בית יצחק אבן העזר חלק ב צג

שמואל לתקן שיהי' בת"כ וכשהתנאי בתקפו שוב אנו אומרין האומדנא דלא חל הגט רק קודם מיתה ואין להקשו' דלתקן שמואל שיאמר בפירש שאינו מגרש רק שעה אחת קודם למיתה ולא יצריך לת"כ דזה לא קשיא דכיון שהוצרך לתקן עדיף טפי שיאמר מעכשיו בת"כ ועיקר הקושיא למ"ל לתקן ת"כ והרי אם יגרש בתנאי בלא ת"כ מהני מכח האומדנא וז"א דבתנאי בלא ת"כ דהתנאי אינו מתקיים לא אמרינן אומדנא כנ"ל

ולפ"ז צ"ל דהא דאמרינן במהיום אם מתי דבאותן הימים מגורשת ואינה מגורשת דהוי כאומר מעת שאני בעולם כפירוש ר"ת מכח האומדנא או דקאי למ"ד דלא בעי ת"כ או דמיירי באמת בכפל לתנאי כמו דאתקן שמואל דזולת זה ל"א אומדנא

(ב) ולפ"ז צריך לבאר דברי הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' קמ"ז שכ' דמה"ט כשר הגט שם אף שנכתב קודם התורף מעכשיו אם מתי מחולי זה והוי כתנאי קודם התורף דפסול וכ' משום דל"ה זה כתנאי רק כקביעות זמן כמגרש לאחר ל' יום דהוי כאומר שעה אחת קודם מיתתו והרי קודם התורף לא איתנה בת"כ כמו שכ' שם לקמן ולא אמרינן אומדנא כלל ול"ה כאומר מעת שאני בעולם ונ"ל דהרי הב"י הקשה שם אמאי לא כ' הרא"ש דלחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם דמעכשיו ל"ב תנאי כפול ואמנם זה באמת הפי' בדברי הרא"ש בתשו' דבתחילה כ' דאם נאמר כדעת הרי"ף והרמב"ם דמעכשיו ל"ב ת"כ והוי מעכשיו אם מתי תנאי ממש והוי תנאי קודם התורף מ"מ כשר כיון דאז אמרינן אומדנא והוי כאומר, מעת שאני בעולם ושוב הוי כקובע זמן כמגרש לאחר ל' יום דלא איכפת לן אם נעשה קודם התורף ושוב כ' ואפי' את"ל תנאי הוי והכונה דבאמת בעינן ת"כ וכיון דלא כפל ל"א אומדנא ול"ה כקובע זמן רק תנאי א"כ כשר דכיון דל"ה תנאי כמשפטו ותנאי בטל ומעשה קיים ולא איכפת לן זאת קודם לתורף ועיקר סמיכת הרא"ש בלא"ה על טעם הראשון כמ"ש הב"י שם

(ג) והנה הלח"מ פ"ט מגירושין ה"ב אנהירנא לעיין במילתא חדתא שהקשה שם כמה קושיות וגם למה אמרינן באם מתי משמע ב' לשונות משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה ומ"ה מעכשיו מהני ובלא אומר מעכשיו משמע לאחר מיתה וכ"כ הרמב"ם. ה' י"ב ולא כתב כן גבי אם לא באתי ולכן כ' דתנאי אם מתי א"א לומר שהוא כשאר תנאים דאם לא באתי אם זרחה או לא זרחה דהתם כיון דהתנאי בדבר אחר ואינה במיתה עצמה אם מת קודם נתבטל הגט שבעת שנתקיים התנאי כבר מת ואין גט לאחר מיתה אבל היכא שהתנאי במיתה עצמה אינו גט לאחר מיתה דבעת המיתה נתקיים הגט והוי גט ומיתה באין כאחד והוי דומיא להא דאמרינן גיטה וחצרה באין כאחד ומ"ה הוצרכה בגמ' לומר דאם מתי לאחר מיתה משמע וסובר הרמב"ם דזה דוקא כשאינו כופל התנאי דאז משמע לאחר מיתה אבל כשכופל התנאי אין כונתו לאחר מיתה אלא ככל תנאי ומיתה וגט באין כאחד ע"כ ובישועות יעקב סי' קמ"ה ס"ק א' דוחה דברי' מש"ס דגיטין דמקשה אהא דמגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא והלא אין גט לאחר מיתה ומה קושיא ודילמא מיירי בכפל התנאי וע"כ צ"ל דא"כ הוי גט למפרע אבל לדברי הלח"מ דל"ה גט למפרע בכפל רק משעת מיתה מה הקשה בגמ' וע"כ דאף תנאי ל"מ בשעת מיתה עיי"ש הנה לפי מה שהלח"מ המציא דבר חדש דמיתתו וגיטו באין כאחד שפיר הקשה עלי' אבל לאחר העיון נ"ל דדברי הל"מ גמ' ערוכה בב"ב קל"ז דאביי ס"ל שם דמיתת שכ"מ קונה עם גמר מיתה ואמרינן שם דהדר בי' אביי וראי' ממשנה דזה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה לא אמר כלום דאין גט לאחר מיתה וכ' רשב"ם דמזה שמעינן דלאחר מיתה קמגרש דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני דלא אמר כלום הרי להדיא דאלו אמרינן עם גמר מיתה הוי גט וע"כ מוכח דגיטו ומיתתו באין כאחד כדברי הלח"מ ומזה מייתי הגמ' כמו במגרש כונתו לאחר מיתה ה"ה במתנת שכ"מ ומעתה קשיא למ"ל לגמ' לשנות אקושיא דמהיום אם מתי דנעשה כאומר מעת שאני בעולם ופירשו התוס' הכונה שעה אחת קודם למיתה ולימא שכונתו הי' עם גמר מיתה דג"כ מהני וע"כ צ"ל דהאמת כן כונת הגמ' מעת שאני בעולם היינו שיתחיל הגט בחיותו ובגמר מיתה יגמר וגיטו ומיתתו באין כאחד וזה ממש כדברי הלח"מ ומעתה מיושב קו' הג"פ וכל הפוסקים שתמהו בכל גט שכ"מ דס"ל לר"ת דאין כונתו לגרש רק שעה אחת קודם למיתה א"כ ע"כ אמרינן יש ברירה כמבואר בגיטין כ"ה ובתוס' שם בביאור הגמ' דכיון דכונתו שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה ואותו שעה אינו מבורר ואינו דומה לכל תנאים עיי"ש א"כ הרי אנן קיי"ל אין ברירה ואיך מהני כל גיטא דשכ"מ אמנם להנ"ל ניחא דכיון דעם גמר מיתה חל הגט וגיטו ומיתתו באין כאחד הרי שעת מיתה מבורר והוי ככל תנאים וא"צ לבא לברירה אם בכל תנאים לא תליא לברירה ואמנם הא דמייתי בגיטין כ"ה ממשנה דמה היא באותן הימים לברירה נ"ל דבת"ח בב"ב שם כ' מה ס"ד דאביי דמתנת שכ"מ קונה עם גמר מיתה איך יתרץ משנה דזה גיטך אם מתי וכ' דס"ל לאביי לחלק בין ממון לגט אשה והכונה דבגט גם אם כונתו לגמר מיתה ל"מ דל"א גיטו ומיתתו באין כאחד כן כונת הת"ח אלא שדברי' קצרים ועכ"פ יהי' איך שיהי' י"ל הסוגיא דגיטין קאי למאי דס"ד דאביי דעם גמר מיתה ל"מ בגט וע"כ הכונה שעה אחת קודם למיתה א"כ ע"כ צריך לומר הוברר הדבר למפרע דאז הי' השעה ולכן מייתי דיש ברירה אבל למסקנא דבב"ב דאלו כונתו עם גמר מיתה הי' מועיל א"כ באומר מהיום אם מתי כונתו דעם גמר מיתה יגמור הגט וא"צ לבא לברירה ודא הערה יקרה בעזה"י ושוב נ"ל דלדעת רש"י חולין דבעי פרכוס אחר שחיטה וכ' התב"ש סי' י"ז דס"ל לרש"י דל"א שחיטה ומיתה באין כאחד רק שהמיתה יהי' אחר שחיטה ול"מ גט ומיתה באין כאחד רק שהמיתה יהי' אחר הגט אבל לדעת הרש"ל שם ודעת התוס' וכן י"ל לרב חסדא דמהני פרכוס באמצע שחיט' יסבור דשחיטה ומיתה באין כאחד מהני יסברו דגיטה ומיתה באין כאחד נמי מהני ובזה י"ל ב' הסוגיו' כיון דתליא במחלוקת וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' כ"ה אות ג"ד בענין זה ובסוגיא דתמורה, כ"ה וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ה אות י' בענין זה

ד) אמנם אם כל זה לומר דגיטה ומיתה באין כאחד דבר זה תמוה דמי מגרשה כיון שגמר מיתתו ואינו דומה לגיטה וחצירה באין כאחד דשם קנאתו ומתגרשת משא"כ כאן מי מגרשה ושמא י"ל להבין הדבר דהרי הרשב"א כ' בריש פ' מי שאחזו על שיטת ירושלמי דס"ל בנותן גט לאשתו שתתגרש לאחר ל' דבעי שיהי' בדעת שפוי בעת חלו' זמן הגירושין דש"ס דידן לא ס"ל הכי מדמהני באומר מעת שאני בעולם שהכונה רגע אחת קודם מיתתו ולא בדקינן אי הי' אז בדעת שפוי ע' לקמן הרי דל"ב שיהי' שפוי בעת חלות הגירושין אף דעתה אינו יכול לגרש כיון שבשעת נתינה יכול לגרש ע"כ אין לתמוה אם חלין הגירושין והמיתה ביחד ואמנם מדכתבו תוס' והפוסקים דבעי שעה אחת או רגע קודם המיתה מוכח דס"ל דל"מ עם גמר מיתה שמא פירשו גם גמ' דב"ב עם גמר מיתה הכונה קודם המיתה רגע אחת דתימא לחלוק בענין זה על כל הראשונים או שיש לפרש בגמ' פי' אחר דהאמת בגט ל"מ אף שכונתו הי' שבגמר מיתה יחול הגט רק בעינן רגע אחת קודם המיתה והא דמקשה מגט אמתנת ש"מ היא לפ"מ דמוכח מתוס' פסחים ל"ט ע"ב ד"ה שלוקין דזו ואצ"ל זו ל"א רק ע"צ הדוחק ועדיף לומר לא זו אף זו ע"ש ולדעתי נראה דגוף סברא זאת תליא במחלוקת המבואר בתוס' סוכה כ' וכתובות ס' אי נקט הפשוט תחלה עיי"ש ודוק) א"כ מ"ה הדר בי' אביי משום דקשי' לי' מתניתן דקתני זה גיטך אם מתי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום ואס"ד דכל מתנת ש"מ כונתו עם גמר מיתה ה"ה בזה גיטך אם מתי ע"כ כונתו הי' עם גמר מיתה ומ"מ קמ"ל דל"מ א"כ מה קמ"ל בזה גיטך לאחר מיתה דל"מ כיון דכבר אשמעינן רבותא יותר וע"כ במתנת שכ"מ כוונתו לאחר מיתה וה"ה בזה גיטך אם מתי כונתו לאחר מיתה ושפיר ל"ה אם מתי רק כמו לאחר מיתה ודוק

(ה) ולדאתן עלה הנה בגוף הדין דמהיום אם מתי דמבואר בגמ' לפי' ר"ת דהכונה הי' שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה והקשה הרשב"א בר"פ מי שאחזו הרי אז בודאי הי' גוסס ולא הי' שפוי בדעתו וכ' הרשב"א דש"ס דידן חולק על הירושלמי וס"ל דבמגרש שלא יחול רק לאחר ל' יום ל"ב שיהי' שפוי בדעתו בשעת חלות הגט ולי צ"ע דא"כ אמאי בעינן שיהי' הגט קיים ביד האשה בשעת חלות הגט והרי לא בעינן שיהי' שפוי בדעתו ומה שנא וצ"ל דבשלמא לענין דעת המגרש תליא בעת הנתינה כיון דלדעת כמה פוסקים אף אם לא הי' שפוי בעת הנתינה רק בעת הכתיבה לא פסול מה"ת כמבואר בב"ח ופוסקים ולכן אף לשיטת הפוסקים דבעי שפוי בדעתו בעת הנתינה מדאורייתא מ"מ בעת חלות הגט ל"ב לש"ס דידן שיהי' שפוי אבל שיהי' הגט קיים ודאי בעי בעת חלות הגט כדאמרינן בגמ' גבי ע"מ שתתני מאתים זוז דאם היא לכשתתן בנקרע הגט ל"מ

ובעיקר הדבר מה דקשיא לרשב"א איך חל הגט בעת שהוא בעולם שהיא רגע קודם מיתתו והלא הוא גוסס ואינו שפוי בדעתו עיין בג"פ סי' קכ"א ס"ק ט"ז שכ' כונת הגמ' מעת שאני בעולם מעת שהוא ראוי לגרש ואולם במחנה אפרים ה' זכי' ומתנה סי' ט"ז הרחיב הדיבור והרגיש מגמ' דב"ב שהבאתי לעיל דמשמע דגם גמר מיתה מועיל אע"ג דאותו שעה ודאי ל"ה שפוי בדעתו ולכן כ' דאע"ג דאמרינן בב"ב קכ"ז דאף לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ל"מ להקנות היינו דוקא נכסים שנפלו כשהוא גוסס שלא הי' בידו להקנות מתחלה אבל מה שהי' בידו להקנות מתחלה יכול להקנות שלא יקנה האחר רק כשהוא גוסס ומה"ט מצי הבעל לגרש שיחול הגט כשהוא גוסס עיי"ש

ולפי דעתו אמינא דכ"ז במגרש בעצמו אבל במגרש ע"י שליח ואומר שלא יחול הגט רק כשהוא גוסס ל"מ והוא לפמ"ש התוס' בנזיר י"ב דאף דלענין שמועיל מה שתורם על קמח קודם הגילגול מועיל הסברא כל שבידו והיינו כיון שבידו לגלגל העיסה ולהפריש מ"ה יכול להפריש גם עתה מ"מ שיעשה שליח להפריש קודם גלגול ל"מ סברת כל שבידו והביאו ראי' מיבמות דל"מ לעשות שליח לגרש יבמתו אף שבידו לבא עלי' עיי"ש ועיין באבני מילואים סי' ל"ה ביאור רחב על דברי התוס' ה"ה מה"ט. ל"מ לגרש אשה ע"י שליח שיחול כשהוא גוסס ול"מ סברת מה שבידו ואם כנים אנחנו בהוצעה זאת י"ל דהא דמגרש מהיום אם מתי ל"ה גט עד סמוך למיתה רגע אחת דדעתו לאחר כל מה שיוכל היינו דוקא כשמגרש בעצמו דמצי לחול סמוך למיתה ממש כמ"ש במחנה אפרים ומ"ה דעתו לאחר כל מה שיוכל אבל במגרש עי' שליח דל"מ לאחר עד סמוך למיתה דאז אינו שפוי בדעתו ול"מ סברת מה שבידו לשוי' שליח שיחול הגט בעת לא שפוי בדעתו אמרי' אומדנא שדעתו לגרש תיכף וזה הי' מקום היתר בנ"ד אמנם לפי שבגוף דברי המח"א יש לפקפק ועיין בקצה"ח סי' רמ"ח שהרגיש בקו' מח"א ובנתיבות קלסי' לסברת מח"א וגם לענין מה שבידו יש לחלק דשם בלושי קמח משוה שליח על דבר שלב"ל משא"כ כאן הוא משוה שליח על הנתינה והנתינה היא בעת שהוא שפוי בדעתו ע"כ שמא יש לחלק בין הענינים

(ו) וגם לפמ"ש באבני מילואים סי' ל"ה בביאור דברי התוס' נזיר הנ"ל דמ"ה ל"מ שליח בדבר שלב"ל אף בדבר שבידו משום דבעי ריצוי השליח ושמא לא ירצה אח"כ השליח וע"כ צ"ל בכונתו בהא דאמר כתוב גט ליבמתי דל"מ אף שבידו לבא עלי' משום דבעי ריצוי השליח אף דהשליח עושה עתה מה שצריך לעשות שכותב הגט ואח"כ ל"ב שום ריצוי השליח ואינו דומה לאומר לשליח לושי קמח והפריש חלה דשם בעי אח"כ נמי ריצוי השליח משא"כ בכתוב גט ליבמתו וע"כ צ"ל בכונת דברי האבני מילואים דבעי שיהי' בידו לעשות אח"כ מה שעושה כעת דעתה אומר לשליח כתוב גט והוא דשלב"ל וצריך לומר שבידו לבא עלי' ולומר אח"כ לסופר שיכתוב ומ"ה יכול לכתוב עתה ושפיר קאמר דשמא לא ירצה השליח אח"כ ול"ה בידו

ומעתה כ"ז בדשלב"ל משא"כ באומר לשלוחו שיגרש שיחול הגט כשהוא גוסס לסברת המח"א דהוי עתה בידו לגרשה תיכף ע"י שליח מהני ג"כ ע"י שליח שיחול, אח"כ ונפל היתר הזה בבירא ודו"ק בשגם שכבר כתבתי דהג"פ לא ס"ל כמחנה אפרים ורק דדעתו שיחול הגט בעת שהוא ראוי לגרש ויהי' שפוי בדעתו: