בית יצחק אורח חיים קא

כמשנה דנעשית בבגדי לבן משום דטעמא דמשנה דיליף ג"ש כמ"ש בפה"מ שם וס"ל להרמב"ם דסיפא דמשנה אתיא כמ"ד דוקא בכ"ג ואיהו פסק דנעשית בכ"ה ול"ג חוקה חוקת והוא דבר אמת בישוב דברי הרמב"ם בהלכות ומצאתי בתוס' ישנים יומא ד"ה גמר תנא דמסייע לי ואף דלפ"ז יהיה זאת דמצותו בכ"ג מחלוקת ואח"כ סתם מ"מ כיון דרבים פליגו על ר"מ פסק כרבים כמ"ש בכסף משנה והפירוש המשניות התמוהים מאוד שכ' וכלי לבן היינו שכ"ג לובש ביוה"כ ואמנם הם ד' שכהן הדיוט לובש שתמה עליהם המ"ל. הכונה במלת ואמנם דלהל' לא היה בכלי לבן אך בבגדי כהן הדיוט למאן דס"ל שכשרה בכהן הדיוט ולא דריש חוקה. ועיין בריש יומא ביוה"כ פרישה דאורייתא ובפרה מעלה בעלמא. וקשיא אמאי לא יליף פרה לפרישה מגז"ש דחוקה חוקה. להנ"ל ניחא דר' יוחנן יסבור דמצותו בכהן הדיוט ולא יליף גז"ש והרבה יש לדבר בזה ותן לחכם

(ושוב ראיתי שיש לפרש כוונת הפירוש המשניות כן דדוחק ליה לאוקמא סיפא דמתניתין דבבגדי לבן היה נעשה כמאן דסובר דבעי כ"ג דלפ"ז יהיה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ולכן פירש כמ"ד אבנטו של כ"ה נמי היה דבוץ. ולכן כתב ואמנם הן ארבעה כלים אשר היה לובש כהן הדיוט לעבודה. והיינו דמתניתין אתי' כמ"ד דבגדי כ"ה כולם היה של לבן . ולפ"ז להרמב"ם דפסק דהיה אבנט כלאים כתב בהלכות דהי' של בגדי כ"ה והכל נכון בעה"י. וכן התוספתא אתי' כמ"ד דס"ל דבגדי כ"ה היה דבוץ)

(ד) ולאחר העיון צ"ע עדיין בדברי הרמב"ם דאם לא דרש גז"ש דחוקה חוקה א"כ אם עבד כה"ג היה לו לעשות בשמנה בגדים כמו כל עבודות שעושה כה"ג. דבשלמא אי יליף גז"ש ילפינן מיוה"כ אבל אם לא דריש גז"ש אמאי כהן גדול עובד בד' ונ"ל דגם זה ל"ק דהמעיין ביומא מ"ב ס"ל לרב שחיטת פרה בזר פסולה. ואמרינן שם בטעמא דפרה קדשי בדק הבית ומקשה ולא כש"כ הוא ומשני מידי דהוי אמראות נגעים עיי"ש והנה במראות נגעים ודאי ל"ב בגדי כהונה הגם דלא מבואר אך הדבר מוכרח דהרמב"ם פסק בה' נגעים דגם בעל מום כשר לראות נגעים ובעל מום לא לבש בגדי כהונה. ולפ"ז צ"ע למה בשחיטה ושריפת פרה בעי בגדי כהונה. הרי לא בעי כהן רק מידי דהוי אמראות נגעים. אך הדבר נכון דבדף מ"ג ביומא אמרינן שם וכבס בגדיו הכהן בכיהונו. ופירש"י דבעי בגדי כהונה. ולפ"ז נ"ל כיון דפרה לאו עבודת מזבח ול"ב כהן רק מידי דהוי אמראות נגעים ובגדים בעי כיון דכתיב הכהן. וכיון דכ"ג לא כתיב לענין זה שוין כ"ג לכהן הדיוט. דל"ב רק כהן סתם ובגדים של כהן סתם. ודוקא כה"ג שעבד עבודת פנים בד' בגדים הוה מחוסר בגדים. משא"כ פרה הוה כמראות נגעים וכה"ג וכהן הדיוט שוין. ואתי' שפיר פסק הרמב"ם ובהכי יתיישב מה דקשי' בגמ' דיומא דמקשה הניחא למ"ד לדורות בכהן הדיוט שפיר בעי קרא לבגדי כהונה שפיר. והרי גם לדידי' קשי' הרי יש ג"ש דחוקה כמבואר בתוספתא עוד קשה בגמרא שם דמקשה למ"ל קרא בכה"ג השתא כהן גדול בעי בגדי כהונה מיבעי' ומשני מילתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא והרי אדרבה מקרא הוי אמינא דבעי שמנה בגדים קמ"ל גז"ש דבעי ד' ולמ"ל קרא ולהנ"ל יתיישב בטוב טעם דהר"ן כתב בנדרים דף ג' דמילתא דאתי' בגז"ש טרח וכתב לה קרא. ולפ"ז הכל נכון דלמ"ד בכהן הדיוט ל"מ להקשות למ"ל קרא דהכהן בכיהונו הרי יש גז"ש דחוקה חוקה דיליף בספרי. דהרי להך מ"ד לא יליף גז"ש ולכן איצטריך קרא. וזה היא דעת הרמב"ם. אבל למ"ד בכהן גדול למ"ל הרי ילפינן ק"ו. וה"ה דמצי להקשות מגז"ש ומשני מילתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא. וה"ה מילתא דאתי' בגז"ש טרח וכתב לה קרא. ועכ"פ מוכח דלמ"ד בכהן הדיוט לא הקשה למ"ל קרא דהוא לא דריש הגז"ש דספרי וזה היא דעת הרמב"ם והפוך בה והפוך. ולכאורה תברה לדברינו ממה שפסק הרמב"ם בפ"א מפסולי המוקדשין דשחיטת פרה בזר כשרה ולא ס"ל מידי דהוה אמראות נגעים אבל ל"ק דנהי דשחיטת פרה כשרה בזר מ"מ מה דשריפה צריך כהן ל"ה כשאר עבודות כיון דפרה קדשי בדק הבית ועבודת חוץ אף דבעי כהן ל"ה מחוסר בגדים אם עבד כ"ג בד' כדכתיבנא. ומה דאיתא במשנה מחוסר בגדים פסול היינו אם עביד פחות מד' משום דכתיב הכהן בכיהונו

(ה) והנני חוזר לדברי זקיני הת"ש מה שהקשה על הטו"ז דמותר להוריד מקדושה אם אינו ראוי לקדושה הראשונה והקשה מש"ס דע"ז דמשני לא תניף עליהן ברזל ויעשו בנין אחר למקדש דדוקא במזבח כתיב לא תניף עיי"ש. ונ"ל דר' נחמי' ס"ל בסוטה מ"ח דדוקא במזבח בעי אבן שלימה מסע אבל לא במקדש ויתקן מבחוץ ויכנוס. ור' יהודה פליג ור' יהודה ס"ל בכל הבנין בעי אבן שלימה. והנה הבעל המאור כתב דבאו פריצים וחללוהו היא משום שמעלו ויצאו לחולין משא"כ בכלים דאחז דהוי כלי שרת והרמב"ן הקשה במזבח נמי הוי ככלי שרת. ולפ"ז צ"ל דהסוגיא אזלא לרבנן דר' נחמי' דגם בכלי שרת אין מועל אחר מועל. ומ"ה אמרינן באבני מזבח ובאו בה פריצים. וה"ה דהוי מצי לשנוי כן בכלים דאחז. וכיון דע"כ הסוגיא דלא כר' נחמי' י"ל גם בשאר בנינים אסור רק צריך אבן שלימה מסע. כשיטת ר' יהודה החולק על ר' נחמי'. ומיושב קו' הת"ש בדרך פלפול והרבה יש לדבר בכל פרט ופרט

(ו) והנה כ"ת הקשה קושיא גדולה ועצומה על השיטה מקובצת ב"ב פ' שכתב בשם הרא"ש דאשפה מליאה זבלים אינה ראוי לבדק הבית ואף הדמים ל"ח לבדק הבית דמאוס לגבוה כמו מחיר כלב. והקשה כ"ת מברייתא דמעילה דזבל ואשפה יפלו דמי' לנדבה. והנ"ל בישוב הקושיא דהכסף משנה ה' מעילה פ"ה ה"ו כתב דהכונה לשיורי לשכה. ומבואר בכתובות ק"ו דמשירי לישכה היו באין חומת העיר ומגדלי'. וכתבו התוס' בקדושין נ"ד דהוא ס"ל דאין מועלים בשירים. וכיון דהי' לתשמיש חומת העיר להכי לא איכפת לן אם היא בא מזבל אף שמאוס. משא"כ בהך דב"ב דאיתא שם אינו ראוי לבדק הבית זה אמת וצדק דמעות של אשפה היה נופל לשירי לשכה ובדק הבית לא בא ממנו כנ"ל. וזה ישוב נכון

עוד נ"ל לישב קושיתו דמבואר ברמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח ה' י"ח דאתנן זונה ומחיר כלב שנשתנו מותרים ולכן אתנן זונה ומחיר כלב מותרים לבדק"ה. ורק גופן לא יעשו רקיעין לבית עיי"ש. ומ"ש הרמב"ם אבל אתנן גופי' לא יעשה רקועין לבית משמע דמחיר כלב גופו מותר לבד"הב לאו דוקא דתרווייהו שוין אבל חלופיסם מותרים לב"ה. א"כ מה זה שכתב השיטה מקובצת דלכן הדמים אינם ראוין לב"ה דמשמע דהו"ל כמחיר כלב. והרי מחיר כלב מותר לבד"ה אם לא יעשה במחיר גופי' לבד"ה. א"כ בדמי אשפה לא יעשה דבר רק שיקנה ממנו לבד"ה והו"ל נשתנו ואף במחיר גופי' מותר לבדק הבית בכה"ג. ועכצ"ל דמה שכתב בשיטה מקובצת הדמים ל"ד ורק הכונה דהזבל. ל"ח לב"ה דאם יקנה מהזבל דבר לבד"ה מה שגופו חזי לבד"ה מאוס לגבוה. כמו מחיר גופא דל"ח לבד"ה. א"כ לפ"ז ל"ק מגמ' הנ"ל דשם אמרינן דמיהם יפלו ללישכה ולא יעשה מהדמים גופא לבד"ה ורק יוקנה ממנו דבר מה. ובכה"ג גם מחיר כלב מותר כמבואר ברמב"ם וקצת צ"ע בתוס' ע"ז מ"ו ע"ב ד"ה ואי משום בית ד' שכתבו וזה לשונם דתדרוש שנתן לה עצים ואבנים לבנות בית ויהיה אסור להקדישן עיי"ש. וזה צ"ע דבנין הוי שינוי כדאיתא בב"ק דף כ'. ואתנן ששינהו מותר וצ"ע. שוב ראיתי דלק"מ למה שכתבו התוס' בב"ק שם דבנין הו"ל שינוי החוזר לברייתו. וי"ל דל"מ זה לאתנן ודו"ק ועכ"פ קושיתו מיושב בטוב טעם

(ז) עוד האריך כה"ה בענין חשנ"ב ושאלה בקדשים. והנה מה שכתב דאם שואל על קדשים לאחר שחיטה לא הוי חשנ"ב כעין דאמרינן במנחות מ"ח דחולין ממילא הוי. כבר כתבתי לו דזה ליתא אם כי הדבר יוצא מפי הגאון בעל שאג"א בטורי אבן ר"ה כ"ח מ"מ האמת אהוב מכל דאינו דומה לפדיון דעתה יוצא לחולין ומעיקרא קדוש היה משא"כ כששואל ונעקר ההקדש למפרע ודאי הוי חשנ"ב. וכ"ת הביא ראיה מתוס' סוטה ו' שהקשו אמאי מנחה נשרפת ישאל עלי' והקשה הוא דהרי תיאסר משום חולין בעזרה למ"ש התוס' חולין ק"ל דבכל דבר אסור משום חולין בעזרה. וע"כ כסברתו וראיה זו לאו כלום היא דדוקא שחיטה נאסר דכתיב כי ירחק ממך וכו'. בריחוק מקום אתה זובח. משא"כ בשאר דברים להכניס לעזרה כשהוציאן לחוץ ודאי מותר. ודוקא בשחיטה אמרינן כ"מ דארל"ת א"ע ל"מ אף דהוי בלשון עשה. כדמוכח מתמורה בהקדים תרומה לבכורים דל"מ מטעם כ"מ אף דל"ה בלשון לאו. וכבר כתבתי כן על הפ"י סוף גיטין דל"כ כן. וכתב דהיכא דהוי בלשון עשה ל"א כ"מ. והארכתי דגם הפ"י מודה בזה. כדמוכח מגמ' הנ"ל ויהיה איך שיהיה הדבר ברור דאף לתוס' דשאר דברים אסור להכניס מ"מ אח"כ כשהוציא מותר משא"כ בשחיטה וא"כ אין ראיתו ראי' ואי ראיתו דמ"מ איך ישאל ויעבור עכ"פ שכעת נמצא חולין בעזרה. ע"ז מודינא ליה דכיון דעתה שאל עלי'. ועד עתה היה בחזקת קדש לא יעבור הפעם על מה שנמצא חולין בעזרה כמו שאינו עובר בהך דשתי לחם שפודה במנחות מ"ח משום חולין בעזרה דתיכף יוציאו ומעיקרא בחזקת קודש הביאו משא"כ בשחיטה כיון דמיגלי מילתא למפרע דהוא חולין ונשחט בעזרה בקרוב מקום איך אתה מתירו באכילה ושמא יש להחזיק בסברתו ונאמר כיון דכל איסור שנאסר הבשר בדיעבד בשחיטה בעזרה משום דעבר על מימרא דרחמנא. א"כ בזה ששחט בהיתר כיון דסבר אז שהיא קודש ל"ש כ"מ דרל"ת אעל"מ. ובפרט אם לא שאל הוא רק הבעלים שאלו ואחר שחט י"ל דלא עבר כלל אמימרא דרחמנא כיון דלא ידע שהבעלים ישאלו. אבל לפי המבואר בקדושין דחשנ"ב אסור ילפינן משחיטה חוץ מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי. ופרש"י דקדשים אין להם היתר אלא בזריקה ונמצא דבקדשים אף שסבר שהוא חולין מ"מ אסורים בשחטן בחוץ וה"ה בחולין שנשחטו בעזרה אף שסבר שהיא קדשים כיון ששאל על ההקדש אסור וגם להתוס' שחלקו על פרש"י. ופירשו כמו דבש"ח אסור לגבוה עכ"פ כן בחשנ"ב אסור גם להדיוט עיי"ש. מה"ט גם בהשאיל אסור. על כן אין להחזיק בסברתו וגם תמה אני על הגאון שאג"א שעלה על לבו לומר כן

(ח) והנה ראיתי לכת"ה שהרחיב הדיבור אם בפיגול יכול לשאול עליו הואיל ונזרק שלא כהלכתו וכבר כתבו