בית יצחק אורח חיים קמח

הותר גם לצורך כמ"ש תוס' כתובות ז' ד"ה מתוך בסופו ועיין רש"א שם ע"כ אין להתיר לכאורה מיו"ט לשבת. אמנם מדברי המג"א נראה להתיר אף אם הברית מילה בשבת ועיין סי' תרנ"ה מביא תשובת רש"ל דאין לשלוח בשבת חוץ לתחום על יו"ט ב' כיון שהיא בשביל מצוה דרבנן אבל בשביל יו"ט א' מותר כיון שהיא מצוה דאורייתא אף דשלח ואומר לו שילך בשבת ויעשה בשבת איסור כדי שיהי' ביו"ט אתרוג והט"ז באמת אוסר שם משבת ליו"ט ומשמע מהמג"א דאמרינן בשבות דשבת עמוד וחטא כדי שתזכה ביום מחר במצוה דרבים וא"ל כיון דהמג"א ורש"ל מיירי שאומר לנכרי קודם שבת אינו עובר בשבת כלל ז"א דהרי המג"א כתב להדיא דלצורך יו"ט א' מותר לומר לנכרי שיביא בשבת הרי הוא עושה איסור בחילול שבת כדי שיזכה ביו"ט ע"כ כמו דמותר שבות דשבת לצורך מצוה דיומא ה"ה דמותר לצורך יו"ט וא"ל אתרוג שאני דהוי מצוה דרבים דמילה נכרת בי"ג בריתות ועדיף ממצות לולב שא"ד שבת ואף הט"ז יודה להתיר ודוקא משבת ליו"ט אסר אבל מיו"ט ב' לשבת דחמיר אף הט"ז מודה ובגוף הדבר מבואר ג"כ באלי' רבה דלשלוח לשבת ויו"ט הט"ז אוסר ומג"א מתיר וחשש להחמיר כטו"ז אך מיו"ט ב' לשבת כבר כתבתי דקיל יותר ועיין סי' תקכ"ו דמותר להוליך מת ביו"ט ב' חוץ לתחום אף לקברו אחר יו"ט אך משם א"ר דבמת כחול שוי' רבנן

והנה הריב"ש סי' קט"ז הובא במג"א אסר גם שם ללכת חוץ לתחום בשביל מת שאינו לפני' ולא יבוא לשם רק לאחר יו"ט עיי"ש שכתב משום חשדא. ובדין שלפנינו לצורך מילה בשבת אולי ג"כ הריב"ש אוסר. וגם מהרש"ל פסק כריב"ש ומג"א פוסק להקל ושמא ה"ה בנ"ד דל"ש חשדא כיון שאין מצוין עוברי דרכים בדרך. ומ"מ אין לנו ראי' גמורה להתיר ללכת לצורך מילה בשבת. ועוד יש ראי' מר"מ פ"ו דק"פ שכתב מה"ט דהזאת י"ג א"ד שבת הואיל ואינו זמן הקרבן. ועוד ע' בנוב"י תנינא סי' מ"ד שכתב ג"כ דלמצוה דלמחר א"ד שבות

(ט) ובתשו' ח"ס א"ח סי' קמ"ז הקשה בהא דב"ש ס"ל אין מוציאין את הקטן ואת הלולב. ופירש ר"ח דוקא למולו ב"ה מתירין. והרי ב"ש ודאי כר"א ס"ל דמכשירי מילה דוחין שבת ויו"ט דר"א שמותי הוא ואמאי אסרו קטן להוציא למולו. והנראה לישב דמיירי בחל יו"ט בע"ש. ומילה חל בשבת. ע"כ סברי ב"ש דאסור להוציא דשלא בזמנו אין דוחה מכשירין. וב"ה אית להו מתוך וצורך קצת חשוב מה שיצרך למחר דצרכי שבת נעשין ביו"ט. למאן דל"ל הואיל. דאל"כ איך מותר ע"י עירוב תבשילין ורב יוסף דמפרש פלוגתא דב"ש וב"ה במתוך ל"ל הואיל ולכן לב"ש אסור דל"ל מתוך. ולב"ה אית להו מתוך והוי צורך שבת צורך קצת ודוק. והנה כת"ה כתב דלצורך שבת ל"ה ביו"ט אף צורך קצת. ולכן כתב דמה שהוציא משא ביו"ט עשה ג"כ איסור ומלאכה שלא לצורך. מלבד איסור תחומין אך גם איסור הוצאה. כיון דאין בו צורך היום כלל. וזה ליתא הגם דאנן פסקינין דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט רק מטעם הואיל. מ"מ גם בסכין של מילה שייך הואיל ואי מיקלע לי' היום תינוק למול הי' מותר להוציא סכין לר"ה דהוי צורך קצת ומתוך שהותר וכו' ה"ה דמותר השתא להוציא מדאו' ומטעם הואיל. דלהלכה אמרינין הואיל ומתוך ואף דע"י הואיל מדרבנן אסור. מ"מ מדרבנן צרכי שבת נעשין ביו"ט היכא דשייך הואיל ע"כ אין כאן איסור הוצאה. ומ"מ כ"ז בסכין דשייך הואיל, אבל בקטן למולו למחר ל"ש הואיל ע"כ הוצרכנו לומר דר' יוסף בביצה י"ב ס"ל ל"א הואיל וע"כ צרכי שבת נעשה ביו"ט מדמותר עירוב תבשילין למאן דל"ל הואיל ודוק

(י) וכת"ה כתב שאבי הבן פשע שהי' יכול להכין מוהל והוא זירזו ע"ז ולא הכין וע"כ אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כמ"ש תוס' שבת ד'. ואמנם כבר כתבתי בתשו' דמילה שאני דאם האב אינו רוצה למול הב"ד וכל ישראל מחויבין למולו וע"כ נהי דהאב פשע מ"מ הב"ד וכל ישראל מחויבין למולו. ואין כאן חטא כדי שיזכה חבירך אך כדי שיזכה בעצמו וכ"ת הביא מתוס' שבת לענין כהן בעשה דהשלמה. ומשם א"ר דהכהן שליחותא דבעלים קעביד ואף אם כהני שלוחי דרחמנא מ"מ התורה עשאו שליח לטובת הבעלים שמחויבין בקרבן. ועיין תוס' יומא י"ט משא"כ במילה שמחויב כל אדם בישראל כשאין הבעלים יכולין למול ולכן אם הי' אומר להמוהל בעיו"ט שיסע ולא נסע המוהל ג"כ פשע משא"כ כשלא אמר להמוהל הזה הוא לא פשע וחייב למולו ולא מהני פשיעתו דאב. ועיין רש"י פסחים נ"ט פירש"י במח"כ ששכח. והמג"א כתב דשכחה הוי פשיעה ואיך אומרים חטא. וכבר נשאלתי עד"ז והארכתי בתשובה (עיין לעיל סי' ח"י) ושמא רש"י ס"ל דבכהנים שעושין בעצמן מצוה הוי כדי שיזכה בעצמו מיהו ז"א דמצוה דידהו א"ד עשה רק עשה דפסח וזה ל"ה שלהם. משא"כ הכא דמילה מצוה דידהו כשהבעלים פשעו. ואין להאריך בזה יותר

אמנם כ"ז שצדדנו להתיר הוא כשאינו רחוק יותר מי"ב מילין אמנם ברחוק יותר מי"ב מילין דהוי לדעת הרבה פוסקים דאור' אין להקל בברית מילה אף ביו"ט ב' הגם דבא"ר פסק סי' תקפ"ו להתיר לשלוח עכו"ם אף יותר מי"ב מילין דסמכינין אדעת הפוסקים דיותר מי"ב מילין ג"כ דרבנן מ"מ שילך הוא בעצמו יותר מי"ב מילין אין להקל דלמא הלכה דהוא דאור' וביו"ט ב' הוה שבות ולא התירו במקום מצוה דהעמידו דבריהם. ושמא הלכה כדברי הטו"ז דלא התירו שבות רק שיעשה המצוה היום. על כן בנ"ד יפה הורה לאסור. וכש"כ מה שהלך עוד אחד עם המוהל ודאי חילל יו"ט שלא לצורך

(יא) והנה מה שהקשו הפוסקים והגאון ר"א מווילנא בסי' ת"ד אשיטת הרי"ף דחוץ לי"ב מילין דאור' מהא דמקשה בעירובין מ"ה אגשמים וליקני שביתה באוקיניס ומשני הוה ספק דדבריהם. ולפוסקים די"ב מילין דאור' הו"ל ספק דדאור' ולק"מ דדוקא ביבשה הו"ל דאור' ולא במים כמבואר במחבר סי' ת"ד עיי"ש ובהה"מ פכ"ז משבת בשם תשו' הרמב"ם. ע"כ במים אף יותר מי"ב מילין ל"ה רק דרבנן ושוב מצאתי בנוב"י תנינא סי' מ"ה שהרגיש בזה גם מה שהקשו על הרי"ף מיומא ס"ז מעתי אפי' בשבת והקשה למאי הילכתא ופירש"י אי משום תחומין ל"ה רק מדרבנן. ולא קאמר דנ"מ לענין י"ב מילין דהרי מירושלים עד צוק הי' י"ב מילין וכבר הקשה כן בשעה"מ פכ"ז משבת ל"ק לפמ"ש הה"מ הנ"ל והב"י סי' ת"ד בשם תשו' הרמב"ם דכרמלית לימים ונהרות לפי שהטלטול בהם רק מדרבנן גם איסור תחומין ל"ה רק מדרבנן א"כ כיון ששילוח השעיר הי' לארץ גזירה במדבר כדכתיב ושלח את השעיר המדברה. אין שם איסור תחומין מהתורה לד"ה אף רחוק מי"ב מילין לפי המבואר בשבת דכשישראל שרוין בא"י המדבר ל"ה ר"ה עיי"ש. מיהו זה לפירש"י אבל לפי מה שפירש הכ"מ פי"ד דשבת מדבר הוי ר"ה: מיהו גם לשיטת רש"י יש להקשות דילמא אצטריך עתי היכא שלא נמצא מדבר רק אחר י"ב מילין. ושמא זה הוה מציאות רחוק. ובמ"ש נ"ל לישב שיטת רש"י שפירש ביומא ס"ז אי משום תחומין ל"ה רק דרבנן. ומשמע אף י"ב מילין דהרי כן הי' מירושלים לצוק לר"מ וא"א לצמצם שמא יש יותר כ"ש ובחגיגה י"ג כתב רש"י קרא דופנית לאהלך בחה"מ דאי ביו"ט אסור משום תחומין משמע דעכ"פ י"ב מילין דאורייתא ביו"ט וכ"ש בשבת וכבר ראיתי שהקשה כן בספר מ"ח. להנ"ל י"ל כונת רש"י ביומא דבמדבר כשישראל הי' שרוין בא"י מדרבנן כגונא דמשנה. והי' דוחק לרש"י דקרא קאי בעת שישראל שרוין במדבר מיהו מרש"י בחומש פ' בשלח משמע דס"ל י"ב מילין ל"ד כמו שהוכיח מזרחי שם. והנה בענין תחומין ביו"ט אי הוה דאו' עיין בטורי אבן סוף חגיגה שבתחלה כתב דאף לר"ע דתחומין דאו' וכן לפוסקים י"ב מילין דאו' דוקא בשבת ולא ביו"ט דיו"ט משבת לא ילפינין ואח"כ כתב דתליא במחלוקת אי מוזהר בש"ב ועבד ומחמר ביו"ט עיי"ש. ולפענ"ד נראה לפמ"ש בתשו' הרמב"ם הובא בב"י סי' ת"ד דבימים ונהרות וכרמלית לכ"ע דרבנן לפי שלא יתכן שיהי' המעביר אסור מדרבנן ומהלך אסור מ"ה עיי"ש א"כ לס"ד ערוב והוצאה ליו"ט ואסור הוצאה אסור תחומין ולמ"ד אין ערוב והוצאה ליו"ט ה"ה אין איסור תחומין מדאורייתא שוב ראיתי דהשאג"א כתב כן בסי' ע' מטעם אחר עיי"ש שהאריך. ולסוף מסיק דסוגיא דכריתות ס"ל אע"ג דאין עירוב והוצאה ביוה"כ מ"מ תחומין נוהג ולמ"ש בשם תשו' הרמב"ם זה ליתא

(יב) ושוב אנהירינהו לעיין בהך ענינא. הנה הלום ראיתי בתשו' זרע אמת ח"ג סי' ל"ד שכתב דאף להרי"ף והר"מ די"ב מילין דאורייתא מ"מ לדידן ליכא איסור תחומין כלל מדאורייתא דהרי אף לדעת הר"מ ליכא איסור תחומין דאור' רק ברשות הרבים דומיא דדגלי מדבר משא"כ בכרמלית כמ"ש בתשו' ואנן קיי"ל כדעת רש"י ורא"ש דכל שאין ס' רבוא בוקעין בו בכל יום אין לו דין רה"ר כדאיתא סי' שמ"ה. וממילא לדידן דלית ס' רבוא בוקעין וכל רשוית שלנו ככרמלית על כן לדידן לית לן איסור תחומין דאור' ע"כ ונ"ל דאלו דברים לאו דסמכי לפענ"ד. דהנה בעירובין נ"ה מבואר דכל מחנה ישראל הי' דינה כד' אמות עיי"ש בתי' רבא כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו כמאן דקביעי דמי. ומה"ט הי' מותרין ללכת כל המחנה ולחוץ. וע"כ צ"ל דהא דנאסר להם י"ב מילין היינו חוץ לג"פ מקום מחנה ישראל. וחוץ למקום מחנה ישראל ודאי לא הי' ס' רבוא בוקעין בכל הי"ב מילין דלא הי' ס' רבוא רק במקום מחנה ישראל. על כן דבר זה אי אפשר לומר. ואמנם הר"מ דס"ל דבכרמלית לא נאמר תחומין כשיטתי' דלא ס"ל כרש"י דל"ה ר"ה פחות מס' רבוא. ולרש"י דס"ל דל"ה ר"ה רק בס' רבוא כדאיתא ברש"י עירובין נ"ט או דלא ס"ל כתשו' הרמב"ם דלענין תחומין בעי ר"ה או דס"ל דבמים כיון שאינו ראוי לר"ה אין איסור תחומין רק ביבשה הוי איסור תחומין כיון שראוי לר"ה רק שאין לו כאן מספר מהלכים כשיעור. על כן א"א למיתפס החבל בתרי ראשים לומר כשיטת הר"מ דבכרמלית אין איסור תחומין ול"ה ר"ה פחות מס' ריבוא. וכל זה ברור. ולפ"ז גם מ"ש לעיל לישב שיטת רש"י ביומא ס"ז ליתא. אמנם לענין אם במים יש איסור תחומין מדאורייתא גם רש"י יכול לסבור כר"מ דשם ל"ה ראוי לר"ה ואינו דומה ליבשה מקום שאין ס' רבוא כאמור ודוק היטב בכ"ז

ודרך אגב הראו לי במ"ח הנדפס מחדש מ' כ"ד כתב דלמ"ד תחומין י"ב מילין דאור' מהני עירוב ללכת כ"ד מילין.