בית יצחק אבן העזר חלק ב צה

עוד הוא דן להתיר לפי שבספר גט מקושר תמה על הב"ש והרב המסדר שנראה מלשונם שיאמר תחלה הרי זה גיטך קודם שיתנה התנאי והרי הוי מעשה קודם לתנאי. ואמנם המ"ל בפ"ו מאישות כ' על דברי הרמ"א שצוה להתנות בש"מ ולומר הרי זה גיטך והתקבלי גיטך ובו תהי' מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם ע"מ אם לא באתי דהרי הוי מעשה קודם לתנאי. וכן הקשה לעיל אהא דגט ש"מ שאומר הרי זה גיטך אם לא מתי מהיום עד סוף ל' לא יהא גט וכ' דהרי הוי מעשה קודם לתנאי וכ' דבש"מ שאני שאומר אם לא מתי לא יהא גט היפך ממ"ש הר"ז גיטך ל"ה תחלת דברי' אלא כהקדמת דברים ואמנם המ"ל גופי' מסיק דבכל ענין ל"ה תחלת דברי' אלא כהקדמה ולא חשוב מעשה קודם לתנאי ולפ"ז דן כת"ה דכיון דבתחלת דברי' אמר ג"כ מעכשיו וע"ז לא אמר שום תנאי וע"כ משמעותו תיכף וע"כ אף בסוף שאמר מעכשיו בהתנאי כונתו תיכף ולא שעה אחת סמוך למיתה וכל הפוסקים מיירי באומר הר"ז גיטך אם מתי ולא אמר תחלה הקדמת דברים וי"ל משמעות התנאי משמע שעה אחת קודם למיתה משא"כ באומר הקדמת דברים ולדעתי על סברא זאת אין לסמוך רק אם נאמר דמעכשיו אם מתי משמעותו שעה אחת קודם למיתה יש לצדד דכיון דבתחלה קודם שהיתנה אמר ג"כ מעכשיו יש להשוות הלשונות אבל קצת פוסקים כ' דמעכשיו באמת משמעותי' מעכשיו ול"ה כמו מהיום שכ' רש"י משמעותי' מחיים ומ"מ אזלינן בתר אומדנא להוציא ממשמעות הלשון משום דאמדינן דעתו דכונתו לאחר הגט ומה יועיל אם אמר בתחלה מעכשיו ג"כ ועוד דע"כ אין דנין על תחלת דברי' דאל"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי וע"כ מחזיקינן זאת רק להקדמה ולא לעיקר מ"ש הרי זה גיטך מעכשיו על כן אין למדין מזה

(יב) אמנם מ"ש כת"ה דבנ"ד שלא התנה אם מתי רק אם לא יבריא עדיף דברי' נכונים וכבר כתבתי לעיל מדברי המרדכי ותוס' כתובות ראי' ע"ז. ולכאורה יש קצת לדחות הראי' מתוס' כתובות שכ' אם לא אחזור מן המלחמ' דשם התנה שאם לא יחזור והי' שהבעל ימות או ילך בשבי והי' הגט גט ומ"ה אין לומר שכונתו שיחול שעה אחת קודם למיתה כיון שהתנה מחשש שילך בשבי' ג"כ משא"כ בנ"ד שלא התנה רק מחשש מיתה שמא הי' כונתו שיחול שעה אחת קודם למיתה וליתא דשם ג"כ הי' עיקר החשש חשש מיתה ואף מי שיש לו בנים שהי' עיקר החשש שמא ילך בשבי ולא יחזור נימא ג"כ דעתו שיחול בעת שילך בשבי כמו במיתה דאמרינן אומדנא כן נימא אומדנא במלחמה וע"כ על מה שלא התנה בפירוש לא אמרינן שכונתו הי' ודוקא באומר אם מתי וה"ה בנ"ד שלא התנה אם מתי אין לומר שכונתו הי' סמוך למיתה ומ"מ גם ע"ז לבד לא אוכל לסמוך

(יג) וכת"ה כ' עוד היתר לפי שאמר המגרש שעושה השליח באופן שיאמר כמו שיאמר לו המסדר וסומך על דעתו של המסדר והמסדר לא הי' דעתו רק שיחול תיכף וזה דבר שיש בו טעם וסברא והנה בגוף הדבר אשר לא הוכפל התנאי בשעה שעשאו לשליח כפי הנראה סמך עצמו על דעת הר"ן והפוסקים שהובאו בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"ו דבאמירת הבעל לשליח ל"ב משפטי התנאים ואמנם אף לשיטת החולקים י"ל כיון שאמר כמו שיאמר המסדר והמסדר אמר בשעה שנתן השליח ליד האשה בת"כ גם הבעל עשאו שליח באופן המועיל ועיין באבני מילואים סי' ל"ח ס"כ שכ' דהיכא דהשליח עושה תיכף המעשה כגון במשה שאמר ליהושוע שיתן תיכף לבני ראובן וגד הארץ (עיין באבני מילואים דמייתי ירושלמי שכ' שכבר הוחזקו בארץ וכ' באבני מילואים כי הקרא אם יעברו ונתתם הכונה שיתנו קודם ונ"ל שהוא על דרך הגמ' פסחים נ"ט ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה בעידן דמדלקה נרות תהא מקטרא קטורת ע' פנ"י פ' אך ביום הראשון תשביתו שיהי' כבר מושבת וכן כאן ונתתם שיהי' כבר נתון ודוק) בעי גם בעת שעושה אותו לשליח ת"כ עיי"ש שמישב בזה קושיתו הגדולה בהא דהתנה משה עם יהושיע ת"כ והרי הר"ן כ' דבהתנה עם שליח ל"ב ת"כ אמנם לפ"ז יהי' בהתנה עם שליח לגרשה תיכף בתנאי אם לא באתי בעי ת"כ ומבואר להיפך מזה בתשו' מהרא"ש ח"ב סי' כ"ב המובא במ"ל פ"ו מגירושין

(יד) והנה מה דמבואר בתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"ו דבאמירת הבעל לשליח א"צ לכפול התנאי אבל באמירת השליח אח"כ להאשה צריך לכפול התנאי עיי"ש דמייתי זאת בשם מהריב"ל ובשם סדר הגט למהרשד"ם סי' ק"ח צ"ע דבודאי אם לא כפל השליח התנאי בשעה שנתן להאשה ל"א תנאי בטל ומעשה קיים דהרי הוי שינוי בשליחות והרי הוא לא נעש' שליח רק לגרשה על תנאי וא"כ למ"ל לכפול התנאי בשעה שנותן להאשה ושמא באמת אם לא כפל התנאי ל"ה הגט כלל אף אם נתקיים התנאי כיון דשינה בשליחות ומ"ה הצריך המהריב"ל שהשליח יכפול התנאי. ואמנם נראה לפמ"ש בספרי בית יצחק חא"ח סי' ק"ו אות א' דהא דבעי משפטי התנאים דוקא היכא שהתנאי מבטל המעשה וכמ"ש התוס' אבל היכא שזולת התנאי ל"ה המעשה קיים והתנאי מחזיק המעשה ל"ב משפטי התנאים א"כ כשהבעל עשה שליח לגרש על תנאי דל"ב משפטי תנאי לשיטת מהריב"ל ומהראנ"ח ומהרא"ש כנ"ל גם באמירת השליח לאשה ל"ב משפטי התנאים דכיון דאם יגרש השליח לאשה בלי תנאי אין מועיל כלום דהוי שינוי בשליחות כמו שהאריך בפמ"א הנ"ל א"כ המעשה ל"מ כלום בלי תנאי והתנאי בא לחזק המעשה ל"ב משפטי התנאים ומהריב"ל שצוה לכפול התנאי לרוחא דמילתא צוה כן אבל אף אם לא כפל התנאי בתקפו ולשיטת האבני מילואים הנ"ל דהיכא דהשליח עושה תיכף המעשה בעי שיתנה עם השליח ת"כ הדבר מבואר להפך מדברי מהריב"ל ומהרשד"ם דהבעל עם השליח בעי ת"כ והשליח עם האשה א"צ לת"כ ומ"מ מי זה יהין לחלוק על הראשוני' ולא באתי רק לעורר על המעיין

(טו) וראיתי במהרשד"ם סי' מ"ה שכ' דהיכ' דאמר מעכשיו וגם כפל התנאי לכ"ע ל"א דדעתו שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה רק דעתו שיחול תיכף וברדב"ז ח"א סי' קס"ה חלק עלי' דמה לי אם כפל התנאי או לא כפל ונ"ל דדברי מהרשד"ם שרירים וקימים לפמ"ש במרדכי פ' מי שאחזו דבאמר מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חודש ודאי דעתו שיחול הגט תיכף דאס"ד דדעתו שלא יחול רק בי"ב חודש למה אמר מעכשיו משא"כ באומר מעכשיו או מהיום אם מתי הוצרך לומר מעכשיו דזולת זה הוי גט לאחר מיתה עיי"ש ולפ"ז י"ל לשיטת הרמב"ם פ"ט מגירושין דשמואל דתיקן לכפול התנאי בגט ש"מ מיירי בלא מעכשיו ול"ה גט לאחר מיתה גם בלא מעכשיו א"כ היכא דכפלי' לתנאי דא"צ לומר מעכשיו ואמר מעכשיו ושייך סברת המרדכי דכונתו לגרש תיכף והגם דמהרשד"ם לא כיון לזה אבל הענין נכון. ואף דזה רק לשיטת הרמב"ם דס"ל תקנתא דשמואל הי' בלא מעכשיו והרמב"ם בלא"ה ס"ל פ"ט מגירושין ה' י"ט כגירסת הרי"ף דחכמים ס"ל מגורשת גמורה באותן הימים ואין להסתפק שמא נגמר הגט סמוך למיתה מ"מ ל"מ בדברנו דיש ב' סברות להקל שמא כשיטת הרי"ף והרמב"ם דהיא מגורשת גמורה באותן הימים ואת"ל כגירסת רש"י והרא"ש דבאותן הימים מגורשת ואינה מגורשת שמא הלכה כשיטת הרמב"ם דתקנתא דשמואל הי' בלא מעכשיו ונמצא דבמעכשיו ות"כ מגורשת תיכף כנ"ל ודו"ק

ובעמדי בזה בחילופי גרסאות שבין הרי"ף ורש"י ותוס' דהרי"ף גורס וחכמים אומרים מגורשת ורש"י ותוס' גורסים וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת ראיתי כי בר"ן על הרי"ף ט"ס וחכ"א מגורשת ואינה מגורשת וצריך למחוק תיבות ואינה מגורשת דר"ן גופי' גרס חכמים היינו ר"מ וזה כגי' הרי"ף

(טז) ולא אמנע מה שנ"ל בישוב דברי התוס' גיטין ע"ג ד"ה אשם תלוי שכ' ושמא אי הוי מספקא לן אם מת מאותו חולי הי' לר"מ מייתי אשם תלוי וכ' מהרש"א משום דמספקי להו אי בעי לר"מ חתיכה אחת משתי חתיכות ומאוד תמוהין דבריהם מגמ' ערוכה כריתות י"ח דס"ל לר"מ בשוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב ומייתי שם בהדיא דר"מ ל"ב חתיכה מב' חתיכות וכבר תמה ע"ז בספר שמלת בנימן הנדפס מחדש בירושלים ונ"ל לישב בפשיטות דשם מייתי לר"נ דס"ל טעם דבעי ב' חתיכות משום איקבע איסורא א"כ שוחט אשם תלוי לא איקבע איסורא ומוכח דל"ב חתיכה מב' חתיכות אמנם למ"ד טעם דב' חתיכות משום דאפשר לברר איסורו א"כ באכל חתיכה מב' חתיכות דחייב אשם תלוי משום דאפשר לברר ושוחט אשם תלוי בחוץ גם איסור זה אפשר לברר ע"י בורר הב' חתיכות שאכל ומ"ה ר"מ מחייב אשם תלוי ומ"ה דברי הגמ' מדוקדקים דלעיל כשהקשה בגמ' ממשנה דנדה ל"מ רק ה"מ ר"א וכשהקשה על ר"נ משני ה"מ ר"מ הוא דקאי בשיטת ר"א ולמה לא משני לעיל כן ולפמ"ש דבריהם מזוקקים דלטעם אפשר לברר אין ראי' מר"מ וי"ל דר"מ בעי חתיכה מב' חתיכות וזה ספיקו של התוס' ולטעם דבעי ב' חתיכות מקרא דמצות י"ל דהוה כמו לר"נ ומוכח דר"מ ל"ב ב' חתיכות אמנם התו' גיטין י"ל דקאי לר"ז ודו"ק מיהו לפ"ז צ"ע אמאי לא אמרו בגמ' דמקשה מאי איכא בין רבה לר"ז איכא ביניהו שחוטי חוץ דטעם אפשר לברר איתא ומטעם מצות ליתא ודוק (וע' לעיל סי' ג' אות ט' שהארכתי בישוב קו' זו בדרך אחר)

(יז) וראיתי לתשו' רדב"ז דאתיא לידן ח"ב סי' תס"א בענין שאלה שקרעו גט ש"מ במעת שאני בעולם לאחר שנעשה גוסס ופוסל הגט ומדברי' יש להוכיח דלא כג"פ הובא לעיל שפי' מה שאמרו בגמ' מעת שאני בעולם וקשיא דהרי אז אינו שפוי בדעתו כקושית הרשב"א ופי' מעת שאני בעולם והוא ראוי לגרש עוד א"כ בקרעו הגט לאחר שנעשה גוסס דאינו ראוי לגרש כבר נתגרשה והרדב"ז מסופק שם אולי הוא ראוי אף ליבם ומוכח מדברי' דלא כג"פ ודו"ק

ובתשובה הנ"ל הוסיף הרדב"ז דאם הגט אינו לגרש תיכף רק שתתגרש לאחר מכאן או בתנאי ל"מ עדי מסירה לחוד בלא עדי חתימה אף לר"א דבשעת גמר הגט לא הי' עדי מסירה וצריך עיון לדברי' מגיטין כ"ב דלא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים פסול שמא תנאי הו"ל וזייפי' ומשמע דלאלתר כשר אף בתנאי אם לא זייפי' והרי העדי חתימה אין מועילים רק העדי מסירה ובשעת קיום התנאי ליכא עדי מסירה ואמנם י"ל דמיירי בתנאי דמעכשיו דמהני עדי מסירה גם להרדב"ז

אולם קשיא בהא דס"ל ר' יהודא נשיאה כר' יוסי באם לא באתי עד י"ב חודש ומת זמנו של שטר מוכיח עלי'. והיינו מדכתבו זמן ע"כ לאלתר מגרש ואף דבע"כ הוצריך לכתוב זמן כעין שהקשו תוס' כתובות ב' ד"ה דילמא לאפוקי מרבותינו ומה שתירצו שם דהו"ל לכתוב בלא זמן דכשר כבר הקשה מהרש"א דרצו לכתוב זמן שתנשא לכתחלה וע"כ צ"ל כמ"ש הפ"י שם בשם הרשב"ם דלר"א בעדי מסירה בלא עדי חתימה תנשא לכתחלה בלא זמן ולמה כ' זמן וע"כ מעכשיו מגורשת ואס"ד כרדב"ז דעדי מסירה אין מועיל באם לא באתי שתתגרש אף אח"כ הוצרך לחתום עדים ושוב הוצרך לכתוב זמן שתנשא לכתחלה ואין הוכיח זמנו של שטר ומזה מוכח דלא כרדב"ז ובאמת הרבה יש לפלפל בדברי הרדב"ז שם וכאן הנני מוכח לשום מחסום לעטי

(יח) ושם בתשו' הנ"ל כ' דמגרש על תנאי באם בלא ע"מ ובלא מעכשיו מגורשת אעפ"י שאין הגט ביד האשה בשעת קיום התנאי דקבלה אריכתא היא והביא זאת מפ' המגרש ולא ידעתי מנ"ל זאת ואי משם דאמרו שם ד' ע"ד גבי פלוגתא והיא תתן א"ב שנקרע הגט או שאבד ול"א שאינו ביד האשה אלא ע"כ דכשאינו ברשות האשה מגורשת שמא כשאינו ברשות האשה הוי כנקרע או נאבד ושמא כונת הרדב"ז כשהגט באגם וכונתו לגמ' כתובות פ"ו דמגרש לאחר ל' יום והניחתו בצדי ר"ה או באגם אבל כשאין הגט בעת קיום תנאי דאם במקום הראוי לקנין ל"מ ומ"מ לענין עדי מסירה נ"ל דניתן להאשה הגט בפני עדים על תנאי שתתגרש בעת קיום התנאי מועיל לר"א והם עדים שתתגרש בעת קיום התנאי ובתנאי דקום ועשה צריך עדים בקיום התנאי כמבואר סוף סי' ל"ח אבל א"צ שוב עדי מסירה כמו שא"צ מסירה מחדש כן נ"ל וכפי הנראה גם הרדב"ז אך כמסתפק בזה ודוק: