בית יצחק אבן העזר חלק ב עב

ואין עלי' שום חשש. ואף שאומר שמסר מודעה גם על גט השני אינו נאמן בליכא עדים כמבואר בב"י סי' קל"ד בשם תשו' הר"ן ובהרבה פוסקים

(ה) וע"ד מה שטוען שהפשרה הי' בטעות שלא ידע הדין שהמתנות שנתנו לו והוא שילם עבורם. הנה אמת הדבר שבתשו' ח"ס סי' קמ"א פסק דמתנות שנתנו לו הם שלו לגמרי ומייתי למהר"א מזרחי סי' י"ג דאפי' אם מגרשה לדעתו מבלי שסרחה עלי' הכל שלו וא"צ להחזיר כלום עיי"ש והח"ס לא ביאר אם מיירי ממתנות שקודם נשואין ולא הביא בח"ס דברי נחלת שבעה שפסק דמתנות נוטלתן לבר מכתובה דלאו מתנה גמורה היא ובב"מ ססי' צ"ט מביא דבריו וחלק עליו וכ' דמבואר להדיא בסי' נ' איפכא וקיצר מאוד וכוונתו נ"ל דשם מבואר סי' ד' דבסבלונות ששלחה איהו לדיד' חוזרין שלא שלח לה אלא ע"מ לכונסה משמע דבכניסה קנאם לגמרי וא"צ לחזור. והנה בתשו' חסד לאברהם סי' כ"ב החליט כנחלת שבעה דל"ה מתנה גמורה. והנה בתשו' אחרת הארכתי בזה (ע' ח"ר סי' קי"ח אות ב"ג) והקשיתי ע"ד הראשונים אהא דאלמנה שמין מה שעלי' דאדעתא דלמשקל ומיפק לא יהיב לה דזה דוקא בבגדים אבל שאר מתנות ודאי שלה ובעל העיטור הוסיף בטעם הדבר דאלא מעתה מאן דיהיב מתנה למאן דרחים לי' ערבא בעי למישקל מיני' דרחים לעלם הובא בב"י צ"ט וקשה מהך דב"מ ק"א בהאי גברא דאמר לאתתא אית לך דוכתא וכו' ע' בנ"י שם שהוכיח מזה דמי ששכר כשהוא אוהבו ונעשה שונאו איננו יכול להוציאו אבל אם לא השכיר רק בשביל שהוא אוהבו יכול להוציאו וה"ה במתנה שנתן רק בשביל שהוא אוהבו למה לא יחזור כשנעש' שונאו דומיא דבית המבואר שם. ומתוך כך החלקתי דשם בהך דב"מ היא נותנת הבית והבעל מגרשה ונעשה שונאה ומ"ה צריך לצאת מהבית משא"כ בהך דבעל העטור שנתן לה הבעל והוא נעשה שונאה ולו הי' רוצה לא הי' מגרשה. אינו דומה להך דב"מ כיון שהוא הגורם ומ"ה צדקו דברי הח"ס סי' צ"ט דהיכי דהיא הגורמת להגט א"צ להחזיר. ובנ"ד כיון שהיא הגורמת להגט א"צ להחזיר וביחוד הטלית והשטריימיל ודאי לחלוטין נתנו א"צ להחזיר הואיל ועומד לבלות. ובהותנה בפירוש בהתנאים והחתן נתן כנגד זה מתנות יש להסתפק. אמנם יהי' איך שיהי' לומר דזה הוה פשרה בטעות מה שלא ידע מהדין זה ליתא כיון שיש פוסקים דצריך להחזיר וגם לא באו לב"ד לפשר עצמם אך התפשרו בעצמם ומחילה א"צ קנין ואם נימא דהיכא דיש פוסקים לצד א' הוה פשרה בטעות בטלו כל הפשרות. ועוד מוכח כן בתשב"ץ ח"ב ס"ב שכ' שם אהא דמי שנתחייב שבועה ונתן ממון לפוטרו משבועה ואח"כ מצא ראי' שנתחייב ממון הפשרה בטל וכ' ואע"ג דקיי"ל מחילה בטעות הוה מחילה עיי"ש שכ' דזה דוקא כשהוא טועה בעצמו אבל לא בהטעהו הדיין. והובאו דבריו בשער המשפט ססי' כ"ב וכיון דבסי' ר"ז מביא רמ"א בשם יש חולקין דמחילה בטעות הוה מחילה אם לא בהלואה ע"כ צ"ל הא דפסק ססי' כ"ה דפשרה בטעות ל"ה פשרה זה דוקא בהטעהו הדיין כדברי התשב"ץ

ו) ומצאתי במהרי"ט סי' ק"ב שכ' ג"כ דבטועה בדין ל"ה מחילה בטעות ומה"ט במוכר דבשב"ל אי שמיט לא מפקינן מיני' מטעם דידע ומחיל אף בטעה ג"כ בדין. מכ"ז י"ל דלדעה ראשונה בסי' ר"ז דמחילה בטעות ל"ה מחילה גם בטועה בדין בעצמו הוה מחיל' בטעות. משא"כ ליש חולקין סי' ר"ז ס"ו הדבר ברור כשיטת התשב"ץ וע' ג"כ בקצה"ח סי' ר"ז שם ובסי' י"ז וכיון דהמוחזק יכול לומר קים לי ע"כ הדבר ברור דאין להוציא ממון מפאת פשרה בטעות בהתפשרו בעצמם וטעו בעצמם בדין. וע' עוד בזכור לאברהם חלק חו"מ סוף אות פ' ראובן שנתפשר ונתן לו סך מה ורוצה לחזור כי אונס הי' וגם שלא הי' קנין העלה כיון שהי' ע"י הפצרת אהובים ולא ירד לדין מצורף לזה שעשה מעשה שנתן ביד אף שלא הי' קנין בדבר איננו יכול לחזור. וכ"ש בנ"ד שנתן גט אח"כ והתפשר בפ"ר ולא ירד לדין אינו יכול לחזור. מכל הנ"ל נראה שהגט כשר וגם עפד"ת אין להוציא ממון. עכ"ז אם נראה להב"ד שיתן גט מחדש חלילה שהבעל ישא אשה עד שיתן גט מחדש בלא פקפוק אחרי שהוציא לעז על הגט וכבר כתבתי שמצד הדין א"צ גט אך מצד הלעז שנמצא בראשונים מקצתם חששו ללעז כמו שקובץ כעמר גרנם בתשו' אמרי אש סי' פ"ב. ובשגם כי כבר רצו לתת להמגרש סך מסוים ולא רצה ע"כ יש לחוש קצת ללעז. ואם מצד האש' יתנו לו איזה סך כי אולי עשה לו עול כי הוא מבפנים ואנו מבחוץ ויתרפס מה טוב ליתן גט שני ואם א"א להשיג גט אחר היוש' מותרת להנשא בלי פקפוק אם כבר נצטרפו לנו אחד מהמורים המפורסמים: והנני ידידו

סימן סב

ב"ה פרעמישלא זאת הברכה לפ"ק

להרב הגאון החריף ובקי המפורסים מ' יהושע זאב פאלק נ"י האבד"ק פאלטשאן יע"א

ע"ד הגט שנסדר בק' ואמרה האשה שאבי' לוי וכן כתבו בגט ואח"כ נתברר שאבי' אינו לוי וכי האשה עשתה בערמה להוציא חפצה וכעת אינה רוצית לקבל ג"פ ומבקשת ממון ואין לו אם מותר לישא אשה אחרת והוא לא קיים עדיין פו"ר

(א) תשובה תחילה נחקור בדין אם האשה מותרת להנשא בגט זה במקום עיגון ואח"כ נדין אם האיש מותר לישא אשה אחרת אם יש בדבר חשש חרם מב' נשים. הנה בדבר האשה נתוכחו גדולי המורים דבנוב"י קמא סי' כ"ט ותנינא סי' ק"ט החמיר בדבר והגאון מהרש"ק בחידושי אנשי שם סי' קמ"ה הקיל אף בגט הנשלח ולעומת זה מוח"ז הגאון רע"א בתשובה סי' קט"ז עד ק"כ החמיר בגט הנשלח ע"י שליח. ואולי אף בגט הניתן בעצמו כי הרבה טעמים כתב שם ומקצתם שייכים אף בגט הניתן בעצמו ומקצתם ל"ש רק בגט ע"י שליח עיי"ש והגם שאין דעת קטן שכמוני מכריע מ"מ החיוב לחקור ולדין עד מקום שידי יד כהה מגעת. והנה דעת התוס' גיטין פ' ד"ה ושם עירו דמה שאינו צריך לכתוב אין השטר נפסל כששינה בו וראי' מכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין דעדים לאו אכולא מלתא קמסהדי. ואפי' אינו כהן השטר כשר ולפ"ז י"ל דס"ל לר"ת דה"ה בגט אם כתבו בגט שהוא כהן ואינו כהן הגט כשר כיון דאם לא נכתב כהן כשר דלא כפסקי מהרא"י כשכבר ניתן הגט אך הפנ"י כ' שם דגם ר"ת מודה היכא שיש טעם לפסול דאיכא לעז ויסברו שאין זה המגרש או המתגרשת אף בדעביד פסול אם שינה ולא כתבו רק היכא דליכא טעם וא"צ לכתוב אף לכתחילה בזה יש לומר דהעדים לא חתימו ע"ז וע"ז מייתי ראי' מכתובות דבשטרות א"צ לכתוב אף לכתחילה בלא הוחזק ב' יב"ש. משא"כ בגיטין כיון שצריך לכתוב לכתחילה אף תוס' מודה כיון דאיכא טעם ודוקא במקום הלידה דליכא שום לעז כמ"ש הרא"ש דאין הכל בקיאים במקום לידתו מכשיר ר"ת בגט עיי"ש. ולפ"ז י"ל דגם תוס' מודה דבכה"ג פסול

(ב) והנה בתשו' אחת כתבתי די"ל דבשינה כה"ג הגט פסול מדאורייתא והוא דכיון דהתוס' כתבו דהעדים אין פסולין דלאו אכולה מלתא קמסהדי א"כ אחרי שחכמים פסלו שינוי מדרבנן. א"כ שוב העדים צריכין לדקדק שוב גם ע"ז קמסהדי ושוב פסול מדאורייתא. ובזה נתישב לי שיטת רש"י גיטין ע"ט שכ' וצריכה גט מזה ומזה אעפ"י שקדושי שני לא היו קדושין גזירה שמא יאמרו גירש זה וכו' והתוס' ד"ה וצריכה תמהו על רש"י שהרי גט גמור הוא מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן.. ולהנ"ל יתיישב דדוקא לרבנן דהגט כשר אף מדרבנן העדים לא חתמו ע"ז אבל לר"מ דהגט פסול מדרבנן א"כ העדים צריכין לדקדק ובודאי דקדקו וחתמו ע"ז ונמצא דשוב פסול מדאורייתא וא"צ גט מהשני מן התורה. וכעת מצאתי בתשו' הגאון ר"ע איגר סי' קי"ח ד"ה ובאמת שהרגיש קצת בסברא זאת אך לא נתעורר דבזה מיושב קו' תוס'. דהגם דאף דהעדים פסולין הא יש עדי מסירה די"ל דהמשנה מיירי בעידי חתימה בלא עדי מסירה דשיטת רש"י יהי' כשיטת הרי"ף והרמב"ם דלר"מ כשר בעדי חתימה בלא עדי מסירה דלא כר"ת דף ד' ובכה"ג דנמצא שינוי והעדים פסולין מדאורייתא הגט בטל ע"כ שפיר כתבו רש"י

(ג) וכעת נראה להוכיח שיטת רש"י מש"ס דיבמות צ"א דמקשה מכתב מלכות שאינה הוגנת הי' במזרח וכתב במערב וכו' תצא מזה ומזה וכל הדרכים אלו בה ואמאי לימא מאי הו"ל למיעבד. ומשמע דהקושיא היא אמאי תצא מזה ומזה והדבר תמוה. דבשלמא בנשאת בב' עדים ובא בעלה הוה אנוסה וא"צ גט משני ומותרת לחזור משא"כ בכל הני דהגט מדאו' כשר א"כ נהי דהוה אנוסה מ"מ צריכה גט משני מדאו' ואסור' לחזור מדאורייתא דהוא מחזיר גרושתו. ואם נפרש קו' הגמ' אמאי תצא מזה ומזה יגרש ראשון ותהי' מותר לשני כיון דליכא למקנס ז"א דכיון דראשון צריך לגרש מדרבנן דהגט פסול מדרבנן א"כ אסורה לשני שמא יאמרו גירש שני ונשא ראשון וחזר וגירש ואף דהוה אצל הראשון מחזיר גרושתו מ"מ חיישי' שיאמרו כן כיון דקדושין תופסין במחזיר גרושתו ומדברי המ"ל פ"י דגירושין ה"ד מבואר שיטה אחת דהיכא דאיכא חשש שמא יאמרו אסורה אף בלא טעם דקניס ע"ש. א"כ מה מקשה בגמ' אמאי תצא ותה ומזה מיהו זה לא קשי' די"ל דבאמת ל"ח שמא יאמרו גירש זה ונשא זה רק היכא דלא עביד איסורא אבל היכא שאף ע"י גירושין יעבוד איסור. לא יאמרו שגירש זה ע"כ אין טעם לאסור על השני בגירושין ראשון משום שיאמרו שגירש שני ונשא ראשון דגם בגירושין אסורה עלי' ואין הטעם שאסורה לשני רק מטעם קנס. ולכן מקשה שפיר מה הוה לה למיעבד ותהי' מותרת לשני כשיגרשה ראשון וגם י"ל דהגמ' מקשה אהא דכל הדרכים האלו בה דהטעם דאין לה מזונות שלותה ושאר דברים ודאי הוי משום קנס אך מה שקשה בגמרה לכאורה לפי המבואר בגמ' ד' צ"ד ע"ב אהא דמקשה ותאסר בשכיבה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדה"י ומשני אשתו דבמזיד אסורה מדאור' בשוגג גזרו רבנן אחות אשה דמזיד לא אסורה מדאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן הרי מבורר דדוקא היכא שבמזיד אסורה מדאו' בשוגג גזרו רבנן א"כ במשנה דמלכות שאינה הוגנת או הי' במזרח ושינה מקום הסופר או שינה שמו ושמה ושינוי דרבנן כמש"כ תוס' בדף כ' דמשנה מיירי לאו בשינוי גמורה כיון דבמזיד אינה אסורה מדאורייתא אמאי בשוגג גזרו והרי היא נשאת בשוגג. ועיין באבני מילואים סי' ל"א ס"ק י"ב שהוכיח ג"כ מדברי הגמ' הנ"ל דהיכא דלא מיתסרו מדאורייתא במזיד בשוגג לא קנסו רבנן מיהו לזה י"ל כמו שכתבתי לעיל דעל הראשון נאסרה במזיד מדאוריי' כיון דמדאורייתא הוה גט והיא נשאת במזיד וצריכה גט מדאורייתא הוה מחזיר גרושתו ממש אך על השני אמאי אסורה כיון דשוגגת היתה ואלו היתה מזידה ג"כ לא עשתה איסור דאורייתא א"כ בשוגג לא קנסו רבנן. וכבר כ' לעיל חשש שמא יאמרו לא שייך אצל השני ודא קושי' רבתי וע"כ ההכרח כשיטת רש"י דלר"מ דאתי' המשנה כותי' וכן בשינה שמו ושמה