בית יצחק אורח חיים קטז

ומה שעושים בשבת לטובתם עובדים. משא"כ במרחץ ורחיים אם לא יעשו בשבת הרוחצים ילכו ונמצא ישראל נהנה ממה שהנכרי עושה בשבת. ואין מותר רק ביש לו חלק בגוף הטחינה והמרחץ אבל בנוטל שכר מכל הסקה מחזי כשלוחי ולפ"ז בגראלנע דג"כ בידם תלי' צ"ע אם דומה לפאבריק ולשכירות מלח שהתיר המג"א אם ישלם לנכרי מכל עשיית י"ש או פאר רייב סך קצוב דיש מקום לומר דאינו דומה לעשיית מלח שאין הפועלים עושים תמיד י"ש בידם שלא יעשו בשבת ולעומת זה יעשו בחול יותר משא"כ בגראלני שעובדים תמיד ביום ובלילה ונהנת ישראל ממלאכת שבת ולנכרי אין לו חלק בפירות ואסור למהרא"י מדינא אמנם לאחר העיון משמע קצת מהנוב"י סי' ל"ח דלא כפירוש הגאון מהר"ז מרגליות במג"א דאפי' אם ישלם מכל הסקה סך קצוב אוסר מהר"ז דז"א מהרא"י לא אסר רק אם ישלם לנכרי שכר עבור כל ההסקות דאין לנכרי ריוח מה שעשה בשבת ולישראל יש ריוח אבל אם ישלם מכל הסקה דבזה יש לישראל ולנכרי ריוח מותר אף למהרא"י מדינא. לכן כתב הנוב"י דהיכא דיש לישראל ולנכרי ריוח מותר. אך אם הנוב"י פי' כן לא הי' צריך לחלק שוב בין מרחץ לפאבריק דפאבריק בלא"ה יש לנכרי ריוח ומצאתי בח"ס סי' נ"ט שכתב בפירוש הטור דגם במרחץ אם ישלם לגוי ממספר היסק מרחצאות כמה שיהיה הסקות ויהי' בהבלעה שלא יזכור הסקה של שבת לבד מותר עיי"ש וה"ה בגראלני בכה"ג אם ישלם להבעל מלאכה מכל פאר רייב סך קצוב וישלם לו בהבלעות כל העבודה מותר מדינא. ועיין בתשובת רש"ל משמע שם ס' ק' דגם במלח יהי' לישראל הפסד אם לא יעשו בשבת ומ"מ מתיר בקבלנות ולהנ"ל ג"כ אינו דומה למהרא"י כיון דיש לנכרי ריוח ממה שעושים בשבת ומהרא"י לא אסר רק בקיבל עליו כל מלאכת המרחץ דאז אין לנכרי ריוח משא"כ במלח שמשלם לו מכל מאה כור וכדומה יש לנכרי ריוח ועיי"ש שכתב דבמכס ל"ת קבלנות גמורה ועוד דלא הותנה רק ליום השבת משא"כ במלח עיי"ש ונמצא עפ"י כל הנ"ל היכא שיש לו בעל מלאכה נכרי ומתנה עמו שיעשה כל מלאכת הגראלני תמיד ועליו לשכור פועלים הגם שבעל הגראלני יחזיר לו ההוצאות שהוא קבל עליו לשלם לנכרי הקבלן עבור כל פאר רי"ב סך קצוב מותר אם לא מפני מ"ע ובאם ישלם לנכרי בהבלעה י"ל דגם הגאון מהר"ז מודה כיון שלא אסר רק משום דמיחזי כשלוחו. וזה אם אין משלם לו בהבלעה אבל בהבלעה מותר כנלע"ד

(ח) אמנם מחשש מ"פ יש לאסור היכא דבית השריפה הוא בתוך החתים כמו שאסור כל מלאכת מחובר וה"ה מלאכת פרהסי' אפי' בתלוש. וכן מבואר בתשו' רש"ל סי' ק' דלא התיר בשכירות מלח רק חוץ לתחום וצ"ע על המג"א סי' רמ"ד ס"ק י"ז שהביא סתם בשם רש"ל להתיר ולא הביא דוקא חוץ לתחום ושמא המג"א לא פסק בזה כרש"ל וס"ל להמג"א כמ"ש הפ"מ בשמו ס"ק י"ח דבמכס ומטבע ל"ש משום מ"ע כיון ששכרו מהמלך כבסי' רמ"ג ס"ב. וס"ל בשכרו מגוי כיון שמותר להשכירו לגוי ה"ה בקבלנות ול"ש מ"ע וצ"ע שלא הרגישו המפרשים ובאמת מלשון הש"ע משמע דדוקא להשכירו מותר בשכרו מגוי ול"ח למ"ע אבל לא בקבלנות אף בשכרו מגוי וכן משמע מדברי הח"ס סי' נ"ט מדלא מצא שום היתר למ"ע ושמא הח"ס מיירי שהברייא הויז שלו. והנה היכא שיש אבפינדונג מאקציז באופן שאם ישרוף בכל יום יניחו לו מהמכס י"ל דזה דומה למכס ומטבע דהוי מקום פסידא גדולה ול"ח למ"ע. והמהרש"ל בתשו' לא רצה להקל משום פסידא אולי מיירי שאין לו רק מניעת הריוח. אך במקום שלא שייך פסידא הנ"ל קשה להקל נגד דעת רש"ל וכל הפוסקים שחששו למ"ע. והנה בהך דאסרו חכמים מפני מ"ע גם חששו לאורחים הבאים שם הקשה התוי"ט הובא במג"א מירושלמי דשביעית דהוכיח ר"י דל"ח לאורחים ותי' דבשביעית הקילו והקשו רבים דאדרבא בשביעית חמורה דהוי אי' דאור' משא"כ כאן דאף שיחשדהו שעובד בשכיר יום ל"ה רק אד"ר ולק"מ דמבואר בסוכה ט"ז ע"ב דבשבת אף חצר שא"מ דרבנן כיון דאיסור שבת איסור סקילה חמיר טפי מעשה עיי"ש. וה"ה מה"ט באיסור שבת אף דרבנן חמור משביעית דהוי דאו'. והרי לענין אמירה לנכרי מיבעי בב"מ צ"א בשאר איסורין ובשבת אפי' שבות אסור לומר לנכרי מה"ט ויו"ט ושבת חדא הוא וכן כתבו תוס' שם ועיין תוס' ר"ה כ"ד ע"ב ועוד דהרי דעת רש"י בעירובין ס"ט דבשבת הוי מומר לחלל שבתות אפי' באד"ר והוי מומר לכה"ת משא"כ בשאר א"ת ומ"ה בשבת חיישינן טפי. למ"ע שיחשדהו למומר לחלל שבתות אף באד"ר משא"כ בשביעית. ועוד משכחת שיבואו להקל ע"י כן אם יחשדהו למומר לחלל שבתות ולא יכסו אם ישחוט משא"כ בשביעית דל"ה מומר לכה"ת מיהו עיין בזקיני ת"ש סי' ב' דל"פ דהוי מומר לכה"ת רק בדאו' ואמנם מה שהקשה הטו"ז בהך דמרחץ אם אין רוחצין אותן שבביתו מותר. ותמה מהך דכל מקום שאסרו חכמים. וכתב לישב דבדר' ל"א רק היכא שיש חשש דאו' ודבריו צ"ע כמו שהקשה המג"א סי' ש"א על הב"י והתוס' כתובות ס' מהא דמקשה בשבת ס"ד לרב מהא דיוצאה בהמה בזוג פקוק לחצר ול"א מכל מקום שאסרו חכמים. ולתוס' מאי קשיא שם ל"ה אלא אד"ר דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא ואינו אסור בח"ח נ"ל לישב בדרך זה דבאמת הסמ"ג כתב דזוג פקוק הוי משא והקשה המג"א בסי' ש"ה א"כ למ"ל הטעם דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא ותי' דבגמ' מיירי שקשר באפסר דבטל לגבי אפסר עיי"ש. ונ"ל די"ל דעד כאן בטל לגבי האפסר אם אינו אזיל לחינגא אבל אם אזיל לחינגא כיון דהזיג הוי סימן דאזיל לחינגא וצריך להזוג שידעו העולם שהולך למכור ל"ב לגבי האפסר ונמצא דחושדין אותו שהולך לחינגא והוי משא ועובר על ש"ב באדאו"ר. וזה ישוב נכון ונחמד באופן דדברי התוס' קיימין וכמדומה ששמעתי מקצת מזה בשם ח"א ומיהו אנן פסקינין דלא כרב ומותר לצאת לחצר בזוג פקוק וי"ל היינו טעמא כיון דהמ"ע ל"ה בד"א רק משום הוצאה ע"כ בחצר מותר כמו כל מה שאסור משום משא ואקצר ועיין ש"ג פ' חבית ובפ"ק דע"ז מביא בשם ריא"ז דכ"מ שאסרו חכמים ל"א רק בע"ז וראיתי מקשים בשם תשו' ב"ש מכמה מקומות בשבת ולדעתי לק"מ דמחלל שבת כעע"ז וכונת ריא"ז דוקא במה דמחשדין לו שיהי' מומר לכה"ת וביו"ט ג"כ אסור דיו"ט ושבת חדא מילתא כמ"ש תוס' ב"מ צ"א. ובזה מיושב מה שדם שבין השיניים מוצצו ובפירש אסור משום מ"ע עיין רש"י כתובות ס' שכתב טעם דבין השיניים מותר משום שאין רואה וראיתי מביאים בשם ב"ש להקשות דכ"מ שאמרו חכמים משום מ"ע אפי' בח"ח אסור ולש"ג נכון דל"א כן רק בע"ז ושבת ויו"ט ואכ"מ. אמנם לפעד"נ לסברת הש"ג דכל מקום שאמרו חכמים ממ"ע אף בח"ח אסור דוקא בע"ז ובשבת דחמירי וביארנו הסברא אם יחשדהו בכך יחשבו למומר לכ"ה י"ל אף לרש"י עירובין ס"ט דמומר לחלל שבתות בדר' הוי מומר לכ"ה זה דוקא בשבות דאית בי' מעשה משא"כ באיסור אמירה לנכרי או עובד בשכיר יום דהוי שבות דלית בי' מעשה כמו דאמרינן בעירובין ס"ח ובזה ל"ה מומר לכ"ה ומ"ה לא אמרו בזה כ"מ שאמרו חכמים ממ"ע אסור בח"ח וה והיכא שהוא בין עכו"ם ולא ידעו שהוא של ישראל מותר ומיושבין דברי הטו"ז בט"ט ועכ"פ הדבר מבואר דחיישינן למ"ע אף בקבולת ועיין בח"ס סי' נ"ט שלא רצה ג"כ להקל אף בקבולת מחשש מ"ע עיי"ש אמנם לעשות שותפות עם גוי בעל מלאכה שיהי' לו חלק בגוף הגראלני והיינו שיתנה עם הגוי שכל המלאכה חל עליו ויתן לו עבור זאת מכל היסק כך וכך וחוץ לזה יש לו חלק בגוף המו"מ נלע"ד להתיר כיון שהיא עושה אדעתי' דנפשי' באריסתו אין כאן איסור אף למהרא"י. וגם מ"ע אין כאן שהנכרי הוי שותף כמו שכתב המג"א סי' רמ"ה ס"ק ח' ואף דהישראל שכר מקודם לבדו ואח"כ יקבל הגוי לשותפות מ"מ שרי לפ"מ דמשמע מרמ"א בשם הר"ן דהיכא דישראל וגוי עושין בשותפות בכל השבוע ובשבת עושה הנכרי יכול לחלוק בשוה ומשמע דא"צ לזה הותנה מתחילה לכך. וכן משמע בר"ן גופיה ולכן מהני אם ישתתפו

(ט) אמנם בדבר הבהמות שיש לו ולזה ל"מ קבלנות מלאכה דהישראל יעבור על ש"ב אך אם יעשה שותפות עם הנכרי יש לבאר אם עובר על ש"ב. וכבר דיבר בזה בריב"ש הובא בב"י ובטו"ז. והריב"ש כתב דישראל אינו עובר על ש"ב כיון שהנכרי עושה בע"כ ואינו יכול למחות בידו. והקודם ראוי לבאר אם זולת טעם זה ישראל עובר על ש"ב בבהמות השותפות עם נכרי ולכאורה יש למעט מקרא דלמען יניח שורך וחמורך שותפות עכו"ם כמו דממעט שותפות מבכור מבקרך וצאנך וכן בראשית הגז מצאנך ועיין בחולין קל"ה., ואף להך לישנא דבתרומה חייב כתב רש"י שם דה"ט דדגן כיון שחולקין אותו במדה קרינין בי' דגנך אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעכו"ם חלק ולא קרינין צאנך וא"כ לענין ש"ב דכתיב נמי שורך כימעט שותפות עכו"ם. ול"ל להריב"ש הטעם שהנכרי עובד בע"כ והנראה דלפי המבואר בבכורות ג' ממעטינן שותפות עכו"ם מדכתיב כל בכור ודרשו רבנן כל עד דאיכא כולה בכורה ור"י דריש מכל אף מקצת בכורה עיי"ש ובתוס' א"כ בשבת דכתיב וכל בהמתך ואמרינין בב"ק נ"ד דוכל ריבוי' הוא ומרבינין כל הבהמות ה"ה מרבינין מוכל אף מקצת בהמה כמו דדריש ר"י בבכור דבשבת אף רבנן מודה לר"י דוכל רבוי' כדמוכח בב"ק שם ומ"מ דרשינן כלל ופרט וכלל מכל בהמתך דתרתי שמעינין מוכל ומ"ה הוצרך הריב"ש לומר הטעם דנכרי עובד בע"כ אמנם צריך להבין דעת הריב"ש הנה אם שביתת בהמה הוי ל"ת צריך לפזר כל ממונו ואם רואה שהעכו"ם עובד בשבת יפקיר ממונו או ימכור ולא יעבור דאונס ממון ל"ה אונס ולומר דל"ה רק עשה והר"ן כתב דבעשה אין צריך לפזר ממונו. זה דוקא לדעתי במ"ע אבל כאן שעובר באיסור לאו הבא מכלל עשה. אף הר"ן מודה ועיין פ"מ סי' רמ"ו שחקר שם בענין זה אי צריך לפזר ממונו ולא ידעתי מדוע לא הקשה זאת אריב"ש ועוד דהריב"ש פסק הובא בסי' רל"ב ביו"ד דאונס ממון הוי אונס וכתב הטו"ז שם ס"ק ט' דזה דוקא בשבועה דמעיקרא לא נשבע אדעתא דהכי משא"כ בכל האיסורין צריך לפזר כל ממונו. ואף דהפ"י כתב בפסחים כ"ז דהיכא דאינו עובר רק בשוא"ת והיא טורח גדול אין כאן איסור כלל בלא אפשר ולא קא מכוין ע"ש שה שהאריך וע' בתק"ח בסי' תס"ו ומ"ה כשבהמתו עיש' מלאכ' בע"כ שלו הוי לא אפשר ולא קא מכוין מ"מ דברי הפ"י צ"ל דהרי הוה פ"ר ואסור בדבר שא"מ וכן צ"ע בדברי המק"ח וצ"ל כמ"ש הר"ן בחולין פ' ג"ה דבהנאה כשא"מ ל"ש פ"ר עיי"ש והסברא נחמדה מאוד דאולי קץ בהנאת אסור וכשל"מ אין כאן הנאה א"כ צדקו דברי הפ"י בהנאה משא"כ לענין ש"ב כשרואה שעכו"ם עושה מלאכה או כשיודע בבירור