בית יצחק אבן העזר חלק ב פב

שמא ימות ותזקק לחליצה כוונתו גלוי לכל העולם ול"ה התנאי דברים שבלב דמה"ט ס"ל לרב הונא אף בלי תנאי וגלוי דעת אם עמד חוזר ומ"ה אף דאנן פסקינן דלא כר"ה משום שמא יאמר יש גט לאחר מיתה ואפקעינהו רבנן לקדושין מ"מ היכא שגילה דעת או שדיברה חמותו עמו שיגרש באופן זה הו"ל כהותנה וכיון דבזה דברים שבלב דברים מ"ה אסרו הגאונים הנ"ל משא"כ בבריא שגירש אשתו דלכל העולם אינו גלוי מחשבתו וכשחזינן שמגרש ברצון ולא באונס סתמא גירש בלי תנאי וכיון שאמר בסידור הגט שמגרש בלי תנאי ל"מ מחשבתו על תנאי דהוי דברים שבלב וכ"ע מודה דאין לחוש לכוונתו כן נ"ל לכאורה

(ה) עוד יש מקום לומר דהיכא שנתנה האשה ממון לבעל שיגרש' הוי כמו מכירה ואף הגהות אלפסי מודה דדברים שבלב ל"ה דברים דהרי בב"ב דף מ"ח אמרינן בקדושי אשה דמדינא תלוי' וקדיש קדושין קדושין רק משום דאפקעינהו רבנן וכו' אבל זולת זה הוי כמו תלוי' ומכר בשביל כסף קדושין וכתבו התוס' דלכאורה גם גירושין נמי נימא דהוי כמו תלוי' וזבין דנפטר משאר כסות ותרצו דזה הי' נותן ברצון ול"ה כמו תליוהו וזבין. ומתשובות הרשב"א הובא בב"י אה"ע סי' תל"ד משמע דהיכא דנתנה לו מעות אמרינן גמר ומקנה אף בגירש באונס. ואמנם בהגהות אלפסי מבואר דאף בנתנה לו מעות ל"מ דל"א בגירושין גמר ומקנה. וכן מצאתי בריטב"א קדושין דף מ"ט. וכתב בב"מ בשם הריב"ש דה"ט דל"א כמכירה דהאשה שוה אצלו יותר ול"ה כל דמי שוי' וצ"ל הא דתלוי' וקידש מדינא קדושין אף דל"ה כל דמי שוי' משום דאיתתא בכל דהו ניחא. משא"כ בגירושין ועיין בב"ש סוף סי' קל"ד. ומעתה אמינא דכ"ז בידעינן באונסי' ובכפיתו ורק דנימא אגב זוזא גמר ומקנה אנן אמרינן שמא ל"ה כל דמי שוי' ול"א גמר ומקנה. משא"כ היכא דל"ה באונס רק דניזל בתר אומדנא משום דבמתנה אזלינן בתר אומדנא ול"ה דברים שבלב אמרינן שמא אגב זוזא גמר ומגרש ועכ"פ כיון דהוי ספק מכר ל"ה דברים שבלב דברים. דדוקא היכא שבודאי מתנה מהני דברים שבלב דהוי דבר הגלוי לכל העולם משא"כ בספק

(ו) ועפ"י דברי הגהות אלפסי הנ"ל נ"ל להבין דברי הגמרא גיטין ע"ב הנ"ל דאמרינן דמדינא בש"מ אם עמד ל"ה גט משום דגיטו כמתנתו רק משום דאפקעינהו רבנן לקדושין ולכאורה ל"א אפקעינהו רבנן רק אם עשה שלא כהוגן משא"כ בזה. וגם אמאי ל"א הכי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כדאמרינן בשאר דוכתא. להנ"ל מובן היטב דבאמת במכר ל"א אומדנא ורק במתנה. והתוס' כתבו בב"ב דף מ"ח דכל דבר שמחויב לעשות הוי כמו מכר א"כ נהי דמדינא אינו מחויב לגרש והוי כמו מתנת ש"מ ואמרינן אומדנא מ"מ חכמים כפו אותו ואמרו משום גזירה שלא יגרש אסמך שיקחנה בחזרה ואם מגרש מגרש בכל ענין ושוב הוי מחויב לעשות דאם לא יגמר לגרש רבנן יפקיעו קידושין והיכא שמחויב לעשות הוי כמו מכר ול"א אומדנא והוי דברוב שבלב ומהני הגט מדאורייתא וזה נכון. ולפ"ז בנ"ד אם הסך ר"כ 400 המבואר בהמכתב שנתן החותן לחתן לא נתן משל החתן רק משלו או משל בתו י"ל דל"א בתר אומדנא אף להגהות אלפסי ול"מ דברים שבלב מיהו לפי שאין מבואר זאת בהכתב. וגם הרבה יש לדבר מפרט זה דכבר הקשינו על הגהות אלפסי על כן לא נבנה יסוד על זה

(ז) ועיקר מה שיש לספק בזה הוא בלשון אשר מעכת"ה דיבר עם המגרש זיא מיססען מיר נאכזאגען לויט אינזער פארמיא לא אדע כוונת הלשון ופירוש המלה אם הוא אך פארם ונוסח. ויכול להיות שכונת המגרש הי' באמת על תנאי אך הפארם הגט לא יהי' על תנאי. אבל יכול להיות שהפירש הוא פארמא היינו הגעזעטץ והנימוס והבין המגרש שהוא מוכרח לגרש בלי תנאי כמו שאמר בתחלה אין תנאי גט גייט יעצט ניט אהן עפ"י ד"ת. וזה הלשון הוא לשון ברור. ומצאתי בתשובות בית אפרים סי' קכ"ב בכהן אחד ש"מ שגירש על תנאי ורצה שיהי' לו הברירה כשיבריא ואמרו לו הדיינים אין לנו לשנות נוסח הגט. ובהגיע להתנאי אמר איך האב דאך גיזאגט איך זאל איין ברירה האבין אז איך וועל געזינד ווערין. והשיבו הדיינים יא אבער דער נוסח הגט מיז אזוי גייען וסידר הדברים כסדר הכתב בתנאי בלי ברירה. ושם הרחיב הדיבור אם אמרינן דדעתו הי' על ברירה. אך לא שינה מנוסח הגט מי אמרינן כיון שאמר בהנוסח לא אזלינן בתר מחשבתו ותפיס לשון אחרון והגאון מהר"ז צידד שם לומר דלא אזלינן בתר מחשבתו אך בתר דבריו האחרונים. ומשם יש ללמוד ק"ו לנ"ד שאמר לו ניין דאס גייט בייא אונז נישט ודאי אזלינן בתר דברי האחרונים דהשתא שם אזלינן בתר דבריו לבטל הגט מכח התנאי אף שהי' במחשבתו שיתקיים התנאי כש"כ בזה דאזלינן בתר דבריו האחרונים לקיים הגט שהוא המעשה שעשה. אך י"ל סברא להיפך דבגט בעינן פיו ולבו שוין ושם הי' במחשבתו לבטל התנאי שגם אח"כ יהי' לו בריר' שיהי' גט אבל בפיו אמר תנאי ונמצא דבפיו לא גירש אם לא ימות ול"ה הגט גט. ובנ"ד שהי' במחשבתו שבאם יבא לא יהא גט ובפי' לא אמר כן ל"מ אמירת פיו ול"ה הגט גט. דשיתיר הגט מחזקת אשת איש בעינן ג"כ פיו ולבו שוין. אך למה שכתבו הראשונים אהא דדוקא בנדרי אונסין מהני דברים שבלב והרי בנדרים בעינן פיו ולבו שוין. ותירץ הר"ן בקדושין דזה דוקא אם אמר בשפתיו היפך ממה שהי' במחשבתו לומר אבל בנדרי אונסין שרצה באמת בלב לומר מה שאמר בפה ל"מ דברים שבלב רק בנדרי אונסין מהני שאומר בלבו היום. ולפ"ז גם בגט כיון שרצה לומר בלבו כמו שאמרו הדיינים ל"מ דברים שבלב. ועיין בתשובות מהרי"ט חלק אה"ע סי' י"ג שכתב ג"כ כעין נ"ד באחד שגירש אשתו ואמר שיתנו לו מטלטלין ואמרו לו שיתנו לו אך שלא יתלה נתינת הגט בנתינת המטלטלין עיי"ש שכתב דכיון דלא הותנה בתנאי ל"מ. וז"ל וכ"ש בנ"ד שכבר הוציאו מלבו ואמרו לו שלא יתלה נתינת הגט במטלטלין אלא בלי תנאי והם הבטחוהו וסמך על הבטחון וכיון דהו"ל לאתני ולא אתני גמר ונתן בכל ענין., וכן י"ל בנ"ד שסמך על התנאים. וכיון שאמרו לו שאל יתן על תנאי גמר ונתן בכל ענין. מיהו יש לדחות הראי' ממהרי"ט דשם בש"מ שמת באמת רחוק הדבר לומר שתלה הגט בנתינת המטלטלין ובאם לא יתנו אחר מותו לא רצה לגרש דבודאי גמר ומגרש בכל ענין משא"כ בנ"ד ודאי לא גמר ומגרש על אופן שבאם יבא במשך ד' חדשים תפשוט לו הרגל. וגם בתשובות בית אפרים לא סמך עצמו על היתר זה רק צירף גם שאר התירם עיי"ש

(ח) ולכן נ"ל לדון בזה דאולי מועיל בזה מחילת התנאי ובאמת קצת הדבר צ"ע בעיני מדוע לא דיברו מזה הראשונים המהר"מ מלובלין והסמ"ע בהשאלה שם דגם שם מחול אח"כ התנאים ונימא דמה בכך שגירש על תנאי אמאי לא מהני מחילת התנאי. לפי המבואר בסי' קמ"ג בשם תשובות הרא"ש דבמגרש על תנאי יכול לבטל התנאי. וע' סוף סי' ל"ח וכתב הב"ש סי' קמ"ג ס"ק ל' דזה דוקא היכא שהתנאי אין בידה לקיים והיא אסורה להנשא מחמת התנאי יכול לבטל התנאי. משא"כ במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני כיון דהיא מותרת להנשא תיכף אין הבעל יכול לבטל התנאי א"כ בהך בתשובות מהר"מ מלובלין והגט מווינא נהי נמי דנימא שגירש על תנאי אם ימות מ"מ הרי יכול לבטל התנאי וכיון דהבעל נתפייס אח"כ ומחל הקשר השדוכין כדאיתא שם נימא דהוי כביטל התנאי

ואמנם הנ"ל ברור דדוקא בתנאי שביד הבעל לקיים או לבטל יכול לבטל התנאי משא"כ בהיתנה אם ימות או יחיה דזה אינו בידו ל"מ ג"כ ביטל התנאי ומודה בזה הרא"ש דכמו שכ' הר"ן דאף לשיטת הפוסקי' דיכול לבטל הגט אחר שכבר נתנו אם הי' הגט על תנאי. ומ"מ במגרש על תנאי אם ימות שכיון דאינו בידו קיום התנאי לא מהני ביטל הגט כן מודה תשובות הרא"ש דאין הבעל יכול לבטל כיון דאין התנאי תלוי ביד אדם. ומ"ה לא דיברו מזה משא"כ בנ"ד אף אם נימא בגירש על תנאי אם יחזור בתוך ב' שנים יתבטל הגט מ"מ יכול הבעל לבטל התנאי. כמבואר להדיא בש"ע במגרש אם לא באתי יכול לבטל התנאי. וה"ה הכא מועיל מה שמחל הבעל והתפשר אח"כ והחזיר הכתב אף אם נאמר דהוי על תנאי מועיל מחילת התנאי. אך שיש להסתפק הוא דעד כאן לא ס"ל לתשובות הרא"ש בסי' מ"ו במגרש אם לא יבא במשך הזמן מטעם שבעלה ביטל התנאי רק לענין שיבטל התנאי קודם שיתברר שלא יקיים. כגון בהשאלה שהתיר הרא"ש להתירה להנשא קודם הזמן מטעם שבעלה ביטל התנאי דאז עדיין ביד הבעל שלא יקיים התנאי והיינו שלא יבא ומ"ה יכול לבטל התנאי ויהי' גט דעדיין הגט לא נתבטל משא"כ במגרש אם לא יבא והוא כבר בא כגון בנ"ד שכבר נתבטל הגט איך יבטל הבעל התנאי כיון שכבר נתבטל הגט. דבעיני הדבר תמוה שיכול הבעל לבטל תנאי אחר שכבר נתבטל הגט. ואף דהרא"ש בתשובה כתב הסברא שיכול לבטל התנאי דאתא דיבור ומבטל דיבור ע"ש זה שייך קודם שביטל התנאי בפועל דל"ה רק דיבור. משא"כ היכא שכבר ביטל ולא קיים התנאי ע"י מעשה שבא איך יכול לבטל התנאי ועוד דא"כ יחפה על בת אחותו שיתן לה גט ויתנה לה תנאי ולא יקיים התנאי. ותהי' אשתו גמורה ואח"כ אם תזנה תחתיו מבטל התנאי. וע"כ הדבר ברור דאח"כ שכבר נתבטל הגט אף הרא"ש מודה א"כ בנ"ד שכבר בא ל"מ מחילת התנאי וז"ב אין ספק בזה

(ט) מיהו לזה י"ל עצה נכונה דבאמת כבר כתב הלבוש בתשובתו שם בתשובות מהר"מ מלובלין בנדון הגט מווינא דזאת אין ספק שמא גירש אתנאי שבאם יבא או יחזור לבריאתו יתבטל הגט דהרי עשה תנאים קודם ושם נאמר שבאם יחזור לבריאתו תשא לו מחדש והוא יחזור וישאנה. ע"כ איך ה"א דכוונתו שבאם יחזור ויברא או יבא יתבטל הגט למ"ל נשואים חדשים. ורק דהלבוש חשש שמא הי' כוונתו בתנאי שתחזור לו והוי כאומר ע"מ שתחזור להנשא. א"כ ה"ה בנ"ד הוי רק החשש שמא כוונתו הי' על תנאי שבאם יבא תחזור ותנשא לו ולא שיתבטל הגט כשיבא או יבריא: רק שיהי' הגט גט והיא תנשא לו ובשלא תקיים התנאי אז יתבטל הגט א"כ תנאי זה עדיין לא נתבטל וישנו בקיומו שתחזור ותנשא לו וכשעדיין לא נתבטל הגט מהני ביטול התנאי. וזה היתר חדש בנ"ד אך הדבר שיש לעיין הוא מלבד דמשמע בתשובות מהרי"ט סי' נ' דבעי שיחזור ויאמר בפירוש שהוא מבטל התנאי ולא שיאמר הרי את מותרת לכל אדם. וכן משמע ברמב"ם. ועיין במהרי"ט שם סי' נ' שהאריך מפרט זה דבביטול התנאי א"צ שיהי' הגט בעולם אך בעי שיאמר בפירוש שהוא מבטל התנאי. וקצת צ"ע מזה בתורת גיטין סי' קמ"ג דמשמע מדבריו דבביטל התנאי בעי שיהי' הגט בעולם וזה ליתא כמבואר במהרי"ט שם. ובנ"ד הרי לא אמר לשון שמבטל התנאי רק שהוא מוחל התנאים והתפשר א"ע. וזה לא יועיל לכאו' אך בלא"ה הנני מסופק אם נאמר דהוי כתנאי אף אם לא הותנה בפירוש מטעם דניזל בתר אומדנא וכמו שחששו המהר"ם והלבוש ונאמר דאדעתא ראשונה קא יהיב גיטא, ומה שאמר אח"כ היא משום שהסידור כך היא. אולי לא יועיל אף ביטול התנאי דהרא"ש לא קאמר דמהני ביטול רק בתנאי דמהדין ל"מ תנאי כלל ובעי ת"כ מטעם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ורק דילפינן מתנאי ב"ג ומ"ה יכול לבטל הדיבור עיי"ש. משא"כ בנ"ד אם נאמר דהוי