בית יצחק אבן העזר חלק ב עא

סימן סא

ב"ה פרעמישלא. את הברכה לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה מ' יוסף שמואל געלערנטער האבד"ק קיטוב יע"א

ע"ד השאלה בא' שגירש אשתו ע"י שליח וראו הב"ד שיש איזה ספק בשמות ומחמת חומרא צוה הב"ד שיגרש שנית וכן עשה וגירש בלי שליח ואח"כ הוציא הבעל לעז על הגט שהי' באונס יען כי הי' הנדוניא מושלש בטראטין ביד שליש ולא רצה להחזיר לו הטראטען עד אחר הגט. עוד טוען שמסר מודעה בין כתיבה לנתינה ואמר שאין מתירה להנשא עד ל' שנה אחר הגט ואמנם בדבר האונס המעשה הי' שהתפשרו שלא בפני הב"ד ובבואם לב"ד תבעה אם המגרש מתנות ושאר דברים ואמר הרב שאין אבי המתגרשת בפני' ולכן אם רוצה יגרש ואם אינו רוצה לא יגרש כי אין אונס בדבר והמתגרשת רכה בשנים לבצע בזה ובא המגרש שנית להב"ד ואמר בפירוש שאין לו על האשה כלום אך את חותנו יתבע עפ"י נימוסי המדינה ועל הגט אמר בפה מלא שאין תלוי בשום דבר ולא יהי' לו שום ערעור ומסר הגט לידה כדת וכדין ובדבר המודעה נתברר בעדים שקודם שהלך לק' קיטוב לעשות השליח הזמין ולקח ב' עדים עמו ובין כתיבה לנתינה ליד השליח הלך לעדים ואמר להם שידעו שהגט נגמר ורק שהו' נותן באופן שאשתו לא תתגרש ממנו רק לאחר ל' שנה מזמן הגט ואמנם על הגט השני שמסר מודעה אין לו עדים אך המגרש אמר שגם עלי' מסר מודעה ע"כ שאל באם יש חשש על הגט. עוד שאל בד"מ שהמגרש תובע לאבי המתגרשת סך מסוים וטוען שהפשרה בינו לבין חותנו הי' בטעות שלא ידע שעפ"י ד"ת העיסקא מנדן שלה שלו כדין מורדת ושהמתנות שנתנו לו השטריימיל וטלית שייכים לו לחלוטים והוא שילם עבורם והפשרה הי' בינו לב"ע ולא הזמין לאבי האשה לד"ת וגם לא הזמין האשה לד"ת שיהי' לה דין מורדת ועוד שאל אם יש חשש בהלעז אם הוא מותר לישא אשה קודם הגט ועוד טוען המגרש שגם האשה קבלה הגט באונס שאבי' כפה אותה ולא הי' ברצונה

(א) תשובה הנה יש לחקור בענין זה אחד מצד שאמר לעדים שאין מתירה רק לאחר ל' שנה אם יש בזה איזה חשש. ב' אם מצד אונס בטל הגט גם בלי מסירת מודעה. ג' מצד הגלוי דעת שאין רוצה לגרש וכ"ז בגט הראשון שהי' ע"י שליח. והנה מצד מה שאמר לעדים שאין מתירה עד לאחר ל' שנה נלע"ד שאין בזה שום חשש כיון שאמר זאת קודם הנתינה ליד השליח ואח"כ נתן להשליח ואמר בפירוש שבכ"מ שימצאנה יתן לה ותיכף שיגיע גט לידה תהא מותרת ממנו הרי ביטל אח"כ דברי' הראשונים ובפרט שביטל המודעות ופסל ע"מ וכל דבר שיוכל להזיק להגט והנה בב"י ססי' קמ"ג מביא בשם תשו' הרא"ש באמר לפני ב' עדים גט זה אני רוצה ליתן לאשתי זאת ע"ת זה בפניכם והתנה וכפל התנאי ואח"כ נתנו סתם אמרינן ע"ת הראשון נתן ויש להסתפק אם דוקא באמר זאת לפני עדים שנתן הגט בפניהם אח"כ אבל לא באומר לפני עדים אחרים או אין חילוק והנראה דמלשון תשו' הרא"ש משמע שאשתו היתה בעת האמירה וכפל התנאי ואם אשתו היתה בשעת האמירה וכפל התנאי אף בנתן הגט לפני עדים אחרים נמי הדין כן כדמוכח קצת מדברי הרמ"א ח"מ של"ג דאפי' התנה עם מנהיגים שונים נמי אמרינן ע"ד קציצה הראשונה קצב. אמנם אם אשתו לא הי' בפני' בעת שאמר לעדים ואח"כ נתן לאשתו סתם ולא התנה ל"א אדעת תנאי הראשון נתן אך יש להסתפק בזה ואין להחליט הדבר. אמנם כ"ז בנתן הגט סתם ולא אמר כלום משא"כ כשנתן בפירוש לשליח שיגרש תיכף כשיגיע לידה הרי ביטל דברי' הראשונים, ומבואר סי' קמ"ז בכל התנאים שהתנה בע"פ וביטל אותם אין כאן בית מיחוש, ושוב ראיתי דדבר זה אם אמר בפני ב' עדים שיתן לאשתו גט ע"ת ונתן לה גט בסתם בפני עדים אחרים אי אמרינן אדעתא דתנאי נתן הוא מחלוקת דאהא דאמרינן בגיטין ע"ו א"ל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וחזר ואמר לה בפני ב' ע"מ שתתני לי ר"ז. לא ביטל דבריו הראשונים את האחרונים ופירש"י לא שמסר לה אלא שאמר בפני ב' שימסור לה ע"ת כך וכך ובפני ב' אחרים אמר תנאי אחר וחזר ומסר לה סתם וע' ברשב"א שכ' דלפי דרכו של רש"י כך יש ללמוד באמר בפני ב' הראשונים אתן ע"מ כן ולא מסר לה וכן בפני ב' אחרים ולא מסר לה וכשמסר לה בפני כולם סתם ע"ד תנאים הראשונים נתן ומזה אין ללמוד רק בנתן לה בפני עדים שאמר בפניהם וע' בהה"מ פ"ח מגירושין הי"ח שכ' בשיטת רש"י שאמר בפני ב' עדים כשאמסרנו לך ע"מ כן אמסרנו ומשמע ג"כ דדוקא כשאמר בפני האשה אבל כשאמר בפני ב' שלא בפני' וגם הגט לא נתן בפני עדים האמירה ל"מ וע' במ"א ה' גירושין בסופו במעשה למהראנ"ח באמר שע"ת כן יתן גט לאשתו ונתן סתם אדעתא דתנאי יהיב ומשמע אפי' שלא בפני'

(ב) ומצאתי בפתחי תשובה הביא דברי הרדב"ז ומהרי"ט ע"ש סי' קמ"ג סק"א הנה מאי דמייתי מדברי מהרי"ט שהביא דברי התוספתא מד"מ במי שתבע מקודם והקשה מאי ראי' מד"מ הדברים מבוארין ברשב"א דמייתי ג"כ להך דתוספתא ואין מחלק עיי"ש ובסוף הס"ק מייתי להרדב"ז שמחלק בין התנה בפני עדים אחרים ובין התנה בפני עדי הגט עיי"ש והן הן הדברים שכתבתי לעיל, ומ"מ גם בהתנה בפני עדים אחרים הדבר בספק דחילוקו של הרדב"ז יש לעיין, די"ל מה דנקט הרשב"א ומסר לה בפני כולם לאו דוקא ה"ה בפני עדים אחרים סוף דבר דצ"ע בדין זה ויבואר עוד אי"ה. אבל כ"ז אם לא אמר בפירוש בשעת נתינה אבל אם אמר בפירוש שמבטל כל המודעות וכל הדיבורים אין לנו ממה שאמר מקודם ובת"ג בחידושים ד' ע"ו מייתי לרשב"א הנ"ל וכ' שם אם אמר בפני עדים שלא בפני האשה שאינו רוצה שיהי' גט עד שתעשה לי תנאי זה דמי למודעה על הגט דהא כ' הרמב"ם מה שמבטל קודם הנתינה הוה כמודעה. וה"נ כשמבטל במקצת ולכן כ"ז שאינו מבטל בפירוש המודעה מחויבת לקיים התנאי שאמר להעדים ע"כ והנה לפנינו דברי הרדב"ז שכ' להדיא שא"צ לקיים התנאי דכיון שנתן סתם אחולי אחלה לתנאי וצ"ל דל"ד למודעה וביטל הגט דתנאי מלתא אחריתא הוא כדאמרינן בכתובות כ' ע"ב ומ"ה במודעה מהני בפני עדים אחרים משא"כ בתנאי אמרינן כשנתן סתם אחולי אחלה לתנאי ודלא כת"ג אך מלשון הזה שאמר בנ"ד שלא תתגרש עד לאחר ל' שנה יותר דומה למודעה ולכן בכגון דא צדקו דברי הת"ג כ"ז אם לא ביטל המודעה אבל בביטול אח"כ המודעה אין לו חשש מחמת התנאי ודו"ק. ודע דהב"י ח"מ סי' ר"ה סעיף ח' רצה לומר בדעת רבינו אפרים דגם במודעה בעי דוקא שיהי' עדי המודעה עדי המעשה ול"מ מודעה בפני עדים אחרים ויהי' טעמו ג"כ כשיטת הרדב"ז הנ"ל אמנם במודעה אין הלכה כדברי' ודו"ק

(ג) והנה מצד האונס שטוען המגרש שלא רצו ליתן לו מעות שלו עד אחר הגט הנה אם אונס ממון הוה אונס בגיטין כבר מבואר בראשונים דהוי אונס כמבואר במהרי"ק סי' ס"ג והרבה פוסקים וכת"ה כ' דכיון שלא תבע לדין להשליש או לחותנו להחזיר לו המעות ל"ה אונס, הנה בסמ"ע סי' ר"ה סקט"ו מבואר דאפי' יכול לתובעו בדיני ישראל ולא תבעו הוה אונס דלא כדברי' אמנם צריכין להבין דעת הסמ"ע. והנ"ל דכיון דאנן פסקינן כאביי ורבא ב"ב מ' דכתבינן מודעא אפי' אמאן דציית דינא מטעמא שכ' הרשב"ם שם דזימנין דאין ב"ד מזומן מיד היינו טעמא דסמ"ע וזה דוקא במודעה דנהי דל"ה אונס גמור כיון שיכול לתבוע לדין מ"מ מהני מטעם גלוי דעת דאינו מוכר ברצון ולפ"ז דוקא במודעה מהני אונס כזה אבל אם לא מסר מודעה והי' לו אונס כזה במתנה או בגט דהוי כמתנה ל"ה אונס וזה תליא בב' שיטות בב"י ססי' ר"ה דלחד פירוש שמביא שם דרבה ור"י ואביי ורבא במתנתא פליגי משמע דס"ל דל"ה אונס מה שיכול לתבוע בב"ד אמנם לפי' הב' שכ' שם דמיירי בזביני משמע דהוה אונס אמנם הנ"ל דגם להאי פירושא דוקא במודעה הוה עכ"פ גילוי דעת כדכתיבנא אבל אונס גמור ל"ה. ולפ"ז בנ"ד שביטל כל המודעות ופסל ע"מ דל"מ מטעם המודעה ורק שחיישינן שאונס גופי' דל"מ בגט אף בלי מסירת מודעה היכ' שהי' יכול לתבוע בדין ל"ה אונס

(ד) אמנם בנ"ד שהי' הטראטין מושלשים וכפי הנראה מלשון השאלה הי' עוד משולשים מקודם החתונה ל"ה אונס מה שהשליש לא רצה להחזיר דכיון דכל מה שמשלישים הנדוניא היא לראות אם יהי' שלום בין הזוג ובאם לא יהי' שלום לא יחזור השליש הנדוניא עד שיהי' גמר ביניהם לרחק או לקרב והיכא דהושלש מתחלה לכך ל"ה זאת אונס כמ"ש מהרי"ק סי' ס"ג הובא בב"י אה"ע סי' קל"ד דהיכא דהושלש ממון ביד שליש והשליש לא רצה להחזיר עד שיגרש ל"ה אונס מחמת אחרים רק הוא הביא אונס עליו שהשליש מתחלה לכך ה"ה בהנדוניא שהשלישו מתחלה על אופן שבאם לא יהי' שלום לא יתן הנדוניא הצדדים מביאין בתחלה האונס עליהם ואף אם נימא בנ"ד שהאשה רצתה השלום אך שאבי האשה לא רצה השלום כפי השאלה י"ל דל"ש לומר כן. מ"מ גם בזה י"ל דכיון דהאב השליש הנדוניא והוא רוצה בטובת בתו ומה שעכב השליש הי' לטובתה גם מתחלה הושלש לכך שבאם אבי' יהי' המעכב לא יתן הנדוניא שהרי הוא לקח הש"ש ע"כ הוא דומה להך דתשו' מהרי"ק, וכיון שבאמת ל"ה אונס כדכתיבנא וגם התנאי שהתנה ל"מ אין לחוש גם לגלוי דעת דקיי"ל גלוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא ואין לומר דכיון דקודם כתיבת הגט אמר לעדים שיביאו לק' קיטוב שיש לו להגיד להם דבר מה בענין הגט הוה זאת גלוי דעת קודם כתיבה ויש לחוש לדעת הב"ח בחדשות סי' ק"צ דקודם כתיבה גם לאביי גלוי דעתא מלתא היא. נלע"ד דאף הב"ח לא אמר רק בגלוי דעת להטיל תנאי בגט כגון בש"מ שבאמת רוצה בגט באופן שאם ימות תהי' מגורשת רק הגילוי דעת הוא שאם לא ימות לא תהי' מגורשת ועכ"פ אף המעשה שאח"כ לא נתבטל ע"י הגלוי דעת. ולכן אמרינן גלוי דעת בכה"ג מילתא אבל אם ג"ד שאינו רוצה לגרש אמרינן המעשה שאח"כ שסותר לג"ד והמעשה נשאר קיים. דכיון שאח"כ מגרש מדעת חזר מג"ד. ובגוף הסברא גם בתורת גיטין סי' קמ"א בסופו כ' כן דקודם המעשה מהני גלוי דעת גם לאביי. ובשיורי טהרה הקשה עלי' כמה קושיות עיי"ש פלפול נחמד בתיקון עולם תשובה ב' תיקון ג' ועכ"פ הדבר ברור דאם ביטול אח"כ הדיבור דמעיקרא אתי דיבור ומבטל דיבור ול"מ ג"ד וכיון דבנ"ד ודאי ביטל המודעה ע"כ אין שום ספק לפסול בג"ד. הנה כ"ז נצרכה להעדפה דאף אם נימא דדבורו מהני הוא רק לפסול גט ראשון אבל הרי נתן אח"כ גט ואין עדים שמסר מודעה שדיבר מאומה על גט שני