בית יצחק אבן העזר חלק ב עה

קורא בדקדוק טאלצא והרואה שאשה זו חותמת טאלצי ביוד שהיא חירק יאמר שאין זו המגורשת א"כ זה דוקא שם אבל לענין הח' הרי במדינתינו קורין ח' וכ' בשוה ול"ש חשש הנוב"י. ע"כ יש לעשות כתה"ד ולכתוב בכף ולפ"ז השינוי שאינה חותמת ביוד בין ל' לה' היא גרע יותר דכיון שיש שינוי במבטא יש לחוש לדברי הנוב"י הנ"ל בשם טאלצי ע"כ במקום שיוכל לכתוב שני גיטין יכתוב ב' גיטין הראשון יכתוב מעכליא היינו בכ' ויו"ד ואלף לבסוף כמו שנראה מט"ג והגט שני יכתוב מעחלה היינו בח' וה' בסוף ובלא יוד בין ל' לה' ובע' אחר המ' דמתקריא מעכליה דכיון שכותבין החתימה לעיקר השם ע"כ צריך לכתוב כמו שנקראת בפי כל ביוד וה' בסופה דאין לשנות מהחתימה לשם שנקראת בפי כל לענין הה' ומה שמשנין מח' לכ' בדמתקרי לא איכפת לן כמו דמצינו בשם רחל שכותבין רחל בח' המכונה רעכיל בכ' וע' בדברי חיים בשער המקומות סוף אות פתח חריף שכ' בשם שיינדיל לכתוב ב' גיטין כשחותמת בשני יודין וכן הוא בתשו' דברי חיים ח"ב סי' קי"ז קי"ח והנני ידידו

סי' ס"ד

ב"ה לבוב תרנ"ז לפ"ק

הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסים כש"ת מ' שמואל נאטינזאהן נ"י האבד"ק פידקאמען יע"א

ע"ד הגט שבא לידו ע"י בי דואר מעיר מילוואקא אשר באמעריקא ויש בו כמה ריעותות א. שאין יכול לקיים החתימות מהבד"ץ ב) שנכתב בגט דמתקרי על שם האשה (ג) בהרשאה מהבעל לשליח ראשון נמצא מחק ונכתב עלי' תיבת מסר וגם נמצא בהרשאה כמה אותיות דבוקים זל"ז והמנהג לכתוב כל אות בפ"ע (ד') בתיבת מתא בגט המ"ם כמו כ"נ אך נדבק היטב וניכר שהוא מ"ם (ה) שבתיבות והרי ובתיבת די היודין כמו ו' ותינוק אחד אמר שהוא יו"ד ותינוק אחד אמר שהוא ואו אך שאינו דומה לשאר ווין שבהכתב הזה (ו) נמצא הרבה יודין בהגט שאין להם עוקצין

(א) תשובה הנה בדבר שאין מכירין כאן חתימת הבד"ץ החתומים על ההרשאה ועל המכתב כבר ביארו הפוסקים האחרונים שבמקום עיגון יש לסמוך על הר"ש בן הרשב"ץ דמעשה ב"ד א"צ קיום כמבואר בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ב שכ' בסוף דבריו ששטר שליחות קבלה שקיבל השליח הגט סומכין על השטר השליחות אעפ"י שלא נתקיים משום עיגונא אך משם אין ראי' שהשליח קיבל הגט והוא עד אחד עכ"פ משא"כ בנשלח על הבי דואר דאין כאן עד אחד כמ"ש בטו"ז ס"ס קמ"ב אך מסי' ס"ו ח"ג בתשב"ץ משמע דמקיל אף שהשליח לא הביא המעשה ב"ד והאריך בדין זה בפ"ת ס"ס קמ"ב וסי' קנ"ב בשם תשו' בגדי ישע ושם מייתי דברי תשו' פני ארי' סי' כ"א שכ' במכתב שבא ע"י בי דואר ודאי צריך קיום ואין להקל משום עיגונא וכפי הנראה סברתו כעין סברת הש"ך סי' מ"ו סס"ק ט' דשטר שאינו יוצא מתחת יד אדם צריך קיום מן התורה הגם דלא מזכיר זאת בתשו' פני ארי' אמנם הקצוה"ח שם ס"ק ד' תמה על הש"ך מתוס' כתובות צ"ב ומדאמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר ושם יצטרך קיום מדאורייתא וניחוש שמא יקיים ע"י דימוי החתימות דל"מ היכא שצריך קיום מדאורייתא ולכאורה י"ל דהש"ך לא קאמר רק בטוען ברי שהוא מזויף דאז צריך קיום מדאורייתא וגבי קדושין מה שפסק כרמ"א סי' מ"ב במצא כתוב בשטר פ' קידש פלוני' דאין חוששין לקידושין מיירי שהאשה מכחשת אמנם בדברי שמואל שאמר המוצא שטר הקנאה דמיירי שאין הלוה בפנינו לטעון ברי כמ"ש תוס' ב"מ י"ג ע"ב ד"ה הא קאמר להד"מ ע"כ לא חיישינן לזיוף מן התורה אף באינו יוצא מתחת יד אדם א"כ לפי"ז בקיום בי"ד דאין הבעל לפנינו לטעון ברי יש להקל משום עיגונא ול"ח שמא יבא הבעל ויערער ויטעון ברי כיון שכבר הכשרנו הגט כמ"ש הב"ש סי' קמ"ב ס"ק ב' לדעת רבינו אביגדור דבטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא והנה בעיקר קושית הב"ש לדעת רבינו אביגדור דבטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא אמאי כי אתא בעל ומערער לא משגחינן והש"ך הקשה בפשיטות על הר' אביגדור מסוגיא דגיטין יש ליישב דהטעם דמדאורייתא א"צ קיום דל"ח לזיוף הוא מטעם דלא חשיד אינש לזייף דרוב אין מזייפין ולכאורה אין הולכין בממון אחר הרוב להוציא והיינו טעמא דרב דס"ל בכתובות כ' מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דכשיטתי' ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ואינו נאמן במגו דמזויף וכ"כ הפנ"י דאם אין הולכין בממון אחה"ר חיישינן לזיוף ול"ש לומר שטר העומד לגבות כגבוי דמי כיון שיש ספק בעיקר השטר אך לפמ"ש תוס' כתובות ע"ו ד"ה על בעל החמור דטעמיה דשמואל דלא מוקי המעות בחזקתו דיכול לטעון ברי דלשחיטה לקח דאם איתא דלרדיא הו"ל לפרושי ומשמע דרק בטענת ברי ס"ל לשמואל אין הולכין בממון אחה"ר ועיי' במח"א ה' שומרין סי' כ"ו א"כ מה"ט א"צ קיום מדאורייתא בגובה מיתומים דאין טוענין בברי אך אפי' לדעת תוס' בכורות כ' דאפי' בשמא אין הולכין (בממון) אחה"ר מ"מ רוב בני אדם שאינם זייפין הוי רובא דאיתא קמן שכ' התה"ד סי' שי"ד דהולכין אחה"ר כמ"ש הר"ן רפ"ג דע"ז דרוב עיירות שאינן עובדין הוי רובא דאיתא קמן ועי' בספרי לאו"ח סי' ק"ח אות א' ואולי מה"ט כ' תוס' יבמות קי"ט ד"ה מחוורתא ליישב קו' לר"מ דחייש למיעוט מה"ת בחזקת איסור אמאי דמאי דרבנן ותירצו דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ואין מובן הסברא אולי כונתם מה"ט הוי רובא דאיתא קמן דמהני אף לר"מ אף מסקנת התה"ד לא כן הוא ועכ"פ גם לשמואל א"צ קיום מדאורייתא כמ"ש תוס' לר"מ דל"ח למיעוט שאין מעשרין ומה"ט ס"ל לרבינו אביגדור בטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא דאין הולכין בממון אחה"ר א"כ בהך דגיטין בשולח גט דל"ה הוצאת ממון אף במערער הבעל א"צ קיום מדאורייתא הן אמת דהחוו"ד ס"ס ק"י סוף בית הספק כ' דלהוציא אשה מחזקת א"א הוי כהוצאת ממון דילפינן דבר דבר מממון אבל כ"ז מדרבנן כמו דלא אזלינן בתר רוב במים שאין להם סוף אך לא מדאורייתא

(ב) והנה לפמ"ש הקצוה"ח בקונטרס הספיקות בטעם דאין הולכין בממון אחה"ר דסמוך מיעוטא לחזקה י"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדרבנן וכ"כ בראש יוסף חולין י"א ד"ה התנאי חה"ג דל"ה רק מטעם הפקר ב"ד הפקר כמו סמוך מיעוטא לחזקה לדידן אמנם לפמ"ש בעניתא בספרי חיו"ד ח"ר סי' ח' אות ד' דרב ושמואל פליגי במצמצם דאמרי' סנהדרין ע"ז דמצמצם חייב מיתה ופטור מממון וילפינין מקרא וס"ל לרב מצמצם חייב בנזקין כרבינא ויליף ק"ו ממון מנפשות כמו דאמרינן בסנהדרין ג' ואין לומר מצמצם יוכיח דס"ל מצמצם חייב ממון ושמואל סובר מצמצם פטור בנזקין ואין ללמוד ממון מנפשות בק"ו די"ל מצמצם יוכיח ולפ"ז י"ל דלשמואל אין הולכין בממון אחה"ר מדאורייתא ומ"ה בעי קיום מדאורייתא בטוען מזויף משא"כ בגט הולכין אחה"ר מדאו' ומ"ה מדאו' א"צ קיום ואם כי דברי הר' אביגדור מיושבים בט"ט מ"מ י"ל דלדידן דפסקי' מצמצם חייב ממון כרבינא גם לשמואל ס"ל מדאו' הולכין בממון אחה"ר דיליף מק"ו ורק מדרבנן אין הולכין אחרה"ר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה ומיושב מה שכ' תוס' ב"ב קנ"ה ד"ה אלא לדידך דשמואל ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וע"כ כונתם דשמואל ס"ל שם ע"א דחכמים ס"ל א"צ לקיימו ור"מ ס"ל צריך לקיימו וע"כ הלכה כחכמים נגד ר' מאיר וקשה דהרי הטעם דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו משום דמדאורייתא אינו נאמן לטעון מזויף וא"צ קיום מדאורייתא כמ"ש תוס' כתובות י"ט בשם רש"י והרי שמואל ס"ל אין הולכין בממון אחה"ר להוציא ואם טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא ודא ודאי קושיא אמנם להנ"ל נאמר דרב יהודא דאמר זאת משמי' דשמואל ס"ל מצמצם חייב ולדידי' שמואל ס"ל אין הולכין בממון אחה"ר רק מדרבנן ומדאורייתא א"צ קיום ומ"ה אינו נאמן לטעון פרוע במיגו דמזויף ומהאי טעמא אמרי' בב"ב שם דר"מ ס"ל צריך לקיימו דכשיטתי' ס"ל דסמוך מיעוטא לחזקה מדאוריי' ומש"ה צריך לקיימו דנאמן לטעון מזויף דמדאורייתא א"ה בממון אחה"ר

(ג) והנה קצת יש ראי' לשי' הר"ש בן הרשב"ץ דקיום ב"ד א"צ קיום דל"ח לזייף חתימת עדים וחתימת דיינים דרש"י בב"מ ט"ז ע"ב ד"ה כל מעשה ב"ד כ' קס"ד שיש בו הנפק וכו' דליכא למיחש שמא לא לוה שהרי אין מקיימין אלא בפני בעל דין והקשה מהרש"א דלמה הוצרך לכך תיפוק לי' דמלוה מקיים שטרא ולא הלוה ומדמקיים שטרא ע"כ ביד המלוה הי' וע"כ הלוה דאם לא הלוה השטר ביד המלוה מאי בעי ותי' דכיון דנפל איתרע וחיישינן שזייף המלוה השטר עד שכמדומה לעדים שהוא חתימתן ומש"ה קיימו להמלוה השטר ותמה המהר"ם שיף דא"כ מאי מהני שאין מקיימין אלא בפני הלוה שמא לא לוה והשטר מזויף וגם בקיום מזויף. אמנם לשי' ר"ש בן הרשב"ץ דקיום ב"ד א"צ קיום דל"ח שמא זייף העדים וגם הקיום נכונים דברי רש"י ומהרש"א וכן מצאתי ביד יוסף שם שתירץ כן ומזה ראי' לדברי הר"ש דאפי' בנפל ל"ח שזייף העדים והקיום מ"מ יש לדחות הראי' דכולי האי ל"ח שזייף העדים והקיום שיהי' נדמה להעדים והב"ד שזה חתימתן אבל בלא קיום על הקיום חיישינן ודו"ק

(ד) ובנ"ד שהגט בא על ידי שאלה שכת"ה כתב להרב מלאוואקע שהבעל ישלח גט לאשתו ואיך יכתוב הגט והגט בא מהרב ששאל ממנו ובזה כ' החת"ס סי' מ"ד דכתב הבא ע"י בי דואר לבעלים ידועים ובא מהם תשובה הדבר ידוע שהוא מבעלי' וא"צ שום קיום ע"כ גם בגט יש לסמוך ע"ז במקום עיגון הגם שהחת"ס כ' לענין מת בעלה דמהני אומדנא דמוכח ועד מפי עד וכש"כ דמהני ידיעה בלא ראי' משא"כ בגט דלא מהני ידיעה בלא ראי' אמת דכבר כ' כן התומים סי' מ"ו ס"ק ד' לחלק בין שטר ממון לשטר קדושין דל"מ ידיעה בלא ראי' בעינן קיום אבל ראיתי שחלקו עלי' דזה דוקא בעיקר הגט ל"מ ידיעה בלא ראי' אבל