בית יצחק אבן העזר חלק ב צא

שליח שני מפי השליח הראשון כמו שנאמר בהרשאה דמסתמא כדין עשו דנאמנים בסהדותן

(ב) אך מה שצ"ע שהרי אמרו בזמן פלוני בא לפנינו השליח ובידו גט וזה שקר שאז לא הי' בידו גט שהגט הי' פה א"כ הרי העידו שקר. אך י"ל כמ"ש תוס' בגיטין פ' ד"ה ושם עירו דמה שא"צ לכתוב אם שינה כשר וע"כ צ"ל דל"ה עדות שקר כיון שאצ"ל העדים לא מסהדי ע"ז וכ"כ תוס' שם וראי' מהא דאין מעלין משטרות ליוחסין אף שכ' כהן אלמא אפי' אינו כהן השטר כשר דסברא הוא דעדים לא קיימו אלא אעיקר המעשה ה"ה בנ"ד כיון שעושין שליח שני שלא בפני' למה כתבו ובידו גט וכיון דא"צ לכתוב הב"ד לא העידו ע"ז ואף אם שינו כשר ומצאתי בישי"ע סי' קמ"א סקי"ב שכ' מעצמו סברא זו והפלא שלא הביא דברי התוס' אמנם כת"ה העיר שצריך באמת שיהי' הגט ביד שליח ראשון בעת מינוי שליח שני דהרי באמת ל"מ שליח שני דמילי לא מימסרו לשליח רק כשמוסר הגט לשליח שני ל"ה מילי כמבואר באה"ע סי' ל"ה אבל אם בעת מינוי השליח שני לא מסר הגט כי הי' מונח ביד הב"ד דפה הוה מילי ול"ה שליח שני דמילי לא מימסרן לשליח. וכבר העיר ע"ז בתשו' שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' קפ"ד דל"מ אם שלחו הרשאה אחרת והגט נשאר פה מטעם הנ"ל איברא דדברי' תמוהין דדוקא כשנעשה שליח ראשון במילי אין לעשות שליח שני אבל כנעשה שליח ראשון שלא במילי רק במסירת גט הוא יכול לעשות שליח שני אף במילי ולזה העירני חתני הה"ג אבד"ק ראהטין ויש לעיין בזה. והנה כת"ה העיר דאם כותבין הרשאה לשליח שני ל"ה מילי דהתוס' כ' בב"ב ע"ז ד"ה אותיות מילי נינהו ואע"ג דמסירת השטר קרי מילי דנאמר לי' קני לך שטר זה דהיינו מילי בעלמא אבל כשכותב שטר על השעבוד אין לך מעשה גדול מזה. ע"כ לדעתו מהני הרשאה בכתב אף בלא מסירת הגט ובזה מיישב קו' הישי"ע סי' קמ"א וקצה"ח סי' קפ"ב ונובי"ת סי' קי"ב לדעת הקדוש דמה"ט ל"מ בקדושין שליח עושה שליח דבעי ריצוי האשה והוה מילי משא"כ בגירושין דמהני בע"כ א"כ בזה"ז דאיכא חרם שלא לגרש בע"כ ואיך שליח עושה שליח דכיון דכותבין הרשאה הוה מעשה. אמנם באמת אינו דומה לכתיבת שטר דשם בשטר מקנה לו שעבוד נכסים והוה מעשה כשכותב שטר על השעבוד משא"כ כשכותבין הרשאה איזה דבר מקנה לו וכי אשה לגרש בר קנין היא. ועוד דמה דאמרינין בב"ב דמה"ט ל"מ מסירת השטר דהוה מילי מילי אינו דומה לענין מילי דלא מימסרן לשליח אף שהלשון א' דהרי שטר לא מקנה במסירה ובגט שמוסר לשליח הולכה שלו עושה שליח וע"כ הענינים נפרדים איברא דיש מקום להחזיק בסברא לפמ"ש הרשב"א רפ"ב דקדושין בשם הר"י אברצלוני שהקשה איך שליח שעשתה היא בקדושין עושה שליח והלא מילי לא מימסרן לשליח ותי' דכיון דעשתה שליח בקנין מהני והנה בקנין זה לא אקני' לשליח מידי דכסף קדושין נותן לה ועוד דהוה דשלב"ל וע"כ כיון דאלמוה לשליחות בקנין הוה מעשה וה"ה בנכתב שטר הרשאה השליחות אלים טפי א"כ לפי הנ"ל דא"צ ליתן הגט בפני הב"ד שוב י"ל דא"צ למה שכ' בהרשאה ובידו גט ושוב לא איכפת לן מ"ש שקר דע"ז לא מסהדי כמ"ש תוס' ד' פ' הנ"ל אמנם מי יודע אם הלכה כר"י אברצלונא דמדברי הפוסקים נראה דאין הלכה כדברי' הגם דמלשון הש"ע סי' קמ"א סכ"ו שכ' נהגו להקנות לעושה שליח להודיע שגמר בלבו ולא כ' טעם שיכול לעשות שליח אחר נראה דאין זה מועיל לשליחות

(ג) אמנם מצאתי בקצה"ח סי' רמ"ד דמייתי ראי' מש"ס דדוקא בכתיבת הגט וחתימה שייך מילי לא ממסרן לשליח אבל בנתינת הגט יכול הבעל לעשות שליח והשליח יכול לעשות שליח אחר אף כשאינו מוסר לו הגט דהגט לא נכתב עוד וכ"כ בג"פ סי' ק"כ סקכ"ג והובא בקצה"ח ונראה מדבריהם דהשליח שני נעשה תיכף אף קודם כתיבת הגט ולא דנעשה בעת שמוסרין לו הגט רק דנעשה שליח למפרע ולפ"ז ה"ה בעושין בב"ד שליח שני שלא בפני' אף שלא מסר השליח ראשון הגט בפני הב"ד שהגט נמצא פה אצל הב"ד מהני השליחות ואח"כ כשהב"ד דפה נותנין לשליח שני הגט הוה שליח למפרע דלא כמש"ל בשם תשו' שואל ומשיב דזה הוה מילי דבנתינה ל"ה מילי ולפ"ז י"ל אף אם נאמר דלא כג"פ וקצה"ה דל"מ עשיית שליח שני קודם שנכתב כדמשמע מרש"י גיטין ד' ס"ג ע"ב שכ' כתבו ותנו לשליח שני שמניתי משמע דתנו לשליח סתם אינם יכולין לתתו דהוה מילי בשעה שאמר הבעל היינו משום דהוה דשלב"ל דהגט לא נכתב עדיין ואף דמהני בגט באמר הבעל כתבו ותנו כמ"ש הנתיבות סי' רמ"ג סק"ו דל"ק מתוס' נזיר י"ב היינו כמש"ש דהבעל עושה השליח כמו הבעל משא"כ באומר לשליח שיעשה לאחר שליח שאינו עושהו כבעל רק שימסור הגט הו"ל דשלב"ל ולכן צריך שהבעל ימנה השליח השני ועושהו כגופו אבל כשהגט כבר נכתב בשעה שהבעל עושה לשליח ראשון זה דל"ה מילי גם רש"י יודה בזה דא"צ שהשליח ימסור הגט להב"ד ומהני אף שהגט ביד הב"ד דפה ואף למסקנת הקצה"ח דהוה מילי דוקא כשהשליח בידו לכתוב גט אחר כמ"ש הקצה"ח שם משא"כ משליח הנתונה לשליח שני גם למסקנא ל"ה מילי עיי"ש ונמצא דדברים אלו שכתבו ובידו גט א"צ לכתוב ולא חתמו ע"ז הב"ד ויש לתלות בטעות כיון שנכתב בכל הרשאות כן טעו וכתבו כן גם בזה ע"כ יש לסמוך בזה על שיטת הג"פ והקצה"ח ועוד יש לעיין בזה

(ד) והנה בדבר החשש השני שהשליח השני אמר בתחלה שאינו רוצה להיות שליח וזה הי' לאחר שכבר בא הגט ואח"כ נתרצה הנה יש בזה מחלוקת הפוסקים דדעת הטו"ז סי' קמ"א סקמ"ד דאם השליח ביטל שליחותו ל"מ השליחות אף שאח"כ נתרצה ומדמייתי תשו' ריב"ש משמע אף קודם קבלת הגט לידו אם ביטל ל"מ אח"כ ריצוי דידי' שכבר בטל השליחות ודעת תשו' פנ"י ח"ב סי' פ"ה דא"צ למנותו מחדש רק דמהני ריצוי דידי' והאריכו בזה הפוסקים הנה בעיקר הדין י"ל דתליא במה שהמציאו הפוסקי' האחרוני' ספק בענין כח השליח אם המשלח מסר כחו להשליח או השליח מסר כחו להמשלח שכל מה שיעשה הוא כאלו עשאו המשלח ומקצת אחרונים הביאו זאת בשם הרשב"א ובאמת לא נמצא בהרשב"א וע' בספרי חיו"ד סי' י"ד אות ה' הבאתי דברי ס' היקר אמרי בינה להגאון ר"מ אויערבאך ה' גביית חוב סי' כ"ט שכ' דהרמב"ם והטור פליגי בסברא זו ומפלפל בדברי קצה"ח סי' קפ"ט ובדברי בית מאיר ופ"ח סי' ק"כ וגם אני כתבתי דדברי נוב"י אה"ע סי' ס"ט שכ' דכל מילתא דלא מצי עביד השתא ל"מ משוי שליח תליא בהשליח אי מצי עביד השתא משום דס"ל דהשליח מוסר כחו להמשלח. אמנם אם נאמר דמשלח מוסר כחו לשליח ל"ש סברת הנוב"י עיי"ש

(ה) ומעתה הפלוגתא שבין הטו"ז לתשו' פנ"י הנ"ל תליא ג"כ בזה דאם המשלח מוסר כחו לשליח אף שחזר בו השליח והמשלח לא ידע ולא לקח הכח ממנו כשאח"כ נתרצה לא בטל השליחות וחוזר ומגרש וכן יסבור תשו' פנ"י. אמנם אם נאמר דהשליח מסר כחו להמשלח כשהשליח חזר בו בטל השליחות ונפסק כח המשלח ול"מ אח"כ ריצוי של השליח וזה דעת הטו"ז וכ"כ בס' אמרי בינה סי' כ"ט הנ"ל אות ח'. והנה בענין אם עושין שליח שלא בפני' שנחלקו הפוסקים י"ל ג"כ דתלי' בזה דאם המשלח מוסר כחו לשליח יכול לעשות שליח שלא בפני השליח אבל אם השליח מוסר כחו למשלח אין יכול לעשות שליח שלא בפני השליח וכ"כ בס' הנ"ל אות ד' באריכות א"כ בגט הנשלח ע"י בי דואר דעושין שליח שני שלא בפני' דסמכינן אשיטת הרי"ף דעושין שליח שלא בפני' וע"כ סמכינן אסברא דהמשלח מוסר כחו לשליח אף שלא בפני' ולשטה זו כבר כתבנו דאף אם השליח לא נתרצה בנתיים לא בטל כחו שנתן לו המשלח ואם נתרצה אח"כ א"צ מינוי אחרת. ובזה ודאי הלכה כתשו' פנ"י הן אמת שעדיין יש לדון בזת דבס' אמרי בינה שם הוכיח דע"כ כשעושה שליח שלא בפני' על כרחך נעשה שליח תיכף וע"כ המשלח מוסר כחו לשליח דליכא למימר דנעשה שליח בשעה שנודע לשליח דהרי אז כלתה אמירתו כמו שהאריך שם וע"כ נעשה שליח תיכף וזה דוקא בעושה שליח באמירה אבל אנן שעושין שליח שני בכתב הרשאה הוה כקונה בשטר לאחר ל' דהשליח נעשה אח"כ כשבא לידו או תיכף כששמע כיון שהרשאה קיים א"כ י"ל דהשליח מוסר כחו למשלח וכשחזר הוא מבטל שליחותו ול"מ ריצוי אח"כ. ע"כ עדיין צ"ע

(ו) ומצאתי בצ"צ החדש סי' רפ"א רפ"ב שהאריך בדין זה ובאמת מה דמשמע מדברי ריב"ש דמהני ביטול השליחות קודם שקבל הגט יש לעיין אם נאמר דלא נעשה שליח רק בשעת קבלתו איך מהני ביטול קודם שנעשה ומה יש עוד לבטל אמנם בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' כ"א למד ק"ו שיכול למחול עד שלא נעשה החוב מק"ו דאמרינן בנדרים אם מיפר נדרים שבאו לכלל איסור א"ד שמפר נדרים שלא באו לכלל איסור וע' בספרי ליו"ד ח"ב סי' ל' אות כ"ג שהארכתי בפרט זה וכתבתי דהיכא דאיכא סברא ל"א ק"ו. ובכ"ז יש לעיין הרבה וט"ס בספרי חחו"מ וצ"ל מהרי"ט חאה"ע ובתשו' צ"צ החדש סי' רפ"א הקשה במ"ש הטו"ז בשם הריב"ש דאפי' קודם שקיבל הגט לידו מהני ביטול השליחות ול"מ ריצוי אח"כ מרש"י ב"מ ע"ו ע"ב ד"ה אלא התם. שכ' דעקר לי' לשליחות לגמרי כו' הלכך אפי' נמלך והגיעו אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קיבל ע"מ כן משמע דהא דאחר שעקר שליחות ל"מ מה שנמלך אח"כ והגיעו משום דבשעה שקבלו עקר לשליחותו אבל אם מתחלה קודם קבלה עקר שליחותו מהני אם נמלך וקבלו מהבעל כהוגן ולא נתבטלה שליחותו עי"ז דלא כריב"ש. ולפענ"ד כיון דדבר זה במחלוקת תלי' אם מהני הביטול קודם שנעשה אם אמרינן ק"ו דסוף פ' נערה ע"כ רש"י בב"מ נקט מילתא דפסיקתא דהיכ' דבשעה שקבלו עקר לשליחותי' בודאי בטל השליחות ואם קודם שקבלו בטל הדבר תלי' במחלוקת אם אמרינן ק"ו והריב"ש ס"ל דדרשינין ק"ו כמ"ש במהרי"ט הנ"ל ע"כ אף קודם שבא לידו מהני ביטולו וע' בספרי הנ"ל אות הנ"ל הקשיתי על מהרי"ט אמאי לא מהני גירושין קודם קדושין מק"ו י"ל דזה טעם הרמב"ם פ"ג מגירושין שכ' דכתב גט לאשה דעלמא אינו גט דל"ה לשמה ע' במ"ל פ"ו ה"ג ולא משום דהוה דשלב"ל כדמשמע מיבמות נ"ב משום דס"ל הק"ו הנ"ל דאם יכול לגרש לאחר קדושין כ"ש שיכול לגרש קודם קדושין מ"ה כתב דל"ה לשמה ואין להאריך כאן וע' בתשו' בסוף ה' קדושין מ"מ דעת הצ"צ ברש"י הנ"ל נכונה דמה שלא רצה השליח לעשות השליחות ל"ה כביטול השליחות בפירוש ומהני ריצוי ע"כ בנ"ד לא מבעי אם הב"ד בעת כתיבה ההרשאה השלישית עשה השליח ראשון השליח שלו הרי היא מינוי חדשה אך אפי' בלא זה י"ל דרצה שיוסיפו לו מעות אבל לא ביטל השליחות ומהני ריצוי שאחרי' ודו"ק ובזה עדיין צ"ע

(ז) ובצ"צ הנ"ל מביא ראי' להטו"ז מתשו' הרשב"א הובא בב"י ססי' קמ"א דאם א' שלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפני' ואח"כ נמלך לבטל הביטול לא מצא להקל רק משום שיעשה שליח שלא בפני' משמע דעכ"פ השליחות הראשון לא חזרה למקומו ואין משם ראי' דהמשלח מסר כחו לשליח ואם השליח חזר והמשלח לא ידע עדיין הכח ביד השליח ומהני ריצוי משא"כ באם המשלח ביטל ולקח הכח ל"מ ריצוי המשלח.