בית יצחק אבן העזר חלק ב עג

דמודין רבנן כיון דפסול מדרבנן שוב העדים מדקדקים כמ"ש לעיל וכ"כ הפנ"י א"כ שוב פסול מדאורייתא ע"כ במזיד היתה אסורה לבעל מדאורייתא בא"א שזינתה ולבעל השני משום כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ע"כ בשוגג גזרו רבנן. ולשיטת התוס' ע"כ נ"ל הא דאמרינן בדף צ"ד ע"ב אשתו דבמזיד אסורה דאורייתא האמת משני דבכל א"א שנשאת אלו הי' במזיד היתה אסורה מדאורייתא משא"כ שכיבת אחותה אף במזיד לא נאסרה אשתו כלל אף מדרבנן. אבל אין ה"נ דהיכא דבמזיד אסורה מדרבנן גם בשוגג קנסו משא"כ שכיבת אחותה לא אוסרת כלל כדמוכח ממשנה דגיטין דף פ' הנ"ל

(ד) ובהכי מיושבין דברי מהרי"ק שורש פ"ד שפוסק בקידש בפחות מש"פ ואח"כ נשאת בטעות לאחר אסורה לשניהם. ובאבני מילואים סי' ל"א ס"ק י"ב הנ"ל תמה עליו דכיון דבמזיד אינה אסורה מדאורייתא בשוגג לא קנסו רבנן ולפמ"ש ע"כ לאו דוקא אמרו בגמ' דיבמות צ"ה מלת מדאורייתא דגם בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד בכה"ג (ע' גיטין נ"ג ושמא יש לחלק) כדמוכח ממשנה הנ"ל וגם מה שמפרש באבני מילואים דברי תוס' קידושין י"ב ליתא עפ"י הנ"ל וקצרתי

(ה) ומסוגיא זו מבואר ג"כ דלא כמש"כ מהר"י באסן הובא במ"ל פי"א מאישות ד"ה וראיתי לדקדק שכ' דאשת חרש שזינתה אינה אסורה לבעל וחילי' מיבמה שזינתה אינה אסורה ליבמה אף שהיא בלאו וכש"כ היכי דל"ה רק קדושין דרבנן ועיין בית מאיר סי' מ"ד שהעיר מתוס' יבמות נ"א שכתבו דכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תיקון ונאסרה בזנות. ולפמ"ש מסוגיא זו ראי' גדולה דלא כדבריו דהרי בכל אלו דתנן במשנה הוה מדאור' גט ולא נשאר אלא איסור דרבנן ומ"מ הואיל דבמזיד היתה אסורה אף בשוגג גזרו רבנן. ובשלמא אם בקדושין דרבנן נאסרה על הבעל במזיד ואסורה לבעל ולבועל מ"ה היכא דהגט לא הועיל מדרבנן גם בשוגג אסורה לשניהם אבל אם באישות דרבנן לא נאסרה לבעל ולבועל אף במזיד אמאי בשוגג גזרו רבנן ע"כ הדבר ברור דלא כמהר"י באסין אך אם מהר"י באסין יסבור כשיטת רש"י שכ' לעיל אין לתמוה עליו בזה ודוק. ועכ"פ עשינו ת"ל סמוכין לשיטת רש"י ועיין ברשב"א יבמות נ"א הביא דברי הראב"ד דס"ל ג"כ דאשת קטן לא מיתסרי באמת אך לא מטעמא דמהר"י באסן רק מדממעט קרא כי ינאף וצ"ע דזה לענין מיתה ולא לאיסור ושמא ס"ל כמהר"י באסאן ודוק. ומ"מ אע"פ שעשינו סמוכין לשיטת רש"י לדינא אין לחוש לאיסור דאורייתא מצד שהעדים פסולין דכיון דאיכא עדי מסירה ל"ה רק פסול דרבנן משום מזויף מתוכה. ועוד אין שום סברא לומר דהעדים חתמו בשקר דכיון דהעדים יכולין לסמוך על שם אבי' ואבי האשה על הבעל והאשה א"כ לא חתמו בשקר כיון שהבעל או אשה אמרו שכך שם אביהם. או שהוא כהן ע"כ אין לדון רק אם יש חשש לעז שכ' הרא"ש דל"ה רק דרבנן

(ו) והנה כבר כתבתי דמתוס' דף פ' מבואר דאם כתבו כהן על שאינו כהן השטר כשר רק שי"ל דתוס' לא כתבו רק בשטר דלא חיישינן ללעז אבל בגט גם התוס' מודה. אמנם הבית מאיר סי' קי"ז בתשו' רע"א הנ"ל והגאון מהרש"ק הקשו דא"כ אמאי אין מבואר בגמ' ופוסקים דמעלין מגיטין ליוחסין דדוקא משטר אין מעלין כיון דכשר בשינה לא חתימו סהדי ע"ז משא"כ בגט אשה. ולפע"ד נראה דהנה לדעת הרמב"ן והר"נ והש"ך סי' מ"ט דהאיבעי דכתובות הוא אי אין מעלין לא דהעדים משקרין רק שהם סמכו על שהוא מוחזק שהוא כהן ומ"ה חתמו ומחזקה אין מעלין ליוחסין ודאי מ"ה גם מגיטין אין מעלין אך אפי' לשיטת התוס' דלא ס"ל כרמב"ן ור"ן בזה מ"מ זה דוקא בשטר דהעדים צריכין להכיר שם הלוה והמלוה וה"ה דצריכין להכיר אם הוא כהן ונהי דהכרה של העדים מהני מפי קרובים ונשים מ"מ כיון דנתחזק עדות הקרובים ונשים והועיל עדותן לשטר שוב מהני עדות הכשרין מפיהם אף ליוחסין אף דליוחסין ל"מ עדות נשים וקרובים וכיוצא בזה כ' הב"ש סי' קמ"ב ס"ק ב' דאף דלהרמב"ם דל"מ עדות ע"א כשאתא הבעל ומערער מ"מ אם העיד העד קודם שערער הבעל ל"מ אח"כ הערעור והטעם שכבר נתחזק עדותו. כדאמרינן בירושלמי לענין חלב דאם ע"א אמר שהוא חלב אח"כ מלקין עלי' וה"ה בעדות והכרת קרובים או נשים כיון שנתחזק הכרתן ועתה אם שומעין מפי כשרין מהני ג"כ ליוחסין כמו דעדים יכולין להעיד לחליצה אף דהי' הכרה מפי קרובין כדאמרינן יבמות ל"ט. ובזה נלפע"ד לישב מה שהקשה הקצה"ח כ"ח ס"ק ז' והפלאה איך מעלין משטרות ליוחסין והלא הוי מפיהם ולא מפי כתבם דנ"ל דמתוך דמהני העדות להוציא ממון מהני נמי ליוחסין משום מיגו כדאמרינן סוף יבמות דל"ב דרישה וחקירה בעדות אשה כיון דאיכא כתובה למשקיל כדיני ממונות דמי'. וזה מטעם מתוך וה"ה לענין מפיהם ולא מפ"כ אמרינן הכי. ואמנם כ בשטר דבעינן הכרה מפי קרובים או נשים משא"כ בגט דשם אבי' כותבין ע"פ עצמם דלא חשידי לקלקל בידים ולגרש אשת חבירו ע"כ לענין יוחסין ודאי אין מעלין אף לשיטת התוס' ומ"ה לא ביארו הפוסקים ומ"ה אין ראיה מזה דלענין שינה שוה גט אשה לשטר כמו שהביא הבית מאיר

(ז) וממה שנוהגין לכתוב עפ"י עצמו אין ראי' דשינה כשר כמו שהוכיח בתשו' עבודת הגרשוני דתוס' לא כתבו רק דמקום הלידה לא הי' לתקן לכתוב כיון דיכול לבא לידי פסיל אם שינה וע"כ שינה כשר אבל בשם אביהם כיון דצריך לכתוב דדוקא לב' יב"ש לא חיישינן אבל ל"ב יוסף לבד חיישינן וכיון שצריך לכתוב ע"כ משום עיגון לא הטריחו לעדים וכותבין עפ"י עצמם משום מלתא דעבידי לגלוי ומ"ה אם שינה פסול הן מהסברא דחשש לעז איכא והן מהסברא כיון שכותבין בגט שמות הנקראים לתורה ולתורה נקראו בשמות וגם שהוא כהן או לוי ע"כ אם שינה ל"ה כמו שנקראו לתורה והגם שבדעביד כשר בחניכה שהכל קורין כמו שהקשה בב"י על המהרא"י מ"מ זה דוקא בלא כתב כהן דס"ל למהרא"י דפסול יפה הקשה בב"י דבלשון העולם אין קורין אותו בכהן משא"כ אם כתב כהן למי שאינו כהן או לוי ל"ה חניכה שהכל קורין ולא שם שנקרא לתורה י"ל דהוה שינוי

(ח) ובעיקר הטעם שכ' בתשו' הרא"ש דחיישינן לרואין שיאמרו שלא נתגרשה מבעלה וה"ה בשינוי בשם אבי' יש לעיין דהרי בזה"ז קורעין הגט ומה חיישינן ללעז וכבר הקשה כעין זה הב"ש סי' ק"ל למה צריכין לפרש שמות העדים כיון דקורעין הגט ושמא דוקא על שמות העדים קשי' דהב"ד קורעין הגט ונותנים מעשה ב"ד ושם לא נזכרו עדים וגם אין מקום לקיימם עוד משא"כ לענין לעז השמות כיון שהב"ד נותנין מעשה ב"ד ושם נזכרים השמות עדיין שייך חשש לעז. איברא דיש מקום לומר דעל המעשה ב"ד אין חשש לעז דהב"ד אין מדקדקין כ"כ בשמות ואין צריכין לכתוב רק שאשה זו נתגרשה אף הרא"ש שחשש בכלל י"ז סי' י"ב אצל יוסף בן שמואל שהי' לו לכתוב יוסף בן שמעון לרואים שיראו הגט ויאמרו לא נתגרשה מבעלה דע"כ כונתו שיראו לאחר נתינת הגט דבשעת נתינה הרי רואין הם שמגורשת מבעלה שהעדים והב"ד מכירין הבעל וע"כ כוונתו לאחר הנתינה כשיראו הגט בידה היינו משום דבימי הרא"ש לא הי' המנהג לקרע הגט כמ"ש בבית מאיר ריש סי' ק"ל אבל לדידן שקורעין הגט י"ל דאין לחוש לרואין דבשעת נתינת הגט רואין הם שמגורשת מבעלה ובכן אעפ"י כשהשינוי אצל אבי האשה דלכאורה בלא"ה לא חיישינן לרואים שיאמרו שאשה זו לא נתגרשה שהרי הגט יוצא מת"י אך החשש שיאמרו שאעפ"י שהגט בידה מ"מ יאמרו שהיא לא נתגרשה רק אחרת והיא קבלה הגט מידה שהרי אין השמות שוות מ"מ בזה"ז שקורעין הגט אין שייך החשש מ"מ מאן ספין לסמוך ע"ז להיתר דשמא על המעשה ב"ד שייך החשש מ"מ אולי יהי' מועיל זה לסניף

(ט) והנה בתשו' הגאון ר"ע איגר חשש ביותר בשינה בגט ע"י ע"י שליח הואיל דאיכא שינוי בשם האשה השליח לא עשה שליחתו שהוא צוה לתת לאשה בת לוי והשליח נתן לאשה שאינה בת לוי כמ"ש הצ"ץ וחשש לפסול דאורייתא. ולכאורה יש קצת ראי' לדבריו דהנה כבר הקשיתי לעיל ויבואר הכא יותר הקושי' הא דמקשה ביבמות צ"א אהא דשינה שמו ושמה דכל הדרכים האלו בה ומה הוה לה למיעבד ואמאי תצא מזה ומזה. דקשיא לפ"מ שכתב תוס' גיטין כ' דע"כ לא מיירי בשינה ממש דהו"ל לא נכתב כלל וע"כ מיירי בשינה שם דגליל ביהודה. דאף לרבנן דמודין לר"מ בזה ל"ה רק פסול דרבנן וקשיא לפ"מ דאמרינן בדף צ"ה ביבמות באשה שנשאית דבמזיד עבדה איסורא דאורייתא קנסו רבנן בשוגג והרי בכאן לא עבדה איסור דאורייתא ואמאי קנסו רבנן וע"כ צ"ל דלראשון בוודאי אסורה לחזור כיון שנתגרשה מדאורייתא וצריכה גט משני הוה מחזיר גרושתו ולשני ג"כ אסורה לאחר גירושי ראשון מחשש שמא יאמרו דלא כשיטת הרא"ש דף פ"ט דבעי תרוייהו חשש וקנס וחשש שמא יאמרו דהרי באיסור דרבנן לא קניס ומה הקשה בגמ' מה הו"ל למיעבד ולהנ"ל י"ל דבגמ' לא הקשה אשינ' שמו דבזה ל"ה רק מדרבנן כיון דמיירי לאו בשינה גמור וצריכה גט משניהם כנ"ל רק אשינה שמה דמשמע דמשנה מיירי בגט הנשלח ע"י שליח ג"כ ובזה כשיש שינוי כל דהו הוה שינוי בשליחות והגט בטל מדאורייתא ובזה הקשה אמאי צריכה גט משני ואסורה לחזור לראשון הרי הוה אנוסה ותהי' מותרת לחזור כיון דאין צריכה גט כלל משני דל"ה קדושין כלל כן י"ל לכאורה. אמנם בגוף הסברא כבר כ' לו הבית מאיר דלא צדקו דבריו דהרי הבעל ציוה לתת לאשתו וידוע שאין לו אשה אחרת כזו ע"כ ל"ה שינוי כלל ומה דקשיא לי בש"ס הנ"ל כבר כתבתי לעיל ולפמ"ש הפנ"י לישב שיטת רש"י דף פ' אהא שכ' דלא צריך גט משני רק מדרבנן מיושב ג"כ קושי' הנ"ל וכבר כתבתי לעיל דצ"ל הא דאיתא בדף צ"ה דבמזיד אסורה מדאורייתא לאו דוקא ושמא י"ל דזה תליא בפלוגתא בין ר"מ ור"י אי בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ואין להאריך בפרט זה כיון דלדינא אין נ"מ בנ"ד שלא הי' ע"י שליח בשגם האריכו הפוסקים הנ"ל בדברי הצ"ץ

(י) והנה ראיתי בתשו' הגאון ר"ח כהן שהובא בדברי כת"ה שהקיל במקום עיגון והנה עיקר ראיתו מדלא כתבו הפוסקים דמגיטין מעלין ליוחסין משמע דגיטין שוים לשטרות וכשר אם כתבו כהן אע"פ שאינו כהן וכבר כתבתי מה שיש להעיר ע"ז וגם הראי' שהביא מדברי הטור וש"ע בכתבו רב אעפ"י שאינו רב כבר הובא שם דברי הג"פ דדוקא שם שהמנהג שכותבין יחוסים וכתרית אעפ"י שאינו כן דמ"מ בגוף הדבר כיון שיש ס"ס שהרי כמה פוסקים מכשירין בשינה שם אבי המתגרשת וכמה פוסקים ס"ל דלא מיקרי שינוי בכתב שם כהן או לוי וגם יש סברה דהמנהג לקרוע הגט והב"ד אין מדקדקין בהמעשה ב"ד ואף להמחמירין ע"כ אלו בא מעשה לידי במקום עיגון גדול הייתי מתיישב בדבר ובנ"ד