בית יצחק אבן העזר חלק ב עח

ואם יכתוב בעיר אחרת א"נ להחזיק שם אביו אלקנה צבי ואם יכתוב בק' דאבראמיל יחזיק ל' יום בשם אביו אלקנה צבי ויכתוב על שם אביו קאניא דמתקרי אלקנה צבי ואם קשה הדבר להחזיק ל' יום אין נחוץ כ"כ כיון שכבר הדבר מפורסים וגם בתשו' השיב משה הנ"ל כתב שאין קפידא בזה. אמנם אם קשה להשיג גט אחר או שנתן המגרש עיניו בממון האשה מותרת להנשא בלי שום פקפוק ובדבר מה שכתבתי לכתוב קאניא דמתקרי אלקנה צבי אף דהג"פ כתב והובא ג"כ בתורת גיטין דשם שאין דרך לעשות לעיקר השם רק לכינוי אין לעשות לעיקר השם מ"מ אם נכתוב אלקנה צבי דמתקרי קאניא, י"ל לכתחילה אין לכתוב על שם לעז דמתקרי ואם יכתוב המכונה י"ל דהמכונה קאי על השם צבי ונפלוג בפלוגתא דהנו"ב והב"ש אם המכונה קאי על האדם או על השם ולכן טוב ונכון לכתוב כנ"ל. כנלע"ד ומה שכתבתי קאניא באלף בסוף ע' בספר אהלי שם כלל יוד אות ל"א בשם בית אפרים דאין קפידא אם כותבין באלף אף שבא משם הקודש ובנ"ד עדיף יותר: ומ"ש לכתוב קאניא באלף אחר הקוף ע"י בב"ש ש"נ אות שי"ן לענין שם שארקה עי' בט"ג ס"ק ב' שם דלכתחלה יש לכתוב באל"ף: והנני ידידו

סימן סט

ב"ה פרעמישלא תרנ"ד לפ"ק

להרב המאה"ג החריף ובקי המפורסים מ' שלמה מעהר נ"י האבד"ק בראיולב אשר בראמאניא המדינה יע"א

ע"ד הפירצה אשר נתהוה בק' שאיש אחד הדיוט שלמד עצמו סידור הגט בלשון אשכנז הנדפס זה מקרוב ומסדר גיטין בקהלתכם לא יאומן כי יסופר אשר יהי' איש שאין לו הרמנותא לרב ומורה צדק וסמיכות חכמים מגדולי הדור להרים יד לסדר גיטין וקדושין ומבואר בש"ס דקידושין דמי שאינו יודע בטיב גיטין לא יהי' לו עסק עמהם ומבואר באה"ע סי' מ"ט בזה"ל שבקל יכול לטעות וגורם להרבות ממזרים בישראל ומבואר ברמ"א יו"ד סי' רמ"ב בשם מהרד"ק ומהרי"ו דאין במעשי' כלום וסיים שם מנהג ישראל תורה הוא וכן הוא ברמ"א אבן העזר סי' קנ"ד סדר הגט דכן נוהגין מדברי קדמונים שלא ליתן גט רק בפני גדולי ישראל וכבר צוח הגאון בעל כנסת יחזקאל וכ' אוי לאזנים שכך שומעות ומבואר בספרי ראשונים ואחרונים גודל המכשלה שיוכל לצמוח בזה באיסור כרת או מיתת ב"ד ר"ל ע"כ יזהרו מזה אחב"י וחלילה חלילה לסמוך על גיטין כאלה שמסדר אחד שאינו לא רב ולא מו"ץ וישראל קדושים הם לציית להזהר מאיסור כרת וממיתת ב"ד וישמעו ויראו וכו' ומטרדות עש"ק הנני בקוצר אמרים וה' כבודו ירום כנפש

ידידו

סימן ע

ב"ה פרעמישלא "אמת וצדק" לפ"ק

להרבנים החריפים הרב הגדול הישיש מ' פסח הכהן ראבד"ק טארנאוו, וה"ה הגדול מ' נפתלי ג"ב נ"י בד"צ דק' טארנאוו יע"א

ע"ד השאלה באחד שאינו יכול לדור עם אשתו שהתשמיש קשה לה והזוג אומרים שיוכלו לברר זאת ע"י רופאים והאשה אינה רצונה לקבל גט רק באופן שתשאר לדור בבית השותפות שיש להאשה החצי ולבעלה החצי והבעל ג"כ אינו יכול לזיז מביתו כי יש לו כיפה שלו בביתם ודירה על השטאקווערק, ובבית הזה עשרה בעלי בתים דרים בתוכו ואין להבית רק פתח אחד להרחוב ועל השליבות ההכרח שילכו שניהם אם ישארו בדירות הבית ולהכיפה יש פתח דרך הרחוב והאשה רצונה לשבע שלא תשא לאיש אם יש היתר שיגרשו וישארו שניהם בהבית

(א) תשובה הנה אין דעתי נוחה להתיר בזה כי הבעל יוכל לצאת מהדירה וידור בבית אחר ובהכיפה יוכל להשאר אחרי שיש דרך ופתח מהרחוב להכיפה ואין זה מקרי שעת הדחק להתיר איסור המבואר בר"מ וש"ע. ואם יוכל להתפשר עם האשה שתצא היא מהבית כפי הדין מה טוב. אמנם להוציאם מבלי בירור ההלכ' לא יאות לפ"כ ע"כ אעבור פירקא דא ואתני' מה שהביאו כת"ה דברי הישועת יעקב והפלאה דטעם הר"מ שאוסר בגרושה מישראל לדור בחצר אף שלא נשאת משום דאיהו כשטתי' דס"ל דביאת זנות בפנוי' הוא באיסור לאו ויש חשש איסור דאורייתא משא"כ להסוברים דביאת זנות בפנוי' לא הוה איסור דאורייתא לא חששו חז"ל ע"ז אם כי הסברא נכונה. ובזה יש ליישב מה שקשה על הר"מ מירושלמי פ' הזורק הובא בר"ן כתובות דאיתא שם המגרש את אשתו לא תדור עמו לא באותו חצר ולא באותו מקום וכו' בד"א בזמן שנשאו הא לא נשאו לא דלא כמראה פנים שפי' כונת הירושלמי הא לא נשאו בגרושה מאירוסין וזה ליתא דא"כ בכהנת נמי דבכל הפוסקים משמע דבכהנת נמי דוקא מן הנשואין ובירושלמי מבואר דבכהנת אפי' לא נשאו ע"כ קשה מירושלמי על הרמב"ם. אמנם להנ"ל ניחא דהרי זה פלוגתא אי לא יהי' קדש קאי על ישראל שלא ישא שפחה כמו שתרגם אונקלוס. ולפ"ז ביאת זנות בפנוי' דרבנן או כדברי הרמב"ם דביאת שפחה ל"ה רק דרבנן מדהיתר בעבד עברי כמש"כ הר"מ פ"ב מא"ב ה' י"א ולפ"ז ביאת זנות בפני' דאורייתא מלא יהי' קדש

(ב) וגוף הדין תלי' במחלוקת דלמ"ד שפחה חרופה היא חצי' שפחה וחצי' בת חורין המאורסת לעבד עברי י"ל משום הכי חייב מלקות הבא עלי' משום שחצי' מקודשת אבל לר' ישמעאל דס"ל בכריתות י"א שפחה כנענית מאורסת לעבד עברי ולאחרים מאורסת לעבד כנעני וכתבו תוס' דל"ד מאורסת דקדושין אין תופסין י"ל דשפחה לישראל בלאו ומ"ה לוקה היא והוא חייב קרבן ולפ"ז אין תימא דירושלמי קאי כר' ישמעאל וליכא בפני' רק איסור דרבנן ומ"ה לא חששו שתדיר בחצירו והר"מ כשטתי' אוסר אף קודם נשואין לדור בחצר אחד

(ג) איברא דלדינא אין לסמוך ע"ז כיון דהר"ן כתב דבש"ס דידן משמע דלא כירושלמי ועוד דבתשובת ריב"ש סי' ש"ס כתב דבחומרא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. ועוד הרי הרמב"ם גופי' פוסק פט"ו מאיסורי ביאה ה"ב דדוקא כ"ג באלמנה לוקה בביאה בלא קדושין אבל כהן בגרושה אינו לוקה בלא קדושין וא"כ אמאי חששו חז"ל כמו שהקשה בהפלאה וע"כ צ"ל דחיישינן שיתיחד עמה בפני עדים ויקדש אותה. ולפ"ז גם בישראל יש לחוש שיראו עדים שתתיחד עמו ואז צריכה גט ולא יגרשה ותנשא לאחר וזה חשש לאיסור תורה ועיין ברמב"ם פ"א מגירושין ה' ד' שכ' שלא נאמר ושלחה אלא שאם גירש ולא הוציאה מביתו הר"ז כמי שגירש והחזיר גרושתו לפיכך צריכה ממנו גט שני וצריך להבין הרי בעי עדי יחוד ולמה כ' הר"מ דהרי זה כמו שגירש והחזיר גרושתו ושמא כוון הר"מ לדברי הרא"ה הובא בתשובת ריב"ש סוף סי' ו' וב"ש סי' ל"א ס"ק כ"ב וסי' קנ"ה ס"ק ל"ב דהיכא דדר עם האשה כדרך איש ואשתו א"צ עדי יחוד ע"כ שפיר כ' באם לא יוציאה מביתו וידורו ביחד הוא כמחזיר גרושתו ודוק ועיין לקמן

(ד) ובעיקר הדבר לדעתי הי' נראה דאף אם לא נאמר כרמב"ם רק זנות בפנוי' דרבנן מ"מ אם גירש אשתו אסור הזנות מדאורייתא שהרי הלח"מ פ"א מאישות ה"ד רצה לומר דלכ"ע אסור בעשה דאם בא שלא לשם אישות מבטל מצות עשה דכי יקח איש אשה וכ"כ המגיד משנה. אך שדחה דמשמע דל"ה רק דרבנן אבל באשה שהי' לו קדושין עלי' וגירשה ובא עלי' דביטל עשה בידים שגירשה ובא עלי' ע"כ לכ"ע הוה איסור דאורייתא ונ"ל ראי' מהא דאמרינן בגיטין וביבמות צ"ד ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וכן פסקינן ומדאורייתא אסור' לכהונה דלא כשיטת הר"מ עיין בפוסקים וצריך להבין באם אמר לה הרי את מגורשת ואי את מותרת לכל אדם במה נתגרשה מאישה מן התורה הרי כל קדושין היא שאסר לה אכ"ע חוץ ממנו וגירושין הי' שהתירה לכ"ע וזה שלא התירה לכ"ע איזה גירושין הם וע"כ צ"ל דכל גירושין המה להתירה לכ"ע ולאסרה עלי' והיינו לפוסקים דזנות מדאורייתא מותר התירה לכ"ע בזנות נשואין ועל עצמו אסרה בזנות ע"כ באמר אי את מותרת לכל אדם עכ"פ אסרה על עצמה בזנות ולכן שפיר דרשינן אפילו לא נתגרשה אלא מאישה והיינו שהועילו גירושין לאסרה על עצמו בלי קדושין אחרים ולכן מקרי גרושה מאישה אבל אי ס"ד דלכ"ע מותרת פנוי' בזנות מדאורייתא ולבעלה ג"כ מותרת ולא הועילו הגירושין כלום במה קרינן גרושה מאישה שתאסור לכהונה ולומר דמה דנפטר מחויבים שלו מקרי גירושין לא ידענא אם נפטר מחויבין כיון שלא הותרה לעלמא כמו בספק גירושין דחייב במזונות משום דמעוכבת בשבילו להנשא ועל כרחך מוכח או דהלכה כרמב"ם דאיכא איסור זנות בפנוי' או דעכ"פ להמגרש אסורה כיון שביטל בידים הקדושין ושויא פנוי'

(ה) ובזה מיושב הא דמשמע במגרש אשתו ולנה בפונדקי דצריכה גט מחשש דאורייתא משום דא"א עושה בעילתו בעילת זנות דבגירש אשתו לכ"ע איסור דאורייתא. ובזה מיושב מה דבמעוברת חבירו שנשא כופין לגרש והקשה בית מאיר סי' כ"ו מה תוספת אזהרה יש בזה כיון דמעיקרא הי' אסורה עלי' מדרבנן ועכשיו ג"כ דרבנן ולהנ"ל ניחא. ולא העליתי הדבר בכור הבחינה אך לכאורה נ"ל כן לולי כל דברי הפוסקים שדעתם רחבה מדעתינו וע' פ"ח מבואר דביאת פנוי' לדידן איסור דאורייתא ע"ש

(ו) והנה הביאו במכתבם דברי עבודת הגרשוני סי' צ"ג דהיכ' דגירשה משום זנות דמאיסה בעיני' אף באשת כהן אין איסור לדור בביתו ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' קי"ט חלק עלי' ומייתי ראי' מדאיתא פ"ב דאבל רבתי ב"ש אומרים מי שגירש אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר והרי ב"ש ס"ל דלא יגרש אלא אם מצא בה ערות דבר ומאוסה בעיני' ואפ"ה גזרו רבנן עיי"ש, ונראה לישב דבספרי יליף ויצאה מביתו מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש והיתה לאיש אחר שלא תנשא בשכנתו ומוכח מזה דהיא דרש דאורייתא ואף קודם נשיאתן אך י"ל דמביתו צריכה לצאת תיכף ומוהיתה לאיש אחר ילפינן שלא תנשא בשכנתו. אבל קודם נשואין אולי מותרת להיות בחצרו וע' מגיה במ"ל פכ"א מא"ב כתב מדברי ספרי דקודם שנשאת אסורה מדרבנן בחצר ולאחר שנשאת אסורה מדאורייתא. והנה ברמב"ם איתא פ"א מגירושין ה' ה' הובא לעיל שלא נאמר ושלחה אלא שאם גירש ולא הוציאה מביתו חיישינן ליחוד וקדושין וצריכה גט שני ולפ"ז