בית יצחק אבן העזר חלק ב עז
Beit Yitzchak Even haEzer part 2 77 · בית יצחק אבן העזר חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →לכבוד ש"ב הרב הגה"ג החריף ובקי בנש"ק המפורסם מ' ברוך האלברשטאם נ"י האבד"ק גארליץ
ע"ד האשה שהרתה לזנונים ואח"כ נסעה מקהלתו ושהתה בדרך יותר משנה וחזרה לביתה עם בעל אחר ומענה בפיה שנתגרש' מבעלה הראשון והביאה כתב מדיין אחד משיקאגא אשר במדינת אמעריקא שנתגרשה בפניו וכ"ת מפקפק בכתב זה יען שאין מכיר החתימה וגם ל"ה רק עד אחד ע"כ שאל אם מחויב להפרישה
תשובה הנה מבואר בסי' קנ"ב דאשה שיש בידה מעשה ב"ד אינה יכולה להנשא עד שיכירו חתימת ידי הב"ד. אמנם הפ"ת מביא בשם בגדי ישע שאם כבר נשאת אעפ"י שאין מכירין החתימות לא תצא ועיין בפ"ת ס"ס קמ"ב דבמקום דחק ועיגון גדול הרבה פוסקים מתירים אף לכתחלה להתיר להנשא אף שאין מכירין החתימות כש"כ שאין לאסור אם כבר נשאת אך מה שאין חתם רק דיין אחד ולהלכה בעינן ב' עדים שיעידו על הגירושין כבר כתבתי בתשובה לענין אם סומכין על הטעלעגראף בענין זה ופלפלתי הרבה על דברי ספר יהושע סי' מ' שמצדד לומר דבאומרת נתגרשתי בב"ד פלוני דנאמנת דהוה מלתא דעל"ג ואני הארכתי בדין זה והבאתי ראיות דל"מ. (ע' לעיל סי' י"ב) מ"מ הגאון מלבוב בשו"מ הסכים לדברי דבטעלגראף מהני עי' מ"ק ח"א סי' קצ"ד ושם מצדד לאמר כדברי ספר יהושע בשגם שמקצת הרבנים נהגו לתת כתב לאשה בדיין אחד הגם שאיני יודע על מה סומכין מ"מ אין לאסור האשה ואם כ"ת מפקפק אם להאמין להאשה ישאל להדיין ויתברר לכ"ת
לכבוד ידיד' הרב הגאון החריף ובקי שלשילתא דיחוסא כש"ת מ' חיים ארי' הלוי נ"י איש הורוויץ וכעת אבד"ק קראקא יע"א
ע"ד האיש אשר אשתו נשתטית זה שבע שנים וכארבע שנים חלפו מעת אשר נתנוה לבית המשוגעים במחלקת החולים שאין להם תרופה וכת"ה יצא ראשונה להתיר לו לישא אשה על אשתו אך בדבר הכתובה והנדן אומר הבעל שאין לו מאומה וכ"ת מסתפק אם מטילין חרם עלי' או שבועה שאין לו
(א) תשובה בגוף ההיתר הנני נמנה לדבר מצוה דאחרי שהיא בבית המשוגעים א"צ ליחד לה בית ולזונה דשם נותנין לה מזונות אך צריך להשליש טראטע דאולי לא ירצו להחזיקה שמה יתן לה מזונות אז לפי כחו אמנם בדבר הכתובה שהיא סך 36 ר"כ יראה כת"ה שישליש סך כזה כי הוא דבר מצער. ומלשון הב"ח והב"ש יראה שהחיוב להשליש וסך כזה יוכל הנעלב להמציא לו. וכן הנהגתי כמה פעמים. אמנם בדבר הנדן שאין לו להשליש לכאורה יש להסתפק אם מחויב למכור ביתו וכלי תשמישו ולהשליש דמבואר בסי' רל"ב סעיף ט"ז דמי שנדר לתת לבתו שנשתדכה סך מעות ונתקלקלו החובות שלו אינו מחויב למכור ביתו וכלי תשמישו דאין לך אונס גדול מזה וכ' הש"ך דאדעתא דהכי לא נשבע והוא מתשו' הרא"ש שכ' דאיכא אומדנא והמ"ל פ"ו מזכי' הקשה הרי הדבר תליא ג"כ בהצד השני ול"ש אומדנא כמ"ש תוס' כתובות מ"ז ע"ב ותי' דהך דתשו' הרא"ש שאני דאין כאן חיוב רק מצד השבועה. עוד כ' דהך דתשו' הרא"ש דאיכא אומדנא גדולה שאני עיי"ש א"כ בנידן נשתטית דלע"ע כל עוד שלא נתגרשה אין כאן חיוב כתובה ונדוניא דלא נתנה לגבות מחיים רק דהחיוב להשליש מכח אומדנא דאדעתא דהכי נסבה שאם יהי' אונס ולא יוכל לדור עמה שלא יקח אחרת עד שישליש דשמא לא יהי' לו כשתשתפה ותוכל לקבל הגט וכיון דמכח אומדנא הוא איכא אומדנא להיפך ואדעתא דהכי לא נסבה שיצטרך למכור כלי תשמישו ובית דירתו אם לא יוכל לדור עמה ויצטרך לישא אחרת ע"כ יש מקום לומר דא"צ למכור וכבר כתבתי כעין זה בספרי ליו"ד ח"א סי' ל"ג לענין שוחט שהתפשר לתת מעות לאחד ולא נתן אם מחויב למכור כלי תשמישו או השני מחויב להמתין
(ב) ובעיקר הדין דבית דירתו א"צ למכור שכ' בתשו' הרא"ש כלל ח' סי' ד' אולי ל"ש אומדנא במקום שרוב אנשי עירו דרים בשכירות ורק השועים יש להם בית דירה ודוקא בימים קדמונים שכל א' הי' לו בית דירה שייך אומדנא משא"כ בזה"ז אך באמת אין לחלק דגם בזה"ז שייך אומדנא דדירתא דאינשי לא מזדבנא כדאמרינן בב"ב דף ד' ועדיין צ"ע אם מחויב למכור כלי תשמישו דכיון דאנן עבדינן תקנה להאשה שכתשתפה תקבל ממנו גט ונדוניא צריכין אנחנו לחוש שמא יבריח אח"כ נכסי' ע"כ צריכין לעשות תיקון שיתן טאבעלע המועיל אם אינו רוצה למכור דירתו
(ג) ולענין הספק שנסתפק כת"ה אם מטילין עלי' חרם או שבועה שאין לו לכאורה סגי בתנאי שמתנין עמו שאם הטעה הב"ד ויש לו נכסים אין בהיתר ממש ויעבור על החרם אך שצ"ע אם מהני תנאי בהיתר חדר"ג דא"א להתיר ע"י שליח הגם שמצינו הפרת הבעל בתנאי כמ"ש מוח"ז הגאון רעק"א הובא בפ"ת סי' רל"ד סק"ב ומה"ט כתבתי בספרי חא"ח סי' קט"ז סק"ח דמהני תנאי בהתרת חכם מ"מ כתבתי שם דאם חכם מתיר בלא פתח הוה כבעל ול"מ ע"י שליח ול"מ תנאי ולפ"ז בהיתר חרמי ציבור דל"ב פתח ל"מ תנאי אך לפמ"ש הפוסקים דבדבור בעלמא ל"ב תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח שוב מהני תנאי וכן מוכח מסנהדרין ד' ע"ב דמהני תנאי בסמיכה אף דא"א ע"י שליח ומ"מ אין לסמוך ע"ז דהכי כל המאה רבנים יטילו תנאי ואולי מהני תנאי של מקצתן מ"מ לא נהירא להטיל תנאי ואם הדבר ספק אם יש להבעל יוכל' להטיל עליו חרם. ומרוב הטרדה אקצר
להרב הה"ג החריף ובקי המפורסם מ' יהושע גראספעלד נ"י אב"ד דק"ק דאברימיל יע"א
ע"ד השאלה באחד שאביו הי' נקרא בפי כל קאניא ולתורה הי' נקרא בשם אביו אלקנה וסדרו גט בשם אביו אלקנה לבד. וטעמם ונימוקם דקאניא הוי קיצור השם משם אלקנה כמ"ש בטיב גיטין ובס' דברי חיים. ואחר הגט נודע שזה כחמשה שנים אשר החזיק ה"ר קניא הנ"ל לקרות לתורה בק' יאברוב בשם אלקנה צבי חותם עצמו אלקנה ובפי כל קאני. ואולם המגרש דר בק' דאברימיל וזה עשר שנים ומוחזק בשם בן אלקנה, ונשאלתי אם הגט כשר
(א) תשובה מה שכתבו בגט רק שם אלקנה לדעתי י"ל דאף דשם קנה א"צ לכתוב מ"מ אם נקרא קאניא היינו שנרגש הנ' יותר ואחרי' היו"ד אשר ע"כ צריך לכתוב קאניא לא קנה אז צריך לכתוב הכנוי כיון שיש ב' שנוים הן בהתחלת התיבה והן בסוף. והוא דומה לשם דאדיא שכתב בט"ג אות ד' דצריך לכתוב הכינוי. אך מ"מ בשביל זה אין קפידא דגם בדאדיא אם לא כתבו כשר. וכ"כ בחידושי אנשי שם סי' ק"ע. ועוד דכאן קאניא צריך לכתוב בה"א משום שבא משם הקודש. כמ"ש האחרונים בשם תנצי"ה ע"כ לא כתבו הקיצור כלל ואין קפידא בכך
(ב) אמנם אשר יש שנוי בשם אביו צ"ע. דהנה באם נקרא בפי כל בשם אחד ולתורה בב' שמות ולא כתבו רק שם שנקרא בפי כל כבר פסק בט"ג בליקוטי שמות ס"ב באם נקרא מעריסה ולתורה אברהם יצחק ובפי כל אברהם ולא כתבו רק שם אברהם כשר כיון שהוא חניכה שהכל קורין אותו. וכן הוא בב"ש ס"ק א' דחניכה שהכל קורין הוא עיקר השם וכשר לכל הדעות בדיעבד. אמנם בנ"ד כיון שהכל קורין אותו קאניא ולא כתבו רק אלקנה נהי דקאניא הוי קיצור השם מ"מ שם אלקנה אין לו מעלה שיהי' חניכה שהכל קורין והוי כמו שיש לו ב' שמות ולא כתבו רק שם אחד. הנה בב"ש סעיף ג' פסק בלא כתב רק שם טפל פסול משמע דס"ל דכתב שם עיקר לבד כשר. ובנ"ד נהי דשם אלקנה לא הוי חניכה שהכל קורין אותו מטעם הנ"ל מ"מ עיקר השם הוי כיון שהכל קורין בקיצר השם הנ"ל וגם הוא חותם בשם אלקנה. ע"כ להב"ש כשר. אמנם הג"פ מביא י"א להחמיר אף בעיקר השם ואינו כשר רק במקום הדחק וא"א להשיג גט אחר והנה כת"ה מביא דברי הפתחי תשובה בשם מהרי"מ מבריסק להכשיר בכעין נידן דידן מב' טעמים טעם הא' דבשם אביו אף אם לא כתבו רק שם הטפל כשר. וטעם ב' דל"ג מחניכה שהכל קורין בו. הנה כבר כתבתי דבנ"ד לא הוי שם אלקנה חניכה שהכל קורין בו ובטעם הא' כתב דשם טפל כשר דלא גרע מלא כתב כלל
(ג) הנה אם הי' נקרא תמיד בב' שמות ובנו החזיק לשם אביו רק בשם אחד ולא כתבו רק שם אחד ע' בתשו' בית אפרים סימן צ"ה ובלקוטי שמות אות כ' ומבואר שם דהיכא דנתברר שהו' כן דוקא אם נשאת ל"ת ומשמע דשם אחד גרע מלא כתב רק שם הטפל דהיכא שנקרא בשני שמות תמיד ולא כתב רק שם אחד הוי שינוי השם או דס"ל דגם בשם אביו אינו כשר כמו שנקרא בפי המיעוט וכש"כ בנ"ד שמעיקרא הי' נקרא גם לתורה רק אלקנה וגם אח"כ חותם עצמו אלקנה ונקרא בפי כל קאניא שהוא קיצור השם של אלקנה גם הט"ג מודה דכשר כמבואר שם אך שם כ' באם בקל תוכל להשיג גט אחר יש לעשות כן. ובנ"ד עדיף יותר לפי המבואר בח"ס סי' י"ז ח"ב דאם החזיק בשם אביו ישכר בער ובאמת שמו דוב בער אין לכתוב בשם דוב בער כיון שמוחזק כאן בשם אחר יאמרו שאין זה המגרש. אך צריך להחזיק עצמו ל' יום בשם אביו דוב בער ע"ש. וכ"כ בתשו' השיב משה סי' ע"ג א"כ איך נאמר באם לא כתב אלקנה צבי רק אלקנה לבד הוי שינוי והרי אלו כתב אלקנה צבי הוי שינוי, א"כ בלא כתב רק אלקנה לא הוי שינוי עי' בשאלות ותשוב' ראש אפרים סי' מ"ו לענין צמקה מקצת ארוכה ועבה בשם ש"ב הגאון ר' סענדער מרגליות סברא הנ"ל לענין חליף שוב מצאתי בבית אפרים סי' צ"ה הרגיש קצת בסברא
(ד) היוצא ממה שכתבתי לדינא הנה אם אלקנה בנ"ד הוי עיקר השם הדבר פשוט להכשיר בלי שום פקפוק דאף לשיטת הגט פשוט דאין להכשיר אף בעיקר השם רק במקום הדחק מ"מ בשם אביו קיל טפי ואם לדעתו שם אלקנה לא הוי עיקר השם אם אפשר להשיג בנקל גט אחר בלי שום נתינת ממון למגרש רק הוצאות תתן המגורשת יכתבו גט אחר