בית יצחק אבן העזר חלק ב פה

דמקשה בגמ' מאיסור קדושה דחשיב במתניתין אלמנה לכ"ג ואזה מקשה דפליג ר"ע כדכתיבנא אבל בדף ע"ט דמקשה אפצוע דכא דלר"ע חייבי לאוין כחייבי כריתות ושם א"א לתרץ הכי. ומ"מ יש לפרש בזה דברי תוס' דף ט' שכתבו בכל דוכתא פשיטא לגמ' בדף ע"ט וכו' יראה דלא הקשו מסוגיא דהכא דיש לתרץ ועיקר קו' מדף ע"ט והרבה יש לפלפל ואקצר

(ט) ודע דיש להקשות ביבמות דף ע"ט ע"ב דמשני בנפלה לו ולבסוף נפצע ומקשה אביי וליתי איסור פצועה ולידחי יבום. מי לא תנן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא משום אחות אשה. וקשי' לשיטת רש"י דף ק"ט ע"ב דאם אמרינן קדושי קטנה מיתלי תלי ואי גדלה גדלה בהדי ופירש"י דלמפרע הוה קדושין א"כ מה מקשה מר"ג דילמא ס"ל לר"ג קדושי קטנה גדלה בהדה ומהני למפרע קדושין ומ"ה תצא משום אחות אשה דלא התחיל הזיקה כלל דלמפרע הוא אחות אשה משא"כ בנפלה לו ולבסוף נפצע. וכן קשי' בדף י"ח דגמ' מייתי ראי' דס"ל לר"ג אין זיקה ולרש"י יש לומר לעולם יש זיקה, רק תגלי מילתא למפרע. ונ"ל לישב קושיתי הראשונה לפמ"ש בספרי חאו"ח סי' מ"ד אות ו' בסברת רש"י דבאמת קטנה יכולה לזכות במעות קדושין בדעת אחרת מקנה רק שאינה יכולה להקנות עצמה לבעל והר"ן בנדרים כ"ט דא"צ רק להפקיר עצמה. ותוס' כתבו בב"מ דף כ"ב ע"ב דלרבא דס"ל יאוש שלא מדעת הוה יאוש מהני יאוש קטן כיון דלכי גדלה מיאשי עיי"ש מה"ט מהני קדושין למפרע עיי"ש וכ' לאביי כשיטתי' דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש ול"מ למפרע שפיר מקשה אביי כשיטתי' מר"ג דלדידי' ליכא למימר דמהני קדושין למפרע וזה דלא כמו שכתבתי שם דמצוה גם אביי מודה ודוק היטב כי היא הערה גדולה

סי' עט

ב"ה פרעמישלא תרמ"ה לפ"ק

להרב המאור הגדול החריף ובקי מ' מרדכי יאליש נ"י אבד"ק פוסטאן יע"א

בדבר השאלה באחד מק' קאסיב שנשא אשה מויזניצא ולא מיתדור לי' והתפשרו בפני ג' רבנים שיגרשה והרבנים אומרים שהבעל הי' מחזיר אחר הגט כי לא מצאה האשה חן בעיניו והאשה רצתה לדור עמו והם הפצירו לרחק ולא קיבלה אף חצי כתיבתה המגיע לה ע"פ ד"ת והיתה מוכרחת לקיים הפסק כי כל רכושה הי' מושלש לקיום הפסק ובא האברך לק' פוסטאן לסדר הגט ע"י שליח להלכה ואח"כ נשא האברך אשה מק' יאבלינוב וגם המתגרשת באה בקשר החיתן וכאשר שמע מזה המגרש הביא שני עדים לפני המו"צ דק' קאסוב שהעיד איך שהמגרש מסר מודעא על הגט קודם נסיעתו לפוסטין לסידר הגט ואמר בפניהם איך שמגרש מחמת אונס שנטלו ממנו ממון וביטל בפניהם כל הביטולים שיבטל אח"כ בפני ב"ד ואינו מגרש אותה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר שלשים שנה וכן בשעת כתיבת הגט ובין כתיבה למסורה ליד השליח מסר מודעא כנ"ל ולאחר שנתן הגט ליד השנית בעת נסיעתם בחזרה לקאסוב מסר ג"כ מודעא בלשון הנ"ל ושאינו מגרשה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר ל' שנה וגם ע"א העיד שבשעה שביטל המודעות בפני ב"ד הי' פונה אליהם ואמר להם כנ"ל ושאינו מגרשה רק לאחר ל' שנה. עוד אמר העד הזה שמו ר' מנחם מענדל בר' זאב שהמגרש אמר שאם תנשא האשה תחלה לא יאמרו העדים ממסירת מודעא אך אם ישא הוא תחילה יאמרו העדים מה שאמר להם גם אמרו העדים שהמגרש, קרא לפניהם המסורות מודעא מתוך הכתב בזה"ל איהר זאלט וויסען איך גט זא מיין ווייב ווייל מען צווינגט מיך דערצי מען וויל מיר מיין געלד ניט ארויס געבין ע"כ זאלט איהר וויסען אז איך גט דאס ווייב מאנס באופן זה אז זיא זאל זיין גיגט פין היינט אין 30 יאהר מעכשיו ולאחר ל' שנה אין איהר זאלט וויססען חאטשי איך וועל מבטל זיין אצל הרב כל המודעות ומודעות דמודעות אבער דיא מודעא בין איך ניט מבטל אין וויל זיא ניט מבטל זיין אין איך בין ניט חלילה מוצא לעז אויף דעם גט

א) תשובה מה שמסר מודעא קודם הכתיבה וכן מה שמסר מודעא בין כתיבה לנתינה הרי ביטל אח"כ המודעא ואין לחוש בדבר רק לחוש לדעת הרמב"ם דאם ביטל הגט אינו חוזר ומגרש ובכאן הרי לא ביטל הגט רק שאמר שתהא מגורשת מעכשיו ולאחר ל' שנה הרי לא ביטל הגט בפרט לפמ"ש בבית אפרים סי' קכ"ה דסברת הרמב"ם דמהני ביטול הגט משום דעוקר למפרע השליחות של העדים והסופר דכאן שאמר שתהא מגורשת לאחר ל' שנה ל"ש זה וכ"כ סברא זו בבא"פ בעובדא דידי' שאמר איך בין מבטל ביז שפעטער וה"ה בנ"ד י"ל כנ"ל ובגוף סברת הרמב"ם שהרחיבו הדיבורים בבית אפרים ובדברי חיים ח"א סי' פ"ג שהביא כ"ת ושורש דבריהם איך יכול לבטל גוף הכתיבה כמו שהרגישו גם התו'. הי' נ"ל לכאורה דה"ט דיכול לבטל בעירובין ע"א הביטול רשות משחשיכה סברי ב"ה דמהני דהוי כאומר כלך אצל יפות ופרש"י כמו דאמרינן בכלך אצל יפות כיון דהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' ה"ה בביטל רשות מעיקרא נמי ניחא לי' אלא ששכח ובקצה"ח סי' רס"ב למד מזה באחד ששכח מחמת אונס לבטל חמץ קודם זמן אסורו וביטל לאחר שש עיי"ש שכ' דסוגיא דערובין חולק אסוגיא דפסחים דף ז' א"כ י"ל נהי דעשה שליח לכתוב הגט מ"מ כשאח"כ מבטל אמרי' מעיקרא נמי לא ניחא לי' ונעקר דיבור הקודם והו"ל שלא לשמה כיון שנעקר ציווי הבעל אך אמנם בספרי חא"ח סי' ע"ז דחיתי דברי הקצה"ח דשם בעירובין מהני הביטול בשבת רק שאסור לבטל אמרינן כיון שמהני למפרע ל"ה אקמו' רשותא בשבת משא"כ בחמץ דאין בידו לבטל איך מהני למפרע עיי"ש שישבתי בזה דברי הטור. ובלא"ה בנידון דידן דל"ה מצוה לבטל ל"ש לומר מידי דהוה כאומר כלך אצל יפות. כיון דהלכה כאביי. וגם הנתיבות חולק על הקצה"ח עיי"ש. ואין להאריך בזה דבלא"ה נראה דאין לחוש לשיטת הרמב"ם בנ"ד מטעם שכתבתי. אמנם בנ"ד שביטל באמצע הכתיבה ע"כ י"ל דל"מ ביטל מודעי שאח"כ לפי מה שכ' הרמב"ן והביאו הרשב"א בגיטין דף פ"ח אהא דמקשה דלמא אימלוכי אימלך פירש"י אחר שכ' מקצתו נמלך שלא לגרשה ואח"כ נמלך לחזור ולגמרו דנמצא הראשון בטל והקשה בתוס' הא קיי"ל כר"נ דחוזר ומגרש וכ' הרמב"ן כיון שנמלך בנתים ובטלו קודם שנגמר כשחזר וצוהו לגמרו נמצא שלא הי' שליח אלא לחצי הגט אפי' לר"נ והרשב"א הקשה עליו כיון כיון שמתחילתו ועד סופו נעשה כמצותו המלכה שבנתים למה פסלו לר"נ דאית לי' חוזר ומגרש אמנם יש לישב ד' הרמב"ן עפמ"ש הר"ן ר"פ נערה המאורסה דמה"ט בהדר האב וקיים הבעל ונשאל על הקמתו לא אמרינן מה דאוקים הא עקרה והק' הרשב"א אמאי בטל הפרה קמייתא כיון דחכם עוקר הקמה הו"ל כאלו לא הוקם כלל. וכ' הר"ן דכיון דהפרה דחד קלשה לה טובא דבאפי נפשה לאו מידי הוא אלא בצרופי דאידך כל היכא דהוקם כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי ול"א חזיא נמי בתר זימנא עיי"ש וזה סברת הרמב"ן כיון דחצי כתיבה לאו מידי היא ול"ח רק בצירוף כשנמלך באמצע הכתיבה וביטל השליחות על להבא ל"ח אח"כ לאצטרופי אף בחזר ונמלך. מ"מ בשביל זה הי' אפשר לדון ולהתיר כיון שהרשב"א חולק על הרמב"ן ואולי לא מיקרי זה ביטל גוף הגט כיון שאמר שלא יגרש רק מעכשיו ולאחר ל"ש מ"מ בנ"ד כיון שאמר לאחר שנתן לשליח בפני עדים לדעתי אין מבוא להתיר האשה

(ב) הנה מה שכ' כ"ת בשם הרב הגאון אבד"ק רומלאב ני' שאין כאן חשש ביטול השליחות כיון שלא אמר בלשון עתיד שלא יגרע האשה עד שלשים שנה דאז הוה משמע דביטל השליחות דמעיקרא אבל הכא אמר שאינו מגרשה עד שלושים שנה א"כ מזה נשמע שלא ביטל השליחות כלל וברצונו שהשליח יתן לה בלי שום תנאי ודמי להא דאמרינן בפ' השולח גט זה אינו משלח גט זה אינו מגרש לא אמר כלום. וזה ודאי ליתא אחר מכ"ת דבנידן דידן שאמר שאינו מגרש אותה להיות מותרת לכל אדם רק לאחר ל' שנים ובלשון אשכנז: איהר זאללט וויסען אז איך גט דאם ווייב מיינש באופן זה אז זיא זאלל זאן גיגעט פין היינט און 30 יאהר ואף בלשון הגמרא כשאמר אינו מגרש היינו כשאמר על לשון הגט גט זה אינו מגרש אבל אם אומר אני איני מגרש מיקרי זה ביטל הגט כש"כ כשאמר בלשון שכתבתי. והרי הוא דומה למה שכ' הר"ן בתשובה סי' מ"ג הוא ברמ"א סוף סי' קמ"א בשאמר לא תצא לצמיתות ובלשון הר"ן מבואר לא תהא לצמיתות ומדהביא ב"י ורמ"א לא תצא לצמיתות משמע דבכה"ג ג"כ ל"מ ומכ"ש בשאמר לא תהא מותרת רק מעכשיו ולאחר ל' שנה ע"כ בנידן דידן הו"ל ביטול שליחות שהרי עשה שליח לגרשה שתהי' מותרת תיכף וכשאמר קודם נתינת השליח לאשה שאין מגרשה רק מעכשיו ולאחר ל' שנים הרי מבטל מקצת השליחות ומה לי בטלה כולה מה לי בטלה מקצתה וכת"ה כ' כיון שלא אמר שחוזר מהשליחות רק שהוא אינו מגרשה והוא כבר מסר כחו להשליח וכונתו שהוא לא יגרש רק השליח יגרשה כמו שצוה לו בתחילה זה ליתא דהרי יכול לחזור מהשליחות ובמה שאמר שאינו מגרשה רק לאחר ל' שנה מיקרי זה חזרה ומה שהביא כת"ה היתר לסניף מדאמרינן בגמרא ולא אמרינן לצעורה קמכוין משמע דאם לא חזר מגוף הגט רק לצעורה ל"ה ביטול ע"כ בכאן שאמר בפירוש שרוצה לצערה ל"ה ביטול עיין ברשב"א גיטין ל"ב שהקשה מה נפקא לן אם מכוון לצערה ולעכבו מליתן עכשיו בין כך ובין כך אין רשאי ליתנה עד שיאמר לשליח ליתן לה ותירץ דס"ד דעכ"פ יועיל הגט להחמיר לפסלה מכהונה קמ"ל דאפי' ריח הגט אין בו א"כ אין מגמ' ראי' כלל ואף לפ"מ שתירץ בבא"פ קי' הרשב"א דכונת הגמרא כיון דבטל ב' לשונות משמע רק דאמרינן בגט לישנא דמהני בי' קאמר א"כ ס"ד דלצעורה קמכוין ולא אמר לישנא דמהני בי' מ"מ הרי קי"ל דלישנא דמהני בי' קאמר ועוד הרי בנ"ד הרי אמר לישנא דלהבא

(ג) ומצאתי בתשובת תפארת צבי סי' ק' באחד ששלח גט ע"י שליח ושלח עדים להב"ד לומר להם, דער גט איז קיין גט ניכט עיי"ש שהתיר מטעם דזה הוה לשון עבר כמו אינו מגרש רק דכל פלפולו שם אם יש לחוש שמא ביטל באמת ומה שאמר אינו גט הכונה שביטלו כבר ומפלפל שם בדברי הרשב"א ובדברי הב"ש שיהי' נאמן מטעם מגו וצ"ע על סוף דבריו שכ' שאינו נאמן לומר שביטלו כבר במיגו דיכול לבטלו משום דאין אדם משים עצמו רשע ואפי' במיגו לא מהימן כמבואר בש"ס עיי"ש שהאריך ולפענ"ד צ"ע דהרי הר"ן פ' האומר בקדושין כ' דאע"ג דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ שבידו לעשות מהני במקום חזקה. א"כ הא דאין אדם משים עצמו רשע הוא מטעם חזקת כשרות ומיגו שבידו לעשות עדיף וגם יש כאן חזקת א"א. והוא מהדר לבטולו ועכשיו רשע והו"ל תרתי לריעותא נגד חזקת כשרות שלו והערני לזה הרב החריף מ' משה עבערשטארק אך י"ל בהך דתפארת צבי אם אמר בלשון עבר אולי לא נעשה רשע מכאן ולהבא משא"כ בנ"ד

(ד) סוף דבר לדעתי אין כאן היתר רק מה שצידד להתיר בתשו' ברית אברהם דכיון דלא צוה לגלות תיכף העדים אין מוצאין קול ויש חשש ממזרות ומודה רבי דבטלו אינו מבטל עיי"ש בתשו' סי' קכ"ד שהרחיב הדיבור בזה ומ"מ לדינא קשה לסמוך על זה ההיתר עיי"ש שבעצמו לא רצה לסמוך על היתר זה ולכאורה י"ל כיון דכפי הנראה הי' הביטול על תנאי אם היא תנשא תחילה אזי הדבר פערפאללען אין איהר זאללט גאהר ניט זאגען. הרי נראה שביטל רק על תנאי וכיון דהוה דבר עבירה