בית יצחק אבן העזר חלק ב פג

אומדנא ול"ב משפטי התנאים דאומדנא עדיף מתנאי ל"מ ביטול דל"ש טעם הרא"ש דהרי זה לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ול"ב משפטי התנאים. אך לזה יש לו' כיון דבאמת ל"מ אומדנא ודברים שבלב אינם דברים אך דחושש שמא הואיל וגילה דעתו קודם הגט וקודם הכתיב' גילוי דעתא מילתא הוא כמ"ש הב"ח בתשו' עכ"ז לא עדיף מתנאי כפול דמהני ביטול התנאי. ועוד יועיל בזה אף שלא ביטל בפירוש דכמו שמהני אומדנא לשוויא תנאי כן יועיל אומדנא לבטל התנאי. וכיון שמחל התנאים נתפייס ומחל התנאי. כן יש לצדד בנ"ד

(י) ובגוף דברי הלבוש שכתב דהוי כמתנה ע"מ שתנשא לו. הדבר תמוה בעיני דלדעתי במגרש את האשה והתנה ע"מ שתחזור ותנשא לו ל"מ התנאים דא"כ ל"ה הגט גט כלל והוי תנאי ומעשה בדבר אחד. דהוא אין מתירה לשום אדם דאם תנשא לאחד תאסור עליו. ועוד דאין בידה לחזור ולהנשא לו ואין לומר דבידה לקיים לאחר שימות אותו פלוני דמ"מ תאסור עלי' משום מחזיר גרושתו. וכיון דהתנאי מבטל כל המעשה הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. ואין לומר דהרי התירה לכל אדם בזנות. דזה אינו דהרי אמרינן בדף פ"ה בגיטין דבעיניו ויצאה והית' ופירש"י דלא מגרשו אלא א"כ ראוי' לקדש א"ע לאיש אחר. ובתנאי ע"מ שתחזור ותנשא לו אין ראוי' להתקדש לאיש אחר דאם תתקדש לאיש אחר אינה יכול' לקיים התנאי. א"כ התנאי סותר למעשה ול"ה תנאי. ועוד אף אם נימא דמפאת כן ל"ה תנאי סותר למעשה דהרי קדושין תופסין באחר. דאין יכול' לקיים תנאי מ"מ תוכל לקיים באיסור אחר שהאחר ימות או יגרש ובמחזיר גרושתו קדושין תופסין ואי דאסור לקדש מ"מ ל"ה מתנ' ע"מ שכתוב בתור' כיון דביד' שלא יקיים תנא' כדאמרינן בגמרא גבי ע"מ שתאכלי בשר חזיר ואינו דומ' לע"מ שתבעלי לאבא ולאביך דשם הדבר תלוי באבי' ושמא הוא לא ירצ' משא"כ בהתנה עלי' ועליו שיחזיר' הוא וביד שניהם לעשות איסור, ועכ"פ מיקרי זאת ויצא' והית'. מ"מ מ"מ מצד אחר נ"ל דל"מ תנאי זה דהרי היא אגידה בי' לחזור ולהנשא לו ואין זה כריתות וגרע יותר מע"מ שלא תשת' יין כל ימי חייך ונהי דבע"מ שלא תשת' יין כל ימי חיי' מסקינין בגיטין פ"ד ב' דהוי כריתות משום דיכול' לשתות אחר מותו. מ"מ בע"מ שתחזור ותנשא לו היא אגיד' בו כל ימי חיי' דאם תחזור ותנשא לו שמא לא יגרש'. ואיך יועיל גירושין אלו. ומשמע דגם תנאי ע"מ שיגרש' ל"מ דאל"כ מאי מקשינין בגמרא דף פ"ד איך תנשא לאחר הא בעי לקיים תנא' ואין ביד' לגרש'. ולוקמא שתנשא ע"מ שיגרש' וכבר הקש' כן הרשב"א. וע' בספר בית מאיר סי' ל"ח מ"ש בזה דל"מ תנאי זה והרבה יש לדבר בזה. מיהו בגירש ע"מ שתחזור ותנשא ודאי אין מועיל תנאי בנשואין דאם לא יגרש אותה לא יהי' נשואין ושוב לא קיימה תנאה באופן דלדעתי ודאי אין זה כריתות אם יגרש ע"מ שתחזור ותנשא לו. דל"ה הגט דבר הכורת בינו לבינה דלאו כרות גיטא היא. ולדעתי נרא' דזה ודאי גם הלבוש מודה דאם יגרש בתנאי זה לבד אין כאן גירושין כלל. דל"ה דבר הכורת. אך דעת הלבוש דכיון דהותנה שאם ימות יהי' גט ואם לא ימות תנשא לו. א"כ על אופן אחד הגט גט דהיינו שאם ימות. ומ"ה ס"ל ללבוש דהגט גט והתנאי תנאי. דאף דבאופן שאם לא ימות ל"ה הגט דבר הכורת מ"מ באופן אחד הוי הגט דבר הכורת

(יא) ולפ"ז נ"ל דכ"ז לשיטת התוס' בגיטין דף פ"ג ע"ב דבהתנה ע"מ שתמות אחת מכם הוי תנאי אף דבאופן אחד היינו שבאם לא תמות חברתה רק היא לא הוי הגט דבר הכורת דכל ימי' אגידה ביה מ"מ באופן שתמות חברתה ל"ה אגידה בי' מהני התנאי ה"ה בגט ש"מ. ולדעת הלבוש התנה שני דרכים שבאם ימות יהי' גט ובאם לא ימות נמי הגט גט באופן שתחזור להנשא לו נהי דבזה האופן הוי אגידה בי' מ"מ באופן השני לא אגודה ומהני התנאי. אבל לדעת התוס' ביומא דף י"ג שכתבו דאין מועיל התנאי נהי שאם התנה רק על חברתה מועיל הגט מ"מ כיון שהתנה גם עלי' אין זה כריתות (וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב סי' כ"ה אות ט' בזה) א"כ לשיטה זו הדבר מוכרח דמהר"י מפריז לא תיקן כלל שיהי' תנאי בגט כדעת הלבוש והמהר"ם מלובלין והיינו שבאם שלא ימות שתחזור ותנשא לו. וכמו שהאריך הלבוש בתשובה ורק דתיקן שיתחזק עוד בחרם לטובתו שלא תעגנה עיי"ש. רק דאין בדבר זה שום תנאי. דאס"ד דיש בו משום תנאי מ"מ שאם ימות יהי' גט ואם לא ימות נמי יהי' גט רק שתחזור ותנשא לו. דלפ"ז התנה שני תנאים וכיון דבתנאי אחד אגודה בו כל ימי חיי' ול"ה כריתות כל הגט בטל לדעת התוס' ביומא כמו על מנת שתמות אחת מכם. ואיך תיקן כזאת ה' מפריז בדבר שגורם עוד קלקול והאשה הזאת זקיקה ליבם. ואין שום מועיל בגירושין וע"כ דל"מ אומדנא דהוי דברים שבלב. וה"ה בנ"ד אין שום תנאי בהגט. וע' בספר בית מאיר סי' קמ"ה שכתב דבכל זה אינו יודע כונת התיקון מהר"י מפריז. דשמא הי' כונתו כמו שכתב המהר"ם מלובלין. והמעיין בדברינו ימצא בעז"ה תשובה נצחת על הלבוש

וזה כמה שכתבתי בתשובה אהא דאמרינן בעירוכין כ"ג ובב"ב קע"ד גבי משה בר עצרי דיעשה קנוניא לגרש ולהחזירה דכונת הגמרא שיגרש ע"מ שתחזור להנשא לו. כעת ראיתי דבתנאי זה אינה מגורשת כלל: וע"כ סתמא יעשו קניניא. ולא בע"מ ואכ"מ להאריך בזה

(יב) סוף דבר אם היא מקום עיגון ואין באפשרי להשיג גט אחר באין אופן הנני מסכים להתירא דהאי איתתא בכח היתרים שכתבתי. ואכתוב בקיצור חדא דכל עיקר טעם המהר"ם מלובלין והב"ח מטעם שכתב הרשב"א דאומדנא עדיף מתנאי שאינו כפול. ואנחנו ביארנו לישב קושית הרשב"א גיטין והר"ן והריטב"א בקדושין בטוב טעם דבאמת קיי"ל כר"מ דבעי ת"כ ומה דאמרינין במתנה ישבנו בטוב טעם בראשית דברינו. ולפ"ז באמת קיי"ל כר"מ וכיון דלא כפלו לתנאי ל"א אומדנא בנ"ד. עוד כתבנו דיש לסמוך להיתר ולצרף הבית אפרים. גם יש לסמוך אשיטת הגאונים על הלבוש ובודאי כיון שעשה תנאים וסמך עצמו על התנאים לא הי' כונתו לתנאי שתצטרך לחזור ולהנשא. ודברי הלבוש צ"ע. ובפרט שהרב אמר לו בתחלתו שאין נותנים תנאי גט וגם יש לצרף מה שמחל אח"כ התנאים כמו שהארכתי. ומצאתי בספר חתם סופר סי' נ"ח באיש מלחמה שנתן גט וכתב תנאים. ואח"כ בא לביתו ודר עם אשתו מטעם שאמרו לו שהגט בטל ואח"כ הלך לדרכו והתיר בלא גט מטעם דל"ח לקדושין דסבר שא"צ לקדושין ומשם יראה להדיא דאף בבריא ל"א בתר אומדנא כשיטת החולקים על מהר"ם מלובלין. אבל מכל הני טעמי נ"ל להתיר בנ"ד באופן שיסכים עמי גדול אחד כי היכא דלמטי' שישא מכשירא

והנני ידידו

סי' עח

ב"ה פרעמיסלא תרל"ח לפ"ק

להרב החריף ובקי מ' פנחס דניאל מעד נ"י דומו"ץ בק' בלאזוב

ע"ד הדו"ד בראובן ושמעון שהי' ביניהם ד"ת אודות הרחבה בין ב' בתים ואודקופ ויצא עפ"י ד"ת שירחיקו מכותל לכותל כ"ד צאהל וכל אחד יעשה אוקיפ לגגו י"ב צאהל. וזה הי' כבר כמה שנים ורצה אחד לעשות גג ואוקיפ כפי הפס"ד הנ"ל ומחה בו השני מחמת סכסוכים שהי' ביניהם ואחר שראובן כבר סתר גגו והגשמים קלקלו הבית ובחרו להם אחד לפשר ביניהם וקיבל בק"ס וכתבו סתם פשרה בביטול מודעא ופוסל ע"מ כדרך שמבטלין בג"נ ונכתב הפשרה בלשון הקודש ובו מבואר שרשאין להעתיקו בלשון אשכנז ולעשות קאמפראמיס ובעת שכתבו קאמפראמיס בטלו הבע"ד פשרה זו ופשרו בדרך אחר וכתבו בקאמפרמיס שבטלו הפשרה הראשונה ובהפשרה הב' נתפשרו שההרחק מהכתלים יהי' כ"ח צאהל וראובן שיעשה גג חדש לא יעשה רוחב הקאפ כפי שבבית שמעון ועבור זאת ההטבה רשות ביד ראובן לעשות חלון להלוך שבין ב' הבתים. ומקודם לא הי' לו רשות לעשות חלון וכתבו הקאמפראמיס וראובן עשה הקאפ והחלון כפי הפשרה ועבר כמה שנים ועתה בא ראובן לב"ד והראה מסירת מודעה בעדים שמסר מודעה קודם שהלכו להאיש לפשר פשרה הראשונה ובו מבואר שהוא אונס כידוע מחמת הגשמים ובשביל מסירת מודעה חוזר גם מפשרה השני' ורוצה ראובן לעשות הקאפ כפי הפס"ד עפ"י ד"ת שיש לו מכבר והחלון יסתום ושמעון טוען שבכתב פשרה ראשונה מבואר פיסל וביטל ע"מ. ואף אם יש ממש במסירת מודעה מ"מ הרי אח"כ נתפשרו בעצמם ברצונם הטוב. וע"ז לא הי' מסירת מודע'. ועוד שלא הי' באונס שוב שהי' יכולים לקיים כפי הפשרה הראשונה. ועוד שהרי עשה החלון וכמו שכבר זכה בהחלון כן זכה שמעון בהקאפ שלא עשה ראובן הקאפ כפי הד"ת והפסק הראשון ושואל הדין עם מי

(א) תשובה נלע"ד דמה שטוען ראובן דהפשרה השני' נתבטלה מסיבת מסירת מודעה הדין עם שמעון דהרי בפשרה הראשונה הי' נכתב שמבטל מודעה ופוסל ע"מ כדרך שמבטלין בג"נ א"כ שוב אין לו עדים על המודעה. ואף שביטלו הפשרה הראשונה י"ל דדוקא הפשרה ביטלו מחמת הפשרה השני' אבל הביטול מודעה ופיסל עדי מודעה לא ביטלו. ואין לומר בזה שכשביטל הפשרה הראשונה ביטלו כל הפשרה ואף זה ביטלו ז"א דהרי הם לא ביטלו הפשרה ראשונה רק שיהי' השני' קיימת. א"כ הוי ביטול ומחילת הפשרה ראשונה בטעות שהרי לא מחלו רק שיהי' השני' קיימת וכשאתה אומר שביטלו מכל וכל הפשרה ראשונה. והעדי מודעה קיימים ולא פסולים הם. הפשרה השני' בטלה מחמת המודעה והוי מחילת הפשרה ראשונה בטעות. וכשהפשרה ראשונה חזרה שוב ליכא עדים על המודעה ושוב פשרה השני' קיימת שהרי ליכא עדים על המודעה שהרי פסולים הם. ושוב נאמר שאם הפשרה השני' קיימת הפשרה הראשונה בטל' ושוב איכא עדי מודעה. והשני' בטל' מחמת המודע' ע"כ אמרי' דבודאי כשחזרו מהפשרה ראשונה לא חזרו מכל וכל רק מגוף פשרה ולא מפיסל עדי מודעה וכיוצא בזה כ' הר"ן בגיטין פ' המגרש במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני. ונשאית לפלוני דהגט בטל ואם הגט בטל שוב לא נשאית לפלוני ושוב הגט קיים כקו' התוס'. וכ' הר"ן דכיון דאי אפשר להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואין ע"כ הנשואין קיימו. והרי כאלו אמר הרי את אשתי עד שעת נשואין ומשעת נשואין ואילך אלא שבשעת נשואין אי את אשתי עיי"ש

ואף הכא נאמר דכיון דבטלו הפשרה הראשונה מחמת הפשרה השני' וא"א להפשרה השני' להתקיים מחמת המודעה ובשגם דכפי לשון השאלה שמעו מהמודעה. א"כ אמרינן דלא ביטלו רק גוף הפשרה הראשונה אבל הביטול מודעה שבפשרה ראשונה לא ביטלו ואף התוס' מודה לזה רק דלא ס"ל סברת הר"ן דמשכחת שתהי' ברגע מגורשת וקודם לכן ולאחרי' לא. ועיין בתוס' גיטין פ"ד ד"ה הכא בדידה ומהרש"א שם. שכ' ענין חדש. ובנ"ד דמיא לשם דכיון דא"א לבטל פשרה השני' מחמת המודעה עד שביטל פשרה הראשונה. וזה דבר שא"א דאם תבטל פשרה השני' הראשונ' קיימת ע"כ אמרינן דהראשונה בטלה במקצת היינו בגוף הפשרה ובזה שפסל עדי המודעה הפשרה קיימת ונמצא דהשני' בתוקפה דליכא עדי מודעה

(ב) אמנם גם בלי סברה הנ"ל הפשרה השני' קיימת דכיון דמסר מודעה והלך לפשרן וסמכו דעתן עלי'. ואח"כ