בית יצחק אבן העזר חלק ב עו

בקיום הגט מהני אומדנא וידיעה ברורה דמה"ט ל"ב קיום מדאורייתא דל"ח לזיוף אף דהוי ידיעה בלא ראי' ורק מכח אומדנא. סוף דבר במקום עיגון יש להכשיר אך בנ"ד אם יכול להשיג מכתב מהרב המסדר שיקיים החתימות ע"י דימוי יראה להשיג כתב ואם אי אפשר לקיים מותר במקום עיגון וכת"ה כ' דנמצא שני חתימות על המכתב אך שכ' דהוא רק כחותם אחד ובהדי סימנים שבגט המבואר בהרשאה הוי כשתי חתימות שכ' באמונת שמואל דלא חשיד לזיוף ובזה יש לעיין אך בצירוף דבק החתימה שבקאפערט שכ' דהוי שתי חתימות ממש יש לצרף להיתר

(ה) ונדבר מגוף הטעותים שבגט ובהרשאה. הנה נכתב בגט רחל דמתקרי רחל לאה וצריך לכתוב דמתקריא (ולפלא שכת"ה והגאון אבד"ק ראווא לא הרגישו בזה) הנה מה דכתב לשון זכר על נקבה כיון שא"א לטעות בגוף השם והענין כשר במקום עיגון כעין שכ' בשבות יעקב סי' קי"ח הובא בפ"ת דאם כ' רשאי ביוד שהוא לשון זכר כשר במקום עיגון ואף שכ' שם הטעם שאינו מעיקר הגט ותיבת דמתקריא היא בשמה שהוא עיקר הגט מ"מ גם בתורף אם לא ישתנה הענין כשר כמו לבריאת עולם שכתב עלמא באל"ף שהכשיר הב"ש והזמן הוא מהתורף ודוקא בכתב עלמה בה"א פוסל רמ"א שהענין משתנה דעלמה לשון נערה וע' פ"ת סי' קכ"ח אות יו"ד בשם שיבת ציון דבשם נהר יש לכתוב דמתקרי ובדיעבד כשר בכתב דמתקריא הגם שיש לומר דשם יש קצת פוסקים שיש לכתוב על נהר לשון נקבה משא"כ על אשה אין לכתוב לשון זכר מ"מ היכא שאין לטעות בהענין פשוט דכשר אך לכאורה יש לטעות בהענין לפמ"ש בנו"ב תנינא סי' קי"ט מדכותבין על איש דמתקרי ועל האשה דמתקריא וכן כשכותבין המכונה קורין על האיש בסגול ועל האשה בקמץ מוכח דהמכונה קאי על האדם דאם קאי על השם אין חילוק בין זכר לנקבה ולפי"ז בכתב דמתקרי על האשה יסברו דקאי על השם דשם רחל מתקרי רחל לאה זה שקר דהאשה נקראת כן ולא השם אמנם מלבד די"ל דהנו"ב לא קאי רק על המכונה ולא על דמתקרי אך גם גוף דברי הנו"ב צ"ע שוב מצאתי בחת"ס סי' ל"ט בשם פסקי מהרי"א ומהרי"ו דאם כתב על נקבה דמתקרי ודאי כשר שבתרגום שני באסתר לא דקדק פעם כ' דמתקרי בלא אלף ופעם כ' באלף ולא נסתפק רק בכתב על זכר דמתקריא על כן אין לדבר מזה יותר ועי' שדה חמד מערכת גט סי' וא"ו אות ז' שהאריך בזה

(ו) והנה מה שבהרשאה מבעל לשליח ראשון תיבה מסר על המחק ונכתב על גבי' והמחק אינו מקיום בסוף. הנה בשליח ראשון דאומר בפני נכתב ומדינא נאמן ג"כ על השליחות וההרשאה רק מצד המנהג כבר כ' הרמ"א בסי' קמ"א סעיף כ"ד דלכתחלה נוהגין שלא לכתוב ראשי תיבות ושלא לשנות בדברים הכתובים בגט וכ' הב"ש ס"ק ל"ג משמע אם שינה דינו כמו בר"ת וכשר ולכאורה ה"ה במחק אך י"ל דמחק גרע דלמא הי' תנאי ומחקו מ"מ כיון שהשליח מביא הגט בידו ואי ס"ד שהי' תנאי בשליחות הי' אומר לב"ד וע"כ לא הי' השליחות בתנאי וגם בלא"ה יפה כ' כת"ה כשהמחק מקום קטן א"א שהי' כ' בו תנאי אך שי"ל דתיבות מסר שנכתב על המחק הוה כלא כתב כלל ונחסר גוף השליחות מ"מ כיון שהגט בידו הי' נאמן בע"פ שהבעל מסר בידו הגט והב"ד שסידרו הגט בעצמן ראו שמסר הבעל הגט ליד השליח בפני עדים והעדים חתמו בתורת עדות על הרשאה שנכתב תיבה מסר על המחק הם והב"ד עדים על השליחות ויכולים לעשות שליח אחר ע"כ במקום עיגון יש להכשיר ובכן אף שיש כמה דבוקים אות לאות יש להכשיר במקום עיגון ועיין מחנה אפרים פ"ז מגירושין שכ' דטעות דמוכח יש להכשיר עיי"ש בתשובה

(ז) ועל דבר אשר המ"ם דתיבה מתא צורתה כ"נ ולא כ"ו רק שנראה לכל שהיא מ"ם ומדובק למעלה הדבר פשוט שהיא כשר. וע"ד שנמצא בגט יודין בלא קוצין שמאלית הביא כת"ה דברי הנובי"ת סי' קי"ג הובא בפ"ח סי' קכ"ה ס"ק ל"ג שצוה לתקן אחר הנתינה וליתן שנית ליתר שאת

(ח) וע"ד אשר בתיבות והרי את מותרה היוד של והרי כמו וא"ו וכן בתיבות ודן די יהוי היוד של די כמו ואו ושאלו לתינוק אחד ואמר שהוא ואו ותינוק אחד אמר שהוא יו"ד והסופר אומר שכפי הכתב הזה אינו דומה לשאר ווין ואין לטעות ומ"מ אם יכתוב בס"ת ו' כזה יהי' כשר. והנה בתיבות והרי אי אפשר שיהי' נשתנה הענין אך בתיבות די מסתפק כת"ה כי די ביו"ד הפירוש אשר ודו בואו הפירוש שנים. ויש לפרש שרצה לגרש בשני גיטין. הנה שנים בלשון תרגום הוא דיו כדאמרינן בעירובין י"ח דיו פרצופין. ובריש ויקרא רבה דיו פרצופין הי' הדיבור יוצא וכן כ' בערוך. ומה שאמרו טב למיתב טן דו ופירש"י טן גוף דו שנים בערוך גורס טנדו תיבה אחת והר"ח פי' טוב לאשה לישב באישות אפי' בעלה כיעור. אך מרש"י משמע שהוא ב' תיבות מ"מ כיון שמבואר בסי' קכ"ו סעיף כ' כיון שאנו מכירין בגוף הדבר אין לפסלו בשביל דלוג אות אחת שהכל יודעין שהוא טעות וה"ה בזה הקורא לא יטעה לפרש שמגרש בשני גיטין שהרי כתב ודן שהוא לשון יחיד וע"כ או שיאמר שהוא יו"ד שהרי אינו דומה לשאר וואיין ובאם תימה לו שהוא ואו יתלה בטעות

והנה בעיקר הדין אם ודן הוא תורף תליא במחלוקת והרמב"ם סותר דבריו דבפ"א מגירושין כ' גופו של גט הרי את מותרת ולא חשיב ודן ובפ"ד כ' דצריך לכתוב ודן וכתב הלח"מ דלרמב"ם א"צ לכתוב ודן רק לכתחלה והג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ט כ' דלדעת רוב הפוסקים ודן דינו כטופס אך להר"ן דינו כתורף ולדעתי אף לדעת הפוסקים דדינו כתורף מ"מ תיבת די ודאי ל"ה כתורף דאף אם יכתוב ודן יהוי וכו' וחסר תיבות די הוה יד מוכיח על כן וודאי יש להכשיר במקום עיגון דלפי הכתב הזה אין לטעות ואף אם נאמר דבשינוי אות פסול מדרבנן כשיש ספק הוא ספיקא דרבנן. וע' צ"צ החדש סי' קס"ח בגט שהיוד שבתיבת ליכי הי' נראת ממש כמו ריש וכ' שאף שהיוד גדולה יותר מדאי מוכרח בגוף הדבר דהוא תיבת ליכי ודמיא קצת לסעיף כ"ב שהבאתי לעיל ע"כ נראה להקל בנ"ד במקום עיגון. ועוד דהרי מבואר בסי' קכ"ו סעיף כ"ב דאם לא כ' היודין היתרות או שלא האריך בווין אעפ"י שיש בו חשש שני ענינים אם לא ערער הבעל ולא כתב הבעל והסופר לא כתבו מפי הבעל כשר ובזה"ז הסופר אין כותב מפי הבעל כמבואר בסדר הגט אות נ"ט ורמ"א סי' קכ"ג ול"ח שיערער ע"כ בכה"ג כשר. ול"ד לכתב עלמה בה' שכ' הב"ש דאפי' באין הבעל מערער פסול ומשמע אפילו בלא כתב הסופר מפי' דשם הטעם משום דעלמה בה' סובל יותר לשון נערה מלשון עולם כמ"ש הב"ש משא"כ בדו ושמא גם בכתב עלמה ולא כ' הבעל או הסופר מפי' תרתי לטיבותא שהבעל אינו מערער כשר. דב"ש מיירי בכתב הסופר מפי הבעל אך מסתימת לשון הב"ש משמע דפסול בכל גונא וע' ג"פ אות ק"ז שכ' דבעצמה ג"כ כשר. וכש"כ בנ"ד דלדעת רמ"א א"צ לכסות מן הצדדים ואם יראה לתינוק גם צדדי התיבה ושאר תיבות יאמר בודאי שהוא יו"ד ע"כ כשר

(ט) ובדבר שנמצאו שורות שאינם מעורות כבר כ' רמ"א דכשר במקום עיגון ולדעת קצת פוסקים אף שלא במקום עיגון ובדבר שאר שינוים שבגט שחתם גרשון בואו ובהרשאה נכתב בלא ואו ובגט נכתב שם הים משיגען בע' ובהרשאה כ' פעם אחת בא' ובגט כ' שם העיר מילוואקע בעין ובחתימות הרב ביוד יפה כ' כת"ה שאין קפידא ועל דבר החשש כיון שאנו רואין שיש כמה ריעותות בגט יש לחוש על מסדרי הגט שהם הדיוטות כעין המבואר ברמ"א סי' קמ"א סוף סי' ל' והוא מדברי הריב"ש. עיין בפ"ת שם ס"ק כ"ח דמייתי בשם פנ"מ דהיכ' שאין ידוע ומפורסם ויש לתלות שלא דקדקו אין לחוש. וע' שדה חמד מערכת גט סי' כ"ד אות ג' שהביא בשם מהרי"ט דלא פסל הריב"ש אלא באפשר להשיג גט אחר ולא במקום עיגון אך מדברי הכנה"ג נראה שחולק ע"ז בשם מהרח"ש מ"מ בנ"ד שנראה מהמכתב ומהחתימה שהמסדר רב הכולל מספרדי' בודאי אינו הדיוט רק שיש לתלות בטעות ע"כ יש להתיר במקום עיגון וע' בשו"מ להגאון מלבוב מ"ג ח"ג סי' ק"כ שכ' ג"כ להתיר במקום עיגון גדול והנה בנ"ד אם יסכים גדול בתורה להתיר גם דעתי מסכמת ליתן הגט להאשה ולכתוב להרב המסדר הטעמים שצריכה גט אחר ואם אפשר להשיג גט אחר מה טוב ואם אי אפשר להשיג גט אחר יקיים חתימות הב"ד מתוך המכתב שישיג. גם יתקן היודין אחר הנתינה ויתקן גם היוד של די והרי שלא יהיה נראה כויו דהרי הנוב"ת סי' קי"ג שהבאתי לעיל שצוה לתקן היודין שאין בהם עוקצין ולחזור וליתנה ע"כ נשען על תשובת הרא"ש כלל מ"ה אות ט"ו שצוה לתקן ע"י אחר כי באם לא כתב הסופר כראוי ניחא לי' לבעל שיתקנהו ושליחותא דבעל עבדי והובא בטור ס"ס קכ"ו ומ"מ דוקא היכא שבדיעבד עבד כשר בלא תיקון צוה לתקן משום מראית העין ובג"פ סי' קכ"ה ס"ק כ"ו מייתי דברי הרדב"ז שעשה מעשה כדברי הרא"ש ודוקא בפסול דרבנן. אבל פסולא דאורייתא אינו יכול לתקן רק הסופר ששמע מפי' ומשמע דבפסול ממש דרבנן מותר לתקן ובאמת משמע מהרא"ש דדוקא בפסול דכבר בדיעבד צוה לתקן. ועכ"פ כיון דסברת נוב"י מטעם הנ"ל ה"ה היודין שיש לטעות שהם ואיין יש לתקן שיראו כמו יודין ולחזור וליתן כמ"ש הנוב"י ודברי פלפולו ראיתי אולם רוב טרדותי לא יתנני לפלפל יותר: והנני ידידו

סימן סה

ב"ה פרעמישלא תרנ"ב לפ"ק

להרב הגדול המפורסם בנש"ק כש"ת מ' אברהם הורוויץ נ"י אבד"ק שענדישאב יע"א

בדבר שאלתו באחד שהי' באמעריקא כמה שנים והניח אשתו עגונה ועתה בא לביתו ופעלו אצלו שישלח גט לאשתו וכתב גט ונתן ע"י שליח ונסע בחזרה לשם. ועתה שואל אולי דינו כמומר הואיל ונשמע עליו שבאמעריקא חילל שבת אך בדעמביץ נהג קצת כשורה בעת שהי' עתה שמה. ובמומר דינו שיתן גט לשליח לקבלה ואח"כ יעשה שליח להולכה והוא עשה אך שליח להולכה ומסתפק אם מותר ליתן הגט לאשה שתנשא בו

תשובה כבר ראה דברי גאוני בתראי והובא בפ"ת סי' קמ"א דאף במומר אם עשה שליח להולכה וא"א להשיג גט ע"י שליח לקבלה כשר במקום עיגון. מכ"ש נ"ד דלא נעשה מומר ומבואר בתשו' בנין ציון החדשות סי' כ"ג דרוב פושעי ישראל שבזמנינו יש להם דין אומר מותר והרבה המחללי שבת מתפללין תפלת שבת ומקדישין ומודין בשבת ומכ"מ מחללין. והמה כתינוק שנשבה לבין הנכרים אעפ"י שמחללין שבת מעשה אבותיהן בידיהן. ע"כ נמצאו מקילין ביין שנגעו בהם וע' בס' תוספת שבת סי' דאם רק מתבייש מהרב המפורסם לגדול העיר ל"ה דינו כמחלל שבת בפרהסי' והביא כן בשם ס' תורת חיים וע' ביעב"ץ ח"א סי' ל' דאפי' מומר ממש אינו בזה"ז מין גמור ורוב מומרים בזמנינו אינם אלא להשביע יצרן בעבירה וא"כ בנ"ד שהי' באמעריקא ומקיים מנהגן ל"ה דינו כמומר לענין זה דל"ה רק חשש ע"כ פשוט דמותר ליתן הגט לאשה לכתחלה

ידידו