בית יצחק אבן העזר חלק ב צז

דפרה מ"ב דלר"י זקן בבהמה ל"ה רק למצוה ע' מ"ל פ"ב מאיסורי מזבח ה"ו דמיירי שלא הגיע לשיעור זקינה אבל בזקן שהגיע להיות רותת אם עבר והקריב לא הירצה בין באדם בין בבהמה ולפ"ז שפיר מקשה אי דאינו יכול לעבוד ע"י הדחק והיינו שהוא רועד מפני חלי' דדינו כבע"מ שליח היכא משוה והרי בע"מ מחלל עבודה, ומבואר בברייתא לעיל אם הי' בע"מ נתנה לכהן שבאותו משמר, וזה שכתבו תוס' דל"מ בכהנים פסול בשנים אלא שנתנו חכמים שיעור עד שירתת ובזקן רותת הוה כבע"מ וה"ה דבגמ' מצי להקשות אי דלא עביד עבודה הוי כבע"מ ויהי' עבודתו ועורה שלו אך האמת משני דל"מ לאכול ואין דינו כבע"מ לענין אכילה ואי דקשיא לגירסא ראשונה דרש"י דבע"מ עבודתו שלו א"כ חולה דהוי כבע"מ יהי' העבודה שלו ואי דל"מ לאכול יתן לאחר בתורת שליחות זה ל"ק דבמצות שבגופו ל"ש שליחות כמ"ש התוס' רי"ד בקדושין ואי מצי אכיל ע"י הדחק עבודה שלו אבל כיון דאכילה גסה ל"ש אכילה מ"ה עבודה לאנשי משמר וכש"כ דניחא ללשון שני ברש"י וכן דעת הרמב"ם דבע"מ העבודה לאנשי משמר באופן דקו' המח"א לק"מ וגדולי האחרונים הקשו מסוגיא זו על סוגיא דקדושין כ"ג והיינו מטמא או אף מחולה והיינו דכיון דאיתא לפעמים במצוה זאת מצי מצוה שליח ועיין בנובי"ת סי' ס"ט חלק אה"ע שכ' ג"כ בישוב דברי הגמ' דב"ק מזקן או חולה ולפמ"ש ל"ק והנה מ"ש נוב"י דזקן או חולה אין יכולים לשלוח קרבנותיהם ודברי' מרפסין איגרא דהכי בע"מ אין יכול לשלוח קרבנותי' רק שיקריבו אנשי משמר ועכ"פ גם לפירוש הנוב"י בגמ' ל"ק קו' המח"א אבל הפי' שכתבתי ת"ל נכון וברור וע' תוס' זבחים נ"ט ד"ה והא איזקן מה שהקשו מקרבנות נשיאים שהי' זקנים ולפמ"ש המ"ל פ"ב מאיסורי מזבח דזקן שהגיע להיות רותת פסול בדיעבד ומדאורייתא דהו"ל בע"מ וזקן בשנים בבהמה לא פסול רק מדרבנן ל"ק קו' תוס' ודו"ק

(כד) וכת"ה העיר בענין זה דהוי ספק אם הי' החלוקה שעשה משה רבינו בסדר המשמורות על כל העבודה רק בחלק שהכהן מקריב לצרכו לא הי' החלוקה ומצי משוה שליח אף דנ"מ עביד או דוקא אם הוא יכול לעבוד בעצמו לא הי' בכלל החלוקה הנה מה שפי' עפ"ז דברי הגמ' דב"ק לא נהירא אולם מה שפי' דברי ירושלמי יבמות פ' נושאין הובא בתוס' יבמות צ"ט ע"ב דמדמי בני התערובות לחולה וזקן וירושלמי מסופק אי נדמה לטמא ובע"מ או לחולה וזקן ומסיק דדומה לחולה וזקן וירושלמי מסופק אי נדמה לטמא ובע"מ או לחולה וזקן ומסיק דרומה לתולה וזקן ופירש הוא דירושלמי מיירי בחולה וזקן שאינו יכולין לעבוד ע"י הדחק ומ"מ מחמת ספק אין מוציאין ומ"ה ס"ל לירושלמי דבני התערובות ג"כ אין מוציאין מספק דדמי לחולה וזקן יפה פירש לפי שיטתו אבל הרי בש"ס דידן ס"ל בחולה וזקן שאין יכולין לעבוד נותנין לבני משמר ומנ"ל לעשות מחלוקת וגם לפמ"ש לעיל לפי המבואר בר"מ דהוי כבע"מ ודאי ליתא לפירושו והמובחר כמ"ש בא"מ סי' ל"ה ס"ק י"ד בטעם דבני התערובות כיון דאינהו ספק מצי משוה שליח שיהי' ספק שלוחם וכיון דהוא כהן וספק שלוחם אין יכולין להוציא מידו ומה דמייתי ירושלמי לדמוי לחולה וזקן אולי י"ל לפמ"ש בספרי לא"ח סי' י"ג אות ז' ח' ט' בסוגיא זו להוכיח כדברי המ"ל דהיכא דמדרבנן ל"מ עביד מצי מצוה שליח אולי חולה וזקן גם באינו רותת מדרבנן ל"מ עביד ומ"מ משוה שליח וה"ה בספק משוה שליח שיהי' ספק ומ"ה אין מוציאין מידו ועיין ספרי סי' הנ"ל פלפול עצום בסוגיא וע' מה שנתוכחו גדולי הדור בענין גט שנשתטית מסוגיא זו וסוגיא דנזיר י"ב ואין להאריך בזה יותר

(כה) ושוב נ"ל פי' בירושלמי הנ"ל בדרך פלפול קצת הנה בספרי חא"ח סי' י"ג אות ט' הוכחתי מש"ס דידן דאמרינן בכהן טמא בקרבן צבור אי טומאה דחוי' כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוה שליח אף דבדיעבד לא חילל העבודה דלא כדברי מח"א עוד הוספתי בספרי שם סי' ל"ה אות ג' דכהן וזר שעבדו יחד עבודה אינה מחוללת עיי"ש באריכות

ומעתה י"ל דירושלמי סובר דלא כש"ס דידן רק כשיטת המח"א דהיכא דבדיעבד מהני מצי משוה שליח ולפ"ז י"ל אם הירושלמי מיירי בחולה וזקן שאין יכולין לעבוד ע"י הדחק ס"ל דלא כשיטת הרמב"ם הנ"ל דזקן וחולה הוי כבע"מ וכ' המ"ל פ"ב מאיסורי מזבח דבדיעבד פסול דבאמת דבר זה חידוש גדול ויסבור הירושלמי דבדיעבד עבד אין מחלל כעין שכ' התיו"ט פ"א מפרה בשיטת ר"מ לענין בהמה זקנה ואם הירושלמי מיירי בחולה וזקן שיכולין לעבוד ע"י הדחק ס"ל לירושלמי דגם באלו לכתחלה אין רשאין לעבוד אך בדיעבד עבודתם לא חיללו. והנה גם בהך דבני התערובות דאחד כהן ואחד זר אם מייתי קרבן בשותפות אין מוציאין מידם מה"ט דכיון דבדיעבד לא חיללו לפמ"ש לעיל ובספרי הנ"ל ומצי משוה שליח וזה מייתי ירושלמי אם מדמינן לטמא ובע"מ או לחולה וזקן כיון דבדיעבד לא חיללו אם עשו שתיהם לבסוף מסיק דמדמי לחולה וזקן מטעמא דכתיבנא דס"ל כשיטת מח"א וזה דבר חריף ומ"מ בגוף הדבר בכהן וזר שעשו עבודה אם כי הארכתי בספרי לבאר הענין עוד צריך ראי' כי הוא דין חדש ועדיין צ"ע (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' ס"ג אות א' בדין זה)

(כו) ובעיקר הדבר שכ' דחולה וזקן רותתים הוה כבע"מ עוברים ומחללים עבודה כמבואר במ"ל פ"ב מאיסורי מזבח ומשמע כן מלשון הרמב"ם דמונה אותם בהדי מומים הפוסלין בין באדם ובין בבהמה וכן מבואר בר"מ פ"ז מביאת מקדש ה' י"ג דמזוהם, שעבד בזוהם חילל עבודה וכ' הכ"מ משום שנמנה בהדי בע"מ צ"ע דאף דילפינן אדם ובהמה בגז"ש בריש פ' מומין אלו דף מ"ג מ"מ זה דוקא מה שנכתב בקרא דמומין משא"כ בזקן וחולה ומזוהם דילפינן מקרא דמן הבהמה דף מ"א לא ילפינן אדם מבהמה דאל"כ נילף נרבע באדם מבהמה וע"כ כיון דיש חילוק בין אדם לבהמה כדאמרינן ר' פ' מומין אלו לא ילפינן בג"ש רק מה שנכתב בהדי קרא דמומין ולא מה דילפינן מקרא דמן הבהמה ע"כ צ"ע ואמנם אף אם נאמר דלא מחלל כיון דלכתחלה ודאי אינו עובד נכון הסוגיא דב"ק לפמ"ש לעיל דסוגיא דב"ק ס"ל אף היכא דבדיעבד מועיל אמרינן כ"מ דאיהו ל"מ עביד ומ"ה ס"ל גם בזקן וחולה כן והירושלמי חולק כמו שהארכתי ודוק

סוף דבר דמצד חשש כ"מ דאיהו ל"מ עביד אין כאן בית מיחוש אך מפאת שהגט לא הי' ביד האשה בשעת מיתת הבעל הדבר צריך התיישבות וכבר כתבתי כמה טעמים להיתר ובלבד שיסכים גדול הדור גם אני מסכים

והנני ידידו הד"ש

סי' פה

ב"ה פרעמישלא והתענג על ד'

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה החסיד וירא ד' מרבים המפורסים כש"ת מוה' יהושיע עבענשטרייט האבד"ק סאקלאב יע"א

ע"ד השאלה בג"פ שסדרו לחולה וביען שהי' בכפר ואין כותבין שם גיטין הוכרח החולה לעשות שליח על הכתיבה והנתינה ועשה שליח והי' שפוי בדעתו בעת שעשה שליח וסידרו הג"פ בק' רישא שלא בפני החולה ונתנו שם להאשה שכחו להניח אצל החולה אחד שיראה אם הוא שפוי בדעתו מתחלה ועד סוף וביום השני נסע הסופר בחזרה וראה החולה שהוא שפוי בדעתו ועתה עמד החולה מחלי' ומערער על הגט ואומר שלא ידע מהגט כי הי' מונח בחולה טיפוס ר"ל והעדים העידו שבשעה שסידרו הגט היינו שצוה להסופר ולהשליח הי' שפוי כד"ת בבדיקה והי' חולה המדבר

(א) תשובה הנה לא מיבעי לדעת הרמב"ם דס"ל דאם הי' שפוי בעת מינוי השליחות אף שאח"כ בעת הכתיבה והנתינה לא הי' שפוי בדעתו ל"ה פסיל רק מדרבנן כמבואר בסי' קכ"א בטוש"ע ודאי ל"ח שמא לא הי' שפוי בדעתו דמוקמי' לי' אחזקתו אלא אפי' לדעת הרא"ש דס"ל דבכה"ג הגט בטל מן התורה דס"ל דאם לא הי' שפוי נתבטל השליחות מ"מ מוקמינן להמגרש אחזקתו דאף שהוא חולה מ"מ הוא שפוי בדעתו כמ"ש הב"י והובא בח"מ ס"ק ד' דהיכא דלא בדקו הש"מ וכתבו גט על פי' בדיעבד כשר ואף דהב"י כתב בדרך אפשר שהגט כשר מ"מ לפי מה שכ' הב"ש דמשמע אפי' לא בדקו בעת שצוה לכתוב נמי הדין כן לפי זה י"ל דעד כאן לא נסתפק הב"י וכ' לשון אפשר רק אם לא בדקו בעת שצוה לכתוב משא"כ היכא שבדקו בעת שצוה לכתוב הב"י לא נסתפק כלל וכש"כ בנ"ד שראוהו החולה ביום השני והי' שפוי בדעתו כיון דאיכא חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא הדבר פשוט דל"ח שמא לא הי' שפוי בדעתו ולא מהני ערעורא דבעל דהרי הוא אומר שלא ידע מהגט כלל ובזה עדים מכחישין אותו שהרי אומרים שבעת שצוה לכתוב הי' שפוי בדעתו ועשה בדעת שלימה ע"כ אין לחוש ע"ז שנתקלקל באמצע ועיין בתורת גיטין פסק באם לא בדקו לחולה המדבר כשר בדיעבד

(ב) והנה בגוף הספק שנסתפק הב"י אי מה שכ' דצריך בדיקה היא רק לכתחל' נלע"ד דהתוס' הקשו בגיטין ע', ד"ה ומי א"ר יוחנן הכי דמה מקשה לר' יוחנן והלא לר"ל ג"כ קשה דעד כאן ל"ק ר"ל דבאחזו קורדייקוס כותבין ונותנין גט לאלתר רק היכא דסמי' בידן משא"כ בשחט בו שנים לאו סמי' בידן מודה ר"ל דדמי' לשוטה ולישב זאת נ"ל דלכאורה למה לנו לחוש בשחט בו שנים שמא אינו שפוי בדעתו הרי כיון דחי הוא יש לו חזקה ורוב למה לנו לחוש אולם כבר כתב זקני הת"ש סי' כ"ט דהיכא דבהמה יש לה מים בראש ל"מ הרוב דרוב בהמות כשירות דהרי איתרע לה רובא דרוב בהמות אין לה מים בראש ובחו"ד סי' נ' חלק עלי' דיש תרי רובא רוב בהמות בריאות ורוב בהמות אינם טריפות והכי משום דיש לבהמה איזה חולה נימא דאזלא מהרוב דרוב בהמות כשירות (וקצת משמע כדברי החו"ד מש"ס דב"ב קנ"ג דאמרינן שם חולין שרוב חולין לחיים לא כש"כ הרי דאף שהי' חולה מ"מ אמרינן דעמד מחלי' מחמת רוב אף דבודאי יצא מהרוב) ובראש אפרים בפתח הבית דיני חזקה בשאלות ותשובות סי' י"ט האריך והראה בקיאתו דגוף הויכיח היא מחלוקת בש"ס דבכורות מ"ב אי אמרינן הואיל ואשתני אשתני עיי"ש דאמרינן דאפי' לרבנן דל"ח למיעוטי מ"מ אם הי' טומטום חיישינן שמא סריס הוא או שמא נהפכה זכרותו לנקבותו עיי"ש. והנה שם בש"ס ס"ל לר"ל בבהמה מטיל מים במקום נקבות נקבה דל"ח שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ולא ס"ל הואיל ואשתני אישתני כר' אלעזר שם ור' יוחנן ס"ל שם מטיל מים במקום נקבות עדיין ספק היא שמא נהפכה זכרותו