בית יצחק אורח חיים יג

כשאינו ניכר אף שיכול להכיר הפשתן ע"י צבע כדאמרינין בנדה ובטוש"ע דז"א דכמ"ש תחו"ד מדברי הרשב"א בסי' ק"א דהיכי דבטל ברוב אף דיכול לברר ע"י קפילא א"צ לברר היכי דהוה טירחא ה"ה היכא שיכול לברר ע"י צבע כיון דלע"ע אינו ניכר והוי תערובות ושייך ביטול ברוב משא"כ היכי שניכר רק שקשה להוציא כגון בקום וכגון בנ"ד אין כאן תערובות ול"ש ביטול וכ"כ בתשב"ץ דבניכר ל"ש ביטול ועוד נ"ל אפי' לדעת הש"ך בסי' ק"ד גם הוא ס"ל בניכר אין איסור נהפך להיתר כמ"ש הטו"ז להדיא ורק דמותר לאכול מטעם אחרי רבים להטות ובנ"ד בעינין שלא יהי' חוזר וניעור ובעינין שנתהפך להיתר כמ"ש בשם הר"ן וזה ודאי ל"ש בניכר ועוד בכאן שלא יערב רק משהו צמר גפן אולי לא יפגש ויטרף עם הפשתן כלל אם הוא ברוב צמר ואנן בעינין שטרפן זב"ז כמ"ש בתשובת הרא"ש באופן דחלילה להקל בלא בדיקה וחיפוש במקום במקום שיש חשש פשתן רק כל המלאכה תעשה ע"י אומנין בקיאין בחיפוש אחר חיפוש אך כ"ז יען כי הפועלים עצלים והבעה"ב דוחק אותן לכלות המלאכה ויש חשש שאינם זהירים כ"כ ויש חשש אפי' בבדיקה כי אינם יכולים להוציא הכל טוב וכשר הדבר לערב עוד מין אחד והיה נ"ל שטוב יותר לערב קנבוס דבזה לד"ה בטל הפשתן ברוב אפי' להתיו"ט אך אולי ל"ב הקנבוס בצמר ויש חשש לענין ציצית כמ"ש לקמן לכן נ"ל לערב מעט צמר גפן ולסמוך על כל הני פוסקים הפרישה והתשב"ץ והפ"מ דבטל פשתן בצמר גפן ודו"ק ומה שראוי לדבר בנ"ד הוא דלפמ"ש המ"א בה' ציצית באם נמצא תערובת צמר גפן אין לטלית הקנה לדעת הגה"מ דבשאר מינים ל"מ רק ציצית צמר ופשתן יחד והוא פי' דברי רבא דצו"פ פוטרין בין במינם בין שלא במינם היינו במינם צמר או פשתן ושלא במינם צמר ופשתן ובטלית צמר ויש תערובת מין אחר אין לבגד תקנה דשמא הואיל ויש תערובת מין אחר ועושין ציצית מצמר בעי צמר ופשתים ואיך יערב כאן צמר גפן ואמנם המ"א בעצמו הביא דברי הרדב"ז דרק בשלא טרפן אסור אבל לא בשטרפן דנתבטל הצמר גפן ברחלים ועיין בישוי"ע לענין טלתים של משי מ"ש בזה ולא חשש רק אולי נמצא חיט של משי משא"כ בצמר גפן בלא חיטים ודאי בטל בשטרפן כדאיתא בירושלמי והובא לעיל ועדיין יש להסתפק בנ"ד כיון דבכוונה מערבין הצמר גפן שיבטל הפשתן א"כ הצמר גפן ל"ב ברחלים כמ"ש הרשב"א הובא ביו"ד סי' קל"ד דדוקא בנתערב דרך מקרה אבל כל שבכוונה עושין כן לא בטל וכ"ש כאן כיון שבכוונה רוצין שיבטל הפשתן בתוכו ולא שיבטל הוא ויש חשש לשיטת מהר"ם מרויטנבורג והג"מ דבשאר מינים בעי צמר ופשתים ואין לומר שהר"ם לא כתב דבעי משאר מינים צו"פ רק לשיטה דשאר מינים דאורייתא דמוכח לשיטה זו מהו"א דמנחות דבעי צו"פ אבל אי שאר מינים מדרבנן מסיק הגמ' שם צמר או פשתן ובנ"ד לפמ"ש המ"א בסי' תמ"ב דאפילו להרשב"א דכל שעיקרו כך ל"ב הוא רק מדרבנן ונמצא דבנ"ד מדאורייתא אין כאן בגד של שאר מינים ורק מדרבנן ואם שאר מינים דרבנן סגי או בצמר או בפשתן וה"ה בכה"ג י"ל דסגי בחד דז"א דיש לחלק בין הדבקים דאם שאר מינים מדאורייתא חייב בציצית ה"ה בכה"ג דל"ב רק מדרבנן אבל צו"פ ביחד בעי כיון דיש בו משאר מינים ואם שאר מינים מדאורייתא חייב בציצית בעי צו"פ ביחד אך אמנם בנוב"י תניינא חלק יו"ד סי' נ"ו האריך להוכיח דאין הלכה כהרשב"א ואף דבר שעיקרו כך בטל וגם דמבואר בה' ציצית דבתר עיקר הבגד אזלינין וביחוד בנ"ד לא יהי' בהצמר גפן כדי לצרף ג' ע"ג ואין כאן בגד כלל של שאר מינים וביותר אין הלכה כשיטת המהר"ם והגה"מ רק ד"ז הב"ח חשש לשיטת המהר"ם ובנ"ד שלא יהי' רק משהו ונטרף יפה ולא יהי' רק מיעוטא אף המהר"ם מודה ודו"ק

והנה ק"ל על שיטת המהר"ם והגה"מ תימא רבתי דלשיטתם רבא דקאמר צו"פ פוטרין בין במינם בין שלא במינם היינו שלא במינם בעי צו"פ ועיין בביאור מרדכי להגאון מוה' מרדכי בנעט מ"ש לשיטתם פלפול עצום ומפורש יוצא דבצו"פ סגי בחד ובשלא במינם בשאר מינים בעי תרווייהו וק"ל מגמ' ערוכה בנזיר ד' נ"ח דמקשי ומאן דנפקא לי' מראשו מ"ט לא נפקא לי' מגדילים ומתרץ אמר לך לכדרבא הוא דאתי דצו"פ פוטרין בין במינם בין שלא במינם ולשיטת מהר"ם בשלא במינם בעי צו"פ א"כ עדיין מוכח אף אם קרא לכדרבא משאר מינים דעשה דוחה לל"ת דהרי התור' התירה לעשות על בגד משאר מינים ציצית מצמר ופשתים ביחד והוי כלאים ומוכח דעשה דוחה לל"ת וא"ל דקרא לכדרבא ובשאר מינים נמי פוטר או צמר או פשתן דהרי למהר"ם אין זה כוונת רבא וכך כוונת רבא צו"פ שניהם ואם הכונה כעין דיוק רבא הו"ל למימר כדיוקא דרבא כדאמרינין ביבמות ד"ה ועוד דאם מאן דנפיק מראשו וקרא דגדילים הוי מוקי לרבא והוי ס"ל זולת קרא דצמר או פשתן פוטר בשאר מינים מנ"ל למסקנא דכתיב ראשו ועשה דוחה לל"ת דצמר או פשתן לא יוכל לפטור משאר מינים דבזה ליכא קרא וגילוי דעת וע"כ צ"ל למהר"ם דס"ל רבא דקאמר כן מסברא או מלשון הקרא דצו"פ תרווייהו בעי שיפעלו פעולתן לפטור שאר מינים ואיך מאן דיליף בראשו מוקי קרא לכדרבא ומ"מ הרי מוכח ע"כ משאר מינים דע"ד ללא תעשה והיא קושיא גדולה

ומה שנ"ל ליישב בדרך פלפול הנה בישי"ע ה' ציצית סי' ט' הקשה לשיטת מהר"ם בשאר מינים דע"ד לל"ת והרי אפשר לקיים שניהם דיעשה ציצית במינו והתוס' הקשו בכתובות ובמנחות מ' בצו"פ גופי' ותי' דמגו דצמר פוטר בפשתן ע"כ דא"א במינו לכן פשתן פוטר בצמר עיי"ש משא"כ בשאר מינים דל"ש מגו זו הדבר קשה איך יעשו כלאים עיי"ש שהאריך ואמנם לפמ"ש התוס' במנחות מ' בתירוץ השני דכלאים בציצית הותרה לגמרי ואפי' בלילה ואפילו אשה ומ"ה אפי' באפשר מותר ור"ל במנחות ל"ק רק מדרבנן ל"ק משאר מינים דכלאים בציצית הותר לגמרי והנה התוס' ביבמות ד"ה הקשו איך ילפינן דע"ד ל"ת מכלאים בציצית דילמא שאני כלאים בציצית דהותרו בבגדי כהונה מכללו ותי' דשם ג"כ רק משום דעשה דוחה לל"ת ואמנם אם בגדי כהונה הותר לגמרי ואפי' בלילה הוי שפיר הותר מכללו וכן בלא"ה אם כלאים בציצית הותר לגמרי אפי' בלילה ואפי' באפשר לקיים שניהם ליכא למילף מכלאים בציצית דע"ד לל"ת דשם גזרת הכתוב אפי' באפשר לקיים שניהם והותר לגמרי כמ"ש תוס' יבמות ג' דליכא למילף מיבום מה"ט משום דהותר וע"כ אי יליף מגדילים דעשה דוחה לל"ת לא ס"ל דהותר לגמרי ולא ס"ל כדרבא ואמנם אם ס"ל כדרבא דצו"פ פוטרין שלא במינם ולמהר"ם בעי שניהם יחד וקשי' הא אפשר במינו וע"כ מוכח דהותרה ואם הותרה בלא"ה לא מוכח בזה דע"ד לל"ת ומעתה שפיר קאמר בנזיר דמאן דיליף מראשו לא יליף מגדילים דס"ל כרבא דצו"פ פוטרין שלא במינם וע"כ דהותר לגמרי ולא מצי למילף דע"ד ללא תעשה ודו"ק והוא דבר יקר ועיין תוס' יבמות ה' ע"ב ד"ה כולה משעטנז נפקא הקשו וא"ת ודילמא כולה לכדרבא הוא דאתי ומנ"ל למישרי כלאים ותי' דהכי משמע לא תלבש שעטנז צו"פ יחד גדילים תעשה לך מהם והכי איתא פרק שני נזירין וצ"ע בדברי התוס' דבאמת הכי איתא שם אבל אח"כ איתא ומ"ד נפקא מראשו אמאי לא נפקא מגדילים ותי' כדרבא הרי דלרבא לא מוכח מקרא אבל כוונת התוס' דבזה פליגי השני מ"ד בנזיר למר מוכח ממשמעות ולמר לא מוכח ממשמעות ומוקי קרא כדרבא אמנם לשיטת מהר"ם ל"ק כלל קו' התוס' דאף לכדרבא מוכח דכלאים בציצית מותר כנ"ל רק דלחד הותרה ולחד דחוי' ועכ"פ קו' התוס' ל"ק למהר"ם וזה נ"ל בדעת הרמב"ם דס"ל כלאים בציצית אסור בלילה ובאשה משום דפסק דשאר מינים רק מדרבנן ודלא כדרבא וכיון דלא ס"ל כרבא לא מוכח מקרא דהותרה כנ"ל ויש להאריך ולקצר אני צריך ומענין ביטול איסור לכתחילה מבואר בט"ז דמותר קודם חלות האיסור וכן הוא בש"ע יו"ד סי' קל"ז ומוסכם מכל הפוסקים

ואכפיל עוד הפעם לזרז שלא יסמוך ע"ז רק אחר הבדיקה וחיפוש אחרי חיפוש ואחרי זאת להציג מחשש איסור שעטנז ראוי להטיל צמר גפן מעט מזעיר קודם הטריפה ולטרפן יחד וכתורה יעשה וד' יעטהו ישועות ונחמות כנפשו ונפש מוקירו [ועיין לקמן סי' ב' פלפול עצום בדין הנ"ל]

יצחק שמעלקיש האב"ד דפ"ק הנ"ל והגליל

בשולי המכתב קשיא לי קושיא גדולה אדברי תוס' יבמות פ"ב ד"ה ר"י שכתבו דיבש ביבש בטל לר"י והא דאמרינין בהקומץ דמנחות שנתערבו לא בטלו לר"י התם נמי מתוך שמנן וכו' א"כ כשיאפו אותן יתנו טעם זב"ז וקשי' לי אתירוץ ב' דא"כ הדרא קו' הגמ' לדוכתא שם בהקומץ הא קא מיבטלי שירים לטיבלא והו"ל חסר סילתא דלע"ע קודם שיאפה בטל ואף דלאחר שיאפה יתן טעם מ"מ הא כבר נדחה ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה והרי התוס' בזבחים ע"ד ד"ה רואין הקשו איך מוכח דעולין אין מבטלין או מב"מ ל"ב מקרא דולקח דילמא אולי הי' מים הי' בו מראית דם ותירצו דעיקר הוכחה דאי ס"ד דמבטל כשמערה טפה ראשונה הו"ל נראה ונדחה עיי"ש וה"ה בהך דמנחות כיון שלע"ע קודם שיאפה בטל והו"ל חסר סילתא והו"ל נראה ונדחה ואין לומר כל שבידו ל"ה דיחוי כדאמרינין במנחות נ"ט עיין תוס' שם ודף י"ב וד' נ"ט בזבחים דא"כ קשי' גם אתוס' זבחים ע"ד הנ"ל הרי בידו לערות עוד והרבה יש לדבר בפרט זה וצ"ע וגם בעיקר דברי התוס' הנ"ל צ"ע לפוסקים דאינו חוזר וניעור א"כ לר"י הרי בטל קודם שיאפה ואינו חוזר וניעור וצ"ע שוב ראיתי שיש ליישב קו' הראשונה בדרך זה דהנה ר"י אית לי' במנחות ט' במנחה שחסרה מביא מתוך ביתו וימלאנה א"כ ודאי מהני מה שנותן טעם ע"י האפי' דל"ג ממה שהביא מתוך ביתו אך זה דוקא אם ממלא קודם קמיצה אבל לא אחר קמיצה כדמוכח מרמב"ם פי"א מפסולי המוקדשים ה' ט"ז א"כ קשי' מה מהני האפי' דזה הוי במנחת סולת לאחר הקמיצה ואז ל"מ המילוי ולזה יש לומר דתוס' ס"ל שם מיירי במנחה מאפה דאופין קודם קמיצה ולא מיירי במנחת