בית יצחק אבן העזר חלק ב פח

חזרה כדעת הר"ן הובא בב"ש סי' מ' ס"ק ה' ועי' בר"ן ר"פ האומר בקדושין באריכות אמנם הח"מ ס"ק ז' הביא בשם הרשב"א דס"ל דהוה חזרה ואם כן הרשב"א סותר דברי עצמו אמנם יש לחלק דשם בקדשה לאחר ל' דאינו מחוסר מעשה רק זמן כשקיבלו אח"כ קידושין מאחר הוה חזרה משא"כ בקדשה ע"מ שיתן מאתים זוז הפשיטות קידושין ל"ה חזרה דכונתה אם לא יתן לה תהי' מקודשת לשני ואם יתן לה לא יהי' קידושין השני כלום ומ"ה ל"ה חזרה ודו"ק היטב ולפמ"ש מיושב קושית הרשב"א דהרי הרא"ש כתב שם בקידושין דאף שלא הותנה תנאי הוה כאילו הותנה וכפל וכ"כ הב"ש סי' כ"ט ס"ק י"ב והטעם דהוה אומדנא וגלוי דעת ועדיף מתנאי א"כ כיון דהתנאי ל"ה רק מכח אומדנא כשנתקיים התנאי ודאי אינו יכול לבטל הקידושין אף קודם קיום התנאי דאיכא אומדנא להיפך ע"כ ל"ק קושית הרשב"א ודו"ק ולפמ"ש האבני מלואים שם דבאמת ל"ה תנאי רק שמחויב להשלים מתורת שכירות ומישב ג"כ קושית הרשב"א אבל במחכ"ת דברי' לא נהירא דבגמ' משמע דהוה כתנאי ומה שהקשה בשם אחי' מה הקשה בגמ' דילמא הכונה דיכול לחזור וליתן ולא מקיים התנאי והיא יכולה לחזור שלא תקבל וקיום תנאי בע"כ ל"מ נ"ל דל"ק דמשמע שיכול לחזור מקידושין ואף שיתן אח"כ ל"מ וכן אם היא תקבל אח"כ ל"מ הקדושין דאם הכונה שיכול לחזור שלא ליתן זה פשיטא דכן הוא בכל תנאים אמנם מה שהקשה הרשב"א על העיטור קשה דהרי לעיטור יכול לחזור מקדושין ול"מ קיים התנאי אח"כ אך התי' שכתבתי עולה יפה ת"ל ודוק כי קצרתי

(ח) והנה לכאורה יש לחוש שמא אמר הבעל בלשון זה אם לא תרצה לחזור החפיצים אזי לא יהי' גט וכשאמר בלשון זה קודם נתינה אזי אם לא רצתה תיכף לחזור ל"מ מה שנתנה אח"כ כיון שפעם אחת לא רצתה כעין שמבואר בע"מ שירצה אבא דאם לא רצה פעם אחת ל"מ אח"כ הריצוי כמבואר בסי' ל"ח. והנה אם הותנה בלשון זה אם ע"מ שתחזיר החפיצים ואם לא תרצה אינו גט יש סתירה בענין התנאי והוה כב' תנאים דמתחלה התנה ע"מ שתחזור והכוונה כל זמן שתחזור תהי' מגורשת כמבואר בסי' ל"ח סעיף י' דע"מ שיאמר הן אעפ"י שאמר בתחלה אינו רוצה ואפי' לדעת הרמב"ם דגם ע"מ שיאמר הן הכונה על שעת שמיעה מ"מ בע"מ שתחזור הכונה לעולם ואח"כ כשאמר אם לא תרצה י"ל דאם לא רצתה בתחלה כבר בטל הגט אך לר"מ דבעי תנאי כפול א"כ בתנאים הסותרים במה שאינו סותר התנאי קיים ובמה שסותר כגון שמתחלה לא רצתה ואח"כ נתנה התנאי השני בטל דלא הי' תנאי כפול אך לפוסקים דל"ב תנאי כפול ומהני תנאי ראשון דמכלל הן אתה שומע לאו ותנאי שני דמכלל לאו אתה שומע כדמוכח בנדרים ע"כ י"ל דגם תנאי השני קיים וי"ל דתליא בזה אי בגמר דברי' אדם נתפס כמ"ש הר"ן גיטין לענין הן קודם ללאו דאם יאמר ההן לבסוף בכה"ג בגמר דברי' אדם נתפס שיהי' גט (וקצ"ע בדברי הר"ן דהרי לר"מ אמרינן בתחילת דברי' אדם נתפס בתמורה כ"ו ובזבחים ל' ורבנן ס"ל אף בגמר דברי' אדם נתפס ושמא מ"ה דיקדק הר"ן וכ' דבכה"ג אמרינן בגמר דברי' אדם נתפס) אמנם י"ל דבודאי כונתו שלא יסתרו דבריהם זא"ז וגם מה שאמר שאם לא תרצה אין הכונה דוקא על הריצוי אך הכונה שלא תחזור דהרי קי"ל כר' יוסי בתמורה דאמר בתמורת עולה תמורת שלמים אם לכך נתכוין תחלה הואיל וא"א ב' למות כאחת דברי' קיימים דבודאי לא רצה לסתור דברי' ה"ה בתנאי י"ל כן ועדיין צ"ע אמנם אם לא אמר תנאי כפול אך הותנה שבאם לא תרצה לחזור אזי יהי' הגט בטל כיון דחיישינן לפוסקים דל"ב תנאי כפול א"כ אין סתורה לתנאי זה וכשלא רצתה י"ל דבטל הגט שוב הראני חתני הרב מהר"נ נ"י דמהרי"ט נסתפק בזה בישנות ח"מ סי' צ"ט באחד שהתנה בתנאים אם לא יסרב ולא ירצה חייב בקנס אם לא רצה בתחלה ל"מ הריצוי שאח"כ או מהני הריצוי שאח"כ וכ' מהרי"ט דתלי בפלוגתת הרמב"ם ורמב"ן עיי"ש וה"ה בנ"ד י"ל דתליא בפלוגתא אבל יש לעיין בגוף נידן שלפנינו ובדברי מהרי"ט דנלפע"ד דע"כ לא פליגי הרמב"ם והרמב"ן אלא בתולה תנאי באיש זר שא"צ לעשות שום פעולה דלרמב"ם הכונה שיאמר הן ולרמב"ן שלא ימחה אבל בתולה תנאי באדם שצריך לעשות פעולה ולא קבע זמן אף שאמר שלא ירצה הכונה שלא יעשה הפעולה דלא כאמהרי"ט באופן דגם בנ"ד מהני הריצוי שאח"כ ודו"ק. מ"מ בנ"ד כיון שהבעל אינו נאמן שהתנה תנאי והמסדר נאמן לסתור דברי הראשונים כמ"ש לעיל אך שיש לחוש מכח אומדנא וגלוי דעת לחוש לדעת הב"ח דגילוי דעת קודם כתיבה מהני ע"כ בזה ליכא אומדנא וגלוי דעת דאדרבה האומדנא הוא שבאם תחזור הגט גט ע"כ אין לנו לחוש על מה שלא רצתה בתחלה סוף דבר לדעתי נראה אף כי המסדר לא טוב עשה וראוי למתחו על העמוד מה שאמר דברים כאלה ומה שכ' אח"כ מכתב כזה מ"מ אין לפסול הגט מצד החפיצים אך מצד מה שהשליש אינו רוצה להחזיר המעות המושלש בשבילו בזה הגם שלא הי' תנאי מ"מ איכא אומדנא טובא דאדעתא דהכי לא גירש שיעקלו המעות ולא יחזרו לו ובכל כה"ג אין לנו לחפש אחר היתרים ומה שיאמרו שאינו יכול לחתום פטורים הי' להם לומר בתחלה שלא יתנו המעות עד שיהי' פאליעריג ע"כ בדבר זה יש קפידא לפע"ד ובאם שיחזרו להבעל המעות לדעתי יוכל להתירה להנשא באופן שיסכים עמו עוד גדול אחד הנה כל זה כתבתי לפ"מ שכ' כ"ת השאלה כמו שהעתקתי בראשית דברי השאלה אות באות כפי מה שכ' כת"ה

(ט) אמנם ראיתי בהתשובה ששלח כת"ה אלי והוא מהרב הגדול מ' חיים זאב אבד"ק סאטינאב וכעת ראבד"ק רישא ושם נאמר השאלה בשינוי לשון והוא דשם מבואר שקודם נתינת הגט אמר המסדר הגט להמגורשת בפני המגרש שאם יחסר שום דבר להמגרש מכפי המדובר לא יהי' גיטה גט ותיכף ומיד נתן המגרש הגט למגורשת וכן כ' מסדר הגט לכת"ה שיראה שלא יחסרו שום דבר להמגרש שלא יהי' לפוקה ושאלה על הגט כי כן התנה בתנאי קודם למעשה על אופן זה נתן התרה הנה באופן זה אם אמת הדבר שהבעל בעצמו היתנה כן קודם הנתינה ל"ש ההיתר שכתבתי בתחלה מכח שהבעל אמר שמגרש בלי תנאי ושמבטל כל הדיבורים ושפוסל כל העדים דזה דוקא מועיל למה שאמר אח"כ אך עכ"פ הרי קודם התנאי מ"מ לשיטת העיטור הי' יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי אך שכתבתי דהיכא דל"ה רק אומדנא מודה בעל העיטור וכפי לשון השאלה וכפי דברי המסדר התנה הבעל בפירוש ובשלמא כפי הלשון שכ' כת"ה כי על דעת כן נתן הגט יש לומר שהי' מכח אומדנא משא"כ כפי הלשון שכ' הרב מסאטינאב ולא נשאר רק ההיתר שכתבתי דהמסדר נאמן לחזור מדברי' ולומר אמתלא כמו שהארכתי ועל היתר הזה לא סמיכנא רק במקום עיגון ע"כ אם השאלה הי' כמ"ש כת"ה אלי יכול לסמוך על כל היתירים שכתבתי לעיל ובאם שהי' השאלה כמו שמבואר בהמכתב. מהרב מסאטינאב ויכול להשיג. גט אחר יתאמץ להשיג גט אחר והנני ידידו

סי' פ"א

ב"ה פרעמישלא תרמ"ב

להרב המאוה"ג בנש"ק כש"ת מ' מענדל האגר נ"י אבד"ק זאבלטאב ולהרב החריף ובקי מ' שמעריל ראטהפעלד נ"י מו"ץ דק"ק הנ"ל

ע"ד הג"פ שסדרו אנשים אשר לא נסמכו בסמיכת חכמים ולא נטלו ר רשות להורות וא' מהם שבימי עלומי' הי' לו הרמנותא דרבנן אבל זה ימים רבים אשר אין לו עסק בהוראה ואולי כבר שכח תלמידו וחתמו על הגט עד צעיר לימים ולא בדקוהו מקודם אם יש לו שערות וכפי מכתב הרב אב"ד אמר אחד מהמסדרים לפני חתימתו שיודע שיש לו שערות והעד החתום אמר בעצמו שיש לו שערות ולמחרתו של הגט בדקו ומצאו אצלו שערות גדולות

(א) תשובה ע"ד אשר לא בדקו בעד קודם הג"פ הנה בחו"מ סי' ל"ה נפסק כתשו' הרא"ש סי' ל"ג דאם בדקו אח"כ ונמצא גדול כשר העדות למפרע אולם הנוב"י ח"מ ס"ז שדא בי' נרגא כמו שהביא הרב השואל והובא הכל בפ"ת ח"מ סי' ל"ה ולדעת הנוב"י יש חשש על הגט איברא דלדעתי הנוב"י גופא תברא לגזיזי' דהמעיין בנוב"י ח"מ סי' ד' יראה דעיקר הוכחתו דלא כהרא"ש בתשו' דהרי עיקר ראי' מהרא"ש בתשו' מב"ב קנ"ד דרצו הלקוחות לבדוק להראות שהמוכר הי' לו סימנים וקשי' להרא"ש דילמא אחר המכירה הביא סימנים ובשעת המכירה קטן הי' וע"כ כשנמצא סימנים מחזקינין בגדול למפרע וע"ז כ' שהרמב"ן תי' בקו' הרא"ש דמיירי שמת תיכף אחר המכירה וע"כ לא ס"ל כרא"ש אולם המעיין בנוב"י אה"ע סי' ס"א כ' דהרמב"ן יכול לסבור כהרא"ש בדין זה והא דמוקי שמת תיכף משום דס"ל כתוס' דחזקה דרבא מהני להוציא ממון וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' דמיירי שבדקו המוכר לאחר י"ג שנים ולא הי' לו שערות ובכה"ג אף אם נמצאו לו שערות ל"ה גדול למפרע ולכן היצרך לתרץ דמיירי שמת תיכף אחר המכירה ואם הי' לו שערות ע"כ הי' לו בשעת המכירה עיי"ש ולפ"ז יכול להיות שהרמב"ן מודה להרא"ש דאם לא בדקו אחר י"ג שנה ואח"כ נמצא לו שערות נעשה גדול למפרע וכיון דאין חולק על הרא"ש שפיר פוסק המחבר כרא"ש וע' בסי' ס"א הנ"ל בנוב"י יראה שהמחבר הרגיש בעצמו בכ"ז. ומעתה ממנ"פ אם הלכה כתוס' ב"ב דחזקה דרבא חזקה מעליא כמו רוב ורק לחליצה ל"מ משום דאיכא לברורי כמ"ש הרשב"א בחדושי' ריש חולין א"כ מהני בדעביד העדות אף בלא ידעינין שכעת יש לו שערות ואם ס"ל דחזקה דרבא ל"מ מדאורייתא דל"ה כמו רוב וא"צ לאוקמי סוגי' דב"ב דבדקו המוכר לאחר י"ג ולא הביא שערות שוב תי' הרא"ש נכון וא"כ במצא שערות אח"כ כשר העדות מטעם ממנ"פ

(ב) גם מה שהביא הנוב"י ראי' מב"י אה"ע סי' מ"ג שהביא דברי הרשב"א ונראה מדברי' שאם לא בדקו בשעת קדושין וקבלה אח"כ קדושין משניהם ונמצא לה שערות צריכה גט משניהם ודלא כתוס' ב"ב קנ"ו הרי דלא מחזיקינין לגדולה למפרע צ"ע דהרשב"א בחידושי' ריש חולין כ' דהא דחזקה דרבא ל"מ לחליצה היא משום דאיכא לברורי ולא סמכינין ארובא א"כ ס"ל דחזקה דרבא היא רוב מעלי' וע"כ ס"ל דאם קבלה קדושין הוה קדושין מעלי' מטעם רוב וא"כ כשקיבלה קדושין מאחר וכעת ליכא לברור