בית יצחק אורח חיים קמז

אשר על כן הסומך על צדדי ההיתר שכתבתי לצורך מילה ביומא לא הפסיד

(ו) והנה מצאתי בכסא דהרסנא סי' פ"ח אריכות דברים בענין מכשירין דלא דחי יו"ט ב'. והקשה שם דנימא ק"ו הכי ומה מת מצוה דעיקר מצותו אד"ש מכשירין דוחין יום טוב ב' מילה דעיקר מצותה ד"ש א"ד דמכשירין דוחה יו"ט ב' ול"ש לדחוי הק"ו דבמת משום גנאי כמ"ש תוס' ב"ק פ"א דאם הי' רשאין בעצמו לקבור בשבת ל"ה גנאי כדמוכח מפ' אד"מ עיי"ש דמייתי לק"ו ממת מצוה וק"ו זה יש לומר אף דלא פסקינין כבה"ג כמ"ש לעיל לדחות ק"ו שבתוס' ונ"ל לפמ"ש הרשב"א שבת צ"ד דכל קבורת מת הו"ל משאצ"ל וכל הסוגיא דסנהדרין למ"ד משאצ"ל חייב. א"כ נדחה ק"ו הנ"ל דקבורת מת בשבת ל"ה רק איסור דרבנן. וא"ל לפ"ז אדרבה נדון ק"ו הכי. ומה קבורת מת דל"ה רק א"ד נדחה מפני שבת ומ"מ מכשירי' דוחה יו"ט ב' מילה דאיסור תורה ודוחה שבת א"ד דמכשירין דוחה יו"ט ב'. י"ל דזה גופה הוי גנאי שיהי' רשאין לקבור בשבת לסלק הנזק מעלי' שלא יטמא הבית. וזה גופה הוי גנאי למת. ובגמ' דסנהדרין דקאי למ"ד משאצ"ל חייב ורק שידחה שבת אז ל"ה גנאי משא"כ שיהי' מותר מטעם משאצ"ל זה גופה גנאי למת. ומ"ה אסרו רבנן. ואין לדון ק"ו. ולשיטת הר"מ דפוסק משאצ"ל חייב. וליכא לתרץ כנ"ל. אולי לדידי' מכשירין דוחה יו"ט ב'. דאין הכרח מר"מ איך ס"ל דבפ"ב דמילה מיירי מיו"ט א' שהיא איסור תורה כמ"ש לעיל. ולדידן דפסקינין משאצ"ל פטור. שייך לומר כנ"ל: עוד דן בספר הנ"ל דמכשירי מילה ידחה יו"ט ב' כמו מכשירי אוכל נפש. וזה ליתא דאוכל נפש הוי לכם דצורך הדיוט הוא משא"כ מצוה נהי דנימא דל"ה צורך גבוה כמו נדרים ונדבות שכתבו תוס' שבת כ"ד אבל ל"ה צורך הדיוט. כמ"ש השאג"א סי' צ"ו דיצאת מצורך הדיוט ולצורך גבוה לא הגיע עיי"ש. ולכן אין לדון מזה. גם לפמ"ש תו' שבת כ"ד דאוכל נפש היא מצוה עוברת אין ליליף מזה. ושוב ראיתי דבסוף דברי' כתב בעצמו דאין ללמוד מאוכל נפש והנה דבריו עמוקים ורחבים כדרכו. ולדינא אין ללמוד משם: אך לענין אד"ר ביו"ט ב'. כבר כתבתי שיש כמה סברות להקל. ובגוף דברי הר"מ פ"ב דמילה דיליף ק"ו דמכשירין א"ד יו"ט משבות שבת דדוחה מכשירין ק"ו לאיסור דאורייתא. משמע דהא דמכשירין א"ד יו"ט ל"ה רק מדרבנן. הוא באמת חידוש גדול. וכבר התפלא בכסא ע"ז. ואני תמה הרי בלא"ה מכשירין ל"ה בעידנא ובשלמא לר"א ל"ק שיש לו קרא מיוחד על מכשירין. אבל לדידן דל"ל קרא רק על גוף המילה מכשירין בל"ה ל"ד יו"ט משום דל"ה בעידנא. ולומר דעשה חמורה שנכרת י"ג בריתות ל"ב בעידנא כמ"ש תוס' פסחים נ"ט זה אינו דיו"ט עול"ת ושלא בעידנא ודאי לא נדחה. כדמוכח משבת קל"ב דעשה דרבים החמור אינו דוחה לעול"ת דקציצת בהרת מטעם דל"ה בעידנא (עיין לעיל סי' ח"י אות ח') והנ"ל כונת הר"מ. הנה מכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט פשיטא להר"מ דל"ד יו"ט מטעם הנ"ל אך הר"מ קאי על מכשירין שא"א לעשות כגון נשבר איזמל. דל"ד ג"כ שבת כמ"ש הרא"ש פרא"ד. וכתבתי לעיל סי' ל"ז אות ז' בשם ירושלמי דזה ל"ד שבת אך שכתבתי דזה ל"ה רק מדרבנן. ומדאור' דוחה. והטעם דהוי בעידנא דמכשירין שא"א לעשות הוי כמצוה עצמו וכמ"ש הנ"י בב"מ ל'. ע"ז דן הר"מ ק"ו משבות שבת וזה באמת ל"ה רק דרבנן. כמ"ש המאירי מגילה עיין סי' הנ"ל הארכתי קצת

(ז) ובעיקר דברי הכ"מ סוף פ"ב דמילה שתמהתי לעיל ס"ס ל"ז עליו שפי' דאתי מק"ו הוא ק"ו של הר"מ ואיך אתי קרא על ק"ו דרבנן ועוד דאם יש ק"ו של הר"מ למ"ל קרא וכעת הנראה לישב קצת דכוונת מרן הכ"מ דבאמת מקרא ילפינין דמכשירי מילה א"ד יו"ט מהוא ולא מכשירי' אך מנא ידעינין דקרא אתי להכי ולזה אמר דאתיא מק"ו. היינו כיון דחזינין דרבנן גזרו אף על שבות דשבת שידחה מילה מזה יש ללמוד ק"ו דיו"ט דוחה מילה. וכיון שיש סברא וחזינין דרבנן גזרו בהכי ע"כ י"ל דגם הקרא אתי להכי. ולולא שמצאנו שחכמים גזרו על שבות לדחות מילה ל"ה דרשינין קרא להכי. ולהכי לא מייתי הר"מ הקרא דלולא הק"ו ל"ה דרשינין לקרא להכי. ובעיקר הק"ו שדן הר"מ דשבות שבת דוחה מילה שב"ז כ"ש יו"ט דאורייתא עיין סוכה ט"ז ע"כ ל"ק ר' יוסי אלא בסוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה לא ופרש"י ומ"ה מחמירינין אפי' באיסור דרבנן דאית בה. הרי דאיסור דרבנן בשבת חמור מעשה וה"ה די"ל דחמור מלאו דיו"ט ונסתר הק"ו שדן הר"מ. ומ"ש תוס' ב"מ צ' דיו"ט ושבת דין אחד לא הי' צריך לק"ו ולא לקרא. וע"כ הרמב"ם לא פסק כסוגיא דסוכה דדחוי בעלמא הוא. ועיין ברש"י יבמות קי"ט ובמ"ל פ"א מיו"ט דבהרחקה ס"ל לרבא לחלק בין איסור לאו לכרת ולפי"ז אולי י"ל דמה"ט קאמר רבא הוא ולא מכשירין דאתי' מק"ו. היינו דבאמת לא ס"ל לק"ו מטעמא דכתיבנא ודו"ק

ומה דקשי' על הכ"מ דמשמע מדבריו דהוא ולא מכשירין אתי למכשירי מילה ובגמ' מוכח דקאי למכשירי אוכל נפש י"ל דקשי' למאן דא"ל מתוך. איך יאסר מ"ה מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט ויהי' מותר מן התורה מטעם מתוך שהותרו אותן מלאכות לצורך מכשירין שאי אפשר לעשות מעיו"ט מותר אף באפשר לעשות דהרי עכ"פ צורך קצת איכא. ומה שתי' בישי"ע סי' תק"ט דמכשירין שהיא רק דחוי' ולא הותרה ל"א מתוך לא ס"ל למרן הכ"מ ובא הכ"מ ודריש דר"מ יסבור מכשירי אוכל נפש לא אסור רק מדרבנן למאן דא"ל מתוך. ואין לוקין על מכשירי א"נ וקרא אתי למאן דא"ל מתוך על מכשירי מילה דצורך מצוה ל"ה צורך קצת כמ"ש המ"א סי' תמ"ו דלא כתו' כתובות והא דמוכיח בפסחים ה' דר"ע ל"ל מתוך היינו כיון שיכול ליהנות מאפר הוי צורך קצת ודוק כן נ"ל ליישב קצת הגם שיש לפלפל הרבה בכ"ז אך ראוי למשכוני נפשי' שלא יהי' דברי הכ"מ תמוהין כל כך

והנה כת"ה הביא דברי הגבעת שאול סי' י"ג דפדיון הבן א"ד יו"ט ב' ומזה הביא ראי' דגם מכשירי מילה א"ד יו"ט ב' באד"ר אבל כבר כתב הג"ש בעצמו דאין לדמות פדיון הבן למילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות ודוחה שבת ע"כ מהסברא אף מכשירין דוחין יו"ט ב' באיסור דרבנן. והנה אף ביו"ט ראשון צריך עיון אמאי נדחה מילה מפני שבות דרבנן לפמ"ש הראב"ד פ"ו מק"פ דלא העמידו במקום כרת בערל הזאה ואיזמל רק במקום שיכול לבוא לידי כרת העמידו דבריהם במקום כרת דהאי כרת והאי כרת עיי"ש א"כ נהי דבשבת העמידו דבריהם דגם שבת בכרת אבל ביו"ט דליכא כרת איך העמידו דבריהם. וצ"ל דכיון דמילה בזמנו ליכא כרת מ"ה העמידו דבריהם עיין רש"י פסחים צ"ב ולפי זה מילה שלא בזמנו ביו"ט ב' בגדול דלר"מ מהלינין בו ביום אף במכשירין לא העמידו דבריהם דבזה איכא כרת ע"כ נהי דע"כ צ"ל דהעמידו דבריהם ביו"ט א' אף בשבות כדמוכח מלשון הכ"מ ועוד דיו"ט ושבת חדא מילתא כתוס' ב"מ צ' אך ביו"ט ב' לא העמידו דבריהם כמ"ש הראב"ד הנ"ל כיון דביו"ט ליכא כרת כלל

והנה מדברי הגבעת שאול דנתי להתיר בי"ז בתמוז ובט' באב שנדחה לאכול על ברית מילה של"ב היכא שלא הי' אפשר למול מקודם שהרי מילה שלא בזמנו עדיף מפדיון הבן דפדיון הבן בזמנו נדחה מפני יו"ט ב' ומילה של"ב לא נדחה לדעת הר"מ וכיון דבפדיון הבן בזמנו מותר הכהן והאב לאכול כמבואר במג"א סי' תקס"ח כ"ש מילה של"ב שמותרין האב והמוהל והסנדק כשלא הי' יכולין למול מקודם. ובאשל אברהם נסתפק בזה ולפי עניות דעתי נראה כדכתיבנא

(ח) ואמנם בנ"ד שהמילה לא הי' בו ביום אך ביום מחר י"ל דכמו דאמרינין במנחות מ"ח עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינין עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינין ה"ה הכא לא אמרינין עמוד וחטא ביו"ט כדי שתזכה בשבת ובביצה כ' פליגי רבא ורבה בר הונא אי זורק הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב וס"ל לרבא דלא זריק ולרבה בר"ה ס"ל זריק ומקשה מהא דמנחות ומשני שאני שבות שבת משבות יו"ט ורמב"ם לא מביא הלכה כדברי מי וכתב בצל"ח דכל הסוגיא למאן דלית לי' מוקצה אבל למאן דאית לי' מוקצה אינו זורק להתיר בשר לאכילה כיון דמוקצה ולפ"ז פסק כרבא דאם זרק הורצה דוקא להתיר בשר באכילה אבל להקטיר אימורין לערב לא יזרוק דגם ביו"ט אמרינן עמוד וחטא כדי שיזכה ביום אחר ל"א (ובעניותי הי' נראה דבהקדש ל"ש מוקצה דאיסור מוקצה תליא בבעלים ומה"ט ל"ש מוקצה בשל נכרי עיין סוף סי' תקט"ו וה"ה בשל הקדש והא דאסר בפסחים מ"ז להביא תמיד ממוקצה מיירי שהקדישו ביו"ט דמקדיש אדם קרבן שזמנו קבוע ביו"ט והבעלים ביקרו בהמה והניחו לאפר והא דבבכור אמרינן מוקצה ביצה כ"ו הוא משום דבכור בע"מ ממון כהן אבל בר"מ פ"ב מיו"ט מבואר דגם בבהמת קדשים שנפל מום ביו"ט אסור משום מוקצה הרי דלא כסברתינו ע"כ הסוגיא דפסחים מ"ז כפשטא) . והנה הפ"י כתב בביצה י"ח דבשבות ל"א עמוד וחטא בשבת כדי שיזכה ביו"ט ל"א ודוקא במלאכה גמורה מחלקינן במנחות. ובימי חורפי תמהתי עליו תמהון גדול דהרי במנחות קאי על זריקה דל"ה רק שבות והובא דברינו בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קע"ט להגאון מלבוב אח"כ ראיתי לישב דברי' במקצת דהפ"י מפרש במנחות פי' אחר דאין הפי' עמוד וחטא מה שיזרוק בשבת ויעבור באיסור שבות אך החטא מה שיזרוק שלא לשמה דכבר אמרו בזבחים ב' דאף קרבן ששינה בה אסור לשנות עוד ובכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וודאי הוצרך לזרוק ג"כ שלא לשמה כיון דע"כ מביא כבשים אחרים ולכן הוי השינוי איסור תורה ולכן מחלק עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה ביו"ט ל"א וכן פירש"י לעיל בשחט ד' כבשים על ב' חלות מקשה וכי אומרים לאדם חטא דהחטא הוא משום שמשנה וכן איתא בנזיר כ"ט עיי"ש הגם דמה שכתב הפ"י ודוקא לענין מלאכה גמורה מחלקינן וודאי ליתא מ"מ בגוף הדבר י"ל במקצת אך הסוגיא בביצה לא קאי הכי מדמקשה מזה אנדרים ונדבות דילמא כאן הוי איסור תורה וצ"ל דכבשי עצרת כיון שנדחין מלשמן ל"ה הזריקה של"ש שינוי בעבודה ע"כ דברי הפ"י צ"ע. ועכ"פ יש סברא לומר דמיו"ט לשבת אסור לצאת חוץ לתחום הגם דבפסחים מ"ז מיקרי זאת שבות קרובה עיי"ש הטעם דצרכי שבת נעשין ביו"ט אבל אנן פסקינן דצרכי שבת אין נעשין ביו"ט ורק מטעם הואיל מותר לעשות מיו"ט לשבת משא"כ בתחומין דלא