בית יצחק אורח חיים יא

ב"ה ברעזאן יום ב' ב' מרחשוון תרכ"א לפ"ק

א ברכה ושלום להרבני המופלג החריף חכם ושלם וירא ד' מ' בעריש ב"י עושה ציצית מדאברמיל וכעת מסתופף באה"ק יע"א

ע"ד אשר שאל במלאכתו מלאכת שמים עשיית הטלתים והציצית בנידון הצמר שיש חשש תערובת משהו פשתן וגם אחר הבדיקה עוד ישאר משהו ובדעתו לערב קודם הטריפה צמר גפן שיהי' רוב נגד הפשתן ולטרפן אח"כ אי יאי למיעבד הכי

(א) תשובה במשנה דכלאי [פ"ט משנה א] איתא צמר גמלי' וצמר רחלי' שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלי' מותר ואם רוב מרחלים אסור וכן בש"ע ויש להסתפק מהו הכוונה רוב מן הגמלים אם הכוונה שהצמר גמלים יהי' רוב הן נגד צמר רחלים והן נגד הפשתן והבגד נקרא על שם צמר גמלים או הכונה שהצמר גמלים רבה על צמר רחלים ואף אם הפשתן רוב הן נגד צמר גמלים והן נגד צ"ר מ"מ מותר והדין הזה האחרון נחלק לשלשה מחלקות היכא שמתחילה ערב צמר גמלים ורחלים וטרפן ואח"כ מערבן עם פשתן או שמערב הכל בב"א או שעירב פשתן עם צמר רחלים ואח"כ מערב צמר גמלים והנה מלשון הרמב"ם שכתב אם הי' הרוב מן הגמלים מותר לערבו עם הפשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לנימת של צמר המעורב משמע הואיל והבגד הוא של גמלים אין חוששין לנימת צמר המעורב אבל אם רוב מהבגד הוא משל פשתן והצמר גמלים ורחלים מיעוט אף דצמר של גמלים רוב משל רחלים ל"ש לומר דהרחלים בטל בהגמלים דאדרבה הגמלים בטל בהפשתן דלא ניכר והוה כמאן דליתא וצמר רחלים ל"ב בפשתן ואסור משום כלאים וכן להיפך אם רוב מהבגד הוא של צמר רחלים ופשתן וצמר גפן מיעוט אף אם הצמר גפן רוב נגד פשתן ל"ש לומר שהצמר גפן מבטל הפשתן דאדרבה הצמר גפן בטל בצמר רחלים ואין לו כח לבטל הפשתן דכמאן דליתא דמי והצמר רחלים אין מבטל הפשתן ואסור משום כלאים ואמנם היכא שמתחילה ערב צמר רחלים בגמלים וטורפן ואח"כ מערבן בפשתן נ"ל כיון שכבר נתבטל רחלים בגמלים אינו חוזר וניעור והכי מוכח מלשון המשנה מדקתני אם רוב מהגמלים מותר ואי ס"ד דבעי דוקא שהפשתן יהי' מיעוט למה סתמה המשנה ולא ביארה דדוקא מיעוט פשתן מותר לערב כיון דמלשון המשנה אין הכרע וע"כ אף אם רוב פשתן מותר מטעם שכבר נתבטל ואינו חוזר וניעור והכי מוכח מדברי תשו' הר"ן סימן נ"ז שמביא ראי' ממשנה זו דאינו חוזר וניעור וה"ה לחמץ שנתבטל קודם הפסח ותמה עליו שארי הגאון מליסא בסימן תמ"ז ס"ק ח' דמה ראי' מביא מצמר גמלים וצמר רחלים אף דצמר אינו בטל בפשתן מ"מ כשנתערב מקודם בצמר גמלים אינו חוזר וניעור ומזה מביא ראי' דגם בפסח אינו חוזר וניעור ולכאורה לאו ראי' היא דהא דצמר אינו בטל בפשתן כתבו התוס' והפוסקים כיון דע"י תערובתן נאסר כך אסור המרובה כמו המיעוט ואין כאן רק חתיכה א' של איסור וא"כ כשיש דבר אחר דהיינו צמר גמלים לבטל הצמר רחלים מה"ת לא יתבטל דאמרינין סילק הפשתן וצמר גמלים מבטל לי' ואין אנו סומכין על הביטול של קודם לזה רק בשעה שמתחיל האיסור דהיינו בשעת טוי' אתי צמר גמלים ומבטל לי' משא"כ בחמץ בפסח אינו בטל וע"כ אתה סומך על הביטול של קודם פסח ומה שתי' במקו"ח דראיתו מדלא מצרף הצמר והפשתן שהם גוף אחד של איסור שיבטלו הצמר גמלים וע"כ אתה סומך על הביטול שמבטל הצמר גמלים קודם שנתחבר אל הפשתן הנה עדיין צ"ע בדבריו דהרי באו"ה מבואר דכזית בשר וכזית חלב א"צ ס' רק נגד זית אחד כמ"ש בפ"מ שער התערובת עיי"ש ח"ב ריש פ"ה ובאבני מילואים תשו' ד' באריכות וה"ה הכא אם יש רוב בצמר גמלים נגד פשתן לבד ונגד צמר רחלים לבד אף שהם תרוייהו מרובים מצמר גמלים לא יוכלו לצרף כיון שלא נאסר מקודם ואין מבטלין הצמר גמלים אדרבה הצנר גמלים מבטל כל אחד כמ"ש האו"ה לענין בב"ח דדוקא כשכבר נאסר בעי ס' נגד כל האיסור אבל לא קודם שנאסר וצ"ע בזה אמנם לפמ"ש א"ש דמשמע לי' להר"ן דהפשתן גופה רבה על הכל מדלא הותנה במשנה ואי ס"ד דחוזר וניעור רק דאתה סומך על הביטול של עכשיו הרי עתה רבה הפשתן על הצמר גמלים ומבטל לי' והוה כמאן דליתא ואין בכחו לבטל הצמר רחלים דהוה כאלו הוא פשתן ופשתן אין מבטל צמר רחלים וע"כ אתה סומך על הביטול שבטל צ"ג את צ"ר קודם שנתחבר לפשתן וזה ביאור נכון לדברי הר"ן ומזה מייתי ג"כ ראי' נכונה דהיתר בהיתר בטל דע"כ אתה סומך על הביטול שנתבטל קודם שנתחבר לפשתן

(ב) ואמנם להפוסקים החולקים על הר"ן וס"ל חוזר וניעור קשיא מתניתין ודוחק לומר שהם יפרשו דדוק' עם מעט פשתן מותר לערב וכן לפי מה שקשה ממשנ' זו להפוסקי' דהיתר בהיתר ל"ב ועיין בר"ן נדרים נ"ב שכתב בשיטת הרי"ף דהיכא דיש לו היתר עכשיו אף מבא"מ לא בטלי וקשיא ממתניתין דבטל צ"ר בצ"ג אף שיש לו היתר עכשיו ובקושיא זו כבר הרגישו האחרונים וע"כ צ"ל דמתניתין לאו מטעם ביטול הוא רק כמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' ד' דה"ט כשנתערב פשתן עם קנבוס מותר לערבו עם צמר משום שנעשה ע"י התערובת מין אחר כמו פרידה שמרביעין עלי' מינה שכתבו התוס' משום שנתבלבל עיי"ש באריכות ועיי"ש במ"ש לחלק בין חיטין בחוטין דהוי הרכבה שכניות משא"כ בלא חוטין ותערובת פשתן וקנבוס וטרפן יחד הוה הרכבה מזגיות ופנים חדשות בא לכאן ולפ"ז ל"ק להפוסקים דחוזר וניעור דכאן אין הטעם משום ביטול רק משום שנעשה ע"י התערובת מין אחר ובזה מיושב ג"כ מה שהרגיש המ"ל בה' משכב ומושב על עיקר הביטול מכלאים הרי נהנה מהכל בב"א והוה כטומאת משא עיי"ש ולהנ"ל ניחא דאין הטעם משום ביטול כלל רק משום שנעשה מין אחר ואם כי דברי התשב"ץ בראשית ההשקפה תמיהים הראיתי מקום לדבריו מבכורות י"ז דעל צמר מנדמה אין לוקין משום כלאים הואיל שנשתנה וה"ה כשטרפו במין אחר אבל מאוד קשה לי על דבריו מסוגיא דשם דאמרינין שם מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה ואי ס"ד דמשכחת שינוי בפשתן לשויא כמין אחר איך יליף מפשתן ומקשה שם אלא מעתה הולדה פשתן על גבי הונא ה"נ דלישתני א"כ לא מצית אמרת מה פשתן שלא נשתנה ומשני דלא נשתנה ריחו ול"ח שינויי ואי ס"ד דמיקרי שינוי ע"י תערובת לשויא מין אחר הק"ל איך אמרינין מה פשתן שלא נשתנה וצ"ע והנה התשב"ץ הוסיף קימחא בזה דאפי' מחצה על מחצה הוא מן הדין להתירו דהרי פנים חדשות בא לכאן והוא מורכב הרכבה מזגיות אלא דא"א לצמצם דשמא הפשתן רוב והקנבוס מועט וראי' מתוספתא דנגעים דפליג ר"ש ואמר מחצה על מחצה אינו מטמא בנגעים דספק נגעים להקל משמע דאיסורא דכלאים משום ס' הוא דא"א לצמצם הא אם יבוא אליהו ויאמר דהוא מחצה על מחצה הי' מותר כדין פרדה עם מינה משום דברי' בפ"ע היא עיי"ש שהאריך וקשה לי' על דבריו לפמ"ש תוס' חולין כ"ח וסוכה ועירובין דהיכא דמחצה על מחצה מותר אף א"א לצמצם מותר מטעם ס"ס שמא שוין ושמא ההיתר הרוב א"כ אס"ד דבכלאים מחצה על מחצה מותר אף אם א"א לצמצם מותר מטעם ס"ס שמא שוין ושמא הקנבוס הרוב ולפע"ד אדרבה מדאסר הת"ק בכלאי' מוכח דמחצ' על מחצה אסור דשוין לכ"ע אסור ורק דר"ש ס"ל בנגעי' מחצ' על מחצה מותר דהיינו טעמ' דס"ל כיון שהתורה התירה ספק בנגעים הואיל ופתח בטהרה תחלה אף ס"ס להחמיר מותר כמ"ש הר"ש מפליזא בשיטה מקובצת ב"מ ד' ו' דכיון דהתורה התירה ספק מעשר אף רוב ל"מ ה"ה בנגעים שהתורה התירה ספק אף ס"ס להחמיר מותר לכן ס"ל לר"ש מחצה על מחצה מותר דכיון דא"א לצמצם איכא ספק שמא קנבוס הרוב ואף דאיכא נגד זה ס"ס להחמיר אינו מטמא בנגעים (ולפי זה נ"ל לומר דספק טומאה ברה"ר טהור אף דאיכא ס"ס להחמיר כמ"ש המ"ל בפ"י דמקואות ה"ו לענין ספיקא דרבנן וה"ה בספק טומאה כיון שהתורה התירה הספק להדיא ובהכי מחיישבין דברי התוס' פסחים ט' ע"ב שהקשו התוס' האי בור היכא קאי אי ברה"ר למ"ל ס"ס והרי בלא"ה ספק ברה"ר טהור וקשי' על קושיתם הרי יש ס"ס להחמיר שמא לא גררוהו ואת"ל גררוהו שמא גררוהו נגד רגליו ומה הקשו ולהנ"ל ניחא דספק טומאה ברה"ר טהור אף בס"ס להחמיר מיהו למה שפי' מהרש"א קושיתם בנדה ט"ו יש לדחות הראי' דלפי מה שפי' קושית התוס' קאי על ספק שמא רוח הפילה שמא נפל ובזה ליכא ס"ס להחמיר אמנם גם זולת דברי מהרש"א יש לדחות הראי' דהכי קשי' לתוס' אי ברה"ר סגי בספק שמא אכלוהו העכברים או לא ובזה ליכא ס"ס להחמיר ודו"ק) והנה מלבד מ"ש צ"ע על התשב"ץ שכתב דטעמא דר"ש דבכלאים אסור משום דא"א לצמצם ובנגעים מותר משום ספיקא והרי ביבמות י"ט אמרינין דר"ש ס"ל כריה"ג דבידי שמים אפשר לצמצם וכ"ש ביד אדם אך ביבמות שם יש תירוץ אחר ולתי' זה י"ל דס"ל לר"ש א"א לצמצם עיי"ש שוב ראיתי במ"ש בנגעים גם ס"ס להחמיר טהור לכאורה יש ליישב קו' התוס' בנדה י"ט דלמ"ל קרא לספק נגעים והלא איכא חזקת טהרה להנ"ל י"ל דאיכא ס"ס להחמיר שמא בפ"א באו הבהרת והנגע ושמא הנגע קודמת ולדעת התוס' מיקרי זאת ס"ס ועכ"ז התורה גילתה דטהור ולזה צריך קרא אבל לאחר העיון נראה דהיכי דהנגע והשער לבן באו בפ"א טהור הגם דלשון המשנה סותר בזה דברישא דקתני בהרת קודם טמא משמע דבב"א טהור ובסיפא דקתני שער קדום טהור משמע בב"א טמא ומ"מ מלשון הר"ש בפ"ד דבנגעים שכתב ב' פעמים לא שבאו בב"א עיי"ש משמע בב"א טהור ולפי זה ליכא ס"ס להחמיר אדרבה איכא ס"ס להקל שמא בב"א ושמא שער קדמה וצ"ע ל"ל קרא אף לתירוץ התוס' דמיירי בהי' לו נגע אחרת כמ"ש תוס' בכתובות ע"ה מ"מ ס"ס מהני ומזה משמע דכל כה"ג לא מיקרי ס"ס דהוי משם אחד ודו"ק ומ"מ הסברא שכתבתי דבנגעים אף ס"ס להחמיר טהור שריר וקיים והרבה יש לפלפל בדברי התשב"ץ אך לפי שכל הפוסקים לא כתבו