בית יצחק אבן העזר חלק ב עד

דהאשה ודאי אסורה להנשא דל"ה מקום עיגון דהבעל רוצה לגרשה יש לבאר אם היא מותר לישא כשאינה רוצית לקבל ג"פ. הנה לענין לגרשה בע"כ מבואר ברמ"א קי"ט דאם גירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול לגרשה בע"כ ושם הטעם פשוט דכיון דכבר הסכימה על הגט הרי מחלה חרם ר"ג ומה"ט ס"ל למהר"מ מינץ הובא בכנה"ג דאם ידעה בפסול הראשון אינו יכול לגרשה בע"כ והטעם דכיון דידעה מפסולו מעולם לא הסכימה על הגט ואמנם אם יכול לישא אשה אחרת אין מבואר בש"ע וי"ל דכיון דלענין ב' נשים אין מועיל מחילה וריצוי שלה כמ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ח כיון דלאו לטובתה לבד ניתקנה מ"ה אף שקיבלה ג"פ ונמצא פסול אינו יכול לישא אשה אחרת הן אמת דלדעתי נראה דגם בחרם לגרשה בע"כ ל"מ ריצוי שלה היינו שאם תקבל האשה בקנין ותתן כתב בכל אופן שאם לא תתרצה לקבל ג"פ בזמן פלוני יוכל לגרשה בע"כ ואח"כ לא תרצה לקבל יש להסתפק אם יכול לגרשה בע"כ דבתשו' הר"ן יהיב טעמא דלא מהני ריצוי שתאמר א"א בתקנת חכמים משום דלאו לטובתה נתקן חרם ב' נשים אלא אף לטובתו שלא יכניס מריבה עוד כ' טעם דאף אם תאמר שלטובתה נתקן מ"מ חכמים חששו שמא יקניטה בעלה עד שתתרצה ע"כ ל"מ נתינת רשות ולפ"ז י"ל דלענין גט בע"כ ל"ש ב' טעמים דזה ודאי לטובתה נתקנה וגם אם יקניטנה עד שתתרצית לקבל א"כ הוא מגרשה ברצונה מ"מ נ"ל דנהי שמתנה החרם אם חזרה ואמרה איני רוצה החרם בתקפו דהרי גם לענין איני נזונית ואיני עושה דיכולה לומר א"א בתקנות חכמים שהיא לטובתה מ"מ יכולה לחזור כמ"ש הר"ן ותו' ומבואר בסי' ס"ט סעיף ד' ואפי' לדיעה ראשונה דנתבטלה התקנה ואינה יכולה לחזור מ"מ שם הטעם דאינו בדין שבשבוע שתמצא מלאכה תקח לה מעשה ידי' וכשלא תמצא מלאכה יזין אותה כמ"ש הב"ש ולפמ"ש דהטעם משום כסות ודאי נכון עיי"ש. משא"כ לענין חר"ג ודאי יכולה לחזור לכ"ע ואף קנין ל"מ ואף שבועה ל"מ רק מטעם עוברת ע"ד

(יא) ומצאתי בג"פ קי"ט ס"ק כ"ד בשם הר"ם מינץ דאף בהתחיל לכתוב ברצונה וחזרה הגט פסול עיי"ש. ומשם אין ראי' רק דל"מ ריצוי דידה אבל לדעתי נראה דאף אם נתרצית שבאם לא תרצה לקבל יתן לה בע"כ ועשאה כתבים יכולה לחזור וחל החר' דלא כמו שראיתי לרב אחד שכ' להיפך מזה ע"כ צריך טעם אמאי בקבלה גט ברצונה ונפסל יכול לגרשה בע"כ ושמא הטעם היא דנהי דכשלא עשתה מעשה יכולה לחזור מדיבורה וממחילתה מ"מ אם כבר עשתה מעשה וקיבלה גט כבר נעשה מעשה לפטרו מחיובים שלו ונהי כשהיא מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונות כמבואר סי' צ"ג מ"מ לענין גט בע"כ אינה יכולה לחזור אך לענין ב' נשים נ"ל דאם נפסל בפסול דאוריי' אין יכול לישא אשה עלי' דעדיין אשתו מדאו' אך אם נפסל בפסול דרבנן ל"ה אשתו מדאור' ול"ג ר"ג בזה דלא מיקרי אשתו מדאורייתא ואף לפוסקים דאם יש לו יבמה שזקוקה לו אסור לישא אחרת עלי' אף דזיקה ל"ה רק מדרבנן מ"מ זה דזיקה ככניסה ל"ה רק דרבנן אבל מדאור' זקוקה לו משא"כ שנתגרשה ואסורה לישא מדרבנן ל"מ אשתו ועוד דכיון דאסור לדור עמה ל"מ אשתו ואפי' אם נאמר דאם יש לו חרשת שקדושי' דרבנן אסור לישא אחרת עלי' שם שאני שראוי' לדור עמה משא"כ בזו שנתגרשה שאסור לדור עמה בלא קדושין אחרים ודאי ליכא חר"ג ואף לשיטת ח"ס סי' ג' דאף באשה שאינה ראוי' לדור כגון כהן שנשא גרושה בחזקת אלמנה אין להתיר לישא אשה אחרת בלא ק' רבנים מ"מ שם הוה אשה מדאור' משא"כ באשה שנתגרשה מדאור' דל"ה אשתו מדאור' וגם אינה ראוי' לדור עמו ודאי דל"ה בכלל חרם דב' נשים ע"כ הדבר פשוט דמותר לישא אשה אחרת שלא יתעגן

יב) וגוף דברי הח"ס בנידון הנ"ל צ"ע דכיון דנשא גרושה בחזקת אלמנה והוא כהן יש סברה דהוה מק"ט וא"צ גט אך דמש"ס דכתובות ק"א דקתני אלמנה לכ"ג בלא הכיר בה אין לה כתובה וכן היא בסי' קט"ז ובב"ש ס"ק א' משמע הא גיטא בעי וטעמא לא ידענא וכ"כ בהפלאה שם וע"כ נ"ל דל"ד למוכר טרפה בחזקת כשרה דשם ודאי הקפיד משא"כ באשה שהי' לו לחקור וע"כ אמרינן שמא לא הקפיד ובעי גיטא מספק וכיון דל"ה רק ספק קדושין א"כ לענין חרם ב' נשים דל"ה בזה"ז רק דרבנן הו"ל ספק חרם ושמא ס"ל לח"ס ספק חר' להחמיר או דמיירי שנודע לו שהיא גרושה ואח"כ דר עמה ולא הקפיד ואח"כ ברחה ממנו וגם בזה יש לעיין דכיון דתחילת הקדושין הי' טעות ל"מ מה שאח"כ דר דל"ש לומר א"א עושה בעילתו בעילת זנות דבלא קדושין לא יעבור רק משום לא יחלל ובקדושין עובר בב' לאוין לא יקח ולא יחלל וכעין זה כתב הרדב"ז ועיין בדרוש וחידוש להגאון ר"ע בכתבים לענין מי שנשא בעילה בחזקת בתולה והרתה לזנונים אם צריכה קדושין אחרים עיי"ש (שוב מצאתי בנוב"י תנינא אה"ע סי' נ' וס' פ' שהעיר במקצת מדברינו לעיל בענין כהן שקידש גרושה בחזקת אלמנה אם צריכה גט. ובספר אמרי בינה שער הקנינים סי' כ' הביא בשם תשו' הגאונים יכונה שערי צדק שער ג' בתשובות ר"ש גאון שכ' דכהן שקידש גרושה ולא הכיר בה דצריכה גט. ובאמת דברי' נפלאים וסותר לדברי תוס' ב"מ קט"ו דזכי' בטעות גם לאביי ל"מ אולם ע"כ הטעם כיון שלא חקר בדבר גדול כזה ע"כ לא הקפיד ומ"ה ל"ה מ"ט. והרבה יש לדבר בפרט זה

וכבר נשאלתי בכיוצא בזה באשה שנשאת בחזקת בתולה והרתה לזנונים אם יש חר' לענין ב' נשים ודנתי ע"ז כיון דהוה מ"ט וצריכה גט רק מספק ועיין תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה מי ששנה שהקשו דלר"י איכא חזקת פני' והדברים תמוהים דהרי גם במומין צריכה גט כדאיתא לעיל ע"ב הא גיטא בע' א"כ שוב אין לה חזקת פנוי' ועיין בתוס' דף ע"ב ד"ה ע"מ וצ"ל כיון דל"ב רק מספק י"ל לענין ממון נוקמה בחזקת פנוי' ומ"מ יש לעיין לענין היתר ב' נשים בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דספק חרם להחמיר ואכ"מ לבאר הדין על נכון). סוף דבר בנ"ד כיון שלדעת רוב פוסקים הגט כשר ונהי דהאשה לא תצא בו מ"מ אם האשה אינה רוצית לקבל ג"פ ואינו יכול לגרשה בע"כ רשאי להתיר לו לישא אחרת באופן שישליש קיומים שבאם תרצה לקבל ג"פ יגרשה וגם יכריז בבה"כ שהאשה אסורה להנשא בגט זה דשמא כשיראו שהוא ישא יתירו לה ג"כ אך כשיכריז יוכל להתיר לו אחרי שיתרה בהאשה שתקבל ג"פ מרצונה. ואם ישליש גט שיתן לשליח מה טוב

והנה לעיל בסמוך הבאתי תשו' ר"ע איגר בסוף ספר דרוש וחידוש בכתבים בענין אחד שנשא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אם צריך לקדשה מחדש וצ"ע שלא הביא דברי הב"ש סי' ס"ח ס"ק כ"ד וסי' ס"א ס"ק ז' דמייתי ראי' מתוס' דצריך לקדשה מחדש גם מה דפסיקא לי' להגאון ר"ע איגר דבמ"ט מהני מחילת התנאי לדעתי דוקא במקדש בתנאי מהני מחילת התנאי ותלו קדושין הראשונים הן מטעם שכ' תשו' הרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור הן מטעם דר"ן דכל תנאי בקפידא תליא מילתא אבל היכ' דהוי מ"ט בלא תנאי ל"מ מחילת התנאי שיחילו הקדושין ומצאתי באבני מלואים שכ' בסי' ל"ט סוף ס"ק ג' דהיכ' דהוי בסתם מק"ט כגון באולמת אף קודם שנודע בטל הקדש וה"ה דל"מ מחלה ובזה נלפע"ד לישב קו' תוס' בכתובות ע"ג שפירש"י לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי' אחלי' לתנאי וכתובה בעי למיתב לה והקשה תוס' איך אפשר לומר כיון דקתני סיפא כנסה סתם תצא שלא בכתובה וכיון דאפי' בקדשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה כש"כ בקידשה על תנאי וכנסה סתם ולפמ"ש מיושב דהא דוקא בקידשה סתם וכנסה סתם כיון שלא הותנה רק דסתמא מק"ט מ"ה ל"מ מחילת התנאי ונהי דצריכה גט מספק אבל כתובה אין לה שמא הוי מ"ט ול"מ מחילת התנאי שיחולו הקדושין הראשונים ומ"ה ספק ממונא לקולא שמא הוי מ"ט ול"מ מחילה משא"כ בקדשה על תנאי וכנסה סתם דודאי מהני מחילה מ"ה יש ה"א דיש לה כתובה ודוק ועכ"פ דברי הגאון ר"ע יש לעיין ואכ"מ. וע"ד אשר אחד מעידי החתימה ומסירה סידר קדושין לאחי' שנשא אשה על אשתו והי' מסייע לעבור חרם ולא הי' עדים בדבר רק הודה בעצמו והתנצל שהי' כונת אחי' שע"י כן תקבל אשתו ג"פ הנה אין בזה כדי התנצלות מ"מ יפה כתב כת"ה דלא הוי רק פסול דרבנן ובעי הכרזה ואמנם לא ביאר למה פוסל בתשו' מהרי"ט קל"ח הובא בקצה"ח נ"ב העדים שעברו בחרם אך נכון דלאותה עדות ל"ב הכרזה ושם הי' לאותה עדות ובזה עדיין יש לעיין דלדעת ספר מנ"ח בהשמטות סי' רל"ב דמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בדאורייתא אך מש"כ דאין אדם נפסל עפ"י עצמו יפה כתב דפלגינין דיבורי' ועיין בנתיבות סי' נ"ב ונהי דלכתחלה אין מקבלין אותו לעדות כמבואר סי' ל"ד מ"מ בדיעבד עדותו כשר ולא אוכל כעת לפלפל יותר במה שיש להאריך

והנני ידידו וד"ש

סי' ס"ג

ב"ה פרעמישלא תרנ"א

להרב המאוה"ג בנש"ק כש"ת מ' יוסף בנימין רייך נ"י האבד"ק העליטש יע"א

ע"ד האשה מיכלה ונקראת בסגול וחותמת א"ע מעחלה כזה בע' וח' וה' בסופה ובלא י' בין ל' לה' ולא נודע אם נגזר שם זה משם מיכל בת שאול או משם מחלה או שם לעז ונסתפק איך לכתוב בגט

(א) תשובה הנה אם לא נודע החתימה או שאינה חותמת כלל יש לכתוב בגט מעכליא ומה שחשש כת"ה איך יכתוב בעין שמא היא משם מיכל שכותבין ביו"ד אף שקורין בסגול כמו הירש יש לחלק בין שם איש שהוא מפורסם בספרים שנכתב ביוד אף שקורין בסגול כמ"ש בח"ס חאה"ע ח"ב סי' כ"ה משא"כ בשם אשה שאינה חותמת כל כך ואינה מפורסם יש לכתוב בע' כמ"ש בט"ג וכ"כ בס' אהלי שם ש"נ אות מ' סק"ז. ומ"ש לכתוב בה"א בסוף שמא בא משם מחלה ואף שבא משם מיכל שמא בכיון הוסיפו אות ה' שנקראת ע"ש זכר והוסיפו ה' הנה אם נקראת משם מיכל ודאי יש לכתוב בא' לבסוף כיון שאין בשם הקודש ה' כמ"ש בט"ג ש"נ אות ה' סקח"י בשם מרים שקורין מעסא ובאות ש' סק"ב בשם ראחציא ובס' אהלי שם כלל י' אות י"א הוכיח מהפוסקים דאין חילוק בין יש בשם הקודש ה' או לא מ"מ מסיק הוא דאין קפידא בזה וע' בט"ג ש"נ אות ש' סוף סק"ז דהיכא שכותבין י' שנרגש במבטא טוב יותר לכתוב א' כי רגילין העולם להקפיד שלא לכתוב יוד קא ע"כ בנ"ד אף אם בא משם מחלה יש לכתוב בסוף ביוד ואלף כמ"ש ט"ג אות הנ"ל. אולם כיון שהאשה חותמת בה"א לבסוף ע"כ אין לשנות מחתימתה אף שהיא חותמת בלא י' מ"מ לענין היוד הוה חתימה בטעות כיון שנרגש היוד אבל הה' דל"ה טעות אין לשנות מהחתימה ע"כ יש לכתוב בסוף ביוד קא כמ"ש בט"ג בש"נ אות ש' בשם שאחרציה

(ב) אולם לענין הח' יש לעיין דאף אם היא נגזר משם מחלה בח' מ"מ יש לכתוב מעכלי' בכף כמ"ש הב"ש בשם רחל דאם ידוע שם העריסה רחל כותבין רחל המכונה רעכל בכף וכ"כ בט"ג ש"נ אות מ' סק"ג דאף אם שם העריסה מחלה כותבין מחלה המכונה מעכלה בכ' ודומה לשם יחיאל אוכל ע"כ בנ"ד דלא נודע שם העריסה ודאי כותבין בכ' דהרי כתב בתה"ד סי' רל"ב דמ"ה כותבין בכף שבמדינות ריינוס קורין ח' כמו ה' וע"כ אף במדינות שאין קורין כן יש לכתוב בכ' שגט צריך שיהי' נקרא בכל העולם ע"כ יש לכתוב בכ' אולם כיון שחותמת בח' אין לשנות מהחתימה דהרי כ' בט"ג ש"נ אות ר' סק"ב דעד כאן יש לחוש לדברי תה"ד שיהי' נקרא הגט בכל המדינות רק כשלא נדחה שם המובהק לדידן אבל לדחות שם המובהק לדידן כדי להפיס דעת המדינה א"צ (כוונתו ע"ד צחות הלשון דהרי תה"ד לא קאמר להפיס דעת רק שיהי' יוכל לקראו בכל המדינות אבל הכונה דאין להשגיח ע"ז שיהי' נקרא בכל המדינות) ולפ"ז ה"ה בנ"ד לשנות מהחתימה בשביל טעם התה"ד אין לחוש שיהי' נקרא בכל המדינות ויש לכתוב בח' כמו החתימה. אמנם י"ל להיפך דהרי באמת אין להשגיח על החתימה שי"ל שהיא בטעות ובפרט שאנו רואין שהיא בטעות לענין היוד. ורק שהנובי"ת סי' קכ"ד החמיר מאוד בשם טאלצי שלא לשנות מהחתימה אף בדיעבד וביאר שם הטעם שהרי הקורא