בית יצחק אורח חיים קנב

פ"ב וצדקו דברי פ"י דמה יועילו הקדושין לכ"ע אסורה מחמת קדושין הראשונים. ולא יועילו רק לבעלה שתיאסר עליו בזה שפיר כתב הפ"י כיון שהיא כבר ניקנת לו ומשועבדת לו איך תיאסר עצמה עליו. וא"צ קרא דא"ק תופסין בא"א ולישב דברי הגמ' דקדושין שהביא הא"מ י"ל דהגמ' מקשה היכא שאשה קידשה עצמה חוץ מפלוני דל"ה לפלוני א"א לר"א או אף לרבנן במקדש חוץ מעבד ונכרי דל"ה שיור לכ"ע ואח"כ נתגייר. ול"ה א"א לגבי'. ובא אחר וקידש דאז יש מקו' לקדושין לחול לאסרה לאותו פלוני דלאותו פלוני אינה משועבדת. וס"ד דקדושין תופסין קמ"ל כיון דלהמקדש הוה א"א וחייב מיתה אין קדושין תופסין לאוסרה לפלוני ולפ"ז בח"ש דל"ה רק אשם בכה"ג שפיר קדושין תופסין אבל בנתקדשה סתמא צדקו דברי הפ"י

ומה שיש לפלפל על תוס' ב"ב הנ"ל מענין מקנה דשב"ל עם דשלב"ל כבר דברתי במ"א ואין מת האסף פה

סימן מד

אעתיק פה מה שלמדתי עם ב"א החריף כ' גדלי' נ"י בעת שנכנס לבר מצוה בסוגיא דמופלא הסמוך לאיש נדה מ"ו וסוגיא דקא"נ אבדמ"ל שבת קכ"א ויבמות קי"ד

(א) הנה בהא דאמרי' נדה מ"ו יכול חייבין על הקדישו קרבן ולס"ד קאי על הקטן שנהנה משל הקדש שא"ח קרבן מעילה קשי' לי איך ה"א שחייב קרבן הרי אינו חייב לשלם קרן ובמקום שאין קרן אין חומש ואשם. בשלמא לדיעה א' ח"מ רל"ה ס' ט"ו דקטן שלוה מאחרים חייב לשלם כשיגדיל ולדיעה ג' דכשלוה לצורך פרנסתו חייב ה"ה בנהנה חייב לשלם כשיגדיל וס"ד דמייתי קרבן כשיגדיל על מה שאכל בקטנותו קמ"ל. אבל לדיעה ב' דפטור איך ה"א שחייב קרבן. ולומר כיון שחייב לשלם לפנים משורת הדין כמו שכתוב הטו"ז א"ח סי' שמ"ג ס"ד דחייב קרבן. ז"א כדמוכח בפסחים כ"ט דבקלב"מ פטור מקרבן אף שחייב לצי"ש. ומיהו לפמ"ש הצל"ח שם דלרנב"ה פטור אף לצי"ש עיי"ש א"ר משם ול"ק כנ"ל. ולכאורה קשי' עוד מהא דמבואר סי' שמ"ט דקטן שגנב ואין הגניבה בעין פטור כשהגדיל ה"ה בנהנה משל הקדש בקטנות פטור כשהגדיל ולמ"ל קרא דא"ח קרבן והלא במקום שא"ק וכו' וצ"ל דשם לא נהנה מהגניבה משא"כ באכלה חייב לשלם דלהמחבר ודאי דל"ג מלוה לצורך מזונות המבואר סי' רל"ה ודוק

(ב) שם בגמ' מקשה מיתומה שנדרה אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא ומשני בעלה מיפר לה ממנ"פ אי דרבנן דרבנן אי דאו' קטן א"נ אבדמ"ל. ולשון הגמ' צ"ע דהרי הקשה למ"ד מהס"ל דאו' והו"ל לשנוי' קא"נ אבדמ"ל ולמ"ל להך ממנ"פ

ולכן נ"ל לפרש בדרך זה דהנה התוס' הקשו על הא דהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין והרי הוה התראת ס' שמא לא יביא שערות בזמנו. ותי' דרוב מביאין שערות בזמנו. וכתב בשב שמעתתא ש' ה' פי"א על תירוץ התוס' דקשה לשיטת הפוסקים דחזקה דרבא גרע מרוב דהרי ל"מ לחליצה. ואמנם על קו' התוס' כתב דל"ק לשיטת הר"מ דס"ל פי"א דנדרים דבי"ג שנים מהני הנדר אף בלא שערות. ולפ"ז בי"ב שנים הוה מהס"ל אף כשלא יביא שערות ול"ה ה"ס ע"כ

והנה מכל דברי השב שמעתתא שם מבואר דהר"מ ס"ל דלענין נדרים הוה גדול בי"ג שנים בלי שערות ובי"ב הוה מהס"ל. וזה ליתא דהר"מ ס"ל דשני מהס"ל יש האחד בי"ב שנים כשיודע להפלות. והב' בי"ג שנים אף בלי שערות ואף כשאינו יודע למי נדר. אבל הכל הוא מטעם מהס"ל. וזה שכתוב הר"מ קטן בן י"ב וכו' אם יודעין לשם מי נדר קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין וכו' אין נדריהן נדר לאחר הזמן הזה וכו' אע"פ שאמרו אין אנו יודעי' הקדישן הקדש וכו' ואעפ"י שלא הביאו ב' שערות וזו היא עונת נדרים וכו' ודבר זה מדברי תורה שהמופלא הס"ל הקדישו הקדש וכו'. הש"ש סבר דמה שכתב הר"מ ודבר זה מדברי תורה שהס"ל וכו'. קאי אראשית דבריו בקטן בן י"ב. ומ"ה סבר דבן י"ג בלא שערות לר"מ איש ממש הוא וליתא דהר"מ קאי אסוף דבריו וס"ל בי"ג בל"ש הוה מהס"ל כדמוכח מלשון הר"מ דמסיק אע"פ שנדריהן קיימין אם חללו נדרן או נשבעו והחליפו אינן לוקין עד שיגדלו ויביאו ב' שערות ומשמע דקודם שהביא ב' שערות הוה מהס"ל. וכן מצאתי שפי' כן בקהלת יעקב אלגזי והאריך בזה. ולפ"ז דמהס"ל שנים הם. ומרבינין בן י"ב ביודע למי נודרין ובן י"ג בלא הביא ב"ש באינו יודע. מי יאמר דב' הריבוין שפגעו בהדדי נמי הוי מהס"ל. דילמא התורה ריבתה בן י"ב הוה מהס"ל היינו כשיביא ב' שערות בי"ג דהוה איש ממש שנה מקודם לזה הוה מהס"ל. וכן בי"ג בלא שערות הוה מהס"ל אבל בן י"ב ולא הביא ב"ש בי"ג דהוה מופלא דמופלא. מנא ידעינין דהר"מ ס"ל דהוה דאורייתא כיון שהוא רחוק מאיש בב' דרגות. ולפ"ז שוב קשה קו' תוס' דשמא לא יביא שערות ול"ה מהס"ל רק מופלא הסמוך למופלא הס"ל וזה לא מרבינין מקרא

ולכאורה י"ל כיון דילפינין ב' מיני מהס"ל משני ריבוין דמקרא דכי יפליא ילפינין בן י"ב ומקרא דאיש ילפינין בן י"ג כמו שכ' הקהלת יעקב א"כ אולי דרשינין ריבוי אריבוי (ולעיל סי' ו' ס"ק ז'. הארכתי בפרט זה וכתבתי דתליא באיבעי' בירושלמי בחצירו של שליח אם מהני כיון דילפינין חצר וילפינין שליח אי קאי ריבוי אריבוי) ולפ"ז מאן דדריש רבוי אריבוי קאי כי יפליא גם אריבוי דאיש. וצדקו דברי הש"ש. אמנם מהסברא נראה אף מאן דדריש ריבוי אריבוי לא יסבור כאן הכי. דמופלא הסמוך לאיש ילפינין ולא מופלא הסמוך למופלא הס"ל

ואמנם מ"מ מדרבנן ודאי אסור בי"ב אף אם לא הביא בי"ג כיון דאם הביא אסור מדאו' מדרבנן ודאי אסור אף בלא הביא. ולפ"ז נ"ל לפרש דברי הגמ' בדרך זה. דהנה התוס' הקשו בגמ' דמשני קטן א"נ אבדמ"ל. והרי ר"י ספוקי מספקי' לי אי ב"ד מצוין להפרישו ור"י ס"ל מהס"ל דאורייתא ומוכח ממשנה דאבדמ"ל ומה מספקי' לי' להנ"ל י"ל הנה ביתומה שנדרה אף כשהגיעה לעונת נדרים שהיא י"ב יש כאן ספק שמא לא תביא שערות ול"ה רק מופלא דמופלא. ולכן אף למה דמסופק ר"י אי ב"ד מצוין להפרישו כאן א"צ להפריש מס"ס שמא לא תביא שערות ואת"ל שתביא שערות שמא קטן א"נ אבדמ"ל. ואף אם נאמר דמהס"ל מטעם הרוב שמביאין שערות אסור מדאורייתא מ"מ כיון דלאו רוב גמור הוא כיון דלחליצה אינו מועיל יצטרף לס"ס כעין שכתבו תוס' כתובות ט'. וזה כונת הגמ' אי דרבנן והיינו דנהי דלא תביא ב' שערות מ"מ מופלא דמופלא ג"כ דרבנן דרבנן היא ומהני הפרה ואי דאורייתא היינו דחיישינן שמא תביא בזמנה והוי דאור' מ"מ שמא קא"נ אבדמ"ל. והו"ל לענין דאורייתא ס"ס שמא לא תביא ושמא אבדמ"ל ולכן מותרת לאכול. ומיושב קו' התו' בט"ט

(ג) ועפ"י הנ"ל נ"ל לישב דברי הר"ן ר"פ יה"כ שכתב דלצרכי תינוק מאכילין אותו איסור דרבנן אע"פ שהגיע לחינוך ואפי' בידים כדמוכח בפ' יוצא דופן. גבי קטנה שנדרה ותמה בישי"ע סי' שמ"ג דאיך מוכח מסוגין דאפי' בידים מאכילין ואם ס"ל דזה שמיפר ואמר טלו ואכלו הוה כמאכיל בידים א"כ אף בדאו' מותר להאכיל בידים. ובאמת דברי הר"ן תמוהים ונלע"ד לפרש דבאמת התוס' הקשו דמאי משני והרי ר' יוחנן ספוקי מספקי לי'. ותירצתי לעיל דכיון דהוי ספק שמא לא הביא שערות בזמנו הוה לענין להפריש הקטן ס"ס שמא לא תביא שערות ושמא אין מצ"ל. אמנם יש חזקה דרבא אך נגד החזקה דרבא יש חזקת היתר לפי שהיתה מותרת קודם נדרה מותרת לאחר נדרה אך אמנם לפמ"ש לעיל דמדרבנן ודאי הנדר חל אף בלא שערות. ומהרי"ט כתב ח"א סי' מ"א דהיכא דודאי נאסר מדרבנן איתרע חזקה אף נגד ספק תורה אין מועיל חזקת היתר נגד חזקה דרבא דאיתרע חזקה. אך י"ל כיון דקא"נ אבדמ"ל לא איתרע חזקה כלל דתיכף בשעת הנדר היתה מותרת לאכול. אך י"ל דאיתרע חזקה עכ"פ כיון דלהאכיל בידים אסור אף בדרבנן. ונמצא דעכ"פ איתרע חזקה מדרבנן ול"מ חזקת היתר נגד חזקה דרבא. ולכן קשי' מה משני קא"נ והרי ר"י ס"ל מצוין להפריש ומזה מייתי ר"ן ראי' דמותר להאכיל בידים. ולא איתרע חזקה כלל. ומהני חזקת היתר נגד חזקה לצרף לס"ס כנ"ל

עוד אפשר לומר בראיית הר"ן דהנה הרשב"א יבמות קי"ד הקשה כיון דמיפר לה בעל הרי זה כאמר לה קומי אכולי והוה כספי לה בידים. ולישב זאת נאמר כשיטה אחת הובא בפ"מ במשבצות סי' רמ"ג בפי' הטור דגם להאכיל בידים בשאר איסורין ל"ה רק מדרבנן דלא ילפינין מג' כתובים. וכיון דל"ה רק מדרבנן סמכינין אהפרה דידי' דמהני מדרבנן. ולזה קאמר אי דרבנן דהיינו מה שהבעל עושה איסור דאמר קומי אכולי דרבנן סמכינין אהפרה בנשואין דרבנן. ואי דאורייתא היינו מה שהקטנה בעצמה אוכלת איסור דאורייתא הוה קא"נ ואבדמ"ל. וכיון דמוכח מסוגיא דגם להאכיל בידים באיסור תורה ל"ה רק דרבנן ממילא באיסור דרבנן מותר לגמרי. וזה הוכחת הר"ן. אבל רחוק הוא שהר"ן יסבור כשיטה זו התמוה מאוד. וגם הפ"מ לא מסיק הכי להלכה. ועוד י"ל אף לשיטה זו בהפרה כיון דעליה איסור תורה ול"מ הפרה. אסור לנו לספי בידים לסמוך על הפרת הבעל דרבנן כיון דספינין לה איסור תורה ודו"ק. ושמא הפי' בר"ן בפשיטות דהר"ן אין מביא ראי' מסוגיא זו רק דאף בהגיעה לחינוך אבדמ"ל ולא לספי בידים. ודוק היטב בכ"ז והנה דברי הרשב"א יבמות תמוה מאוד שהקשה מיבמות אשיטת התוס' דבהגיעה לחינוך מצוה להפריש והרי ביתומה כבר הגיעה לחינוך וכתב דחינוך ל"ש רק בעשה ולא בל"ת. והרי נדר נמי הוה עשה. אמנם כונת הרשב"א כדברי תוס' נזיר דחינוך ל"ש רק בעשי' ללא בשלילת עשי'. ואם נאמר הפי' ברשב"א הכי דנהי דהתורה רבתה מהס"ל לא רבתה רק לל"ת ולא לעשה דאין לך בו אלא חידושו. יש לומר פי' נחמד בגמ' דאם מהס"ל דרבנן כל דתיקן רבנן כעין דאו' תיקן ויש בו לתא דעול"ת ויש בו מצות חינוך. והמג"א סי' שי"ג כתוב דגם בדרבנן שייך מצות חינוך אמנם אי מהס"ל דאו' אין בו רק ל"ת. וזה פירוש הגמ' אי דרבנן