בית יצחק אבן העזר חלק ב ט

ילפינין רק מקרא זה וע"כ גם קטנה בעי יציאה שיוכל לבוא לידי הוי' דהרי לא ידעינן רק מקרא זה משא"כ תוס' רצה לומר דאבי' לא יוכל לקדש בתו אם אינה בת גירושין וקידושין ילפינן מקרא דאת בתי נתתי וא"צ ליליף מקרא דויצאה והיתה ע"כ י"ל ההיקש ל"ק אקטנה

(ז) והנה מ"ש כת"ה להתיר לגרש עפ"י דברי הטו"ז בסי' קי"ט שכ' דדוקא בזמן התלמוד שהי' מותר לישא ב' נשים אסרו לגרש אשה בעתים שוטה מפני גרירה משא"כ בזה"ז שיש איסור ב' נשים ל"ח לגרירה ועדיף יותר לגרש וכ"ת כ' כיון דאסור לישא ב' נשים איסור דרבנן שאסרו לגרש נדחה מפני מצות פו"ר דהוה עשה חמורה וזה ליתא דל"ה בעידנא וכן אמרו בשופר של ר"ה דלא דחי אף איסור דרבנן משום דל"ה בעידנא כמ"ש המג"א סי' תמ"ו בשם ש"ל וע' בספרי לאו"ח סי' ל"ט אות ה' הבאתי דברי בשמים ראש סי' קנ"ח דבשביל מילה אין לעבור על חרם דאינו דוחה דל"ה בעידנא ונהי משם אין ראי' דבשמים ראש כ' דקבלת חרם דאורייתא אך מש"ל הנ"ל יש ראי' דכ' דהא דהוצרך בר"ה ל"ה לומר עשה דוחה ללו"ע אף דהוה שלא בעידנא משום דהוה עשה דרבים אבל בלא"ה שלא בעידנא לא ידחה אף איסור דרבנן ובשגם דהוה בשוא"ת ומה שהביא ראי' מדהקשו תוס' אהא דמצות כותי מותרת והלא גזרו על פתם ולא הקשו על הא דיוצא י"ח בפסח וע"כ משום דעשה דוחה לאיסור דרבנן אין ראי' דשם הוה בעידנא ועוד מוכח מסוכה ל"ה ומפסחים ל"ה דאפי' בטביל טבל דרבנן, אין יוצאין ידי חובת מצה ולולב והו"ל מה"ב והכי מוכח מדלא אכלו מצה בליל פסח בימי מרדכי ע"כ דעשה דמצה לא דחי התענית דדברי קבלה דלא כערוך לנר סוף יבמות שכ' דבאמת אכלו דלא משמע כן בגמ' דיבמות קכ"א דמייתי ראי' דלא מיית אינש בג' ימים שלא יאכל מקרא דצומו עלי וע"כ הי' הגזירה שלא יאכל מצה והטעם דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני כמ"ש תוס' קדושין ל"ח (וע"ל ח"ר סי' י"ג אות ט"ז מש"ש) אך הטעם השני שכ' כת"ה בסברת הטו"ז בשם מו"ח הרב ז"ל דדוקא בזמן הש"ס שהי' מותר לישא ב' נשים הועילו חז"ל בגזירתן שלא יגרשה משום גרירה וישמור אותה שלא תזנה שלא תאסר עליו כמ"ש כ"ת בשם מקום שמואל דאף לשטת הפוסקים דפתוי קטנה אונס מ"מ בשוטה נאסרת עליו ע"כ משמרה משא"כ בזה"ז אם ישא אחרת עפ"י היתר ק' רבנים אף אם תתפקח תאסר עליו ע"כ אין משמרה ומה הועילו חז"ל ע"כ עדיף יותר לגרשה אולי ישאנה אחר וישמרנה וזה סברא טובה אך שכת"ה מפקפק שמא בזה"ז ג"כ אם ישא אחרת לכשתתרפא אשתו ראשונה מותרת לו כדברי מוח"ז הגאון רע"א בתשו' הנדפס כעת סי' מ"ד אמנם אני כתבתי בתשו' שלא כדבריו דבאופן זה לא תתרצה אשה להנשא לו ע"כ מתירין לו אשה אחרת ואמרינן אומדנא דאדעתא דהכי נשאה שבאם תשתטה ולא יוכל לדור עמה ישא אחרת וכשתתפקח יגרשה ולא ידור עם ב' נשים ואין ראי' מיבמה שהקנו לו מן השמים על כן סברתו נכונה

(ח) עוד כ' כת"ה להקל מטעם דבאינה יודעת לשמור עצמה ל"ה רק דרבנן ובפרט שמא יודעת לשמור עצמה הו"ל ספק דרבנן ואף דבאתחזק אסורא ל"מ ספק דרבנן מ"מ יש כאן ס"ס שמא ל"ה הקדושין קדושין דאין בה דעת ואת"ל שיש בה דעת והקדושין קדושין שמא יודעת לשמור עצמה והוה הגט גט אף מדרבנן ובדרבנן מהני ס"ס אף בחזקת איסור ועוד דספק אחד שמא ל"ה קדושין ל"ה גם חזקת איסור אך כאן שכבר החזקנו אותה בחזקת א"א י"ל זה גופה הוה חזקת איסור כעין שכ' הת"ש סי' י"ח והארכתי בספרי ליו"ד סי' ע' אות ו"ז ומ"מ יש לעיין דזה הוי ספק בחסרון ידיעה וכבר הרגיש כת"ה בכ"ז מ"ש כת"ה דקודם הגירושין ל"ש לאוקמי אחזקה דהוה כשמא ימות ע' בריש גיטין דמוקמינין אחזקת א"א. אף שהגט ביד השליח אומר בפני נכתב קודם נתינה וע"כ כיון שעיקר הספק אם תתגרש בגט זה הוי נגד החזקה וגם בזה הארכתי בכמה תשובות. והעיקר לדינא בהיתר הראשון שכ' החשש הח"ס אין לו ראי' מגמ' דהגמ' מיירי בשוטה ובנ"ד נראה שהיא פתיות ולא שוטה והתורת גיטין פוסק כמהרי"ט. ובפני הי' ב' עובדות אשה א' באתה להתגרש ולא הבינה כלום ולא ידעה להבחין ולמנות מעות ויראתי לגרשה ובאשה אחת שהבינה דברים שמדברים עמה ולא היתה רק פתיות התרנו לגרשה ע"כ גם בעובדא דידי' אם ניכר לב"ד שהיא אך פתיות יען שאינה דרה בין בני אדם וגם מקודם נשואין היתה כן יוכל לסמוך על ההיתרים שלו

(ט) והנה אזכיר עוד דברים פרטים מפלפולו מה שהביא דברי מהרש"א בגיטין ע"ד ע"א בתוס' ד"ה אשם תלוי שכ' משום דמספקא להו בדר"מ אי בעי חתיכה מב' חתיכות דדבריו תמוהין מכריתות ח"י דמבואר שם דר"מ מחייב בשוחט אשם תלוי בחוץ ובגמ' הוכיח שם דל"ב חתיכה מב' חתיכות ומה מספקא לי' וכבר נשאלתי ע"ז מרב א' וכעת אמרו לי שהרגיש בהגהות רש"ק. ונ"ל לישב דהן אמת דר"מ לא ס"ל לבו נוקפו וגומר ומקדיש ול"ה רק ספק אבל בכריתות כ"ד ע"ב מתרץ רבה אשם תלוי כיון דלבו נוקפו גומר ומקדיש משא"כ באשם ודאי וכ' תוס' ד"ה אימא דאף לר"מ דוקא קודם שחיטה אינו גומר ומקדיש אבל לאחר שחיטה גומר ומקדיש וכוונתם נ"ל דלאו דוקא לאחר שחיטה רק בשעת שחיטה שעוסק בעבודה גומר ומקדיש ובשוחט אשם תלוי בחוץ בשוגג דסובר שמותר לשחוט קרבן בחוץ ג"כ גומר ומקדיש ומ"ה בשוחט אשם תלוי בחיץ ר"מ מחייב היינו חטאת כדאי' בתוספתא הובא בראב"ד פ"ח ממעה"ק ה"י דגומר ומקדיש וחכמי' פוטרין דעדיפי מר"מ וס"ל דגם בשחיטה אינו גומר ומקדיש. ולפ"ז אין ראי' מר"מ דל"ב חתיכה מב' חתיכות. אך זה לתי' רבה דף כ"ד ע"ב אבל לתי' ר"א שם תברא מי ששנה זו לא שנה זו אין חילוק וס"ל לר"מ. אף לאחר שחיטה אינו גומר ומקדיש. א"כ הסוגיא בדף י"ח קאי לתי' ר"א שפיר הוכיח מגמ' דר"מ ל"ב חתיכה מב' חתיכות ותוס' קאי לתי' רבה וזה תי' נכון הגם שיש לחלק קצת דדוקא בשוחט בעזרה גומר ומקדיש מ"מ מהרש"א לא יסבור כן וע' רמב"ם פח"י ממעה"ק ה"י ולח"מ שם ותשו' ח"צ סי' קס"ג שכ' לחלק בין זריקה לשחיטה ומהרש"א לא יסבור כן. וחתני הה"ג אבד"ק ראהטין תמה על הח"צ שחילק בין שחיטה לשאר עבודות מדברי הרמב"ם בסוף ה' הנ"ל דכל שאינו חייב בשחיטה א"ח בהעלאה והיא מהקישא כמ"ש בלח"מ ויפה תמה. וע' פמ"ג בפתיחה לתערובות פ"ב אות דשיל"מ כיצד שהקשה על הצ"צ שכ' באשם תלוי אם נודע לו אח"כ ל"ה חולין בעזרה וכ' עליו הפמ"ג ואם נודע קודם זריקת דמים אפשר אה"נ דלא יזרוק והבשר ישרוף דהוי חולין בעזרה והגאון מלבוב תמה עליו בהגהות שנעלם ממנו דמבואר כן במשנה דכריתות. לפמ"ש יש לישב דבריו דלתי' רבה ל"ה חולין בעזרה דגומר ומקדיש רק לתי' ר"א ע"כ כתב בלשון אפשר עוד י"ל דמסופק אולי הלכה כר' יוסי שם דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ע' ב"ש סי' קכ"ד ואקצר. וקצת צ"ע בש"ס דכריתות י"ח שם דמוקי הא דנמצא על עד שלה לאחר אות יום חייב באשם תלוי כר"מ. והרי יש ספק שמא דם צדדים הוא כמ"ש המרדכי רק דרוב דם בא מן המקור ע' בחו"ד סי' קפ"ז ס"ק ו' מה שתי' על המרדכי ור"מ חייש למיעוטא ואיך חייב חטאת באות יום. ואין לומר דבמקום דלא אפשר ל"ח למיעוטא דהרי בכאן אפשר לחייב חטאת בהרגשה מישנה ע"כ מיירי בלא ארגשה דאימר הרגשת שמש נמצא דהוה ספק ובחזקת טהרה ר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא ואיך חייב חטאת וכן קשיא לר"ע דמיירי שם במשנה דנדה בסיפא והרי הוא חייש למיעוטא וצ"ל דלר"מ ור"ע לא מיירי המשנה שלא בשעת וסתה כדבעי לאוקמא בשבועות רק בשעת וסתה וכיון דאיכא חזקה ורובא דרוב דמים מן המקור גם לר"מ ור"ע חייב חטאת ודו"ק

(י) דברי פלפולו על קושית הגאון מ' ליבוש נאטינזאהן הובא בהגהות יד שאול ביו"ד סי' א' ראיתי ובעיקר הקו' על הסוברים דנשים לא ישחטו לכתחלה שהקשה מקרא מפורש בבעלת אוב בשמואל א' ולאשה עגל מדבק בבית ותמהר ותזבחהו וגו' ויאכלו ויקימו. נ"ל להוכיח כדברי הגאון מלבוב שם דקרי בי' ותזבחהו כמו דאמרינן בע"ז כ"ו גבי צפורה קרי בי' ותכרת. דאל"כ קשיא לר"מ דס"ל מומר לדבר א' הוי מומר לכה"ת איך אכל משחיטת בעלת אוב. ואף דשאול המלך שאל בבעלת אוב מ"מ ידע שיש בזה איסור אך שסבר שלצורך שעה מותר לשאול אבל עכ"ז לא הי' אוכל משחיטת מומרת ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' ל"ה בישוב קושית הפנים יפות איך חייב בטביחה כיון דהוי מומר בגניבה וכתבתי דע"כ ס"ל לר"מ בפעם אחת לא נעשה מומר ובכאן אין זה מעלה ארוכה כיון דנקראה בעלת אוב ודאי עברה כמה פעמים וע"כ קרי ותזבחהו ע"י אחרים ודו"ק

מה שמפלפל כת"ה בענין אם אמ"ה אסור בהנאה וע' בספרי לאו"ח סי' כ"ט אות י"א שכתבתי דאם נאמר אמ"ה אסור בהנאה כסברת המקשן בש"ס דפסחים כ"ב ע"ב ע"כ בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת דמותר לחרוש וליהנות מבהמה בחיי' ולפ"ז גם אם נאמר דאסיר בהנאה עדיין בחזקת היתר עומדת ודוק כי קצרתי: והנני ידידם

סי' ד'

בעזהי"ת פרעמישלא תרמ"ט

בדבר האברך ר' משה מקראקא שנשא אשה זה ששה שנים ובמשך חצי שנה אחר החתונה לא מיתדר לי' עם אשתו וכפי הנראה הי' חשש שגעון ועצבות או פתיות אשר ע"י כן נסע לביתו ועתה בא לגרש אשתו והנה בדקנו זה האיש כמה פעמים ודברנו עמו והוא משיב על כל השאלות בדעת ולא נראה בו שום דבר שטות אך שנחלש דעתו ושכלו גם השגנו מכתב מקראקא שלא נראה בו שום שטות והוא יודע לכתוב ולחשוב וכתב וחשב בפנינו הכל כדת מה לעשות אך דבר א' נמצא בו והוא כי יש לו פחד מחיצונים ואומר בכל פעם ברוך שם כבוד מלכותו ל"ו ושאלנו אותו למה אומר כן והשיב כי החיצונים מסיתים אותו לומר דברים רעים ומבלבלין אותו במחשבות רעות ומסיתים אותו לאמור שבעה מצורעים ובפעם אחת אמר שמסיתים אותו והוא אסור לומר עפר ואפר והוא אינו רוצה לציית אותם ע"כ אומר בכל פעם בשכמל"ו ופעם א' אמר שנראה לו שחצונים המה שחורים וכפי שספרו לי עידן ועדנים הי' ירא ללכת לבית המכובד מפני חיצונים אך עתה נשתנה למעליותא בזה אך שמעתי שירא מהצל שנק' שאטין וזולת זה לא נראה בו שום שטות ע"כ צריך לחקור אם מותר לגרש אשתו

(א) תשובה. הנה בדין זה נתוכחו גדולי המורים ואענה אף אנכי חלקי בעזהי"ת. הנה הרמב"ם כ' פ"ט מעדות הפתאים ביותר שאין מכירים דברים שסותרים זא"ז ולא יבינו עניני הדברים כדרך שמבינים שאר ב"א הרי הוא בכלל השוטים והוכיחו הפוסקים מדבריו דאפי' יש לו דבר אחד של שטות ולאו דוקא הנך דמני בריש חגיגה הוא בכלל השוטים. והב"י אה"ע סי' קכ"א וסי' קי"ט מביא בשם רבינו אביגדור הכהן ורבינו שמחה דדוקא בהך דמני בריש חגיגה הוי שוטה ומהרי"ט אה"ע סי' ט"ז כ' דהרמב"ם לא פסק כן רק לענין עדות דכיון שאינו מבין דברים הסותרים חיישינין שמא נראה לו באותו שעה שהוא כן ואולי נתחלף לו דבר בזולתו משא"כ במקח וממכר וגיטין וקדושין כיון דמיסברי לי' וסבר לאו שוטה הוא מ"מ י"ל דמהרי"ט לא קאי אלא אפתאים ביותר שאינו מבין דברים הסותרים אבל בעושה דבר אחד של שטות ג' פעמים אף שאינו מהך דחגיגה הוה שוטה אף לשאר דברים וכן מוכח מתורת גיטין להגאון מליסא שבס"ק ב' סי' קכ"א אף שמקשה על מהרי"ט כ' דאין לזוז מדבריו ובסוף הסימן פוסק דאפי' בדבר א' של שטות מקרי שוטה עיי"ש וכ"כ בתשו' זכרון יוסף סי' י' דמהרי"ט לא קאי רק אפתאים עיי"ש. והנה כבר הקשו המפורשים דלמה מנה בש"ס דחגיגה ג' דברים