בית יצחק אורח חיים קי

אחשבי' לפחות מכזית דכיון דנראה ככזית ובלשון בני אדם הוא כזית מש"ה אכלו ולא אחשבי' לפחות מכזית וכמו בח"ש ע"י תערובת לא אחשבי' כן נמי הכא הוא סבר שהיא כזית באופן דלפ"ז מושב קו' הנ"ל דא"א לאוקמא בכזית נבילה שתפח דבזה גם לר"ש פטור משום נבלה וחל השבועה ואמאי פוטר ר"ש

(ט) והנה בענין כזית נתפח יש ליישב קושית תוס' שבועות כ"ה ע"ב ד"ה ליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב תימא דלא פריך לר"י מהכא דלכאורה יש להקשות דמאי מקשה וליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דילמא האי תנא ל"ל איסור כולל אלא איסור ב"א ומשכחת לה שיתחייב משום חלב נותר מקדשים ביוה"כ כגון שהיה כזית שצמק וחזר ותפח עד ככותבת דקי"ל אין דחוי באיסורין ובתחלה באמת לא חלו האיסורין רק איסור חלב ורק אח"כ כשצמק לא נשאר רק ח"ש ולשיטת תוס' ורמב"ם איסור חל על ח"ש אף אם אסור מן התורה וחלו כל האיסורין בב"א כשתפח וא"ל דכיון דכל האיסורים לא חלו בעודו כזית רק כשצמק וחזר ותפח לענין שאר איסורין הוא כמו דל"ה מתחילה כזית והויא כמעיקרא ל"ה והשתא אית בי' דמדרבנן דז"א דנהי דמעיקרא לא חייב על האיסור אבל איסור רבע בי' לקברו בין רשעים גמורים ואח"כ. כי משכח רוחא חיילא וכשצמק וחזר ותפח הוה כמו מעיקרא הוה ביה ונדחה ואין דיחוי באיסורין דגם מתחילה הוה חל האיסור ולענין חיוב כל איסורין תלו בב"א משא"כ בשבועה לא משכחת דנהי דכל האיסורין חלין אח"ש אבל שבועה ל"ח על ח"ש משום דליתא בלאו והן כמ"ש התוס' וכן הוא בשעה"מ פי"ז מא"ב ד"ה תו ק"ל לדברי הריטב"א ומ"ה לא משכחת לה ומאי מקשה הגמרא לרבא אך י"ל כוונת הקושיא או דהגמ' ידע דרבא אית ליה שבועה חל על ח"ש דרבא ס"ל ח"ש לא אסור מן התורה כדמשמע קצת במנחות ולגי' הרשב"א שבת צ"א רבא דאמר מעיקרא ל"ה בי' מדרבנן ומשמע קצת דקאי גם על איסורין וכיון דשבועה חל על ח"ש אף בהן א"א לתרץ דמתניתן ס"ל רק ב"א ומיירי בצמק וחזר ותפח דא"כ משכחת שבועה בהי' ח"ש ושבועה חל אבל לר"י ל"ה מצי להקשות די"ל דמתניתן ל"ל כולל ומיירי בצמק וחזר ותפח כנ"ל דהויא ב"א. ושבועה לא משכחת דלא חל על ח"ש דבעינין שיהא בהן ובפשיטות יש ליישב אף אם נאמר דרבא אית ליה כר' יוחנן דעל ח"ש לא חל שבועה מקשה שפיר לפי שיטה אחת בריטב"א בחולין ק"ב דרבא ס"ל מאן דל"נ כולל ל"ל אב"א אבל לר"י לא מצי להקשות די"ל דלית ליה כולל וב"א אית ליה כנ"ל ודוק היטב

(י) ובמה שכתבתי לעיל וחזקתי הדבר דביוה"כ ודאי חייב בכותבת שנתפח דתליא ביתובא דעתא יש לישב קו' תוס' קדושין ע"ה דיליף הגמ' דר"ש ל"ל איסור מוסיף מדפטר נבילה ביוה"כ והרי נבילה ביוה"כ ל"ה רק כולל ולא מוסיף ועיין באחרונים ובשאג"א ונ"ל ליישב לפימ"ש דבכזית נבילה שתפח אף לר"ש פטור משום דלא שייך אחשבי' מטעם דנראה ככזית וע"כ אכלו. ובאמת לענין נבילה הוה חצי זית ולענין יוה"כ בתפח חייב כמו שכתבנו לעיל מטעם יתובי דעתא ומעתה לר"ש כשחל יוה"כ מוסיף איסור על החתיכה דקודם שחל יוה"כ אם נתפח פחות מכזית לכותבת פטור משום נבילה אף לר"ש הואיל דל"ש אחשבי' וכשיחול יוה"כ ויאכלו דחייב משום יוה"כ כנ"ל והוה מוסיף (וכעין מוסיף זה נמצא קצת בלעה"מ האיב אע"כ דר"ש ל"ל איסור מוסיף ואולי לאו מוסיף הוא הואיל ולא שכיח שיתפח ובעיקר הסברא דלר"ש פטור בכזית שנתפח כתבתי רק דרך אפשר. עוד צ"ע דאם נאמר יוצאין במצה שנתפח לכזית אמאי לא אכלו מצה שנתפח מחדש וקשי' מקדושין ל"ז דבחדש הוי כח"ש וא"ח דהוי כמו חלב ובמצ' יוצ' וי"ל עוד רגע אדב' במה שנתבא' מסוגי' דכזי' ונתפח אין חייבין עלי' יש להקשות לכאורה לר"ש דס"ל כ"ש למכות מאי מהני אחשבי' בודאי אחשבי' לא שייך רק בשעת אכילה דאז אחשבי' ולא קודם ולפי"ז יש להקשות דאטו עדיף אחשבי' מאם הוא כזית באמת עתה דלא מהני כשלא היה מעיקרא ונ"ל בירור הדבר עפ"י מ"ש התוס' שבת צ"א דדוקא בנתפח חשוב דיחוי שנדחה בין משיעור ראשון בין משיעור אחרון אבל בנמלך לזריעה משיעור אחרון לא נדחה מעולם עי"ש וה"ה הכא לר"ש דוקא בנתפח דקודם התפיחה נדחה מזה השיעור אבל לר"ש דאחשבי' גם אם אחשבי' מעיקרא מהני וא"כ משיעור אחרון לא נדחה מעולם באופן דלרבנן דלא סבירא להו אחשבי' אף היכא שיש אחשבי' לא. מהני כגון בנזיר שלא לשתות יין ומקשה בגמ' מישבע ועומד מהר סיני לענין קדוש ואבדלתא והקשה בשאג"א הרי יוכל לשתות מלא לוגמיו, דבנזיר לא אסור רק ברביעית. ותירצתי ע"פ הגמ' שבת צ"א מגו דמצטרף. לענין טומאה וחייב נמי משום שבת וה"ה הואיל והוי שיעור לקידוש משום נזיר נמי חייב ולפמ"ש ליתא דזה הוי אחשבי' ולא עדיף מנתרבה כעת ולא מהני החשיבות ודוקא לר"ש דתמיד שייך אחשבי' משא"כ גבי קידוש קודם שבת ל"ש זה ולא מהני אחשבי' דלא עדיף מנתפח מיהו לפמש"ל בשבועה מהני נתפח אח"כ ניחא דה"ה בנזיר והענינים האלו רחבים מני ים. על כן אין אני מחליט בשום דבר וכל מה שכתבתי היא אך לעורר המעיין וד' יאיר עיני בתורתו לכוון לאמיתה של תורה

יצחק שמעלקיש

סימן לא

ב"ה פרעמישלא חדש כסלו את הברכה לפ"ק לבאר אם פחות מכביצה צריך

נט"י

(א) תשובה הנה מחלוקת הפוסקים אי עחות מכביצה צריך נטילה המבואר בסי' קנ"ח תליא במחלוקת רש"י ור"ת אי פחות מכביצה מקבל טומאה מ"ה עיין שבת צ"א ופסחים ל"ג דלר"ת דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה י"ל דא"צ נטילה. אמנם בתיוה"כ הובא ג"כ במ"ל פ"ה דט"א נסתפק אי צריך נטילה גם לר"ת כיון דמדרבנן נטמא עיי"ש. והנה המ"ל שם מייתי לרשב"א דס"ל גם מדרבנן פחות מכביצה אינו מקבל טומאה. וכן הביא בס' דברי אמת קונטרס עשירי חלה דף קי"ט ובס' הנ"ל הקשה על שיטה זו ממשנה דטבול יום פ"ג עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במ"פ ונגע טבול יום ר"ע אומר לא פסל אלא מקום מגעו. וטעמא דר"ע לפי שמ"פ אין מחברין ול"ה כביצה. ולרשב"א קשי' אמאי פסל מקום מגעו כיון דאף מדרבנן אינו מקבל טומאה עיי"ש. ונישב זאת נלע"ד בפשיטות לפמ"ש הפ"י פסחים ל"ד דלמ"ד אין שני עושה שלישי בחולין. וע"כ קרא דאוכל אשר יאכל דמיירי בשני לטומאה קאי לטומאת עצמן וע"כ אף בטומאת עצמן בעי אוכל הנאכל בב"א והיא כביצה ופחות מזה אף ט"ע אין בו. אבל לר"ע דס"ל שני עושה שלישי בחולין קרא לטומאת אחרים קאי ולטומאת עצמן ל"ב כביצה עיי"ש. ולפ"ז ר"ע אזיל לשיטתי' במשנה דט"י דס"ל אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה כשיטתי' דשני עושה ג' בחולין. ול"ק להרשב"א דלר"ע אף הוא מודה ובהכי מיושב ג"כ מה שהקשה בד"א שם לרשב"א מפ"ב דטהרות באשה שהיתה כובשת ירק דאף באין בו כביצה היא טמא והכל טהור. ומשמע דמקבל טומאה. דרשב"א יוקמה המשנה כר"ע. וכן מיושב מה שהקשה בישי"ע סי' קנ"ח אר"ע שאמר בעירובין י"ז מוטב אמות מיתת עצמי ולא אוכל בלי נטילה והיה לו לאכול פחות מכביצה לפוסקים דפחות מכביצה א"צ נ"י להנ"ל ניחא דלר"ע מקבל טומאה מ"ה וצריך נ"י אף לפחות מכביצה

והנה לדעת הרשב"א צ"ל הא דרבי צדוק נטל במפה פחות מכביצה הוא משום נקיות ובאמת יש מקום לומר דבר חדש דאף אם אוכל אין מקבל טומאה פחות מכביצה מ"מ אם נגע תרומה פחות מכביצה בטומאה עובר מדאורייתא או מדרבנן למה שנסתפק המ"ל פ"ד מטומאת אוכלין למ"ד אין אוכל מקבל ט' פחות מכביצה אם ב' חצאי בצים נטמאו כל אחד בפ"ע ונצטרפו אח"כ יחד אי הוה טמאים הואיל ובשעת קבלה ל"ה כביצה. ועיין בשעה"מ ה' ברכות ולצד זה דמצטרפין לטומאה נ"ל דאסור מדאורייתא לטמא פחות מכביצה דאם יגע עוד בחצי זית ויצטרפו יחד התחיל לעבור על עשה דמשמרת תרומה משעה ראשונה. דבנגיעה שני' לבד לא עבר דל"ה רק חצי ביצה ורק בהצטרף עבר על עשה ונמצא דבזה לכ"ע עבר מ"ה אף להסוברים דעל בל יראה אינו עובר בח"ש כסברת השאג"א דלא נצרך הצירוף למפרע אבל בזה הרי יצטרך להצירוף ולפ"ז מיושב להרשב"א מה שא"ל נטל במפה אף דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מ"מ אסור ליגע בטומאה שמא יטמא אח"כ עוד חצי ויצטרף ואף אי לא יטמא עובר על משמרת תרומת כדין ח"ש. ולפ"ז צ"ל דר"צ מיירי בתרומה ומ"ה נטל במפה וזה הערה יקרה ואף שכתבתי לעיל בסי' ל' דבטומאה ל"א ח"ש אסור מ"ה זה לטומאה לבד אבל זה דעובר על משמרת תרומתי הוי איסור וכיון דבחצי ביצה השני אינו עובר רק בצירוף חצי' א' י"ל דאסור מ"ה ומדרבנן בודאי אסור אף לרשב"א. ועוד נ"ל דכיון דתרומה בעי שמירה מדאורייתא ואסור לגרום טומאה צריך לשמור שלא יבא לידי טומאה אף בדרך רחוק. ומ"ה אסור לטמא אף ח"ש שמח יצטרף אח"כ לדברי המ"ל. וראיה מר"מ ה' מצה פ"ה ה"ו תבשיל שנמצא בו חטה אף אם לא נתבקע אסור הרי הוא אומר ושמרתם את המצות הזהרו מכל צד עיי"ש. וראי' עוד מסוכה ל"ה למאן דפסל אתרוג של תרומה מפני שמכשירו וק"ו מהתם דליכא רק הכשר וגרם רחוק לטומאה וכ"ש הכא. ובהכי י"ל דאם מטמא תרומה בטומאה דרבנן עובר מדאורייתא כיון דהפסידה עכ"פ ובזה ימצא ישוב נקו' מהרש"א רש"י שבת י"ד שפי' ופסל להו והתורה הזהירה על השמירה מדאורייתא ותמה מהרש"א אמאי לא חייש רש"י שיאכל תרומה טמאה שהיא בעשה (ומ"ש מהרש"א מיתה דבריו תמוהין וכבר תמהו עלי') להנ"ל נכון דנ"מ משום טעמא דמטמא תרומה דאפי' בטומאה דרבנן יש חשש דאורייתא כיון דהפסידה ולדעת קצת פוסקים אם נטמא מדרבנן מותר לאבדו ביד מה"ט כמבואר ברי"ט אנגזי באריכות ולפ"ז במטמא מדרבנן עובר באיסור דאורייתא. ומ"ה חשו חז"ל יותר לאיסור דמשמרת תרומה מאיסור אכילה דאלו לאיסור אכילה אין כאן בטד"ר רק איסור דרבנן משא"כ לענין איסור שמירת תרומה הוא עובר באד"ר ע"י טד"ר ודוק

אמנם אין הלכה כסברת המ"ל הנ"ל, ונ"ל ראיה שלא יצטרף כיון דבשעת קבלת לא נטמא מפסחים במשקה בית