בית יצחק אורח חיים י

והתחתונים זו הצדק' שעושים ביד: א"כ כח הצדק' שבאדם הוא באמת עיקר היד והכח המשפיע בעולם העליון היא תבנית יד האדם שעיקר כח המשפיע נמשך מהעולם התחתון ומזה יראה הרוא' כמה גדול כחו של אדם בפעולותיו להמשיך ע"י שפע העולם העליון ולהעמיד הכל על מכונו

(כב) ובמדרש רוח פסקא ישלם ה' ישלם ה' פעלך א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו א"ר אבין שמענו שיש כנפים לארץ שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו. כנפים לשמש כנפים לחיות כנפים לכרובים לשרפים וכו' בא ורא' כמה גדול כחן של צדיקים ושל צדק' ושל ג"ח שאין חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי ארץ ולא בצל כנפי שמש כרובים ושרפים וכו' אלא בצל מי שאמר והי' העולם? שנא' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. הנה בדברי ר' חסא כבר דשו בו רבים מה הוסיף על הכתוב. גם יתר דברי חכמי המדרש צריכין ביאור ונ"ל כונה כאותה כי רעיון גדול ונשגב המליצו ברמז דבריהם כי חכמי העיון שמו עיונים ומופתים רבים ונכבדים בנוים לתלפיות על השגת מציאותו ית' ואופן השגחתו והנהגתו בזה המציאות ובריאתו העולם ומלואה בכונה שלימה ורצויה. מקצתם הביאו מופת מסידור טבע הנמצאות כולם. וריבוים ושלימותם כי כל זה עדות על מציאת פועל חכם בב"ת ע"ד שפי' בעקדה ש"א הכתובים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמ' עשית. מלאה הארץ קניניך. כי דבר שהוא במקרה והזדמן מבלי כונת פועל חכם בב"ת א"א להיות בריבוי ושלמות וסידור נכון. (ופירשתי בזה במ"א דברי הגמ' (חולין ס') דרש ר"ח ב"פ יהי' כבוד ה' לעולם וכו' פסוק זה שר העולם אמרו בשע' שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמם וכו' ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו על אחת כמה וכמה. מיד כ"א ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם והיינו שיציאת כ"א למינו בסידור נכון הוא עדות על מציאת פועל חכם בב"ת) וקצתם הביאו מופת מכוכבי השמים וכסיליהם ע"ד שאמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וקצתם הביאו מופת מהשמש ותקופת' ע"ד שאמר המלך החסיד בתהלותיו השמים מספרים כבוד אל וכמו שפי' בעקדה אלמלא קול קול גלגל חמה הי' נשמע קול המונה של רומי. שהכונה אם לא שהשמש תספר ותרא' לעיני כל מכבוד אל הי' נשמע קול המונ' של רומי המכחישים וכופרים מציאתו ית'

(כג) אמנם המלך החסיד אמר ה' פעמים ברכי נפשי את ה' ואמרו חז"ל (בברכות ו') הני ברכי נפשי כנגד מי אמרן כנגד הקב"ה מה הקב"ה מלא כל העולם אף הנשמ' ממלא' כל הגוף. מה הקב"ה רוא' ואינו נרא'. אף הנשמ' וכו' ומה הקב"ה טהור אף הנשמ' טהור'. וביאור דבריהם אלו נראה דהנה אנו רואין בנפש המשכלת ובמדות האדם. דברים נפלאים ויוצאים מגדר הטבע והמה אך כח אלהי עד"מ מדת הצדק' נמצאת באדם באופן שירעיב א"ע וימנע הטוב ממנו ולהעניק מאשר חננו ה' לאחרים להאכילם לרעבם ולהלביש מערומיהם וישמח בעשותו הטוב, ויתעצב בעשותו עול. כמאמר המלך החכם שמחה לצדיק עשות משפט וכו' והנביא אמר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך וכו' ולא פחדתי אליך וכו' וביאורו שהרע' אשר עשית הוא בעצמך תיסרך ותשבית שלומך ומרגוע נפשך להנחם על מעשיך מבלי פחד ה' והדר גאונו. ובעת הוכיחם אמר כי רמהיכי אז העלתי והוא לאות על רוע נפשך ומדותיך הנשחתות עד כי תשמח בעשות הרעות. ואנו רואין בעיננו כמה גדולים וטובים שמסרו נפשם על דתם וקבעת כוס התרעלה אשר שתו מצו לא הפחידם להתעות ולהאמין בשוא. ובשמח' וטוב לבב בחרו מות מחיים לבל ילוזו מעגלותם מדרך האמת אשר בה דרכה רגלם כל ימי היותם. ומאין לנפש האדם תשוקות חזקות ונמרצות כמו אלה. אם לא שהוא אצולה מתחת כסא כבודו ית' וכ"ז עדות על השגחת ומציאת בורא שמים וארץ בב"ת. ולפ"ז כונת חז"ל היפך המובן הפשוט דמייתי מופת מהקב"ה על הנפש. אמנם כונתם עד"ז מה הקב"ה טהור לכן אף נשמת האדם חלק אלוה טהור'. כי בראות המלך החסיד נשמת האדם מוכתרת ומקושטת בקדוש', וטהר' מזה יצא לאור משפטו על קדושת השי"ת. ואמר ברכי נפשי את ה' וע' בעקדה שער ס"ח מה שפירש עפ"י דרכו

(כד) וזה כונתם במדרש רוח הנ"ל כנפים לארץ היינו שהאדם יכול להתנשא לאהבת השי"ת כמו בכנפים ע"י סידור תבל ומלואה הארץ וצאצאי' שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו וכן יוכל להתנשא בכנפים ע"י השמש והכרובים והאופנים לעוף שמים ולהשיג אור האמת ע"י וגדול כחן של עושי צדק' וחסד שאין חסין בצל כנפי הארץ להביא מופת ממנה ולא בצל וכו' אך מכח הנפש לבדה וכליונ' החזק לעשות צדקה וחסד יחזו אלו' שנא' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. וזה כונת ר' חסא דהנה הצדקית רות עשתה עם חמותה חסד למעלה מכח האנושי ולא רצתה להפרד ממנה ודבקה נפשה בה. גם אחרי כן כשהית' בחסר ובכפן התאמצה ללכת ללקט שבלים ולכלכלה לעת שיבתה וע"י מדת החסד אשר נתעורר בקרב' ביתר שאת ויתר עוז הכירה שיש בורא יוצר ומנהיג והוא אשר נתן לה הכח הזה ונתגיירה וחסתה תחת כנפיו. ועי' ר"ח הכתוב ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה והיא צדקתה וחסדת הרב אשר באת לחסות תחת כנפיו והרצון אשר ע"י מדת החסד והרחמים אשר נתעוררו בקרב' הכירה כח אלהי ובאה לחסות בכנפיו (ומלת אשר שב על רות והיא נתינת טעם על התדבקה באלהי ישראל ע"י פעולת צדק' וחסדה) וסמך לזה המאמר גדול כחן של עושי צדקה וכו' וכמבואר

(כה) ויפורשו בזה הכתובים בס' עזרא ויבא עזרא הכהן את התורה וכו' ביום אחד לחדש השביעי וכו' ויקראו בספר תורת אלהים וכו' ואל תבכו כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעוזכם וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. ומקראות אלו קשי ההבנ' בראשית ההשקפ' כי לאשר הי' ד"ז בראשית השנ' ביום אשר עדת ישראל יעמדו לפני אדון כל לבקש על נפשם בהשפטם לפניו מה מקום הי' לאכול ולשתות ולשמוח שמח' גדול' גם הלשון כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם אינם מובנים כי למאמר פשוט כזה לכו אכלו וכו' א"צ הבנת הלב. אמנם יובנו הדברים עפ"י דברינו הנ"ל דהנה מצות היום הוא להמליך את הקב"ה בעולמו ע"י אמירת מלכיות זכרונות שופרות כמ"ש חז"ל אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם. והנה להעליך עליו את מלך מלכי המלכים נחוץ התבוננת רב ולבב אנוש בשר ודם ימס בקרבו. בזכרו כי קצר כחו להשיג מציאותו ית' ונחל דמעות ישטוף מבבת עינו בראותו כי לא בא בסוד ה' על כן בכו העם בכי' גדולה בשמעם דברי התורה ומצות וידעו כי קרוצי חומר כמוהם רחוקים המה עוד מהתכלית הנרצה. ואז אמר להם עזרא אל תתאבלו ואל תבכו אכלו משמנים. ושתו ממתקים אך, שלחו מנות לאין נכון לו ואז ישמח לבבכם ותשאלו שמחה זו מה עושה ותכירו פעולת הנפש האצולה מכסא כבודו ית' (וזה כונת אמרו כי חדות ה' הוא מעוזכם שהשמח' אשר השיגו מעשי' זאת תתן לכם העוז להשיג מציאותו ית') ואז תעופו על כנפי הצדק' להשיג אמתתו ית' (כמבואר למעל' בביאור דברי המדרש) והמליכהו עליכם ולכן אמר וינכו וכו' ולשלוח מנות ולעשות שמחה גדול'. ואין הכונ' על כמות השמח' שתהי' גדול' אכן על איכותה כי הענין גדול מאד וע"ז נאמר כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. והוא ענין נכבד

(כו) ואם כל כך גדול כחן של עושי מצות כמה גדול כחן של בעלי תור' טוב' כפול' ומכופלת וביחוד ללמד את הנערים צעירי הימים היא מצוה רבה ויקרה והיא תפארת ישראל אשר בו נתפאר אברהם אבינו מהש"י כמאמר הכתוב כי ידעתיו (הוא לשון חבה כפירש"י ז"ל) למען אשר יצוה את בניו ואת ב"ב אחריו וחז"ל הקדמונים תקנו לנו לומר פ' העקדה יום יום ודעת לנבון נקל כי הוא להזכירנו ללכת בעקבות הצור אשר ממנו חצבנו לקרב בנינו וב"ב לעבודתו ית' ומגיחם מרחם אמם נחנכם לאהב' את ה' ולדבקה בו ועצת רשעים המחנכים בניהם לעניני העה"ז לבדו מבלי לחוש אם ע"י השתלמותו בעניניה הנחוצים לזה העולם יחסר ממנו שלמות הנפש ללכת בדרכי ה' ותורתו תהי' רחוק' מאתנו כי חוב קדוש עלינו לגדל בינינו לתורה ולתעודה מנעוריהם וגם כי יזקנו לא יטו מני דרך הזאת ובש"ס (חגיגה ג') דרש ראב"ע על מקרא הקהל את העם האנשים והנשים והטף. אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים ליתן שכר למביאיהם ומסיים ע"ז במכילתא ובמדרש אר"ע אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך והדבר בלתי מובן לכאורה אמנם לפי דברינו מבואר מאוד שהלימוד והדרש אשר דרש ראב"ע במקרא הזה הוא מתאחד עם השבח אשר נתן הש"י לאברהם אבינו לנחות את בניו ואת ב"ב בדרך הש"י וזה שאמר ראב"ע טף למה באים ליתן שכר למביאיהם שע"י עמלו וגידולו עמו מנוער לכנסו לבית המדרש ולהרגילו בלימודים יחונך מנוער לעבודת הש"י ותורתו ושכר גדול יהי' להמביאו עי"ז כי זה עיקר גדול וחוב קדוש עלינו, ולכן אמר ר"ע אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך: והצון בזה שהלימוד היקר הזה אשר דרש ראב"ע ממך אברהם אבינו יצא שנתפארת בזה מאבינו שבשמים. כן יזכנו ה' ללמוד וללמד לשמור ולעשות ונזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות עד ביאת ינון: