בית יצחק אבן העזר חלק ב עט

לא מוכח מקרא דאסורה לדור שמא יבא עלי' ורק שאם דרה ונתיחדו צריכה גט שני וזה לדעתי טעם הרמב"ם שדרש לקראי דבא להוציא מדרוש ספרי וזה לב"ה דצריכה גט שני ודלא כמש"כ המש"ל הנ"ל דרמב"ם לא פסק כספרי אבל לב"ש דאינה צריכה גט שני א"כ דרשה דספרי דרשה גמורה היא והיינו דנהי דל"ח ב"ש לקדושין משום דמאוסה בעיני' וגם ל"ש סברה דא"א עושה בעילתו בעילת זנות כיון שבלא"ה הוה בעילת זנות כמש"כ הרדב"ז וע' אבני מילואים סי' ל"ג מ"מ לבעילת זנות חיישי גם ב"ש כדמוכח מקרא

(ז) ומה שהקשה באבני מילואים סי' ל"ג על סברא זו דא"כ למה כתבה תוס' רק למ"ד דפליגי בלא ראוה שנבעלה דאולי לשיטתייהו ולא כתבו גם למ"ד דפליגי בראוה שנבעלה דל"ש לב"ש אין אדם ע"ב ב"ז כיון דבלא"ה הוה בעילת זנות י"ל דתוס' ס"ל דדוקא בלא ראוה שנבעלה דהיא רק מכח אומדנא מהני סברא זו לב"ש משא"כ בראוה שנבעלה וכיוצא בזה נמצא באבה"ע סי' ג' מעין כן ובפוסקים. וע"כ דרשו ב"ש הכי אבל זה דוקא לב"ש דע"כ מוכח מקרא דאף דמאוסה בעיני' חיישינין לבעילת זנות משא"כ לדידן דפסקינין דצריכה גט שני מקרא כמ"ש הרמב"ם שפיר י"ל היכ' דמאוסה בעיני' ל"ח לבעילת זנות ולפמ"ש יוצא לנו מבואר דמה שכתבו תוס' ריש זבחים דאשה שזינתה אין כופין לגירושין דל"ח שידור עמה משום דמאוסה בעיני' ועיין אה"ע קי"ז סעיף א' ברמ"א ורדב"ז סי' תשמ"ו לב"ש מוכח דאף דמאוסה בעיניו חיישי' לזנות ורק לקדושין ל"ח מטעם הרדב"ז ומ"מ יש לדון בכל זה דבתוס' דמשמע דלב"ש מאוסה בעיניו ולא חיישינן לביאה כלל

(ח) ולדינא כיון דהשבות יעקב אוסר אפי' בנצטרעה. שמא תתרפא כש"כ בנ"ד מי יהין להקל בדבר בשגם דהיא דבר אשר ההיתר נמשך לשנים הרבה ויהי' הדבר תמוה בעיני כל ומזה יתבטל ח"ו כל תקנות חז"ל כי העולם לא ידעו לחלק בין הענינים

ובשיטה מקובצת כתובות מבואר דמה"ט ל"ג חז"ל בגרושה אשת ישראל לאסרה במבוי דרשו חז"ל לטובתם אולי יתפייסו ע"י כן ויחזור ויקחנה א"כ לסברא זו היכ' שיגרשה מטעם שאין יכול לדור עמה גרע טפי

והנה כת"ה רוצים לסמוך על הג"פ סי' קי"ט ס"ק מ' שכ' דבשעת הדחק יש לסמוך על שיטת הר"ן דבאיכא אחרים בחצר יכולה לדור עמו בחצר וזה אינו דודאי גם כונת הג"פ באיכא אחרים בחצר היינו לשמור כשמירת ר' זכרי' בן הקצב דלדעת הרבה פוסקים דוקא בשבוי' הקלו משא"כ באשה שנתגרשה עמש"כ הריב"ש בתשובה לענין מינקת חבירו אף דל"ה רק איסור דרבנן והג"פ סמך בשעת הדחק על דברי הר"ן אבל בלי שמירה כר' זכרי' בן הקצב גם הג"פ אינו מיקל ובנ"ד, ודאי אין יכולים לשמור כשמירה דר' זכרי' והפ"ח החמיר מאוד בדבר זה דאפי' ע"י שמירה אין להקל וע' בג"פ ס"ק מ"א בשם הראנ"ח דאפי' הוא דר בעלי' והיא דרה למטה בבית והתחתית ועלי' משתמשים ע"י פתח אחד הו"ל כניסת אותו פתח כחצר ואסורים לדור שם וכש"כ כששניהם צריכים לכנוס בפתח א' ולהשתמש בשליבות ביחד ודאי אסורים

(ט) והנה ראיתי בפ"ח שתמה על הר"מ שחילק בין כהן לישראל והרי לדברי' דכהן אינו אסור בגרושה רק ע"י קדושין ואפי' איסור דאורייתא ליכא מה חילוק בין כהן לישראל וחזינא לדעתי' דלהרמב"ם ליכא איסור דאורייתא בביאה שלא ע"י קדושין ולפע"ד דהרמב"ם מודה דאיכא איסור דאורייתא הן בכהן בגרושה והן בממזר רק שאינו לוקה בלא קדושין ולא כמו שמצדד לומר בתשו' ברית אברהם אה"ע קכ"א אות ג' ד' מדין חצי שיעור דבזה יש לפקפק כמו שכתב שם אך בפשיטות כיון דהרמב"ם מודה דנתחללה בביאת כהן אף בביאה בלא קדושין וכן זרעו פסול וזה מבואר ביבמות ס"ט דומיא דכ"ג באלמנה מה כ"ג באלמנה בביאה לחודי' אף האי נמי בביאה עיי"ש והסברא דבשלמא לענין איסור וחיוב מלקות אין ללמוד כהן הדיוט מכ"ג דכ"ג חמיר משא"כ לענין לפסול אותה וזרעו שפיר ילפינין וכיון דילפינן דהיא נתחללה ע"כ דאיסור תורה יש דאיך יתכן שיבעול ביאה דהיתר והיא תתחלל ואף למה שמצדד השעה"מ סוף ה' יבום והאבני מילואים לומר דעשה דוחה לל"ת ומכל מקום נתחללה בביאה זו (ע"ש בזה בספרי ליו"ד ח"ר סי' קס"ז) זה משום דלא הוה רק דחי' אבל זה לא יתכן דמביאת היתר תתחלל ועל כרחך ילפינין דאיסור תורה יש ומלקות אינו חייב רק בקידש ובעל. וזה הדרך המובחר יותר לשיטת הרמב"ם ז"ל ונתישב גם כן קושית ההפלאה אהא דקידש חייבי לאוין לא הוה קדושין שאין מסורין לביאה משום דהאיסור לא בא על ידי קדושין כמו שכתב תוספת קדושין נ"א והרי להרמב"ם האיסור בא על ידי קדושין ולהנזכר לעיל ניחא דהאיסור הי' מן התורה בלא קדושין והרבה יש לדבר בפרט זה ואקצר הפעם. וע' בבית אפרים אה"ע סי' ק"י שהאריך הרבה בענין השאלה ומהראוי לפלפל אולם אין העת מסכים עמדי ולדינא כבר כתבתי שאין דעתי נוחה להתיר בזה

והנני ידידו

סי' ע"א

ב"ה פרעמישלא תרנ"א לפ"ק

להרב החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מ' שמעון שפירא נ"י ראבד"ק ראדיוויץ

השגתי מכתבו ופלצות אחזתני בשמעי החילול השם הגדול שנתהוה בק' שאחד גירש אשתו בע"כ ולעיקר הדין המגרש העלה חרס בידו ולא פעל מאומה כי מבואר בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים המגרש בע"כ הגט בטל ונוסף עליו כל החיוב שהבעל חייב לאשתו ואסור לישא אחרת כי הגט בטל ומבוטל עפ"י דינא וע' בתשו' בית יצחק חיו"ד ח"ר סי' ד' אות ח' וכבר האריכו בזה גדולי הפוסקים ואם כן אשתו היא לכל דבר ומחויב לפרנסה ומכש"כ שאסור לישא אחרת וכל מי שיזדקק לזה לתת לו בת ישראל מכניס עצמו באיסור חמור הנ"ל היחתה איש גחלים בחיקו וכו' ואם הי' ע"י שליח כבר נפסק הדין דהשליחות בטל ואין ממש בגט זה אכן אף אם לא הי' ע"י שליח הדבר פשוט דהגט בטל כחרס ואין בו ממש ומובטחני שישראל קדושים יצייתו לקול דברי תורתינו הקדושה ולא יסייעו ידי עוברי עבירה וכגון דא מצוה לפרסם החנפים ולא תעשינה ידיהם תושי' וד' יגדור פרצותיהן וישיב שפטנו כבראשונה. כעתירת ידידו

סי' עב

ב"ה פרעמישלא תרנ"א

לכבוד הרב הגאון החריף ובקי כש"ת מ' אברהם בנימין קלוגר האבד"ק זאלקווא בהגאון החסיד מהרש"ק זלה"ה

יקרתו הגיעני ע"ד הנכבדות מדובר עם חתן מופלג בתורה אך שם אמו של חתן שרה ושם הכלה שרה לאה ושאל אם יש בזה חשש

תשובה שאין בזה שום חשש כמ"ש בתשו' השיב משה חאה"ע סי' ס"ט דכל שיש איזה שנוי בשמות אין לחוש לצואת ר"י החסיד והבו לה דלא לוסיף עלה וע' בס' נזיר השם דף כ"ג שכתב הגאון הפלאה זלה"ה לבנו דבשתי שמות דכחד' חשיבו אין שום בית מיחוש אם השני נקרא בשם אחד השוה לשמו וע' בר"נ גיטין רפ"ג שכ' על תירוץ התוס' דשנים ששלחו שני גיטין ושמותי' שוות דמיירי שהן משלשין ויש סימן דאם שמותיהם שוים קתני וזה אין שוים א"כ כיון דבצואה כתיב שמותיהם שווים והיכ' דיש הפרש ל"ה שווים. וע' בספר יד שאול להגאון מלבוב כמדומה שהוא בסי' ר"מ שכתב טעם לצואה שמא יקראו זוגתו ותבא אמו ויבוא לידי איסור וכן הטעם בחתן וחותנו עיי"ש א"כ כשיש שינוי בשמות אין לחוש: ידידו

סי' ע"ג

ב"ה פשעמיסל "אהיה כטל לישראל' לפ"ק

הרב הגאון הצדיק בנש"ק המפורסם מוהר"ר אהרן האלברשטאם אבד"ק סאנדיץ

בדבר השאלה באשה ששמה מעריסה רחל וכן חותמת עצמה וכן קורין לה אבי' ואמה ואחותה ואנשי העיר וקרובי' לפרקים קראו אותה רחל ולפעמים ראזיא (ונכתב בשאלה בטעות רוזע) ואנשים שאינן מכירין אותה קראו אותה ראזיא וכן קראו אותה נכרים ועי"ז לא נודע לנו איך רוב קראו אותה. וזה כחמשה שנים שנתגרשה מבעלה ונכתב בגט רחל כי לא ידעו המסדרים משם ראזיא ובמשך חודש אחר הגט נודע להב"ד שקראוה מקצת ראזיא וכתבו הב"ד למקום שהבעל שם ליתן גט אחר ורצה סך מסוים על כן לא גירש ונמשך הדבר חמשה שנים וכעת עשתה שידוך אחר ושמע הבעל מזה וכתב שכבר הצריכה ב"ד גט אחר אם כן יעשו דבר מה והתפשר הרב עמו לתת לו סך שני מאות ר"כ ונסעה האשה למקום שהבעל שם וגירשה מחדש ועתה האשה רוצה להנשא לבעל ששידכה עמו קודם צ"א יום מהגט השני כי החתן אינו רוצה להמתין וינתק קשר התנאים ויש חשש שתצא לתרבות רעה על כן נפשו בשאלתו אם יש להתיר לישא קודם צ"א יום. והנני כותב השאלה כפי מה שסיפר לי פא"פ הרבני המופלג מהר"ד בערגער מק' נוסף על מכתב כת"ה

(א) תשובה מה דפשוט בעיני כ"ת דהגט הראשון הי' כשר עפ"י דין אנא לא ידענא דנהי דאם הרוב הי' קורין אותה רחל כשר בדיעבד כמבואר בב"ש ס"ק א' שכ' חניכה שהכל קורין כותבין לכתחילה רק החניכה דחניכה, שהרוב קורין כשר וכש"כ בעיקר השם שהרוב קורין. אמנם בנ"ד שלא נודע אם הרוב קראו לה רחל ושמא רק המיעוט קראו רחל ויש חשש אפילו בדיעבד אך י"ל דשם העריסה החתימה והמיעוט בזה עיקר נגד מה שקורין הרוב כמ"ש בטיב גיטין בלקוטי שמות סעיף ט"ז ע"כ אם כתב עיקר השם כשר בדיעבד וכש"כ דשם ראזיא הוה שם נכרי והגאון מהרש"ק כתב דאין להזכיר שם כזה בגט רק דאנו כותבין שמות אלה כמ"ש הגאון מסאנדיץ ח"ב אה"ע סי' קמ"ב וכ"כ ד"ז בח"ס עכ"פ היכא שכתבו רחל ולא כתבו שם של נכרים והשם שכ' היא מעריסה וחתימה וספק אם הרוב קורין כשר בדיעבד. אמנם לענין אם צריך להמתין צ"א יום מגט השני הנה בש"ע אה"ע סי' י"ג מבואר ברמ"א סעיף ט' דיש לחוש לסברא הראשונה והיא שיטת הר"י סוף גיטין דאף אם לא נתגרשה רק מחשש לעז מונין מן השני וכש"כ בנ"ד שהב"ד צוו לכתוב גט שני וניתן להבעל סך מסוים שגירשה דמונין מן השני. ואינו דומה למה שהביא ב"ש