התוס'. אך זה קשיא כיון דהוא ל"מ לשחוט בקדשים. מיהו לק"מ דקרא איצטריך שלא יביא לכשיגדל ודוק

(ב) שוב ראיתי מה שהבאתי מתוס' גיטין ס"ד דבמידי דאיתא בדנפשי' קטן נעשה שליח ופ"י תמה על התוס' מגיטין כ"ג שכתבו תוס' דשליחות דכל התורה מתרומה ילפינין וכיון דליתא בתרומה לא נעשה שליח אף במידי דאיתא בדנפשי' מאוד תמהני אדברי תוס' דלהדיא מבואר בירושלמי תרומות פ"א דאף במידי דאיתא בדנפשי' לא נעשה שליח וז"ל הירושלמי מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת. (קאי על קטן). מאחר שהוא חובה אינו מביא או מאחר שהוא מטמא בהן מביא פשיטא לך שהוא מביא מהו שיעשה שליח כהן מאחר שהוא מטמא בהן נעשה שליח או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח התיב ר' יודן הרי יש לו טבל ד"ת אינו פוטר טבלו ד"ת וכאן אע"פ שהוא מטמא בהן אינו נעשה שליח. הנה לפנינו דאע"ג דקרבן זיבה מידי דאיתא בנפשי' מ"מ לא נעשה שליח ודלא כתוס'. ובפ"י הקשה בפ' האומר דף ס"ה בגיטין אמאי קטנה אינה עושה שליח בגט הרי הוי מידי דאיתא בנפשי' והנה לפנינו דברי ירושלמי. אמנם י"ל דעת התוס' דהתוס' לא כתבו שם בגיטין רק לישב דברי ר' יהודה דס"ל זוכה בין לעצמו בין לאחרים אבל לר"ח דס"ל אינו זוכה לאחרים גם תוס' מודה דלא נעשה שליח וס"ל לירושלמי כר"ח דכן הלכה

ודרך אגב י"ל דברי ירושלמי התמוהין דמייתי ראי' מתרומה אעפ"י שאסור לאכול טבל לא נעשה שליח וה"ה בקרבן וכן פי' המפרש ומה ראי' בשלמא בתרומה דל"מ להפריש אף שאסור בטבל דחש"ו שתרמו אין תרומתן תרומה מ"ה לא נעשה שליח משא"כ בקרבן. ומה מועיל מה דמייתי ירושלמי שאסור בטבל. ונ"ל פי' ירושלמי עפ"י דברי הפ"י הנ"ל שהקשה על תוס' גיטין ס"ד הנ"ל הרי שליחות דכל התורה מתרומה ילפינין וכיון דליתא בתרומה ליתא בשליחות וכן כתבו גיטין כ"ג. ולזה קאמר ירושלמי הרי יש לו טבל דבר תורה ומ"מ אינו פוטר טבלו וכיון דליתא בתרומה (שליחות מתרומה ילפינין) ולכן כאן אעפ"י שהוא מטמא אינו נעשה שליח. דהכל תליא בתרומה ממש בדברי התוס' והפ"י. וז"ב לפענ"ד

(ג) והנה בגוף האיבעי' דירושלמי אם נעשה שליח להביא קרבן זיבה לא נודע הכונה דהבאה לעזרה א"צ שליחות ולעבודה פסול בלא"ה עד שיהי' בן י"ג. כדאיתא בחולין כ"ד. (ולכאורה קשי' למ"ל קרא דאיש דמייתי שם לפסול עבודת קטן ת"ל דכהני שליחא דידן או דרחמנא וקטן אינו נעשה שליח כיון דליתא בתרומה וי"ל קרא איצטרך לעבודת עצמו כגון בקרבן זיבה שלו). ונ"ל דאין כונת ירושלמי על קרבן זיבה דבעי מליקה ובודאי פסול קטן. אך הכונה בקרבן צרעת וזה בהמה ואף דקדשים בעי כונה ופסול קטן אף לר"נ בחולין י"ג מ"מ התוס' הקשו שם דיהי' מהני גדול עומד ע"ג כמו בגט. וכתב רבינו יונה הובא בשעה"מ דהיכא דלא בעי שליחות ל"מ גדול עומד ע"ג. ולפ"ז בקדשים דבעי שליחות כדאיתא בקדושין מ"ב מהני גדול עומד ע"ג. אך לרבנן דבחולין ל"מ שחיטת קטן. קדשים לא עדיף מחולין אך לר' נתן דבחולין ל"ב כונה ומהני שחיטת קטן אך בקדשים בעי כונה. ובקדשים בעי שליחות ומהני כונת גדול עומד ע"ג ולכן מיבעי בירושלמי אי נעשה שליח אלא שצ"ע דירושלמי בקדושין ס"ל גם שחיטת קדשים ל"ב שליחות מיהו אין לתמוה אם ירושלמי דתרומות ס"ל בזה כש"ס דידן

והנה בש"ס דידן דנדרים ל"ו אמרינין אדם מביא קיני זבים בשביל קטן מיירי בקטן ממש דאין יכול להקדיש ומ"ה מביא אביו על ידו וירושלמי מיירי במהס"ל ומקדיש הקטן בעצמו. ולכן מיבעי לי' אם נעשה שליח. ושמא כונת ירושלמי להפריש בשביל חבירו ומיבעי אי קטן מפריש בשביל חבירו. ולא ס"ל כש"ס דידן בנדרים ל"ו דאדם מפריש בשביל חבירו שלא מדעתו ודוק ועכ"פ הדבר מבואר להלכה דאף במידי דאיתא בדנפשי' אינו נעשה שליח. ומיושב מה שהקשיתי לעיל אמאי פסח ותמיד דוחה שבת וישחוט קטן לסברת האיבעי' בחולין דמחשבתו ניכרת מתוך מעשי' מהני. להנ"ל נכון דאין נעשה שליח אף למ"ד שה לבית אבות דאורייתא

(ובדרוש פי' דברי המכילתא פ' בא ושחטו אותו בין בחול בין בשבת וכו' או אינו וכו' ת"ל במועדו אפי' בשבת דברי ר' יאשי' א"ל ר' נתן עדיין לא שמענו. ולא נודע פי' דברי ר' נתן. ופירשתי הנה לרבנן דשחיטת חולין בעי כונה ול"מ גדול עומד ע"ג כמ"ש רבינו יונה כיון דשחיטה, א"צ שליחות ודאי שחיטת קטן אינו מועיל בקדשים דל"ג מחולין אך לר' נתן דשחיטת חולין ל"ב כונה ובקדשים בעי כונה מהני שחיטת קטן בקדשים בגדול עומד ע"ג. ולמ"ד שה לבית אבות דאו' הוה. מידי דאיתא בדנפשי' ויכול להיות שליח. ולכן על מה דיליף מבמועדו אפי' בשבת אמר ר' נתן כשיטתי' עדיין לא שמענו דלדידי' שמא ישחוט ע"י קטן בגדול עומד ע"ג כנ"ל. והפירוש נחמד אך למ"ש לעיל בשם ירושלמי מיושב קו' ר' נתן ודוק)

(ד) ובענין הנ"ל נ"ל פרפרת נאה בפסחי' כ"ז ע"ב ב"מ רב"ח מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת וכו' מאי א"ל הפת אסורה ומה בין זו לערלה א"ל הכי השתא ערלה בטילה במאתים הקדש אפי' באלף ל"ב אלא א"ר אי קשי' לי הא קשי' לי והלא מעל המסיק וכל היכא דמעל המסיק נפקי' לי' לחולין אר"פ הכא בעצי שלמים מסקינין וכו' שלמים נמי לאו בר מעילה הוא וקשי' לי לפי המבואר בנדה מ"ו ע"ב דמופלא הסמוך לאיש דאורי' ומ"מ אין חייבין על הקדשו קרבן. א' לוקמא בעצי הקדש שהקדיש מהס"ל וכיון דא"ח על הקדישו קרבן אינו יוצא לחולין. והנ"ל לישב דנדקדק לשון הגמ' דא"ר אי קשי' לי ומשמע דרמב"ח הקשה זאת ובאמת רמב"ח הקשה ומה בין זו לערלה וזה לק"מ. ויש לפרש בדרך פלפול דטעמא דהקדש אפי' באלף ל"ב משום דישל"מ ע"י חילול. כמ"ש התוס' במקומו וכדאיתא בנדרים נ"ח דחשיב הקדש לדשיל"מ וכתב הר"ן משום שיש לו פדיון ואמנם דעת הר"מ