בית יצחק אורח חיים קל

החיות ולא נטל אף מקצת נשמה ובזה אין החיוב רק משום הדם ומטעם מפרק משא"כ בחתך מקצת וזה הוא חיוב המל בשבת וסברא זאת כקילורין לעינים בעזה"י. ואין לומר גם בחבל ולא חתך מ"מ הרי יצא דם ונפסק החיות מן הדם ולחייב על הדם משום נטילת נשמה כסברת התוס' שבת ע"ה בזה י"ל דהדם היוצא מהחתיכה לע"ע אינו מקושר בחלקים. ובכל פעם יהותך דם אחר. א"כ בחתך מקצת אבר שהי' לו חיות חייב משום נטילת נשמה. ולא מה שיצא דם שעומד להתהפך ולע"ע אין לו חיות רק יזל בתוך העורקים ועכ"פ דבר זה ברור דהרמב"ם מודה דאם חתך מקצת אבר לגמרי חייב משום נטילת נשמה ול"ב כגרוגרות ומיושב קו' ממילה

ובהכי עלתה בידי ישוב למה שהקשיתי זה זמן רב למה דאמרינן ביבמות דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ומ"מ פריעה דוחה את השבת א"כ ביבמות דף ה' דרצה ללמוד ממילה דעשה דוחה לל"ת שיש בו כרת ומקשה מה למילה ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור. וקשיא ונילוף מפריעה דל"ה לפני הדיבור וא"ל דמילה הוי תדיר כמ"ש התוס' שם דבזבחים לחד לישנא לא הוי תדיר עיי"ש והארכתי הרבה בזה נדפס במקצת בשמי בספר קנאת סופרים להגאון מהרש"ק ד' נ"ב כעת נ"ל בישוב על פי הנ"ל דדוקא בחתך מקצת יש בו נטילת נשמה אבל לא בקרע העור דאז אינו חייב רק משום מפרק ודוקא בגרוגרות א"כ דוקא במילה הוי חילול שבת גמור. ואזה משני שכן ישנן לפני הדיבור אבל הפורע אינו עושה רק איסור דאורייתא דגם חצי שיעור אסור מן התורה ולכן עשה דוחה לחילול שבת בחצי שיעור דל"ה ל"ת שיש בו כרת וליכא למילף בזה. וכעת מצאתי בח"ס יו"ד סי' רמ"ט שהקשה ג"כ ב' קושיות על פריעה להנ"ל מיושב שפיר ודוק

(ג) ולדברי הרמב"ם מיושב מה דאמרינן בשבת קל"ג דמשום אלי ואנוהו חוזר על ציצין המעכבין. והקשה בני היקר החריף מ' אהרן (זצ"ל א"ה על האי שופרא קבכינא) למה שכתב מהרש"א בשבת ק"ד ע"ב דמשום זה אלי ואנוהו ל"ה רק פסול דרבנן והתוס' כתבו בסוכה דף כ"ט דל"ה רק לכתחילה ואולי התוס' פירשו כן דברי חכמים שאמרו אין שם זה מן המובחר היינו לכתחילה ועכ"פ איך יתכן דמשום פסול דרבנן יחלל שבת וכן קשה לריטב"א בסוכה דף מ"א דזה אלי ואנוהו ל"ה רק דרבנן. להרמב"ם י"ל דאין הכוונה לחתוך בציצין אך לקרעם ולפרעם כמ"ש התוס' בשבת קל"ז גבי מל ולא פרע שהקשו כיון שלא פרע הו"ל מכוסה המטרה. ולפ"ז מיירי הך דציצין המעכבים שלא פרע כדת דבזה אין כאן נטילת נשמה. רק מה שהוציא דם פחות מכרוגרות וס"ל לגמרא דח"ש אינו אסור מן התורה. באיסור שבת כמ"ש המ"ל בה' שבת או אף דאסור מ"ה נדחה מפני זה אלי ואנוהו דהוי מדאורייתא לענין לכתחילה עכ"פ. ואולי יהי' זה שיטת בעל העיטור דס"ל בסי' רס"ו דחוזר אף על ציצין שאין מעכבין אף בשבת. ועיין בשאג"א מה שכתב בזה. להנ"ל י"ל דס"ל ח"ש ל"ה דאורייתא בכעין זה מיהו מסתימת לשון הגמ' והפוסקים משמע דחוזר לחתוך הציצין שנשארו מהעור החיצון לחתכם והנה ראיתי מקשים בהא דילפינן מקלקל חייב מדאצטריך קרא למילה ודלמא קאי למילה בצרעת דהוי תיקון. וכבר הקשה כן בישי"ע ולק"מ לפי מה שכתבתי דחייב משום נטילת נשמה במה שנטל החיות מהחתיכה א"כ אותו דבר לא תיקן רק קלקל אף במילה בצרעת ואי דתיקן אצל הילד הרי הוי התיקון אצל אחרים והרי בכל מילה הוי תיקון אצל הילד. והרי באותו הדבר שעשה המלאכה אותו דבר לא תיקן כלל. ומ"ה לר"י דס"ל משאצ"ל חייב ליכא למילף מקלקל בחבורה כשיטת רש"י ולפ"ז נכון מאוד מה שמבואר בפרק כל כתבי ובכמה מקומות שציינו התוס' ב"ק ל"ד דגם במקלקל צריך שיהי' צורך ומשאצ"ל פטור. דבמילה אף דמקלקל החתיכה שהוא חייב עליו משום נטילת נשמה מ"מ הוי עכ"פ תיקון לגבי הילד. וגילתה התורה שחייב מקלקל משא"כ היכא דל"ה שום תיקון אך לפ"ז צ"ע דמנלן היכא שהיא אינו חותך אבר וליכא חיוב משום נטילת נשמה רק ביוצא דם דהחיוב משום מפרק דאז מקלקל חייב שמא אינו חייב רק בנטילת נשמה. אבל לא היכא דהוא מפרק ומקלקל דממילה ליכא ראי' רק אחיוב נטילת נשמה דמשום מפרק ליכא שיעור. אך ל"ק מידי דהרמב"ם מפרש באמת הכי דר"י סובר בכל חבלה ונטילת נשמה בעי תיקון. ור"ש סובר היכא שהוא חותך אבר חייב אף במקלקל ואם לא חתך אבר אזי אם צריך לדם הזאת היא עיקר המלאכה שהיא הוצאת הדם ובהדם לא קלקל כלל וחייב אם הוי צורך לגופה. ואם א"צ לדם פטור לר"ש והפלוגתא שבין ר' אבוהו ור' יוחנן תלי' בפלוגתא שבין ר"י ור"ש. וס"ל לר' אבוהו כר"ש ומ"ה ס"ל חובל ומבעיר חייב והיינו בנטילת נשמה. כגון בחתך אבר או הרג ושחט. ובחבלה בעלמא שלא לצורך הדם פטור גם לדידי' דמפרק ליכא למילף מנטילת נשמה ור"י דאמר בחובל וצריך לכלבו מצ' קאי אליבא דר"י כשיטת רש"י או דס"ל כתוס' דקאי אליבא דר"ש דמיירי בליכא נטילת נשמה כדכתיבנא ובזה גם לר"ש מקלקל פטור ורק בצריך לכלבו ל"ה קלקול כלל ועכ"פ לא קשיא דמנל"ן במפרק בקלקל שחייב דבזה באמת י"ל דפטור ובסנהדרין דפריך למ"ד מקלקל חייב הי' יכול לשנוי במפרק גם הוא מודה רק דהאמת משני דהוי משאצ"ל

(ד) ומה דקשיא להגאון מהר"ם בנעט מב"ק פ"ו בחובל בשבת פטור מתשלומין אף דמשכחת לה בחבל ולא הוציא דם כגרוגרות י"ל כיון דילפינן מכה אדם ממכה בהמה אפי' בליכא שיעור למיתה פטור מתשלומין והרי לשיטת רש"י ב"ק ל"ד אף במשאצ"ל ומקלקל פטור מתנא דבי חזקי' מתשלומין וכש"כ בח"ש אלא אפילו לשיטת התוס' שחולקי' על רש"י ופירשו לעולם דקבעו לעפרו מ"מ בח"ש גם התוס' מודה דכמו מכה בהמה דחייב בכל ענין כן בחיוב מיתה חייב בכל ענין ובוודאי ח"ש גרע ממקלקל וממשאצ"ל לר"י דח"ש אסור מ"ה. שוב ראיתי שעדיין יש לפקפק בזה דלפמ"ש במ"א בסברת רש"י דאף דלא קבעי לעפרן פטור מתנא דב' חזקי' דרש"י יסבור כשיטת הסוברים דמקלקל אסור מן התורה והובא שיטה זו בהגהות רע"א חולין י"ד בפה"מ (עיין לעיל סי' טית בש"ה וגם בקובץ על הרמב"ם שבת בשם לחם שמים) ובאמת בירושלמי שבת פ"ב מבואר להדיא כשיטת רש"י ומ"ה ס"ל לרש"י דפטור מתשלומין מהיקשא דתנא דבי חזקי' ולפ"ז י"ל דהיכא דלא קבעי לעפרן המלאכה הוי מלאכה עכ"פ אם הי' צורך לעפרו ואינו חסר רק מחשבה ומ"ה ילפינן מתנא דבי חזקי' משא"כ בח"ש ועיין בכתובות ל"א לחד לישנא גם במעביר ד' אמות וקרע שיראין פטור דעקירה צורך הנחה. ולכאורה ה"ה לח"ש מיהו אין ראי' דשם גמר ה המלאכה מיהו בח"ש גם מצד אחר גרע מעקירה דעקירה ל"ה אף כח"ש דל"ה רק איסור דרבנן כמבואר בתוס' עירובין ל"ג דלא כפני יהושע ונ"מ מדברינו אלו בשנים שהרגו נפש בב"א דפטורין כדאיתא בסנהדרין ע"ח ולפי הצד שנאמר דאף בלא עבד רק ח"ש פטור מממון היכא דאם גמר איכא חיוב מיתה יפטרו הרוצחים אף מדמי הנרצח. ובהכי מיושב מה שהקשיתי ממכות ט"ז (ועיין לעיל סי' י"ח אות ט"ו) ומסוגיא דב"ק ל"ד קשה לי על הרמב"ם דס"ל פ"ח משבת דחובל בחבירו וכונתו להזיק אף בלא קבעי לצורך חייב דלא מיקרי מקלקל הואיל ועביד נחת רוח ליצרו וכתב הכ"מ דה"ה בחובל בבהמה של חבירו. ולפ"ז בהדליק גדיש בב"ק לוקמא בכוונתו להזיק דהוי דומיא דשור דמשכחת לה בכוונתו להזיק כמו דמוקי שם לענין בושת וצ"ע: ומזה מוכח דהרמב"ם לא ס"ל רק בחובל חבירו ולא בחובל בבהמת חבירו ועבד דרך נקמה כמ"ש במרכבת שם. ודע דלמ"ש בשיטת הרמב"ם נ"ל בשבת קל"ה יליף מחד ערלתו ספק ואנדרוגינוס ועוד יליף נולד מהול מחד ערלתי דאינו דוחה שבת ולמה דאמרינין שם דהוי ספק ערלה כבושה מימעט מקרא הראשון דספק אינו דוחה שבת להנ"ל י"ל דבספק כגון נולד בה"ש איכא חילול שבת גמור משא"כ בנולד מהול דא"צ רק הטפת דם ברית וליכא נטילת נשמה לשיטת הרמב"ם. רק ח"ש וסד"א שיעשה מספק אף בשבת וקמ"ל מ"מ אינו דוחה שבת ולפ"ז נאמר דלר"ל דח"ש ליכא איסור מן התורה מוכח מן הקרא הזה. דחובל אף שלא חתך מקצת רק הוציא דם יש בו נטילת נשמה כשיטת הירושלמי הובא בכ"מ פ"ח מה' שבת דאף בהוציא דם לבד יש בו נטילת נשמה דאל"כ למה אסור מן התורה להטיף דם ברית והרי ליכא רק ח"ש ולהרמב"ם דפוסק דח"ש אסור מ"ה כר' יוחנן לדידי' אינו ראי' מקרא ומ"ה לא קשה מה שהקשה הגאון ר' מרדכי בנעט על הרמב"ם מסנהדרין פ"ה דמקשה ממחט של יד ליטול את הקוץ דילמא חביל והכי יוציא דם כגרוגרות די"ל שם קאי לר"ל. מיהו בלא"ה ה אין כאן תימא דהרי בסוכה ט"ז ע"ב אמרינן ע"כ ל"ק ר"י אלא בשבת דאיסור סקילה אף דשם ל"ה רק איסור דרבנן מ"מ כיון דעיקר האיסור הוא בחיוב סקילה ה"ה בסנהדרין חייש לח"ש באיסור סקילה יותר מאיסור לאו. ואין להאריך בזה יותר

(ה) והנני חוזר לדבריו מה שהקשה על הרמב"ם בה' שגגות שפסק דאם אמרו לו שלא ימול שלא יוכל לגמור ואמר זריז אני ולא גמר המילה בשבת חייב חטאת והרי הרמב"ם פסק דמקלקל פטור אף אי אין לו צורך וע"כ במילה משום תיקון גברא וכאן דלא תיקן אמאי חייב חטאת. כבר הקשה כן בשאג"א סוף סי' נ"ב ומה שתירץ בשאג"א דמ"מ תיקון שאח"כ לא יצטרך לחתוך כ"כ צ"ע לכאורה דזה תלוי בפלוגתא שבין ר"נ ורב ששת בשבת צ"ד לרב נחמן הוי תיקון כמו מוציא חצי זית מכזית ומחצה ולרב ששת ל"ה תיקון והרמב"ם בפ"י מטומאת צרעת פסק כרב ששת וכיון שזה הילד עדיין לא כמול רק שאח"כ לא יצטרך לחתוך כ"כ ל"ה זה תיקון לרב ששת ועיין ת"ה סי' מ"ח ונ"ל בישוב הדבר דלפי המבואר בל' הרמב"ם בפ"ב משגגות ה"ט שכתב אם לא השלים אלא עד יציאת השבת הרי זה חייב חטאת ומשמע דבמוצאי שבת גמר המילה. ונחקור אם קיים מצות מילה. הנה בשאג"א סי' נ"ג הוכיח דאם מל בלילה אפילו שלא בזמנו לא עשה ולא כלום. ולפ"ז לכאורה במל ביום וגמר בלילה נמי לא יצא אבל לפע"ד דבזה יצא כיון שמקצת מל ביום ולא עוד אלא דלפע"ד גומר בלילה לכתחילה דמילה אינה כקדשים שתיפסל בשקיעת החמה ועוד דמילה ילפינין משריפת קדשים ביבמות ע"ב והרי אפילו בשריפת קדשים אם התחיל ביום גומר בלילה כדמוכח בהך בשמן שריפה. דס"ל לחד מ"ד פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה. וגם מדמוקי להא דאין מדליקין בשמן שריפה דוקא ביו"ט שחל להיות בע"ש אבל בשאר ע"ש מדליקין אף שידלק בלילה. ועיין בירושלמי