בית יצחק אבן העזר חלק ב צ

מודה ששהה במקצת תלי' במחלוקת זה אי אמרינן הואיל ואשתני ודו"ק

(ט) סוף דבר כיון שיש לישב קו' נוב"י הדרינין לסברת תוס' ורא"ש דאם נמצא גדול מחזקינן למפרע בגדול וחתני הרב הגדול מ' נתן נ"י כעת אבד"ק ראהאטין הביא ראי' לסברת הרא"ש ותוס' דאם נמצא גדול מחזקינין למפרע מדאמרינן למ"ד וסתות לאו דאורייתא אם לא בדקה עצמה טהורה דל"ה חזקה גמורה ומ"מ אם בדקה עצמה אח"כ ומצאה טמאה טמאה למפרע כיון דאיתרע חזקת טהרה ה"ה חזקה דרבא שהביא ב' שערות בזמנו דל"ה חזקה גמורה ול"מ מדאורייתא דחזקת קטנות מתנגד לחזקה זו מ"מ אם אח"כ נתברר שיש לו שערות נעשה גדול למפרע ולפמ"ש נובי"ק יו"ד נ"ה גם למ"ד וסתות ל"ד מ"מ אם מצאה טמאה טמאה מדאורייתא וה"ה כאן נעשה גדול למפרע מדאורייתא ויפה העיר. וע' מהרי"ט חאה"ע מ"ב דע"כ מפקפק אי שייך סברת הרא"ש בתשו' סי' ל"ג רק בבוגרת דבעינין ו' חדשים לאחר שהביאה סימני נערות ע"כ לא מחזקינין למפרע בבוגרת כמ"ש דהוה חזקה שאינה מבוררת עיי"ש אבל בזכר פשיטא לי' דאם נבדק ונמצא לו שערות מחזקינין בגדול למפרע

(י) מ"מ אף אם נחרש לסברת הנוב"י דהוא רב גוברי' כיון דבנ"ד הבחור שהעיד אמר בשעה שהעיד שיש לו שערות ועוד אחד שעמו היינו דיין אחד שידע שיש לו שערות ודאי העדות כשרה דהנה בס' ישועת ישראל להגאון מקיטנא כ' לישב דברי המחבר ח"מ ל"ה שפוסק כרא"ש דאם בדקו ומצאו שערות הוא גדול משנעשה בן י"ג ובב"י אה"ע מ"ג הביא בעצמו מחלוקת וכ' דהמחבר מיירי בעד א' שלא נבדק והעד בעצמו אמר שיש לו שערות ע"כ יש לסמוך ע"ד כמו דנאמן קטן לומר בגדלותו שראה בקטנותו שיצאה בהינומא הואיל ורוב נשים בתולות נישאת נאמן ה"ה כאן דאיכא רוב מביאין שערות בזמנן נאמן לומר שהביא שערות אף דאתה חושש שהי' קטן אז מ"מ עתה בודאי גדול ונאמן לומר מה שראה בקטנות היכא שיש ע"א כשר עמו אלו תוכן דברי'. אמנם אם לדון יש תשובה דשם יש רוב עמו משא"כ כאן הרי אם נאמר דל"מ חזקה דרבא רק לדרבנן ולא לדאורייתא ע"כ ל"ה רוב גמור ועוד דשם העד שעמו העיד ג"כ בדבר שיש רוב לסייע שהגדול העיד שראה בקטנותו יצאה בהינומא וגדול אחר העיד ג"כ כדברי' משא"כ היכ' שעד מעיד על קדושין ועד ב' לא נבדק והעד הזה מעיד שיש לו שערות ונבדק אח"כ וחיישינין, שמא לא הו"ל שערות והי' קטן מה מהני שהאחר מסייע לו בגוף העדות הרי בגוף העדות הרוב אינו מסייע רק על עדות שהי' לו שערות ובזה אין העד השני מסייע

אמנם בס' אמרי בינה להגאון ר"מ אויערבאך זצ"ל ח"מ סי' מ"ט דיני עדות מצדד לומר דהעד נאמן שיש לו שערות מטעם מילתא דעבידי לגלוי שהרי יכולין לבדקו כמ"ש ז' הת"ש ס"א סקס"א דמותר לשליח לקטן לשחוט דמאמינין לו במילתא דעל"ג עיי"ש שמפלפל הרבה בזה ובדברי הט"ז וקהלת יעקב אה"ע י"ז לענין נאמנות בקטן בעבידי לגלוי ע"כ בנ"ד שיש ע"א שידע מהשערות והעד בעצמו אמר כן דשייך סברת הגאון מקיטנא וגם סברת מילתא דעל"ג הדבר פשוט להכשיר הגט וגם מ"ש הרב דכיון שנבדק ביום השני ומצאו לו שערות גדולות ודאי ביום א' לא גדלו שערות גדולות וכ"ע מודה זה ג"כ נכון. ע"כ מצד זה אין לפקפק על הגט הגם דסברא דמילתא דעל"ג י"ל דהיכא דבעי עד לא לאמת הדבר כמו בד"מ רק עד ממש ל"מ סברא זו, מ"מ בשאר סברות יש להכשיר ועוד דגם בחליצה סמכינין אסברא זו וגם דהרי נשים נאמנות לזו וכ"ש ע"א

(יא) אולם מה שסדרו הגט אנשים אשר אין פוסקין בדיני גיטין ואין להם הורמנא אף אם הי' לאחד הורמנא בימי עלומי' אבל הוא שכח הוראתו כמ"ש הרב והמ"ץ לדעתי צריכין לסדר גט אחר כמבואר ברמ"א יו"ד סי' רמ"ב דמי שאינו מוסמך למורינו וסידר גיטין וחליצות אין במעשי' כלום. וע' באה"ע קמ"א ברמ"א סעיף ל' ובקמ"ב ס"ח שכשנראה שהמסדר אינו בקי בדיני גיטין יש לחוש לכמה פסולים וע' תשו' שבות יעקב ח"ג סי' קכ"א קכ"ב יראה דע"כ לא נחלקו אלא לענין קדושין אבל לענין גיטין שיש כמה דינין לכ"ע אין כלום במעשה המסדר שאינו בקי וע' צ"צ סי' מ' שהביא תשו' מיימוני וכ' אעפ"י שהוא סמוך מה זו סמיכה הכל יודעים שאין דינין אלו מסורות לכל כשאר דיני או"ה בב"ח ונטל"פ וכיוצא ומזה יראו שאין לסדר גיטין רק הממונה לכך ובקי בדינין ודוק ופוק חזי כמה חרמות ונידוים גזרו הש"י והכ"נ מבתשו' שבות יעקב הנ"ל שלא יסדר הקידושין רק רב ממונה מהקהל וכ"ש שלא לסדר גט ע"כ הדבר פשוט שצריכה גט אחר: ידידם

סי' פב

ב"ה פרעמישלא כברכ"ת לפ"ק

שנית להרב הנ"ל

ע"ד הגט שסדרו בקהלתכם מבלי שיהי' אצל הסידור רב מוסמך וכתבתי שהאשה צריכה גט שני וכ"ת כותב שהבעל כבר נשא אשה והרחיק נדוד והיא מקום עיגון ע"כ ימחול לצוות לרב הבקי בסידור הגט שיראה הגט ויחקור אם השמות נסדרו כדת ודקדקו בכל הדקדוקים ואז יוכל להתיר להאשה להנשא בלא גט אחר ואמנם מהיום והלאה יזהיר באזהרה גדולה שלא יסדר גט רק מי שיש לו הורמנא ובקי בדיני גיטין וע' בנוב"י מה שמפלפל אם גט צריך ב"ד בסי' קי"ד ובתשו' תועפות ראם ובעירוכין כ"ג אמרינן אטו כל דמגרש בב"ד מגרש ואמנם הראו לי בתרגום יונתן פ' תצא כ' ויכתוב לה ספר כריתות קדם בי' דינא וראיתי שהרב הגאון מלבוב הרגיש בזה ולכאורה נראה לפמ"ש בתועפות ראם הטעם דלא בעינין ב"ד כיון שבאו מעצמם לגרש הוה כקבלו עלי' א"כ שם דמיירי במצא בה ערות דבר וגרשה בע"כ בעי ב"ד ועכ"פ לדינא בנ"ד אם ראו שהגט נסדר יפה האשה מותרת להנשא והנני ידידו

סי' פ"ג

ב"ה לבוב בונה ירושלים לפ"ק

להרב המאוה"ג החו"ב בכל חדרי תורה כש"ת מ' ישראל יוסף גלאטט נ"י מו"ץ דק"ק בירטשא

ע"ד השאלה בנידן שנשלח לאשה גט מנעוויארק ע"י בי דאר מבד"צ דשם להב"ד דפה משליח ראשון שמינה שם המגרש בפני הב"ד דשם לשליח שני שהוא פה ומינו שלא בפני' שמינו אותו השליח ראשון והב"ד ונמצא בהרשאה ב' טעותים שהגט נכתב ברביעי בשבת ביום החדש כראוי כמבואר בהגט ובהרשאה ראשונה ובשני' מבואר זמן כתיבת הגט בחמישי בשבת ביום החודש שהי' בחמישי והגט בא לכאן בחודש אדר תרנ"ח ולא רצתה האשה אז לקבל הגט ואמרה להב"ד שיכתבו לשם שהבעל יעשה טאביליציא על שם הילד ואז תקבל הגט וכ"כ להב"ד דשם ובא תשובה בחודש אלול ששלחו להמגרש והשיב שיתישב בדבר ויגיד להם תשובה ושוב לא השיב להם וכעת האשה רוצה לקבל הגט והנה הב"ד שלחו ב' הרשאות בחזרה והגט נשאר פה ושלחו הב"ד דנוויארק ב' הרשאות הישנות ועוד הרשאה חדשה משליח ראשון לשליח שני והזמן כתיבת הגט נכתב כהוגן אך זמן כתיבת הרשאה נכתב בחדש כסליו תרנ"ט ויש חשש שבהרשאה מבואר דבר שקר שנכתב שבחודש כסליו בא לפניהם שליח ראשון ובידו גט וכו' כמו שכותבין בהרשאות ובאמת לא הי' בידו גט ויש ספק אולי לא מינה מחדש אך אף נאמר שמסתמא עשו כהוגן ומינה בפניהם מ"מ נכתב בהרשאה דבר שקר. עוד יש חשש שבמשך הזמן בחדש אלול תרנ"ח אמר השליח שני פה שאינו רוצה להיות שליח. ואחר כמה הפצרות נתרצה עוד יש חשש שהשליח שני שהוא גיסה שאשתו אחות המגרש אמר בשם המגורשת שאמרה לו אחר שבא הגט שיכתוב להבעל שישלח לה שיפסקארטע ותסע לשם לדור עמו וכן כתב ולא השיב לו הבעל והאשה מכחשת שלא אמרה לו והנה הבעל יצא לתרבות רעה וקשה להשיג גט אחר והיא מקום עיגון גדול ועוד יש לעיין הואיל ונמצא ריעותא בהרשאה אם לא פסול הגט דחזינין שהמסדרים אינם בקיאין

(א) תשובה הנה בדין שיש הכחשה בין הגט והרשאה ראשונה לבין הרשאה שני' בזמן כתיבת וחתימת הגט הדבר מבואר דתלינין הרשאה שני' בטעות כמ"ש בתשו' הרא"ש הובא בח"מ סי' מ"ג ס"ה דהיכ' דהוה טעות דמוכח תלינין בטעות הגם דהסמ"ע שם סקי"ד כ' דבעי דוקא שיהי' הטעות מוכח מתוך השטר י"ל דכאן מוכח הטעות מתוך הגט והשני הרשאות דהרי הב"ד סדרו הגט ולאחר הכתיבה קראו הגט וקיימו לאחר נתינה לשליח ראשון כתיבת הסידור והחתימות וקיימו ההרשאה וראו זמן המבואר בגט יום חתימת העדים ואם נכתב בהרשאה שנית יום אחר לזמן כתיבת הגט ע"כ טעות הוא וא"ל דחיישינן שמא ההרשאה שנית נעשית על גט אחר הנכתב בחמישי בשבת וזה הגט והרשאה ראשונה לא נשלח לכאן ושוב השליח שני אין לו גט שנעשה שליח עלי' לגרש האשה דכיון דנודע מתוך הרשאה ראשונה שהבעל ששמו כך כ' גט לאשתו ששמה כך ושלח ע"י שליח ששמו כך למה חזר וכ' ביום שאחרי' גט שני וע"כ טעות הוא אך יש לחוש שמא הי' נדמה להם איזה פסול כגון שביטל הבעל השליחות וע"כ כ' גט שני ביום שאחרי' והב"ד טעו ושלחו גט ראשון והשליח שני לא נעשה שליח עלי' וכעין חשש זה. כ' בעבודת הגרשוני סי' ל"ח עיי"ש וכיון דאין הטעות מוכח שוב ההרשאה פסולה כמבואר ברמ"א סי' קמ"א סעיף כ"ד ואף דמבואר שם בשם תשו' מהרי"ק דנאבד ההרשאה אינו מעכב בדיעבד דוקא באמר השליח בפני נכתב והשליח מביא הגט משא"כ בשליח שני הנעשה ע"י בי דואר הדבר פשוט דהרשאה מעכב בדיעבד ובתשו' בית אפרים סי' קכ"ג וקכ"ד האריך להתיר בנחסר בהרשאה תיבת ושבעים ושם הוה טעות דמוכח יותר דלפני שבעים שנה לא הי' אותו הזוג בעולם גם שם מיירי ששליח הביא גט גם שהעדים לפנינו ואמרו שטעו משא"כ בהגט שלפנינו וכת"ה מייתי דברי מחנה אפרים ה' גירושין פ"ז ד"ה האמנם שכ' דדוקא בעי מוכח מתוכו וזולת זה לא תלינין בטעות אבל בשטר הרשאה תולין בטעות אף בלא מוכח מתוכו אמנם לפמש"ש עוד סניף להקל משום דדל ההרשאה הרי שליח נאמן זה ל"ש בנ"ד דאם אין הרשאה אין כאן שליחות כלל גם מתשו' צ"צ סי' ק"י אין ראי' להכשיר ג"כ בטעות גדול בהרשאה דגם שם מיירי שהשליח בפנינו ודל הרשאה מהכא כמו שנאמן לומר בפ"נ כמש"ש להדי' משא"כ בנ"ד. אמנם ההרשאה ששלחו כעת מעידה שהשליח שני נתמנה משליח ראשון על גט שנכתב ביום ד' ואין לחוש שמא הב"ד לא קראו השליח ראשון ביום שנכתב ההרשאה ולא נעשה