בית יצחק אבן העזר חלק ב פז

לחזור מדברי' מ"מ נלע"ד שיכול לומר אמתלא לתרץ דברי' שכ' כן רק להפחיד האשה חדא די"ל דעד א' אינו נאמן לאסור ע"כ אף לשיטת הב"י דבאיסורין אינו נאמן לסתור דברי' היינו דוקא היכא שע"א נאמן ועוד י"ל דגם מה שכ' הנתיבות דאחר שנראה בב"ד אינו נאמן לסתור דברי' זה דוקא בע"א בשטר אבל זה ל"ה שטר והעיקר בזה דכיון דבשתי עדים המכחישים יש לתרץ דבריהם שלא יסתרו דבריהם ה"ה בע"א יש לתרץ דברי' ובכאן נמי אינו סותר דברי' דגם מתחלה לא כ' שהי' תנאי מפורש בדבר רק שכ' שבאם לא תחזור החפצים יהי' לה לפוקה כי על דעת כן נתן לה הגט הכונה שהי' בדעתו שתתן לו החפצים וע"ד כן מגרש אבל לא היתנה בהדי' בתנאי א"כ אף שהי' בדעתו דברים. שבלב אינם דברים על כן אף לפי דברי' הראשונים לא היתנה בהדי' ונאמן אח"כ לומר שכ' כל זה להפחיד ולא כוון שיהי' פסול באמת בגט וכש"כ בנ"ד שכפי הנראה מהשאלה מסר תיכף להאשה היתר וסהדותא איך שנתגרשה ומותרת להנשא ואח"כ כ' להרב מוי מוויעליפאלא כפי המכתב המבואר בהשאלה א"כ כיון שכבר העיד שהאשה מותרת להנשא ולא נזכר מהתנאי לא הי' נאמן אח"כ לומר שהי' תנאי ע"כ בודאי נאמן אח"כ לומר דלא כ' רק להפחיד להאשה

(ג) והנה בענין נאמנות ע"א על התנאי הנה לענין ע"א אומר תנאי הי' דברינו מבואר בסוף סי' מ"ו בח"מ דדוקא בשיש לו מיגו נאמן אבל בשכתב ידו יוצא ממק"א אינו נאמן אבל באיסורין כגון בגט הדבר תליא באשלי רברבי דבתשו' בית אפרים אה"ע סי' צ"ה מצדד לומר דאפי' ע"א ל"מ שאומר שנכתב השם שלא כדין דל"מ ערעור חד עיי"ש שמפלפל בדברי הב"י סי' קכ"ט בשם מה"ר ישראל דע"א נאמן ומיישב זאת ומדברי' מבואר דל"מ ערעור ע"א וכן משמע פשטא דש"ס גיטין ט' אילימא ערעור חד והאר"י אין ערעור פחות משנים ומשם משמע דהאשה יש לה חזקת פנוי' כיון שכבר נתגרשה וע' פנ"י שם ובפנ"י ר"פ השולח תד"ה מהו דתימא ובתשו' הר"ן סי' מ"ג הובא בב"י סי' קל"ד מבואר דאם כבר נתגרשה עומדת בחזקת פנוי' ולעומת זה יש לחוש לדברי הנוב"י תניינא אה"ע סי' קנ"ו לענין חליצה דאף לאחר שנחלצה ועד אחד מערער על החליצה שכ' דמקרי חזקת איסור הגם שלא הביא כלל דברי הר"ן בתשובה מ"מ יש לדברי' מקום גדול בהלכה והארכתי בפרט זה בכמה מקומות (ועי' לעיל סי' כ"ד וסי' כ"ו) ולדינא כתבתי בתשובה לפמש"כ הפמ"ג ביו"ד סוף סי' כ"ה בשפתי דעת בשם מהרי"ק בספק שמוטה מוקמונין בחזקת איסור אע"פ שיצא בהיתר הואיל ונולד ריעותא עיי"ש שכ' מי יביא אחרי המלך על כן אף שנתגרשה האשה ויצא בהיתר מ"מ הואיל והאשה בחזקת א"א היתה וספק אם הי' גט וע"א מעיד שלא הי' גט מוקמינין בחזקת איסור אך שצ"ע גם על המהרי"ק מש"ס הגיטין ט' דל"מ ערעור חד וצ"ל כמ"ש הפנ"י שם בגיטין ט' דאיכא חזקה או רוב הואיל ועדים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואף דהפנ"י לא כ' רוב משום דס"ל ע"א נאמן נגד רוב עכ"פ מכח החזקה לא מהני ערעור חד אמנם בע"א שאומר שתנאי הי' בגט י"ל כיון שהפנ"י כ' בגליון הפנ"י קדושין ס"ה דע"א מטיל ספק ורק לענין קדושין ל"מ ע"א כיון שיש חזקת פנוי' (הגם דפנ"י לא כ"כ) א"כ כיון שע"א מטיל ספק הוה כספק שמוטה שכ' מהרי"ק דל"מ יצא בהיתר ע"כ צדקו דברי הנוב"י אהע"ז סי' קנ"ו ועכ"פ לחומרא חוששין לדברי' אמנם כבר כתבתי דבנ"ד הע"א נאמן אח"כ לסתור דברי' באופן דליכא חשש מצד העד

(ד) עוד יש לומר בזה כיון שהמגרש אמר בפירוש לפני העדים שהוא מבטל כל המודעות וכל הדברים שפוסלין בגט או שמבטלים הגט א"כ אף התנאי בכלל הביטול דהרי הבעל אומר שביטל הגט קודם קיום התנאי מועיל אף בתנאי מעכשיו שהרי רמ"א כ' בסי' קמ"ג סעיף א' ויש אומרים שאפי' בתנאי דמעכשיו יכול לבטל ויש להחמיר ויש לפרש ב' פירושים הפי' האחד דבתנאי דמעכשיו יכול לבטל הגט כ"ז שלא נתקיים התנאי והרמ"א כ' ע"ז דיש, להחמיר דחשש גם לזה לדעת העיטור וכן פי' בישו"ע או דהפי' ברמ"א דיכול לבטל התנאי שיהי' גט אף שלא יתקיים התנאי וע"ז כ' רמ"א דיש להחמיר והכונה דיש להחמיר שלא יועיל ביטול התנאי אבל לבטל הגט לא נזכר ברמ"א אך דהרי דברי רמ"א נובעים מהטור ובטור השוה דעת הרא"ש לדעת בעל העיטור וכן ברמ"א ציין בעל העיטור ורא"ש והרי הראש לא מיירי מביטול הגט רק בעל העיטור וכן מבואר בב"ש סי' קמ"ד ס"ק ט"ו דלבעל העיטור יכול לבטל הגט משא"כ להרא"ש יכול לבטל התנאי אבל לא הגט וע"כ לא קאי רמ"א רק אביטול תנאי ומ"ש ויש להחמיר הכונה דאם לא קיים התנאי ומת אח"כ ל"ה גט לדעת הרמב"ם ומתורת לכהן ולדעת העיטור והרא"ש דמועיל ביטול התנאי היא מגורשת ואסורה לכהן אמנם מביטול הגט לא מיירי וכן בטו"ז הגירסא ויש אומרים דיכול לבטל התנאי ומעתה מה יש לחוש בגט שלפנינו דמחמת שהי' תנאי שמחיובת להחזיר החפצים הרי החזירה החפצים ואף שלא רצתה בתחילה מה בכך ואין לחוש רק לדעת בעל העיטור שקודם קיום התנאי יכול לבטל הגט והבעל אומר שביטל. הנה לפי' ה"א שפרשתי אין ראי' מדברי רמ"א שחשש לבעל העיטור כיון שרוב פוסקים חולקים עלי' אך אף אם נרצה להחמיר לחוש לבעל העיטור יש לומר בזה דהנה בעת סידור הגט אומר הבעל שמבטל כל דיבור שמזיק לגט ומעתה י"ל שתנאי ג"כ, בכלל דיבור שמזיק להגט אך יש לומר בתנאי שבידה לקיים התנאי התנאי אינו מזיק לגט ואם אח"כ לא יקיים התנאי היא מזקת לעצמה כמו שאמרינן בכתובות כ' ע"ב תנאי מלתא אחריתא הוא ואינו מגרע להשטר עיי"ש אמנם לדעת בעל העיטור שהבעל יכול לבטל הגט אחר נתינה קודם קיום התנאי ואז לא מהני קיום התנאי א"כ הרי התנאי מזיק לגוף הגט וא"כ התנאי בכלל ביטול וכשביטל כל דבר שיזיק להגט גם התנאי בכלל ועוד הרי פיסל כל העדים ואין לו עדים על התנאי ואף שאין בידו לפסול העדים מ"מ כ', הר"ן דמהני פיסל העדים משום דע"י כן גומר ומגרש ומבטל המודעה בלב שלם וה"ה בתנאי, ואין ראי' מגט ש"מ דמגרש על תנאי ומ"מ סידור הגט וביטול מודעה כדרך כל מסדרי גיטין דהרי בתחילה קודם כתיבה אין אומר בלא תנאי רק בלא אונס ואמנם התנאי אינו מתנה קודם נתינה רק בשעת נתינ' אחר שמבטל המודעות א"כ הביטול והפיסול עדים רק על הדיבורים שכבר דיבר שיזיק לגט אבל לא במה שידבר אח"כ והתנאי משכיב מרע הוא אחר הדיבור אבל בנ"ד שאמר הכל קודם כתיבה וקודם הביטול א"כ הביטול והפיסול עדים קאי גם אתנאי כן נלע"ד

(ה) ובאמת דברי בעל העיטור צ"ע נהי דנאמר כמ"ש בשעה"מ פ"ח מגירושין דדוקא שתנאי דקום ועשה ס"ל להעיטור דיכול לבטל להגט דכיון דאסורה להנשא אכתי אגודה בי' ולא בתנאי דשב ואל תעשה והוכיח זאת דאל"כ איך מותרת להנשא קודם קיום התנאי שמא יבטל הגט עיי"ש מ"מ עדיין קשי' דלמ"ל לגמ' דגיטין דף פ"ד לומר במגרש ע"מ שתנשא לפלוני לו היא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעי לקיומא לתנאי וכי תימא אפשר דמינסבה היום ומגרשה למחר וכו' הכא בדידה קיימא לאגרושי דזה ל"ה קושי' חמורה כל כך כמו שהקשה הרשב"א דאפשר שתנשא לאחר בע"מ שיגרשה ותתגרש למחר ועיין בית מאיר ר"ס ל"ח מ"ש בזה ואמאי לא הקשה בפשיטות איך תנשא לאחר קודם קיום התנאי שמא יבטל הבעל הגט ותהי' אשת איש כמו שהוכיח בשעה"מ דבהכאי דשב וא"ת אינו יכול לבטל הגט מהוכחה זו אמנם יש לישב דהוי אמינא דמותרת להנשא ושוב לא אגידה בי' גם בתנאי דקום ועשה אינו יכול לבטל הגט כמ"ש בתנאי דשב וא"ת ומ"ה ל"ה הגמ' יכול להקשות כקי' הנ"ל שמא יבטל הגט דאם מותרת להנשא אינו יכול לבטל הגט רק לבתר דמסיק בגמ' בדידה קיימא לאגרושי ואנן פסקינין דבתנאי דקום ועשה אסורה להנשא שמא לא תקיים התנאי ומטעם זה פוסק בעל העיטור דיכול לבטל הגט ע"כ ל"ה מצי להקשות בגמ' אמנם לפ"ז אין לחוש לשיטות העיטור דיש לצרף עוד ספק להתיר שמא הלכה כשיטת הרמב"ם דס"ל אף בתנאי דקום ועשה כל שבידה לקיים התנאי רשאי להנשא והא דתניא בברייתא בע"מ שתתני לי מאתים זוז לאחר לא תנשא נדחה מסוגיא דפ' המגרש כמ"ש המגיד ע' בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ד' ולשיטה זו גם העיטור מודה דאינו יכול לבטל הגט ונמצא דיש ס"ס שמא אין הלכה כבעל העיטור כיון דרוב פוסקים חולקים ואת"ל הלכה כבעל העיטור שמא הלכה כשיטת הרמב"ם ולשיטתו גם בעל העיטור מודה דבתנאי שבידה לקיים אף בקום ועשה אינו יכול לבטל כיון דלא אגודה בי' איברא דהרב החריף מ' חיים בערינשטין מפה"ק עוררני בעיקר קי' על העיטור איך תנשא שמא יבטל הבעל הגט דל"ח לזה דלא חשוד הבעל לקלקלה שתעבור באיסור א"א כמ"ש תוס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה דאתיהו בי תרי דל"ח שמא החתים במזיד עדים פסולים דל"ח להכשילה ולפ"ז נדחה ראיות השעה"מ די"ל דאף בתנאי דשב וא"ת ס"ל לבעל העיטור דיכול לבטל הגט אך השעה"מ כ' כן גם בלי ראי' הנ"ל ועוד הביא ראי' לדין זה דהיכא דלא אגידה בי' לכ"ע אינו יכול לבטל על כן הס"פ שכתבתי נכון וקיים ובגוף סברת הרב ר' חיים יש לעיין ממה שכ' הר"ן פ' האומר בקדושין בע"מ שירצה אבא איך נתירה להנשא שמא אח"כ יאמר אין ואמאי לא נימא דאין חשוד להכשילה שוב ראיתי דהר"ן כ' ג"כ שם וז"ל ועוד דהוה מצי למדחי' דל"ח לשמא יקלקלה בכך אמנם מסיק מיהו ודאי אין נראה להתירה לכתחלה מספק זה אך גם על הר"ן צ"ע מדברי תוס' גיטין הנ"ל ודוק

(ו) אמנם בנ"ד א"צ לס"ס זה דבלא"ה הגט כשר והבעל לא הי' יכול לבטל דבאמת אין כאן עדים על התנאי דהרי הבעל אילו נאמן שהותנה תנאי והמסדר ג"כ מתרץ דברי הראשונים ואומר דלא הי' תנאי רק שיש לחוש לשיטת הב"ח בתשו' סי' ץ' ובח"מ סי' ר"ה דגילוי דעת קודם כתיבה מהני ואיכא אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי יהיב גיטא והוה כהתנה אע"ג דלא הי' תנאי וכמ"ש תוס' בכמה דוכתא דאיכא דוכתא דאפי' תנאי א"צ א"כ בזה אף בעל עיטור מודה דאינו יכול לבטל הגט דדוקא בהותנה תנאי גמור אמרינן כיון דגט לא נגמר דעדיין תלוי בקיום התנאי יכול לחזור מהגט ולבטלו דכיון דלא נגמר המעשה לגמרי אתי דיבור ומבטל דיבור אבל בלא הי' תנאי רק אומדנא וגלוי דעת אמרינן להיפך כמו שהי' אומדנא דבאם לא תקיים האשה התנאי הגט אינו גט כן יש אומדנא שבאם תקיים התנאי לא יכול הבעל לבטל אף הגט אף קודם קיום התנאי ע"כ אף העיטור מודה בזה וכיון דבעובדא דידן קיימה האשה התנאי והחזירה החפצים רק שהבעל אומר שביטל קודם ואולי יש עדים ע"ז אבל לא הועיל הביטל אף לשיטת העיטור

(ז) ובמה שכתבתי מיושב קי' הרשב"א בחידושי לגיטין ד' ע"ו סוף סוגיא דע"מ שתשמשי את אבא שהקשה על הבעל העיטור מהא דאמרינן בקדושין אמר ר"א התקדשה לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואקשינין עלי' מהא דתניא התקדשה לי במנה והי' מונה והולך ורוצה אחד מהם לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו לומר שאינו כמתנה ע"מ שאתן אלמא באומר ע"מ אינו יכול לחזור דאי יכול לחזור מאי קשי' לעולם מקודשת למפרע לכשישלים ואי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אינה מקודשת לשני והיינו דר' אלעזר אבל אי חזרו בהם עד שלא ישלים הרשות בידו והיינו דברייתא אלא ודאי כל האומר אינו יכול לחזור עכ"ל (ומרשב"א משמע דמה שפשטה ידה וקבלה קדושין ל"ה