בית יצחק אורח חיים יד

סולת והרי לשיטת הרמב"ם מנחת סולת לא הי' צריך אפיה ול"ש תי' התוס' ולכן אף אם נאמר דתוס' יסברו דהי' צריך אפיה מ"מ אין תימא אם תוס' יתרצו המשנה דמיירי בשאר מנחות ולא במנחת סולת כן נראה לי לחומר הנושא

ב"ה בערזאן יום ה' לימי חנוכה תרכ"א לפ"ק

ב ברכה ושלום לידידי כנפשי הבחור החריף הגדול ובקי בכל חדרי תורה מורג חרוץ קנקן חדש מלא ישן כ' צבי מאיר נ"י מטארני וכעת הוא רב בק' סאמפאלנע במדינת פולין

(א) ראשית דבריך הקשית על דברי הר"ן שהוכיח ממשנה דכלאים דאינו חוזר וניעור ולפמ"ש הגאון מליסא במקו"ח סי' תמ"ז כוונת דבריו דאי ס"ד דמקודם ל"ב רק דכעת אחר שנתערב בפשתן אמרינין סלק הפשתן והצ"ג מבטל א"כ אדרבה נימא הצמר והפשתן מצטרפו יחד לבטל הצ"ג וע"כ דנתבטל מקודם ואינו חוזר וניעור ע"ז הקשה דהרי מבואר בירושלמי וכן ברמב"ם ובטוש"ע דאפילו נתערב מקודם הצמר והפשתן מביא ליטרא ועוד ומבטלן עיי"ש לק"מ דהירושלמי מיירי דנתערב קודם טוי' דל"ה איסור כלל ושפיר בטל בהצ"ג דעדיין כלו היתר ועיקר הוכחת הר"ן דל"א חוזר וניעור אחר שנעשה איסור דאז הצו"פ כגוף אחד משא"כ קודם הטווי' וז"ב אלא שעדיין יש לתמוה בדברי הירושלמי דאמאי ל"ב הצמר בפשתן או להיפך דהתוס' בנדה ס"א ובע"ז הקשו דליבטיל ברובא ותירצו דכיון דשניהם היתר וע"י תערובתן נאסר הוי כגוף אחד של איסור וכמו שביאר הש"ך סימן רצ"ט ביתר שאת כוונתם דכך אסור המרובה כמו המיעוט וכ"ז אם היתר בהיתר ל"ב או שלא נתערב רק אחר הטווי' אבל אם אמרינין היתר בהיתר בטל ונתערב קודם הטווי' כמו שבטל צ"ר בגמלים דהוי שניהם היתר כן ליבטל צו"פ דהוי שניהם היתר ואח"כ אינו חוזר וניעור ובשלמא אם אמרינין דלא כשיטת הר"ן רק דאח"כ כשנתערב הצמר בפשתן צ"ג מבטל בעת שנעשה איסור שפיר הצמר בפשתן כגוף אחד אבל אם נימא כדעת הר"ן דנתבטל בעוד היתר שהביא ראי' דאינו חוזר וניעור אמאי לא נתבטל הצמר בפשתן דע"כ יש רוב באחד מהם דא"א לצמצם קודם טווי' דאז דברי התוס' וסברתם אין מספיקין ודבר זה קשה טובא לשיטת הר"ן אלא שנ"ל ישיב נכון לזה דהנה לפי המבואר במשנה דתרומות והפוסקים דאפי' אם ל"א חוזר וניעור כ"ז בנתערב עד פלגא אבל בנתרבה האיסור מהיתר ודאי אמרינין חוזר וניעור מטעם דהוי כניכר האיסור וזה אפילו לשיטת הראב"ד שהוא היותר מקיל בענין זה כמבואר להדיא במשנה דתרומת פ"ה מ"ז ועיין ג"כ בתוס' יבמות פ"ב כתבו ג"כ הכי אלא שמהתוס' ב"ק ק' משמע דאמרינין קמא קמא בטל אפי' בנתרבה האיסור שהרי הקשו אהא דנתן סאה ונטל סאה כשר עם רובו וברובו מיהו פסול ונימא קמא קמא בטל ואם ברובו ס"ל חוזר וניעור ל"ק קושיתם ויש לתמוה על דבריהם ממשנה דתרומות שהבאתי לעיל דמבואר שם עד שירבה התרומה על החולין הרי דבנתרבה תרומה אסור ועיין פ"ח ופ"ת בסי' צ"ט שתמהו על הש"ך ממשנה זו ולא הביאו דברי התוס' ואמנם י"ל דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם דפי"ג מתרומת ה"ה שפי' משנה זו לא שנפלו נ"א סאה רק שנפלו מאה סאה ועוד עיי"ש ובתיו"ט ואין ממשנה זו ראי' רק על כולה ולא על רובה ודו"ק ועכ"פ הנה שיטת רוב הפוסקים דבנתרבה האיסור כ"ע מודה דאמרינין חוזר וניעור ומעתה נ"ל דמש"ה ל"ש בצו"פ ביטול קודם הטווי' אף דהיתר בהיתר בטל ול"ש סברת תוס' בנדה דאח"כ אם יטוה ויעשה בגד חוזר וניעור האיסור ויעשה כולה איסור ובנעשה כולה איסור כ"ע מודה דחוזר וניעור כמבואר במשנה ואינו דומה לשאר ביטול איסור דשם הוי מקצת איסור ותערובות וכאן הצמר אסור כמו פשתן ורוב כמו המיעוט ונעשה כולה איסור ובכולה איסור ודאי חוזר וניעור וא"ל דמ"מ בעינין דבר אחד שיעורר האיסור וכדאמרינין בבכורות כ"ג אם טומאה מעורר טומאה טהרה מעורר טומאה עיי"ש דז"א דהרי פסקינין גם שם דל"ש אלא לטבל פתו אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור דטהרה מעורר טומאה וה"ה הכא ומאי בין שנתערב אח"כ מים או שעשה בגד דנתהוה כולה איסור והרי זה דומה לחמץ קודם הפסח דלדעת הרבה פוסקים חוזר וניעור בהגיע הפסח אף דלא נעשה כעת פעולה חדשה דכיון שהגיע הפסח נעשה איסור והפוסקים דס"ל אינו חוזר וניעור משום שכבר נתבטל שם אף בימי הפסח ל"ה רק תערובות ורובא היתר משא"כ בצו"פ דאיתעבד כולה איסור כ"ע מודה דחוזר וניעור ואף אם קודם נתבטל כשנעשה בגד שוב נאסר ואף דבנתרבה איסור ונעשה רוב כתבו הפוסקים הטעם דמ"ה אמרינין חוזר וניעור לכ"ע מטעם דהוי כניכר האיסור ועיין ברא"ש ובפ"ת ופ"ח באריכות כאן הוי כניכר האיסור דהצמר גופי' נעשה איסור וכל הבגד הוא ניכר וא"ל דנתבטל הפשתן ול"ה ניכר דגם שם לונח מה שנתבטל בראשונה מה שנתערב אח"כ הוי מיעוט ורק בהצטרף הוי רוב וכאן בהצטרף הוה כולה איסור וז"ב ואמנם בנתערב הפשתן בקנבוס או צמר בצ"ג הנה לפי המבואר בנוב"י תנינא סי' קפ"ו דבגד של צ"ג אף אם איכא כלאים בבגד ל"ה כולה איסור דדוקא בבגד של צמר אף דליכא רק בצד אחד פשתן הוא כולה איסור אבל בבגד של שאר מינים אינו אסור רק הצד שהוא כלאים ואם הוא מונח בארץ מותר להתכסות בצד השני והוא לדעתי דבר פשוט דהרי ל"א חתיכה נעשה נבלה רק בדברים המתבשלים דומיא דבב"ח כמ"ש הר"ן ותוס' בע"ז אלא דבנוב"י שם כ' דלדעת הרמב"ם דס"ל דאם בצד א' פשתן ובצד אחד צמר אף אם אינם נוגעים זב"ז הוי כלאים כל הבגד נעשה איסור וזה לא נהירא כלל דטעם הרמב"ם דס"ל דהתורה אסרה כלאים אף אם אינן מחברן רק מין אחר דדיבוק ע"י דבר אחר מהני וכמו שפי' הרמב"ם במשנה גבי השק והקופה מצטרפין לכלאים וגבי גדיל של צמר בשל פשתן והרא"ש ס"ל דבעי שיקשור הכלאים יחד אבל מודה הרמב"ם דהאיסור משום הצמר והפשתן ואם אין מתכסה כלל בצמר ופשתן רק בצד הצ"ג ודאי מותר וז"ב ואכמ"ל בזה ובזה נלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מכלאים שכתב לפיכך עורות הכושים שעושין מהן מלבושין מותר ואין חוששין לנימת צמר לפי שבטלו במיעוטן והראב"ד תמה עליו דכי צמר בטל בפשתן והכ"מ כתב דמפורש בירושלמי צו"פ שטרפן מביא ליטרא ועוד ומבטלן וזקני הט"ז תמה עליו תמה גדול דשם הרי מביא מין אחר ואדרבה מוכח להיפך דצו"פ ל"ב ומה שתי' הט"ז דעורות הכבשים הוי מין שלישי הוא ג"כ תמי' דהכי עורות הכבשים בכלל תערובות העור ניכר לעצמו והצמר לעצמו ואין תערובות רק הצו"פ ואמנם לפמ"ש הן אמת דצו"פ ל"ב דהוי כגוף אחד של איסור והמרובה אסור כמו המיעוט ואיך יתבטל אבל אם אמרינין דהיתר בהיתר בטל נתבטל הפשתן בצמר קודם טווי' דל"ה כגוף א' רק דאח"כ בהטווי' הוי כולה איסור אמרינן חוזר וניעור וכ"ז כשכל הבגד או רובו הוא צמר אבל כשהבגד מעורות הכבשים דהוי מין שלישי וכבר ביארנו דאפי' להרמב"ם זה הוי היתר ורק דנמצא עדיין תערובות צו"פ במיעוט מהבגד בזה ל"א חוזר וניעור כמו בכל תערובות לדעת הרמב"ם ושפיר בטל הצמר בהפשתן שנתבטל כבר והוכחה ברורה לזה מדברי הירושלמי פ"ט דכלאים דאמרינין שם צו"פ שטרפן בטלין רב אמר אסור בתערובות מה פליג מה דאמר רב כשעשאן בגד בפ"ע מה דאמר ר' ירמי' כההוא דבעי מערבתא עם חורן ולפי הבנת הפוסקים דהמין אחר מבטל איך אמר צו"פ בטילין דמשמע דבטל הצמר בהפשתן ול"ל דהכוונה דתרווייהו בטלין במין אחר דהרי ל"ב רוב רק נגד אחד כמ"ש הפרישה ועיין לקמן ועכ"פ אין צריך לבטל רק א' מהם וע"כ דבטל הצמר בהפשתים וגם יש לדקדק בירושלמי דמשני כשעשה בגד בפ"ע ולא משני דמיירי בלא תערובות מין אחר וגם י"ל בירושלמי דקאמר רב אסר בתערובות ול"ק רב אמר אין בטלין ולהנ"ל כונת הירושלמי כמין חומר דצו"פ בטלין קודם טווי' רק דרב אסר בתערובות כשעשאן בגד בפ"ע דכולה איסור אמרינין חוזר וניעור ומאי דהתיר ר' ירמי' כההוא דבעי מערבתא עם חורן ולא יעשה בגד בפ"ע ול"ה כולה איסור ול"א חוזר וניעור ובטל הצמר בפשתן קודם טווי' ומעתה גם דברי הכ"מ נכונים דבטל צו"פ וראי' מירושלמי היינו מסוף דברי הירושלמי ודו"ק היטב בהערה זו כי פירוש זה יקר מאוד והגם דבגוף הפירוש בדברי הרמב"ם עוד צ"ע דמשמע מדברי הרמב"ם דמעיקרא לא נתבטל רק דעתה בשעת תפירה הנימות של צמר יכרכו בהפשתן לא כמו שכתבתי דנתבטל מקודם מ"מ הפירוש בירושלמי עולה יפה ומדוקדק מאוד

(ב) ואמנם שיטת רוב הפוסקים דצמר ל"ב בפשתן רק דהמין אחר מבטלן ועכ"פ לדעתי הי' נראה דבעי רוב הבגד ממין אחר וכמו שמוכח מפשטא דלישנא דהרמב"ם שכתב לפיכך אם הי' הרוב מהגמלים מותר לערבו עם פשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לנימת של צמר המעורב בהן ולשון מפני שצורת הכל צורת גמלים משמע דעכ"פ בעי שהבגד כולו יהיה עיקר הצ"ג ולפי מה שביארנו לעיל דברוב איסור ודאי אמרינין חוזר וניעור אם רוב הבגד צמר כמו בהשאלה דידן ומיעוט מין אחר אמרינין חוזר וניעור לכ"ע ורק דברוב מהבגד הוא של מין אחר ולזה צריך הרמב"ם לומר מפני שצורת הכל צמר גמלים ומ"ה אינו חוזר וניעור והירושלמי דקאמר מביא ליטרא ועוד היינו דמיירי בחצי ליטרא צמר וחצי ליטרא פשתן ובזה יתיישב להפוסקים דצמר נ"ב בפשתן דברי, הירושלמי דצו"פ בטלין דמשני כשערבן עם חורן והרגשנו לעיל דאיך קאמר דצו"פ בטלין להפוסקים דצמר נ"ב בפשתן ולהנ"ל נכון דבעי רוב נגד הצו"פ דאם הצמר הוא הרוב הוי רובא איסור וחוזר וניעור דלא כמשמע מדברי הגאון מליסא ומדברי הרבה פוסקים ואמנם בהבנת דברי הר"ן שהביא ראי' מירושלמי דהיתר בהיתר בטל והגאון מליסא תמה עליו דאף אחר שנתערב נימא סילק הצ"ר והצ"ג מבטלו כדאמרינין בכמה דוכתי סילק ולדעתי לק"מ