בית יצחק אורח חיים קכה

ומ"ה בכל דוכתא שנים שעשאו חייבין דליכא למילף משבת על כן בכל איסורין שנים שעשאו חייבין . וכן דעת הת"ש סי' י"ז לענין אותו וא"ב אלא שבבכור שור חולין פ"ב הקשה דנילף משבת או משחיטה חוץ. ולדעתי הוי ב' כתובין כנ"ל. והא דאיצטרך קרא להעלאה היינו דה"א דנילף העלאה משחיטה דכתיב בחד קרא. (ולכאורה מתוס' משמע דבכל דוכתא פטור שכתבו בעירוכין אם משוער לבדו חייב מיתה משמע דעם אחר פטור) ועיין במק"ח לענין לאו דמחמר בסי' רס"ו מ"ש דמש"ה בעי קרא לש"ח דלא ילפינין לאו מקרבן ודבריו תמוהין דבשחיטה והעלאה קרבן איכא והנראה כונתו דבש"ח קמ"ל קרא לפטור מלאו ג"כ ודוק ועיין עוד באור החיים פרשת קרח

(ב) ועיקר הדבר אי בכל איסורין שנים העושים חייבין תלוי בפלוגתא שבין רש"י ותוס' דרש"י פירש בשבת צ"ג אהא דהי' רוכב על גבי בהמות וד' טליות וכו' טהורות וסתמא כר"י דזה יכול וזה יכול פטור. אף דבשבת גלי קרא. משמע דילפינן בכל דוכתא משבת. אבל התו' פי' דהוי זה אינו יכול וזה יכול ומשמע דבז"י וז"י לא ילפינין משבת. והנה רש"י פי' בטעם דר"י ממעט זה יכול וזה יכול אבל זא"י וזא"י חייב מטעם דזה דרכו לעשות בתרי משא"כ ז"י וז"י דאין דרכו לעשות בתרי. ולפי זה בהנפת דלתות דדרכו לעשות בתרי. וכן כתב בא"ה פ' קרח. ומש"ה נקראו שוערים שהי' מתקבצים הרבה לזה שפיר פסק הרמב"ם דכשעשו שנים חייבין ומסייע חייב מיתה. וזה היכא שיש בסיעתו ממש שהגוף בדרך שבאותו מעשה הי' יכול לעשות בלבדו וכמ"ש תוס' שבת צ"ג ד"ה אמר מר אבל בגמרא ס"ל דריב"ח הי' רוצה לסייע בסיוע שאין יכול לגוף זולת אחרים. וזה ל"ה רק דרבנן ולפ"ז י"ל ק' כת"ה ושפיר קאמר בנקה"כ. דזה רחוק לגזור כשהוא מסייע שמא יעשה לבדו. אך היכא שמסייע בגונא שאין בסיעתו ממש חיישינן שמא יסייע בענין שיכול לעשות לבדו ומעתה בשבת דז"י וז"י פטור ע"כ מסייע אין בו איסור כלל. אבל בהגפת דלתות דז"י וז"י חייב כמו שכתבנו וכמ"ש ג"כ הת"ש והמק"ח גם במסייע גזרו שמא יעשה בכגון שיכול לנעול לבדו. ומ"ה גזרו והוא ישוב נכון לקו' החמורה. אבל בעיני יפלא אמאי לא הקשה על תוס' שבת צ"ג שכתבו ג"כ דל"ה אף איסור דרבנן. ואיך העלימו עיניהם מגמ' עירוכין ולהנ"ל הדבר נכון מאוד. וע' מהרש"א שבת דרש"י ס"ל ז"י וז"י נמי מטעם מסייע פטור וכן כתב הרשב"א בתשו' סי' כ"ח ועיין עוד בירושלמי הובא בתוס' שבת ג' ד"ה בעשותה הקשה בכל אתר אמרת שנים שעשוהו פטורים וכאן אמרת חייבין ומשני שכך היתה עבודת הלוים והתוס' הקשו דמ"מ הו"ל שנים שעשאוהו ועיי"ש מה שתי'. אבל רש"י ישב זאת במתק לשונו בשבת צ"ג שכתבו בזה יכול הטעם דאין דרכו לעשות בתרי. ושפיר משני בירושלמי שכן היתה עבודת הלוים ודרכו לעשות בתרי. ולפ"ז דברינו ת"ל בדעת הרמב"ם נכונים ויש מקום לומר דהיכא דנכתב הלאו בלשון יחיד שנים שעשאוהו פטורין. והיכא דנכתב בלשון רבים כגון לא תקיפו שנים שעשאוהו חייבין. ומ"ה גם מסייע שאינו יכול אסור. ובזה מיושב ג"כ קושיתו דבהך דעירוכין דכתיב הלאו בלשון רבים שנים שעשאוהו חייבין ומ"ה בסיוע שאין בו ממש אסור מדרבנן דגזרינין אטו סיוע שיש בו ממש משא"כ בשבת דשנים שעשאוהו פטורין ל"ג סיוע שאין בו ממש אטו שמא יעשה הוא לבדו כנ"ל

(ג) ולדאתאן אן עלה הנה הגאון ח"צ סי' פ"ג כתב. בהך דרגל אחת על האבן ורגל אחת על הרצפה דלכאורה הוי כז"י וז"י ולדעת הרשב"א בכל דוכתא חייב וה"ה הכא ליפסל עבודה (והפלא שז' הת"ש לא הרגיש בדברי הרשב"א בסי' ב' לענין שנים שעשאוהו) וכתב דמיירי שעל האבן לא יוכל לעמוד לבדו. וכן בהך דסייע בשמאל. והנה בהך דסייע. בשמאל כן דעת המג"א בסי' קפ"ג ואין לתמוה דלא ביארו כן במשנה משום דלשון שמאל מסייעתו הוי בלשון זה סיוע שא"ב ממש. אמנם ברגל אחת על הרצפה הדבר תמוה מאוד דבמשנה מבואר דכל שאלו ינטל האבן ויכול לעמוד כשרה ואס"ד דאם ינטל הרצפה ויעמוד על האבן אף שאם ינטל האבן ויעמוד על הרצפה פסול איך סתמה המשנה כל שאם ינטל האבן ויעמוד כשר. והרי משכחת לה דפסול. וגם הרמב"ם ביאר דזה דוקא באופן שאם תנטל הרצפה לא יעמוד על האבן ואמת כי להח"ץ הי' קשה קו' גדולה. אבל בעניותא לולא דברי הגאונים ח"צ ומג"א ות"ש הי' נ"ל בישוב קו' זאת. הנה הקודם נסתפקתי בזר וכהן שעבדו עבודה אם מחולל העבודה כי לא מצאתי מבואר והנ"ל דהעבודה אינה מחוללת ושורש הדבר לפי מה דמשמע ברש"י שבת צ"ג דבזה יכול ובזה יכול האי פלגא קעביד והאי פלגא קעביד ומה"ט פטרי' קרא ובזה א"י חייב לר"י דהאי כולה קעביד עיין רש"י ד"ה שאינה יכולה לעמוד ולר"מ ס"ל גם בז"י וז"י האי כולה קעביד. ומה"ט ס"ל לר"ח דל"ב שיעור לכ"א (וע' ב"ק נ"ג ע"א וע"ב ועיין סנהדרין ע"ח בהא דהכהו עשרה בני אדם בב"א פטורין ופי' רש"י דכתיב איש כי יכה ולא שנים וגם לריב"ב פטור אף דלדידי' חייב גם במקצת נפש) והנה לפי המבואר בזבחים ל"ב אם קיבל הפסול ויש דם הנפש דיחזור הכשר ויקבל וכן בזרק הפסול אם יש דם הנפש יזרוק הכשר למ"ד פסול אינה עושה שירים כדאיתא זבחים ל"ד ופסק כן הראב"ד וגם הרמב"ם מודה דהקרבן לא פסול בשביל שעשה זר בעבודה שנשאר לכהן לעשות עוד. ואינה דומה למאי דאמרינן בזבחים י"ד בהולכה פסולה דלא איפשר לתקוני דשם נעשה כבר קודם עבודה פסולה משא"כ בזרק פסול בהדם שנשאר לא נעשה עבודה וכל עבודה בדם זה נעשה בכהן כשר. וה"ה בעשאו בב"א בשביל שעשה זר לא גרע כיון דהכהן עשאו מקצת הוי הנשאר דם הנפש ומאי איכפת לן אם עשאו מקצת זר והא אם זרק זר ויש עוד דם הנפש כשר ועיין זבחים ע"ה ס"ל לרבנן נתינה א"צ שיעור ויש לדמות למה דאמרינין כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו א"כ כ"ש להיפך כיון דבזא"ז מהני ה"ה בב"א ונלע"ד דגם התב"ש שהחזיק בסי' ב' במעוז הפוסקים דאם שחטו ישראל ונכרי פסול מ"מ מודה בזה דלמ"ד האי פלגא קעביד והאי פלגא קעביד וודאי דישראל לא שחט רק מקצת ולמ"ד האי כולה קעביד מ"מ ניזל בתר איפכא כיון דהנכרי ג"כ כולה קשחיט משא"כ בעבודה אם נימא האי כולה קעביד פסול כיון דזר נמי כולה קעביד וא"א לתקנו כדאמרינן בזבחים י"ד ולמ"ד שם דאפשר לתקוני אין ה"נ דכשר אבל למ"ד האי פלגא קעביד לא עביד זר כלום בחצי השני רק כהן כשר כיון דא"צ שיעור ולפ"ז אם כנים דברינו ה"ה ברגל אחד על הרצפה ורגל אחד על האבן הגע על עצמך הרי שקיבל על האבן ויש דם הנפש וקיבל על הרצפה מהני ואף בכה"ג כיון שקיבל ג"כ על הרצפה ואף אם נאמר דעבר על זרות בזר וכהן שעשו עבודה מ"מ העבודה אינה מחוללת כן נ"ל וכש"כ ברצפה כמ"ש. ולפ"ז לדינא שפיר איתא במשנה ופסקו הרמב"ם דאם יכול לעמוד על הרצפה לבדו שנחשב כאילו נעשה גם על הרצפה ואך לפ"ז צ"ע איך מייתי ראי' בשבת דמסייע אין בו ממש מרגלו אחת על הרצפה ודלמא יש בו ממש ומ"מ כשרה הואיל ויכול לעשות ברצפה לבד ונעשה מקצת עבודה על הרצפה. אמנם הדבר נכון דשם קאי לר"ש דס"ל דזה א"י וזא"י פטור וס"ל דגם בזה דל"ח כאילו עשה הכל כמ"ש רש"י והמג"ש בביאורו ואמרו שם דמ"מ בזה יכול וזה א"י חייב היכול דחשיב כעשה הכל ושא"י פטור וקמ"ל דלא אמרינן שהיכול מיחשיב לשא"י שיחייב גם שא"י ואם נימא מסייע יש בו ממש חייב גם שא"י הואיל והיכול חייב גם שא"י חייב עיין מהרש"א. ואהא מייתי אס"ד דגם שא"י חשוב כאלו עשה הכל משום היכול אמאי כשרה העבודה כיון דמחשב כאילו עשה כל העבודה משום המסייע וע"כ מסייע אין בו ממש ול"ח כאילו עשה כל העבודה אבל למ"ד ז"י וז"י פטור דחשיב כאלו עשה בו מקצת ה"ה ברגל על הרצפה ויכול לעמוד על זה ועל זה כשר כדכתיבנא בטעמא ובזה מיושב קושית התו' שבת צ"ג ד"ה אמר שהקשו דהרי ר"ז ס"ל לאסור מסייע להנ"ל נכון דכוונת ר"ז בשבת היא דל"ת לחייב המסייע משום דחשיב מחמת היכול בעשה כולה משום מגו כמ"ש התוס' קמ"ל דלא אבל באמת גם הוא עושה מקצת כמו שרצו התוס' לפרש אך מה שהקשו א"כ אמאי כשר בעבודה לפמ"ש מיושב שפיר דהוי כנשאר דם הנפש ודוק היטב בכל זה. ובהנך עבודות שצריכין שיעשו הכל בכה"ג תליא אי כולה קעביד אז כשר למ"ד דאפשר לתקוני בזבחים י"ד משא"כ למ"ד האי פלגא קעביד. ואקצר לפי שלא מצאתי מבואר והוא דבר חדש ועיין בשבת צ"ג ע"ב בפלוגתא אי בעינן שיעור אחד לכלן ושורש הפלוגתא ג"כ אי האי כולה עביד והאי כולה עביד או דילמא האי פלגא והאי פלגא לר"מ דס"ל בשבת חייב בז"י וז"י ולדידן דפטור יש לומר ה"ט דהאי פלגא קעביר ואמנם מרש"י מבואר הטעם דלאו אורחי' למיעבד בתרי ולפ"ז י"ל דלעולם גם לדידן האי כולה קעביד ובכל איסורין חייב שנים שעשו וקרא דבעשותה ממעט רק שבת כיון דלאו אורחי' ה"ה כלאחר יד משא"כ בשאר איסורין כשיטת הרשב"א ודו"ק (ודרך אגב ראיתי בחידושי גור ארי' למהר"ל מפראג שבת צ"ג שכתב דאמתניתין ל"ק אי בעי שיעור לכל אחד דהא קתני לא יכול א' להוציא והוציא ב' חייבין הכוונה שביחד מביאין חטאת עיי"ש ודבריו תמוהין דאין שנים מביאין חטאת בשותפות כדאיתא בכריתות ד' ז' ועיין תוס' ב"ק מ' כתבו דמסתמא מביאין כ"א חטאת)

(ד) ואעתיק מקצת דברים שכתבתי בתשובה בביאור דברי תוס' סוטה י"ח דאין ליתן ב' גיטין משום ב' וג' ספרים שתמה בטורי אבן ר"ה כ"ז על דברי התוס' איך מוכח מקרא דספר אחד דאחי למעוטי שלא יהא גט אחד בשני ספרים אבל שני גיטין כשירין מאי איכפת לן וגם הקשה מגיטין פ"ו ועיין בנודע תניינא סי' ק"כ וביארתי הסברא דבגט בעי ספר כריתות שהספר כורת ואם כורת בשני גיטין אף אם הם כשירין כ"א עביד פלגא לסברת גמרא ב"ק נ"ג רק אם כשר גט אחד בשנים או בשלשה חתיכות ה"ה בשני גיטין מאי איכפת אם כ"א עביד פלגא כריתות גם בזה כשר אבל בתר דילפינן דגט אחד ל"מ בשני או בשלשה חתיכות ה"ה ל"מ ב' גיטין דכ"א עביד פלגא כריתות ול"מ שנים ושלשה חתיכות שיעשה כ"א פלגא כריתות ומיושב קו' טורי אבן מגיטין פ"ו שם הוי כל הגיטין אנייר אחד בשני דפין וכמו דמהני גט אחד בשני דפין ול"ה שנים ושלש כן לא קשה מהרבה גיטין הכתובין בנייר אחד בב' דפין. מיהו בפשיטות