בית יצחק אבן העזר חלק ב י

אם גם בשאר דברים הוה שוטה ונ"ל דהנה במחלוקת דר' הונא ור' יוחנן בש"ס דחגיגה י"ל דפליגי בזה דהנה ז' הת"ש כ' בסי' כ"ט דבהמה שיש לה מים בראש ליכא למימר דאזלינין בתר רובא דרוב בהמות אין להם מים בראש והחו"ד חולק עליו וכ' בראש אפרים בסוף הספר בשו"ת סי' י"ט דכ"ז תליא במחלוקת בש"ס דבכורות מ"ב אם אמרינן הואיל ואשתני אשתני וס"ל לר"י הואיל ואשתני אשתני ומ"ה הקשה על ר"א למה לא חש לתנא קמא דבבהמה מטיל מום במקום נקבות הוה ספק דחיישינין שמא נהפכה זכרותו לנקבתיה אף דל"ח למיעוטא הואיל ואשתני אשתני ור"ל ור' אלעזר ס"ל דל"ח והוה ודאי נקבה דלא ס"ל הואיל ואשתני. ולפ"ז י"ל דר"ה דס"ל עד שיהי' כולן בבת אחת משום דסובר דל"א הואיל ואשתני אשתני ומוקמינין אותו שהוא מרוב בני אדם עד שיהי' בו כל הסימנים. ור"י ס"ל אפי' באחת מהן כשיטתי' ס"ל הואיל ואשתני אשתני וחיישינין שהוא ממיעוט בני אדם. וכן מה"ט פליגי בסריס ביבמות פ' ע"ב ר"ה ור"י וס"ל לר"ה עד שיהי' כל הסימנים ור"י ס"ל באחד מהם. ג"כ מטעמא דכתיבנא. אך לפ"ז יצטרך לומר דהא דס"ל לר' יוחנן אפי' בא' מהם הוא מספק אבל לא לעשותו ודאי שוטה. ולא משמע כן בסוגי' דהרי אמרינן שם אי שמיע לר"ה הא דתניא איזה שוטה זה המאבד מה שנותנים לו הוה הדר בי'. ומנ"ל דילמא הא דתני עד שיהי' בכולם היינו לעשות שוטה בוודאי שאם יתקדש לא יצטרך גט והא דתניא איזה שוטה זה המאבד מה שנותנים לו היינו להחמיר אך זה ל"ק דר"ה סובר דבאחד מהם ל"ה שוטה אף להחמיר בגיטין דאזלינן בתר רובא וכ"כ בטורי אבן ומ"ה מקשה שפיר אך בדר"י אפשר לומר דל"ה רק ספק שוטה הואיל ואשתני יצא מרוב בני אדם. ולפ"ז לענין דל"ה קדושי' קדושין גם ר"י מודה. ועדיין יש לעיין בזה וע' תוס' יבמות פ' ע"ב ד"ה ספק סריס. ומעתה י"ל דלר"י דאמרינן הואיל ואשתני אשתני ה"ה בשאר דבר של שטות יצא מהרוב והוה ספק שוטה. והא דחשיב בברייתא בחגיגה היינו שיהי' ודאי שוטה וי"ל הא דאמר רבא בב"ב קנ"ה ע"ב בהך דאכל ושדי קשייתי' בי' רבא דמסיק כיון דמסברי ליה וסבר מידע ידע והאי דעביד הכי חוצפא יתירא הוה בי' ומהרי"ט הביא ראי' מזה דמסברי לי' וסבר ל"ה שוטה ובתורת גיטין ובית אפרים הקשו דאדרבה מדאמר חוצפא יתירא הוה בי' משמע דהיכא דליכא למיתלי הוה שוטה י"ל דרבא כשיטתי' דס"ל הלכתא כר"י לגבי ר"ל בכל דוכתא מ"ה ס"ל הואיל ואשתני אשתני ויצא מרוב ול"ה ממכרו ממכר לזה איצטריך לומר חוצפא יתירה הוה בי' (והא דמייתי ז' הת"ש סי' ב' אות ט"ו ראי' מגמ' זו דבפעם א' נעשה שוטה צ"ע דהפי' בגמ' שדא קשיתא קמי דרבא שהשליך גרעינין וא"כ עביד שטות כמה זימנא אך שמא כיון שעביד בזמן א' מיקרי זאת פעם אחת) ולדינא רבים חולקים את"ש וכ"כ בטורי אבן ולדידהו צ"ל דמיקרי זאת ג"פ

(ב) והנה אם אנן פסקינין הואיל ואשתני אשתני הנה הרא"ש כ' בבכורות דהילכתא הואיל ואשתני. אך הרמב"ם פוסק דטומטום שנקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מיבם ונראה דלא ס"ל הואיל ואשתני אך ע"כ צריך לחלק בין טומטום שנקרע ונמצא זכר דהשתא שנקרע ונמצא זכר חזר לרוב ואמרינן דהוא מרוב זכרים אף שבתחלה יצא מרוב משא"כ בבהמה מטיל מים במקום נקבות חיישינן שמא נהפכה זכרותו דעדיין אשתני הבהמה הגם דבגמ' לא משמע כן ומ"מ לדינא כיון דר"י ורבא ס"ל הואיל ואשתני קשה מאוד להקל ועמ"ש בספרי ליו"ד ס"ח אות ט"ז בענין הואיל ואשתני וכעת נלפע"ד דר"פ ור"ה ברי' דר"י דפליגי בפלגא נזקא אי ממונא אי קנסא פליגי ג"כ בסברת הואיל ואשתני אשתני דמ"ד פלגא נזקא ממונא משום דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי דאל"כ כשנגח פעם אחת הרי אשתני ויצא מרוב והו"ל לנטורי לי' ולשלם נזק שלם וע"כ סתם שורים לאו בחזקת שימור ובדין לשלם כולה ורחמנא הוא דחס עלי' למ"ד פלגא נזקא קנסא לא ס"ל הואיל ואשתני ע"כ אף בנגח פעם אחת לא יצא מרוב שורים ומ"ה פטור מדינא רק מקנס משום חצי נזק. עכ"פ מוכח מזה דלהלכה דפלגא נזקא קנסא לא יצא פ"א או ב' מרוב. ובעי ג"פ דלא כשיטת זקני הת"ש דלא בעי רק פ"א רק כטורי אבן ודו"ק

(ג) אמנם בנ"ד דאינו עושה דברים של שטות אך שמפחד ומתוך כך אמר דברים של שטות י"ל כמ"ש הנוב"י בשו"ת שבס' אור הישר הובא בבית אפרים ססי' פ"ט שכ' לחלק בין עושה מעשה שטות ובין אם מדבר דברים של שטות ובשאר דברים שואל ומשיב דברי טעם ככל אדם. דאינו מיחשב שוטה. הגם דראיות נוב"י דחה בבית אפרים מ"מ הסברא נכונה דהנה בכל האדם נמי עלולין במחשבות מחשבות זרות רק דבעל שכל חזק אינו מוציא המחשבות לפועל ע"י דבור ומ"מ ל"ה שוטה דדוקא מי שעושה מעשים רעים דשכלו חלש מאוד ואינו מבחין ע"כ אין בו דעת לגרש אשתו ולהקנותה לעצמה כמ"ש רש"י קדושין ט' ע"ב ד"ה דעת מקנה דבקדושין הבעל מקנה אותה לעצמה משא"כ באינו אומר רק דבורים שמעלה על דעתו שמתירא ואין בו כח לעצור פיו ולשונו מ"מ יש בו דעת לעשות מעשה ולהקנות אותה לעצמה ע"י מעשה דהיינו נתינת גט עוד מובא בבית אפרים בשם נוב"י דמחמת פחד על מגן לא נחשב שוטה. ובנ"ד אולי ראה באיזה ס' שיש לשמור עצמו מן החיצונים והרי בש"ס ברכות ס"ב אמרינן אביי מרבי' לי' אימרא למיעל בהדי' לביה"כ ולרבי' לי' גדיא שעיר בשעיר מיחלף ופירש"י שד של ביה"כ דומה לשעיר ועליהם נאמר ושעירים ירקדו שם רבא מקמי' דהוה רישא מקשקשא לי' בת רב חסדא אמגוזא בוכנא בתר דמלך עבדא לי' כוותי' ומנחא לי' ידא ארישא. ע"כ אחרי שיפחד אין זה שטות גדולה כ"כ ומהרי"ק כ' שורש י"ט דאף לדעת הרמב"ם דלא בעי דוקא הנך ג' דפ"ק דחגיגה מ"מ בעי שטות גדולה כהך דחשיב לי' בפ"ק דחגיגה אך מה שיאמר שירא מחיצונים המסיתים אותו לדבר דברים רעים וע"כ יאמר בשכמל"ו זה נראה כשטות גדולה ואין לסמוך רק על היתרא של הנוב"י דבדבורים בעלמא ל"ה שוטה רק במעשה

(ד) ובתשובת צמח צדק החדש סי' קנ"ג הקשה על הגאון בעל נוב"י מתוס' גיטין דף ע' ע"ב ד"ה התם שכתבו ופעמים ששכ"מ אינו בדעתו ומספקא לי' אי חשבינין לי' כשוטה או שמא תונבא בעלמא דנקטי' ובערוך ערך תנובא פי' שהוא ענין טירדא משמע הא בלא"ה הוה שוטה אף שאינו עושה מעשה וכן הוא בב"י ובפ"ח אם החולה מדבר ואינו יודע מה מדבר שנקרא אישבארו"ר בלע"ז דינו כשוטה. אמנם כבר תברא לגזיזי' שם דבודאי כשאינו יודע מה מדבר וטורף בדעתו מיקרי שוטה. אך כשמדבר ומשיב על כל השאלות כדת הוי כפקח ממש רק כשיקרה לפעמים שמדבר דבר שטות אין ראי' מתוס' ומרדכי עיי"ש באות ו' ושם בתשו' מייתי דברי זכרון יוסף סי' י' אות ג' דגם הרמב"ם מודה כשהוא פקח אך שם בזכרון יוסף הוה חריף ובר שכל בשאר דברים ובנ"ד אינו חריף רק שמשיב כהוגן מ"מ יש לצרף סברת הבית אפרים בסי' הנ"ל בשם הגאון מ' יהושע העשיל אבד"ק שובאך ז"ל דאם עשה איזה שטות ויכולין לתלות דמחמת פחד ומרה שחורה עשה כן אין לו דין שוטה והביא ראי' מפירש"י שפי' בגמ' אימור גנדרפוס אחדי' וז"ל חולי האוחז מתוך דאגה ע"כ כל שנראה לעין כי חכם הוא בשאר דברים רק שיש לו בלבו איזה עצבות מחמת התגברות המרה לכך אינו רוצה להיות בין אנשים לא מיקרי שוטה לשאר דברים ולפי"ז ה"ה מי שמפחד ממזיקין שמסיתים אותו לדבר דברים זרים הוא ג"כ חולי מחמת המרה ומ"מ ל"ה בכלל שיטה. ובית אפרים חולק עליו וכתב דהוה ספק שמא סבתו מחמת שטות

(ה) ומ"ש בבית אפרים דאף לר"ה הוה ספק באחד מהם הנה מפירש"י לא נראה כן שהרי פי' איזה שוטה האמור בכ"מ שפטור מכל המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר. וע"ז קאמר ר"ה עד שיהי' כולן בבת אחת משמע דבאחד מהם ממכרו ממכר דל"ה ספק. ומ"ש על הטורי אבן דאזלינין בתר רוב דעלמא וכ' הוא דצ"ע בזה אם יש לילך אחר הרוב דרוב פקחים אינם עושים מעשים כאלו והנה זה המחלוקת שבין ז' הת"ש לחוו"ד בענין מים בראש ומחלוקת בבכורות אי אמרינן הואיל ואשתני אשתני. וכבר כתבתי דר"ל ור"ע לא ס"ל הואיל ואשתני ור"י ס"ל הואיל ואשתני אך צ"ע בגמ' דאמר ר"פ אי שמיע ליה לרב הונא הא דתוספתא איזהו שוטה כל המאבד מה שנותנים לו הוה הדר ביה. ומנא ליה דהרי זה תליא בפלוגתא דתנאי אי אמרינן הואיל ואשתני דלמא תוספתא סבירא ליה כתנא דהואיל ואשתני אשתני ור"ה לא סבירא ליה כן אך אם נאמר דלא הדר רק ממקרע שפיר אמר ר"פ דאס"ד דברייתא ס"ל הואיל ואשתני הוה ליה למנקט חדא מהנך אבל אם מכולם הדר דשוים הם עדיין צריך עיון: ושמא יש לומר דבהא לכולי עלמא אמרינן הואיל ואשתני דכיון דעביד ג' זימני כמו שכתב הבית יוסף דלא כת"ש א"כ ליכא רובא דאינשי דרוב בני אדם שעושים דבר א' מהשלשה לאו פקחים הם כעין שהאריך בראש אפרים בתשובה סימן י"ט להשיג אחו"ד בענין מים בראש ועוד כבר כתבתי לעיל דר"פ דס"ל פלגא נזקא ממונא ס"ל הואיל ואשתני אשתני ועל זה קאמר אי שמיע לר"ה הוה הדר ביה דגם רב הונא מודה דאמרינן הואיל ואשתני ע"כ נכון אף לשיטת הת"ש דבחד זימנא הוה שוטה דר"פ כשטתיה ואנן פסקינן כר"ה בריה דרב יהושע ע"כ בעינן ג' זימנא כשיטת הב"י

(ו) וראיתי בבית אפרים סימן הנ"ל ד"ה וראיתי בשו"ת מהרי"ט שכתב דיש ראיה להיפך מדברי רבא בבבא בתרא (דף קנ"ה) שאמר הא דשדי קישותאי קמיה דרבא חוצפא יתירא הוה ביה משמע דבלא טעם זה מבטלין המקח מספיקא. דשמא שוטה הוא וזה כעין קושיית התורת גיטין על מהרי"ט וכ' ואין לומר דניזל בתר רובא דעלמא דפיקחין נינהו זה אינו דלענין ממון קיימא לן דאין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש ובאמת הקצה"ח כתב סי' ר"פ דבקרקע הולכין אחר הרוב נגד חזקת מרא קמא עיי"ש אך כבר כתבתי בתשובה (ע' ח"ר סי' כ"ב אות ז') דנתיבות סי' מ"ו ס"ק ח' שכ' דקרקע דמי להוצאת ממון חולק אקצה"ח הנ"ל ויסבור בית אפרים כותיה ועוד כ' בבית אפרים דליכא למיזל בתר רובא דעלמא דרובא דעלמא אין עושין שטות כלל וזה גם כן תליא במחלוקת הנ"ל וג"כ סברת הבית אפרים כשיטת זקיני הת"ש במים בראש

(ז) ומ"מ להלכה מסכים הבית אפרים דאם הוא פיקח בכל דבריו ולא נפקד ממנו מאומה רק כי נפל פחד עליו ואין לו דבר עם אדם יכולים להתיר לגרש אשתו ובנידון דידן אינו יושב בפחד כל כך רק שיאמר שמפחד ממזיקים שמסיתים אותו לדבר דברים רעים וע"כ אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לא הוי שטות כל כך ויש לסמוך אדברי מהרי"ט שכתב דבעי שטות גדול ועל הגאון בעל נודע ביהודא דבדבור שטות לפרקים אינו שוטה. ולעיל הבאתי דברי הצמח צדק שהביא דברי התוס' בגיטין שכתבו בשכיב מרע מספקא ליה אי חשבינן ליה כשוטה או שמא תונבא בעלמא. ופירש הערוך שהוא ענין טרדא ובאמת בערוך פי' הערוך כעין טרדת דעת. אך רש"י ביומא (דף פ"ג) פירש תונבא שטות אישטרדשי"ן בלע"ז ותרגם החכם רמ"ל. בעטייבונ דער זיננע. אמנם התוספת בגיטין ודאי לא כוונו לזה על בעטייבונג וכן רש"י בדברים (כ"ח) פירש בתמהון לב אוטם הלב אישטרדישי"ן בלע"ז (בעטייבונב) ואין כוונת רש"י שיהיו חסרי דעת רק שיהיו בטרדת הלב. אך רש"י בפרשת בשלח על פסוק ויהם כתב וז"ל לשון מהומה אישטרדישו"ן בלע"ז ערבבם נטל סגניות