בית יצחק אורח חיים קמג

דינו). וזה לחזקי' אבל לר"י שחולק עליו וס"ל דגם בלילה חייב כרת. הק"ל וצ"ל דלר"י במצרים הי' רשאין לעשות מלאכה ולא דרשינין ליתן בקר שני עיין בצל"ח ברכות ויבואר לפנינו. ומעתה חזקי' כשיטתי' דיליף דא"ש קדשים מקרא דוהנותר. ואביי דס"ל כר"י דהלכה כמותו וקשי' לר"א ולראב"ע למה כתבה זמן שריפה מועד צאתך וע"כ דבמצרים לא הי' נוהג יו"ט וליכא למידרש מקרא דוהנותר על בקר שני. ולכן דריש אביי מקרא אחר

(ב) והנה במה דיליף אביי מקרא דולא עולת חול ביו"ט הקשה בחור חדש פסחים פ"ג לשיטת התוס' ביומא מ"ו ד"ה אבל שהקשה אהא דונא עולת חול בשבת מהא דאמרינין בשבת כ' דקרא דלמושבותיכם למישרי אברים ופדרים דחול שמקריבין בשבת. ותי' בתי' האחרון דקרא דולא עולת חול בשבת מיירי בליל שבת. או בליל יו"ט. אבל סמוך לחור הבקר הואיל וניתן לדחות לצורך אש המערכה לתמידין דיומא מותר לעשות מערכה בפני עצמו לחברים דחול. לחד לישנא דוקא במשלה בהן האור ולחד לישנא אף בלא משלה האור. א"כ איך יליף אביי מקרא דולא עולת חול ביו"ט מזה לא מוכח רק בתחילת הלילה אבל ביום דניתן לדחות לצורך היום דילמא ה"ה לשריפת נותר. כיון דיליף זאת רק מאברים שניתותרו. ודא ודאי קושיא רבתי היא. וצ"ל דאביי קאי בהך לישנא דגם לאברים כשרין שניתותרו בעי משלה בהן החור ובלא משנה בהן אין להקריב אף סמוך לבקר ושפיר יליף נותר דבנותר ג"כ לא משלה האור. ומעתה בא רבא והוסיף ילפותא אחרת אף למ"ד דבכשרים ל"ב משלה האור וליכא למילף מקרא דאביי. ולכן יליף רבא מקרא דלבדו ולא מילה שלא בזמנו. והנה רבא ג"כ ס"ל כר"א דיו"ט עול"ת כדס"ל בביצה כמו שהקשו התוס' אך דמ"מ לא יליף מקרא דר"א י"ל דרבא כשיטתי' דביבמות ה' בתוס' ד"ה שכן ישנו בשאלה הקשו דנילף מכהן ונזיר ומילה בצרעת דעשה דוחה ללתו"ע. ותי' דהוה כמו שני כתובים דהמילה וחד מהני איכא למילף נמצא חד לא איצטריך. והקשה במהדורא בתרא. למאן דס"ל בנזיר נ"ח כדרבא דקרא דגדילים איצטריך להכנף מין כנף. וראשו איצטריך לעשה דוחה לל"ת שא"ש בכל ואין לו קרא על נזיר. ול"ה ב' כתובים. נילף ממילה וכהן דבכל מקום עשה דוחה ללו"ע. ואמנם יש לישב דהך לישנא דנזיר ס"ל קרא דלבדו אתיא למילה שלא בזמנו דמילה ושריפת קדשים לא דחי' יו"ט וליכא למילף ממינה וכהן דעשה דוחה לתו"ע דילפינן מקרא דלבדו דאין עשה דוחה לתו"ע וז"ב. וקצת כעין זה כתב באוהל דוד. ומעתה רבא כשיטתי' דס"ל הכנף מין כנף ואתי' קרא דגדילים לצו"פ פוטרים בשלא במינם וקרא דראשו לעשה דוחה ל"ת באם א"ע ללאו שש"ב (ומ"ש תוס' יבמות ה' ע"כ ד"ה כולהו דגם לרבא ילפינין מקרא דגדילים דעשה דוחה ל"ת זה לתנא דראשו אתיא לנזיר ורבא קאי בשבת לתנא דראשו אתיא לעשה דוחה ל"ת עיין נזיר נ"ח). ולפ"ז לא מצי רבא לומר כר"א דיו"ט עשה עול"ת דהרי לדידי' נילף ממילה וכהן דעשה דוחה לתו"ע כדברי מהדורא בתרא. ולכן הוצרך רבא לומר קרא דלבדו. ולבתר דילפינין מלבדו דאין עשה דוחה לתו"ע שפיר קאמר בביצה ח' דגם כיסוי אין דוחה לעול"ת. אמנם רב אשי סובר כר"נ במנחות נ"ט ע"ב דשאר מינים מדרבנן. ול"ב קרא דצו"פ פוטרין שלא במינם ולדידי' יליף מגדילים דעשה דוחה ל"ת. וראשו לנזיר והו"ל נזיר וכהן ומילה ב' כתובים הב"כ שפיר קאמר שבתון עשה ואין עשה דוחה לתו"ע

(ג) ומעתה נבא לישב קו' תוס' בהא דרבא לא ס"ל צרעת חמורה דהנה לא ביארו בגמ' פלוגתא דרבא ור"ס במה ונ"ל דאזלי לשיטתם. דהנה במה דמקשה ויקץ בהרתו ומשני ר"א דל"ה בעידנא בשבת קנ"ב הקשה במגן אבות לפמ"ש תוס' פסחים נ"ט ד"ה אתי עשה דפסח שהקשו דנ"ה בעידנא ותי' דמעיקרא ישחטו ויזרקו על כא"כ אח"כ כשיביא כפרה יקיים תיכף העשה דחזי לאכילה והוה בעידנא עיי"ש ה"ה הכא בעבודה ישחוט התמיד ויקוץ בהרתו ויהי' ראוי לזריקה והוה בעידנא עיי"ש וכבר כתבתי לעיל סי' ח"י אות ז' בישוב הקושיא עיי"ש. אמנם אי קשי' הא קשי' אמאי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע דבפסחים דרשינין זאת אפסח ישחטו ויזרקו עלי' ואח"כ יקוץ בהרתו ויהי' בעידנא כמ"ש התוס'. אמנם באמת לא קאי במסקנא הקרא דוישלחו על פסח כדמקשה אביי בדף ס"ז בפסחים דיאמר זב ואל יאמר מצורע. עיי"ש ומזה הוכיח דל"ק על פסח. אמנם ק"ל דנימא דקרא דוישלחו קאי אפסח ודרשינין יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין ולא טמא מת ומה דמקשה אביי דא"כ יאמר זבין ואל יאמר מצורע ואנא אמינא זבין משתלחין מצורע לא כ"ש עיי"ש דאם יאמר זבין אנא אמינא דוקא זבין משתלחין ומצורע לא משום דיקוץ בהרת ומעיקרא ישחטו עלי' ויהי' בעידנא קמ"ל צרעת חמירה. ומה מקשה אביי. וזה תמוה גדולה לאביי. ולישב זאת נ"ל דאביי סובר אשו"ז על ט"ש משום דמחוסר מעשה כדאיתא פסחים צ' ומדאו'. וה"ה דאין שוחטין וזורקין על מצורע דמחוסר קציצה וטבילה. ולכן ל"צ קרא דלא יקוץ דל"ה בעידנא. ואי דהיא גופי' קמ"ל דאשו"ז על ט"ש זה שמענא מקרא דר' יצחק פסחים צ' ולכן מקשה אביי ולפ"ז נאמר דרבא ור"ס פליגי בזה. וסובר רבא דאשו"ז על ט"ש ומ"ה ס"ל דגברא ל"ח ואי דיקוץ ל"ה בעידנא דמעיקרא אין שוחטין עלי' ור"ס סובר דשו"ז על ט"ש וקרא דוישלחו קאי על פסח. ול"ק קו' אביי דיאמר זבין ולא יאמר מצורע דקרא קמ"ל במצורע דלא יקוץ אף דהוה בעידנא דצרעת חמורה. (דמ"ש התוס' קל"ב ד"ה ומה צרעת דקרא איכא לאוקמא אם לא יקיץ זה תמוה דכיון דמחויב לקוץ כמו ערל שלא מל חייב כרת אם לא יקוץ ואיך קאמר קרא וישלחו) ואביי דס"ל בפסחים לפ"מ שהוכחתי דא"ש על ט"ש ס"ל כרבא דצרעת גברא ל"ח והא דצריך קרא לצרעת ולא יליף ק"ו משום דס"ל מילתא דאתיא בק"ו כתב קרא כמ"ש תוס' קל"ג ד"ה ואביי. ועיין בא"ח העיר קצת כעין זה

ומעתה י"ל דרבא ור"ס אזלי לשיטתייהו ועיין בתוס' פסחים ס"ט ד"ה שוחטין שהקשו אם שו"ז על ט"ש למ"ל קרא דטמא אינו עושה פסח ת"ל מאיש לפי אכלו ומה שתירצו בתי' ראשון תליא בפלוגתא דתנאי ובתי' השני תי' דקמ"ל צבור עבדי בטומאה. ועל זה קשה הא ילפינין זאת מקרא במועדו וצ"ל דבמועדו קמ"ל פסח ד"ש. ותרי דרשות לא ילפינין ממועדו לשיטת תוס' מנחות ד' ע"ב עיין במפורשים. אמנם למאן דיליף שבת מקרא אחר יליף מבמועדו דדוחה טומאה וע"כ ס"ל א"ש על ט"ש כקו' תוס'. והנה ר"ס רמי לרבא בדף נ"ט אהא דכתיב לא ילין ח"ח עד בקר הא כל הלילה ילין והא חלבי חול אין קריבין ביו"ט ושני רבא דמיירי בשבת עיי"ש ולפ"ז ר"ס דלא ניחא לי' בתי' זה אין לו קרא על פסח דדוחה שבת ויליף מבמועדו וקרא דטמא אינו עושה פסח קמ"ל ציבור עבדי וס"ל שו"ז על ט"ש ולכן ס"ל צרעת חמורה מקרא דוישלחו כנ"ל ורבא כשיטתי' דקרא דלא ילין קאי אשבת ומוכח דפסח ד"ש. וקרא דמועדו אטומאה. ומוכח מקרא דטמא אינו עושה פסח דאשו"ז על ט"ש. וקרא דוישלחו ל"ק אפסח. ולכן ס"ל צרעת לא חמורה ורק דגברי ל"ח

(ד) ומעתה נחזור לסוגיא דשבת. הנה בישי"ע ה' יו"ט הקשה אהא דמקשה בפסחים נ"ט אקרא דלא ילין. לפ"מ שכתבו תוס' יומא מ"ו דהא דחלבי חול אין קריבין ביו"ט דוקא בתחלת לילה אבל סמוך לאור הבקר מותר להקריב מה מקשה ר"ס נימא הא כל הלילה ילין ויקריב סמוך לאור הבקר וזה תימה רבתי (ועיין לעיל סי' י"ב אות ח') וצ"ל דסוגיא דפסחים קאי ללישנא דגם בכשרים בעי משלה בהן האור. ושפיר מקשה איך כל הלילה ילין ומשמע שלא משלה האור והרי חלבי חול אין קריבין ביו"ט והתוס' יומא לא קאי רק ללישנא דבכשרין אף בלא משלה מותר עי"ש וז"ב

והנה לעיל כתבנו דהא דהוסיף אדאביי. היינו דקשי' לרבא ללישנא דבכשרין ל"ב משלה בהן האור איך יליף נותר מחלבי חול דילמא ביום מותר הואיל וניתן לדחות כמו חלבי חול סמוך לאור הבקר. ובא רבא והוסיף דלדידי' ילפינין מלבדו. ולהך לישנא לא קשי' קי' רב ספרא בקרא דלא ילין כדכתיבנא ואם ל"ק קו' רב ספרא א"צ לאוקמי בשבת. ואין לו קרא על שבת וצריך קרא דבמועדו אשבת וקרא דטמא אינו עושה פסח אציבור דעושין וס"ל שו"ז על ט"ש וקרא דוישלחו אפסח. וקמ"ל דצרעת חמורה. ולדידי' שפיר כתב רש"י דילפינין ק"ו מצרעת דלהך לישנא צרעת חמורה. והרי רבא לא בא להוסיף אאביי רק להך לישנא דללישנא דבכשרין בעי נמי משלה האור והיא שיטת הש"ס דפסחים תי' אביי נכון. ומיושב שיטת רש"י בט"ט בעזה"י עמוד והתבונן

והנה נ"ל לישב עפ"י הנ"ל דברי הרמב"ם דס"ל בטמא מת חמור משאר טומאת דבשאר טומאת שו"ז על טבול יום משא"כ בטמא מת ויליף זאת מקרא דלנפש והקשו עליו בצל"ח ובמפורשים דלפ"ז מנ"ל דפסח דוחה טומאה דלמסקנת הש"ס דף ס"ז יליף אביי מקרא דלנפש ולרמב"ם איצטרך לנפש ללימוד אחר להנ"ל י"ל דקשי' אאביי שהקשה א"ה לכתוב זבין ואנא ידענא דמצורעין משתלחין דילמא ק"א קמ"ל שלא יקוץ כנ"ל וצ"ל דאביי ס"ל אשו"ז אט"ש מקרא דר' יצחק ול"צ קרא שלא יקוץ דל"ה בעידנא ורמב"ם יסבור דמדאורייתא שו"ז על ט"ש והא דפסק דאשו"ז הוא מדרבנן כמו ברוצה לפרש בצל"ח דברי הר"מ פסחים צ' ולכן ל"ק קו' אביי כיון דשו"ז מדאו' הוה בעידנא ויליף מקרא דוישלחו פסח דוחה טומאה כדס"ד דאביי. ודברים אלו הם מקצוע גדול בסוגיא דפסחים ואי"ה במקומו אבאר עוד בזה

(ה) ודע דאחרי כל האריכות עדיין לא נחה דעתי בכ"ז לפמ"ש תוס' זבחים ל"ג ע"ב ד"ה לענין מלקות שהקשו דאין ע' דוחה לתו"ע עוד הקשו דל"ה בעידנא ותי' דעשה שיש בו כרת דוחה ומשמע דבזה תי' ב' הקושיות (וקצת יש להטעים הסברא דעשה שיש בו כרת ל"ב בעידנא דכיון דמכשירין שא"א לעשות דוחין שבת אף דל"ה בעידנא ה"ה דדוחה ל"ת שלא בעידנא דל"ג ממכשירין) א"כ מה הקשה אביי ליכתב זב ולא ליכתב מצורע דילמא קמ"ל דלא יקוץ ותי' דס"ל לאביי אשו"ז על ט"ש ול"ה בעידנא לא יועיל לתוס' זבחים ואף אם נאמר דאביי ס"ל הואיל ואישתרי במצורע כדאיתא בזבחים ולא ס"ל תי' רבינא אבל בגוף סברת התוס' לא יחלוק. והנ"ל לישב דבחולין ע"ח ילפינין דאותו וא"ב נוהג במוקדשין מדכתיב אותו וא"ב סמוך לשור או כשב כי יולד. והקשו תוס' ד"ה מנין אמאי ס"ד דאינו נוהג במוקדשין.