בית יצחק אורח חיים קמט

מדאו' וחילי' כמו לר"מ דס"ל ב' אלפים דאו' מהני עירוב כן לדידן מהני לי"ב מילין עירוב מדאו' ורק מדרבנן ל"מ כיון שאין יכול לילך יותר מב' אלפים אל מקום עירוב שהוא י"ב מילין. וכן כתוב בישי"ע סי' ת"ט בסוף תשו' נכדו הגאון מהר"ץ נ"י וגוף דבר זה צ"ע לפע"ד דזה שנאסר ב' אלפים מדאו' למדנו מן ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה. וניתן ב' אלפים לכל צד להעיר מדאו'. על כן מקום העירוב הוי כעירו ומשם יש לו ב' אלפים לכל צד. משא"כ למ"ד י"ב מילין מדאו' נלמד מאל יצא איש ממקומו. וגמירא דכל אדם יש רשות ללכת כמקום מחנה ישראל שהיא ג"פ ולא יותר. ולא ניתן לו רשות ללכת ג"פ לכל צד. רק ג"פ בצירוף. וכל מקום מחנה ישראל כד' אמות. ואם ילך לצפון ב' פ' אין לו רשות לילך לדרום רק פ' אחת. הכלל שיש לו רשות ללכת ג"פ בצירוף ע"כ מה יועיל אם יניח עירוב והוי כשבת במקום עירוב. הרי אין לו רק ג"פ בצירוף

והנה בר"מ פכ"ז משבת כתב וז"ל היוצא חוץ לתחום המדינה לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה היא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. ומזה משמע ק' די"ב מילין הוא מדאו' תחום העיר. ולפ"ז י"ל כדברי המ"ח דנותנין לכל צד י"ב מילין מיהו י"ל דכונתו י"ב מילין בצירוף והנה מה דכתב הר"מ וכך אמר משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה קיצר בדבר וכונתו לא תצאו חוץ למחנה ותחומי'. כמ"ש לעיל דהרי כל המחנה הי' כד' אמות. כדאיתא בעירובין. והי' רשאין ללכת עוד י"ב מילין. אמנם ראיתי בתשו' זכרון יוסף סי' ז' אות ט"ו שתמה על הר"מ בזה. וכתב דבר חדש דמה דכל המחנה הי' נחשב כד' אמות זה דוקא לאחר הקמת המשכן ועשיית הדגלים משא"כ קודם לזה לא הי' קבועים. ואז הי' רשאין לפנות במחנה או שלא הי' צריכין לזה שהמן הי' נבלע באברים משא"כ אח"כ כדאיתא ביומא. ולפ"ז הפי' דאל יצא איש ממקומו הכונה שלא ילך כל המחנה ישראל וחוצה לה אף כ"ש. ובדברי הר"מ הפי' מקום זה הוא תחום העיר היינו שרשות ללכת בכל מחנה ישראל ולפ"ז אין ראי' די"ב מילין הוה תחום העיר וגם לפ"ז יש להחזיק בהיתר של ספר זרע אמת הנ"ל די"ל דזה שאסר משה לצאת חוץ לתחום היינו חוץ למחנה ישראל ובמחנה ישראל הי' ס' לבוא

(יג) והנה עדיין לא נתקרר דעתי בפי' הזכרון יוסף. וגם במ"ש בפי' דברי הר"מ מ דכונתו חוץ למחנה היינו י"ב מילין חוץ למחנה ישראל הגם דמצאתי ביד דוד עירובין נ"ה שחולק על זכרון יוסף ומפרש כמו שפי' בר"מ. ומייתי לריטב"א ספ"ק שנראה כן. עדיין קשה ארש"י בחומש פ' במדבר והוא ממדרש אקרא דמנגד סביב לאהל מועד יחנו. שיהי' ברחוק מאהל מועד באלפים אמה שיוכלו לבא בשבת משה ואהרן ובני' והלוים חונים בסמוך לו. ואס"ד דכל מחנה ישראל ג"פ היה כד' אמות לענין תחומין מה איכפת לן אם אהל מועד מרחוק יותר מאלפים אמה וע' בזכרון יוסף אות מ"ד שהרגיש בזה וע"כ צ"ל דנהי דהי"ב שבטים הי' חונים קרובים זל"ז ובין דגל מחנה יהודה לבין דגל מחנה ראובן. לא היה רק פחות מקמ"א אמה ושיריים. והי' נחשב כל המרובע כעיר אחת אך באמצע שהי' הפרש בין ישראל לאהל מועד. הי' האה"מ נחשב כעיר אחרת ולמ"ד ב' אלפים אמה דאו' מ"מ הי' רשאין כל ישראל ללכת בכל מחנה ישראל מן הצדדים שכל המרובע נחשב כעיר אחת אך באמצע אי היו הפרש יותר מב' אלפים לאוהל מועד לא הי' רשאי ללכת לפי שהי' כעיר העשויה כקשת ובין ב' ראשים יותר מד' אלפים ולא הי' רשאי ללכת רק דרך הבתים אך כיון שלא הי' רק ב' אלפים הי' רשאין ללכת שם אך שם כלתה מדתו כדין מי שהלך מעיר לעיר וכלתה מידתו בחצי עיר על כן אם הי' היושב במזרח נכנס למחנה לוי' ורצה ללכת למערב הי' צריך לחזור לביתו וללכת דרך צד דרום או צפון בכל המחנה וקצת נראה שפי' כן בפנים יפות פ' במדבר אך שגם הוא קיצר בדבר וכן נראה שפי' בזכרון יוסף. אבל גוף הדין לא נהירא דכיון שהוא מרובע וכל הצדדים נחשבים כעיר אחת אף אם באמצע יש בכל צד ב' אלפים מקום פנוי לא נחשב אוהל מועד כעיר אחרת ואין זה דומה לעיר העשוי' כקשת דדוקא כקשת שהוא פתוחה דינה הכי משא"כ עיר העשוי' כמרובע וכל הצדדין נחשבין כעיר אחת הוי הכל כד' אמות ולא הי' נחשב אוה"מ כעיר אחרת וצ"ע בזה על הזכרון יוסף

(יד) ע"כ נראה לי בזה דלמ"ד י"ב אלפים דאוריי' דכל הסוגיא דעירובין נ"ה אזלי כוותי' כמ"ש השעה"מ פכ"ז משבת הי' בין דגל מחנה יהודה ובין דגל מחנה ראובן יותר מקמ"א אמה ושירים ויהי' דגל מחנה יהודה והחונים עלי' ודגל מחנה ראובן והחונים עלי' כעיר אחרת ונחשב מחנה ישראל לד' עיירות ואוהל מועד לעיר אחת הרי חמש. ומ"מ החונה במחנה יהודה הלך בכל המחנה ולחוץ לפי שי"ב מלין דאו'. ובגמ' דעירובין לא הקשה רק אס"ד דיושבי צריפין לא נחשב כעיר אחת ואין מונין רק מנגד ביתו איך הלך היושב בקצה המחנה יותר מג"פ. אבל אם מחנה יהודא נחשב כעיר אחת נכון דהי' רשאי לצאת חוץ למחנה ישראל כפי שנתמעט ג"פ ממחנה יהודא דנחשב כעיר אחת ונמצא דמה שאמר משה אל יצא איש ממקומו. הכוונה ממחנה ישראל כמ"ש הר"מ דגם מחנה ישראל נחשב מי"ב מילין כאמור דלמחנה יהודה הי' מחנה ראובן חוץ לעירו. וז"ב ת"ל בפי' דברי הר"מ. ובי"ד מביא דברי הריטב"א ספ"ק אבל המעיין בדברי' שלא יצא חוץ לשיעור מחנה ישראל שהיתה ג' פרסאות יכול להיות כדכתיבנא שמחנה ישראל נחשב ג"כ. אך שעירו של כל דגל לא נחשב כנ"ל ובדברי הרמב"ם הכונה ת"ל נכון מאוד

ולפי הנ"ל נאמר דגם רש"י בחומש שפי' מנגד שלא יהי' יותר מב' אלפים שיוכלו לבא משה ואהרן. קאי ג"כ אליבא דהילכתא דרק י"ב מילין דאו' וב' אלפים ל"ד. ומ"מ הי' אה"מ מרוחק לא יותר מב' אלפים לפי שגנאי למשה ולאהרן שילכו בשבת יותר מה שעתידין רבנן לאסור. ול"ק מה שהקשה בתשו' זכרון יוסף דאיך בן לוי הלך לפנות כיון שהי' דינו כעיר אחרת וכלתה מדתו באמצע עיר ואיך הלך חוץ למחנה ישראל שהי' ממחנה לוי' יותר מא' וחצי פ'. דכיון דב' אלפים ל"ד משום כבוד הבריות ל"ג כדאיתא בעירובין מ"א ע"ב עיי"ש ולא הי' גנאי. והתורה לא חשה רק איך ילך משה למחנה ישראל ולכן הי' מרוחק אך ב' אלפים. והכל נכון. ואמנם למ"ד תחומין דאו' ע"כ צ"ל דהדגלים לא הי' מרוחקין קמ"א אמה ושיריים והי' נחשב הכל כעיר אחת וגם האוהל מועד נחשב בתוכו וכל המחנה הי' כד' אמות. ולא ידרוש קרא מנגד כפירש"י בחומש ומ"ה גם בן לוי הי' רשאי ללכת יותר מג"פ. ועכ"פ יצא לנו מכל הנ"ל דלפירש"י בחומש הי' מחנה ישראל נחשב בתוך הי"ב מילין

ואולי יש לפרש דברי ירושלמי הובא ברא"ש ספ"ק דעירובין ר' אבא בעי תינח ב' אלפים אינו מחוור ארבעת אלפים מחוור הוא ר"ש בר"ה אומר אין לך מחוור אלא י"ב מילין כנגד מחנה ישראל. ואין שום הבנה למה ארבעת אלפים מחוור להס"ד. להנ"ל נאמר הנה אם ב' אלפים דאו' לא היה רשאי מי שבא ממחנה ישראל ללכת רק לאהל מועד שהוא ב' אלפים. אבל מאהל מועד והלאה לא הי' רשאי לזוז דכלתה מדתו. ולכן אמר ב' אלפים אינו מחוור. דמשמע דכל אחד מישראל הי' יכול ללכת גם מעבר לאהל מועד ולכן אמר ארבעת אלפים מחוור. ויהי' רשאי כל אחד מישראל ללכת לאהל מועד וגם לצד השני' עד מחנה ישראל. עד דמסיק גם זה אינו מחוור ורק כנגד כל מחנה ישראל יהי' איך שיהי' לפי מה שפירשתי דמחנה ישראל נחשב בתוך הי"ב מילין יש מקום קצת לדברי זרע אמת. דאין איסור תחומין רק במקום שס' רבוא עוברין ועכשיו גם י"ב מילין דרבנן. ומ"מ אין לצדד קולות קולות. ואין לסמוך בזה על היתר מזרע אמת. סיומא דפיסקא הנה בדין מילה של"ב ביו"ט ב' אין לנו הכרעה אם כרמב"ם או כרא"ש והולכין אחר המנהג. אמנם ללכת חוץ לתחום ביו"ט ב' של גליות לצורך מילה בזמנו ביומא ולא הי' אפשר להכין מוהל מקודם הכרעת דעתינו להקל ועכ"פ המקיל לא הפסיד. אך לצורך מילה דלמחר בשבת אין להקל וגם חוץ לי"ב מילין אף לצורך מילה דיומא אין להקל. אמנם בכ"ז שארית ישראל לא יעשו עולה והמוהלים רובן יראי ד' וחרדים לדבריו יזדרזו ללכת למקום המילה קודם יו"ט ולא יצטרכו לחילול יו"ט ואל יעצרם שוב דבר מקיום מצוה מילה בזמנו. וגדולה מילה שלא ניתלה למשה וכו' כמבואר במשנה. וד' יצילנו משגיאות

והנני ידידו וד"ש יצחק שמעלקיש אבדפה"ק והגליל

סימן מג

עוד להרב הנ"ל

וע"ד הקו' שהקשה כת"ה בתוס' ב"ב ע"ט ד"ה אומר שכתבו בפלוגתא דר"י ורבנן באומר לאשה ע"מ שאשתחרר וכו' מיירי בחצי עבד וחצי ב"ח ושפחה נמי בחצי שפחה ומ"ה עבידי דמשתחררי. וקשי' דא"כ מאי איבעי בגיטין מ"ג בחצי' עבד שקידש ב"ח אי מהני קידושין תיפשוט ממתני' דאס"ד דמהני קדושין ויכול לקדש עכשיו ל"ה דשלב"ל עוד הקשה לר"ח דחצי' שפחה שנתקדשה הוי קדושין וכותי' פסק הר"מ קשי' ממשנה הנ"ל וא"ל דשם אינו מקדש רק חצי' והכא מקדש כולה. דז"א דכשמקדש חצי פשטה קדושה בכולה כדאמרינין בקדושין ול"ש לומר כדאמרינין בקדושין ז' התם בהמה הכא דעת אחרת דהרי היא מרוצת על הקדושין בכולה

(א) תשובה הנה כבר נתעורר רב אחד בענין זה ובמקצת העיר הגאון רמ"ט בהגהות ואכתוב חות דעתי בזה. הנה מ"ש דנפשט קדושי בכולה י"ל דכיון דבשעת קדושין לא הי' כח לפשוט קדושי'. אח"כ כנשתחררה ל"מ הפשטת קדושין כמו בהמה של ב' שותפין כשחזר ולקח חצי צריך להקדיש מחדש. כמ"ש הר"מ בפט"ו ממעה"ק בהמת השותפין שהקדיש א' מהן וחזר ולקח חצי' האחרת והקדישה קדושה וקריבה. הרי דצריך להקדיש מחדש ומזה מייתי המקנה לקדושין ראי' דדוקא באמר חציך בפרוטה וחציך